לדלג לתוכן

משנה עדויות ח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף משנה עדיות ח)


עדויות פרק ח', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נזיקיןמסכת עדויותפרק שמיני ("העיד רבי")>>

פרקי מסכת עדויות: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור.

העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו, שטמא את כולו.

הוסיף רבי עקיבא, על הסולת ועל הקטורת והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן, שפסל את כולם.

העיד רבי יהודה בן בבא ורבי יהודה הכהן על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה.

העיד רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה, ועדיה מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה.

אמרו להם חכמים, אם מאמינים אתם שהורהנה, האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה.

ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה, אל תאמינו שהורהנה.

העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה, שהעיסה כשרה לטמא ולטהר, לרחק ולקרב.

אמר רבן [ שמעון בן ] גמליאל, קבלנו עדותכם, אבל מה נעשה שגזר רבי יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך.

הכהנים שומעים לכם לרחק, אבל לא לקרב.

העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרדה על איל קמצא, דכן.

ועל משקה בית מטבחיא, [ דאינון ] דכיין.

ודיקרב במיתא, מסתאב.

וקרו לה יוסי שריא.

העיד רבי עקיבא משום נחמיה איש בית דלי, שמשיאים את האשה על פי עד אחד.

העיד רבי יהושע על עצמות שנמצאו בדיר העצים, אמרו חכמים, מלקט עצם עצם והכל טהור.

אמר רבי אליעזר, שמעתי, כשהיו בונים בהיכל עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות.

אלא שבהיכל בונים מבחוץ, ובעזרה בונים מבפנים.

אמר רבי יהושע, שמעתי, שמקריבין אף על פי שאין בית, ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה, שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא.

אמר רבי יהושע, מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע.

משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע, כגון אלו, אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב.

רבי יהודה אומר, לקרב, אבל לא לרחק.

רבי שמעון אומר, להשוות המחלוקת.

וחכמים אומרים, לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

(א)

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל דַּם נְבֵלוֹת,

שֶׁהוּא טָהוֹר.
הֵעִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בְּתֵירָא עַל אֵפֶר חַטָּאת
שֶׁנָּגַע טָמֵא בְּמִקְצָתוֹ,
שֶׁטִּמֵּא אֶת כֻּלּוֹ.
הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא
עַל הַסֹּלֶת וְעַל הַקְּטֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים,
שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן,
שֶׁפָּסַל אֶת כֻּלָּם:
(ב)

הֵעִיד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה הַכֹּהֵן

עַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן,
שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה
כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לְחֻפָּה,
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה.
הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב
עַל תִּינוֹקֶת שֶׁהֻרְהֲנָה בְּאַשְׁקְלוֹן,
וְרִחֲקוּהָ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ,
וְעֵדֶיהָ מְעִידִים אוֹתָהּ,
שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה.
אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים:
אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם שֶׁהֻרְהֲנָה,
הַאֲמִינוּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה;
וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה,
אַל תַּאֲמִינוּ שֶׁהֻרְהֲנָה:
(ג)

עִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא

עַל אַלְמְנַת עִסָּה
שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה,
שֶׁהָעִסָּה כְּשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר,
לְרַחֵק וּלְקָרֵב.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם;
אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה,
שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי
שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִּינִין עַל כָּךְ;
הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק,
אֲבָל לֹא לְקָרֵב:
(ד)

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה עַל אַיָּל קַמְצָא,

דְּכֵן;
וְעַל מַשְׁקֵה בֵּית מִטְבְּחַיָּא,
דְּאִינוּן דְּכָיִין;
וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא, מִסְתָּאָב.
וּקְרוֹ לֵהּ יוֹסֵי שָׁרְיָא:
(ה)

הֵעִיד רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי,

שֶׁמַּשִּׂיאִים אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל עֲצָמוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְּדִיר הָעֵצִים,
אָמְרוּ חֲכָמִים,
מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר:
(ו)

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

שָׁמַעְתִּי,
כְּשֶׁהָיוּ בּוֹנִים בַּהֵיכָל,
עוֹשִׂים קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת;
אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִים מִבַּחוּץ,
וּבָעֲזָרָה בּוֹנִים מִבִּפְנִים.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
שָׁמַעְתִּי,
שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת,
וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים,
קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה;
שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לְשַׁעְתָּהּ,
וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא:
(ז)

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,
שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ, וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי,
שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר,
לְרַחֵק וּלְקָרֵב,
אֶלָּא לְרַחֵק הַמְּקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ,
וּלְקָרֵב הַמְּרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ.
מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן,
וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ;
וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם,
וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ.
כְּגוֹן אֵלּוּ,
אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר,
לְרַחֵק וּלְקָרֵב.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב,
אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם,
שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" וְגוֹ',
"וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד):


נוסח הרמב"ם

(א) העיד רבי יהושע בן בתירה,

על דם נבילות - שהוא טהור.
העיד רבי שמעון בן בתירה,
על אפר חטאת, שנגע טמא במקצתו - שטימא את כולו.
הוסיף רבי עקיבה,
הסולת, והקטורת, והלבונה, והגחלים -
שנגע טבול יום במקצתן - שפסל את כולם.


(ב) העיד רבי יהודה בן בבא, ורבי יהודה הכוהן,

על הקטנה בת ישראל, שנישאת לכוהן -
שהיא אוכלת בתרומה, כיון שנכנסה לחופה - אף על פי שלא נבעלה.
העיד רבי יוסי הכוהן, ורבי זכריה בן הקצב,
על תינוקת שהורהנה באשקלון,
וריחקוה בני משפחתה,
ועדיה מעידין אותה - שלא נסתרה, ושלא נטמאה.
אמרו להן חכמים:
אם מאמינים אתם שהורהנה - האמינו שלא נסתרה, ושלא נטמאה,
ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה, ושלא נטמאה - אל תאמינו שהורהנה.


(ג) העיד רבי יהושע, ורבי יהושע בן בתירה,

על אלמנת עיסה - שהיא כשרה לכהונה.
העיסה - כשרה לטמא ולטהר, לרחק ולקרב.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: קיבלנו את עדותכם,
אבל מה נעשה, וגזר רבן יוחנן בן זכאי - שלא להושיב בית דין על כך,
והכהנים שומעין לכם לרחק - אבל לא לקרב.


(ד) העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה,

על איל קומציא - דכי.
ועל משקי בית מטבחיא - דכן.
ודיקרב למיתא - מסאב.
וקרון ליה - יוסי שריא.


(ה) העיד רבי עקיבה, משום רבי נחמיה איש בית דלי,

שמשיאין את האשה - על פי עד אחד.
העיד רבי יהושע,
על העצמות, שנמצאו בדיר העצים -
ואמרו חכמים: מלקט עצם, עצם - והכל טהור.


(ו) אמר רבי אליעזר: שמעתי,

כשהיו בונים בהיכל - עושין קלעים להיכל, וקלעים לעזרות,
אלא שבהיכל - בונים מבחוץ,
ובעזרה - בונים מבפנים.
אמר רבי יהושע: שמעתי,
שמקריבין - אף על פי שאין בית,
ואוכלין קודשי קדשים - אף על פי שאין קלעים,
קדשים קלים, ומעשר שני - אף על פי שאין חומה,
שקדושה הראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא.


(ז) אמר רבי יהושע:

מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי,
ששמע מרבו, ורבו מרבו - הלכה למשה מסיני,
שאין אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב -
אלא, לרחק את המקורבין - בזרוע,
ולקרב את המרוחקין - בזרוע.
משפחת בית צריפה,
היתה בעבר הירדן - וריחקה בן ציון בזרוע,
ועוד אחרת היתה שם - וקירבה בן ציון בזרוע,
כגון אלו - אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב.
רבי יהודה אומר: לקרב - אבל לא לרחק.
רבי שמעון אומר: להשוות את המחלקות.
וחכמים אומרין: לא לרחק, ולא לקרב,
אלא - לעשות שלום בעולם,
שנאמר: "הנה אנוכי שולח לכם, את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים" (מלאכי ג כג-כד).