משנה עדיות ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ח · משנה ג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה ט שהיא כשרה לכהונה, שהעיסה כשרה לטמא ולטהר, לרחק ולקרב.

אמר רבן [ שמעון בן ] גמליאל, קבלנו עדותכם, אבל מה נעשה שגזר רבי יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך.

הכהנים שומעים לכם לרחק, אבל לא לקרב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

עִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא

עַל אַלְמְנַת עִסָּה
שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה,
שֶׁהָעִסָּה כְּשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר,
לְרַחֵק וּלְקָרֵב.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם;
אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה,
שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי
שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִּינִין עַל כָּךְ;
הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק,
אֲבָל לֹא לְקָרֵב:

נוסח הרמב"ם

העיד רבי יהושע, ורבי יהושע בן בתירה,

על אלמנת עיסה - שהיא כשרה לכהונה.
העיסה - כשרה לטמא ולטהר, לרחק ולקרב.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: קיבלנו את עדותכם,
אבל מה נעשה, וגזר רבן יוחנן בן זכאי - שלא להושיב בית דין על כך,
והכהנים שומעין לכם לרחק - אבל לא לקרב.

פירוש הרמב"ם

עיסה - היא הקמח הנלושה. והמשיל המשפחה והיוחסין בעיסה שנתערבו בה חלקים.

וזה העירוב שהעידו עליו הוא, שמשפחה נישאת אשה ממנה לספק חלל ולא נודע מי הוא, ומת איש מאותה משפחה והניח אשה, והיא נקראת אלמנת עיסה.

ויש בה ספק על ספק הראשון, שאפשר שנישאת לאיש ההוא שהוא ספק חלל או נשאת לזולתו, והספק השני אם היתה אשתו אם הוא חלל על האמת ותהיה היא גם כן זונה ותהיה אסורה על הכהן כמו שקבענו עיקר בקידושין, או הוא כשר, או זה האיש ספק חלל היה. ולפיכך יכשירנה רבי יהושע לכהונה. אמנם רבן גמליאל אומר, הואיל ויש שם ספק ואילו חקרוה היתה אומרת לכשר נבעלתי, לא תפסל לכהן.

אחר כך העידו עדות אחרת, ואמרו שזאת המשפחה שנתערב בה ספק חלל היא בחזקת כשרות כמו שאר המשפחות, ויכולין לומר זו היא טמאה וזו היא טהורה כלומר נבעלה לגוי או לא נבעלה, וירחיקו לאותה טומאה מהם כמו שקדם ממאמרו "ורחקוה בני משפחתה", ויקרבו אותה שנתברר אצלם שהיא טהורה, ואין ראוי לנו שנאמר להם הואיל ויש בכם ספק אינכם צריכים שתתרחק זו.

וכבר גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא ישב בית דין ויתיר אלמנת עיסה לכתחילה, וזהו עניין אמרו שלא להושיב בית דין על כך.

ואמרו לרחק אבל לא לקרב - כלומר כשהעידו הם שזו אלמנת עיסה רחקוה ולא שמענו מכם באמרכם טהורה, כמו שעשו בתינוקת שהורהנה שהאמינו אותם לטמא אבל לא לטהר.

ופסק ההלכה באלמנת עיסה שלא תינשא לכתחילה לכהונה, ואם נישאת לא תצא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אלמנת עיסה - משפחה אחת שנתערב בה ספק חלל, כל אחד מבני המשפחה ספק אם הוא אותו ספק שנתערב בהן אם לאו. ואשה שנישאת לאחד מבני אותה משפחה ומת בעלה, היא קרויה אלמנת עיסה, שכמו שהעיסה נלושה ומעורבת, כך זאת האשה מעורבת מספיקות. ספק אם בעלה הוא אותו ספק חלל, ואפילו אם הוא אותו ספק חלל שמא אינו חלל לפי האמת. ור' יהושע מכשיר אותה לכהונה, שיש כאן ספק ספיקא ולקולא. ורבן גמליאל סבר אע"ג דבעלמא ספק ספיקא לקולא, הכא שאני, דמעלה עשו ביוחסין י:

שהעיסה כשרה לטמא ולטהר - כלומר שהמשפחה שנתערב בה ספק חלל הרי היא בחזקת כשרות כשאר המשפחות המיוחסות, וכמו ששאר המשפחות אומרות זו טמאה ומתרחקים ממנה וזו טהורה ומקרבים אותה, כך משפחה זו שנטמע בה ספק חלל, אין יכולים לומר הואיל ונטמא בה ספק אין צריכים יותר לבדוק כשנושאים נשים איזו נטמאה ואיזו טהורה, כדי לרחק הטמאה ולקרב הטהורה יא:

קבלנו עדותכם - נאמנים אתם בעינינו ומאמינים אנו שכך שמעתם:

שלא להושיב ב"ד על כך - להתיר אלמנת עיסה לכתחלה:

הכהנים שומעים לכם לרחק - אם תאמרו אסורה:

אבל לא לקרב - אם תאמרו מותרת. ופסק הלכה, שאלמנת עיסה אסורה להנשא לכהונה לכתחלה, ואם נישאת לא תצא:

פירוש תוספות יום טוב

ורבי יהודה ב"ב. בגמ' פ"ק דכתובות דף י"ד מייתי לה וגרס ר' יהושע בן בתירא:

אלמנת עיסה. דאילו בת עיסה דאין לה חזקת כשרות החמירו אפילו בספק ספיקא. כך פירשו התוס' שם בד"ה אלמנת עיסה וכו'. אבל בתר הכי בד"ה ת"ר איזו היא אלמנת עיסה וכו'. כתבו דר"ת מוחק מהברייתא אלמנת. ולענין בת קתני ודקאי אמתני' דהכא העיסה נאמנת לטהר וכו'. ע"כ. ש"מ דל"ג במתני' אלמנת. ובפרק י"ט מהלכות אסורי ביאה דייק הכ"מ מלשון הרמב"ם כדברי התוס' הראשונים:

לטמא ולטהר לרחק ולקרב. פירש הר"ב שבודקת ואומרת זו טמאה כדי לרחק וכו'. וכן נמצא עוד במשנה דסוף פרקין. אבל התוס' דכתובות פירשו לטמא ולטהר שייך לענין ממזרות ונתינות [כדתניא פ"ד דקדושין דף ע"ב] ממזרי ונתיני עתידין לטהר לרחק ולקרב שייך אחללות. כדתנן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב. ועמ"ש בסוף פרקין בשם הראב"ד:

אמר רשב"ג נ"א אמר רבן גמליאל. והיא עיקר דהא בכתובות רמינן לה אדר"ג דהתם כדלקמן:

אבל מה נעשה וכו'. כתב הר"ב אע"ג דבעלמא וכו' הכא שאני. דמעלה עשו ביוחסין. היכא דלא טוענת ברי. אבל בטוענת ברי אפילו בחד ספקא מכשיר ר"ג בפרק קמא דכתובות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) אלמנת עיסה. דאילו בת עיסה דאין לה חזקח. כשרות החמירו אף בספק ספיקא. תוספ'. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) היכא דלא טוענת ברי. אבל בטוענת ברי, אפילו בחד ספיקא מכשיר ר"ג בפ"ק דכתובות:

(יא) (על הברטנורא) והתוספ' פירשו, לטמא ולטהר שייך לענין ממזרות ונתינות, (כדתניא פ"ד ד. קדושין דף ע"ב) ממזירי ונתיני עתידין ליטהר. לרחק ולקרב שייך אחללות, כדתנן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירה:    בפ"ק דכתובות דף י"ד אלא ששם הגרסא ור' יהושע בן בתירא ונראה ששם נפל הטעות וגם רש"ל ז"ל הגיה שם ור' יהודה בן בתירא. אכן הר"ר יהוסף ז"ל הגיה ור' יהושע בן בתירא וכתב כן מצאתי. וכבר כתבנו שם בפ"ק דכתובות סי' ח' מאי דקשה אמתניתין. ובקדושין פ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע"ה) מייתי לה נמי. ואמר רב חסדא דאתיא האי עדות דלא כר' יוסי ודלא כרשב"ג ות"ק דידהו דהתם. ופירוש בערוך אלמנת עיסה כלומר שדומה לעיסה של שאור שהיא מגובלת ונפל בה כלום שאין ידוע איזהו ע"כ. וביד ספי"ט דהלכות איסורי ביאה ושם כתב דגם מפסולי קהל כגון ספק ממזר שנתערב באיזו משפחה קרי אלמנת עיסה ודלא כמה שפירש הראב"ד ז"ל כאן בפירוש המשנה שלא אמרו אלמנת עיסה כשרה אלא כשנתערב בה ספק חלל שאינו מפסולי קהל אבל אם נתערב בה אחד מספק פסולי קהל כגון ספק ממזר ספק נתין ספק עבד אותה העיסה אינה כשרה אע"פ שהיא ספק ספיקא ע"כ. ובטור אבן העזר סימן ז':

שהעיסה כשרה:    פירש הרמב"ם ז"ל שזו היא עדות אחרת וכו'. והר"ר יהוסף ז"ל כתב ס"א ושהעיסה וכך נ"ל עיקר. והילך ג"כ לשון הר"ש שיריליו ז"ל והעיסה כשרה וי"ס גורסין והעיסה נאמנת וי"ס גורסין שהעיסה והכי תניא בתוספתא בית דין של אחריהם אמרו נאמנת עיסה לטהר ולטמא לאסור ולהתיר ובאלמנת עיסה לא נגעו ע"כ כלומר הוצרכו לעדות זו של ר' יהושע שמה שהיו אומרים לא היה אלא שהעיסה כשרה כלומר בת משפחה של חלל זה שאמרנו אבל לא באלמנתו והן העידו דאף אלמנתו כשרה:

לטמא ולטהר:    ר"ל המשפחה נבדקת כמנהגה בשתיקה או בצויחה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולטהר שייך בענין ממזרות ונתינות כדפליגי תנאי בפ"ק דכתובות. ועוד היו אומרים לאסור ולהתיר נמי נאמנת והיינו בשיש במשפחה שנטמעו בה מעבדי שלמה הא נמי במנהגה נאמנת להכשיר את משפחתה לבא בקהל בצויחה או בשתיקה והך בבא אגב נקט לה ולאו להכשירה לכהונה דאילו להכשירה לכהונה כבר מפורש בברייתא דצריך שאין בה חשש לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים:

לרחק ולקרב:    שייך אחללות כדתנן לקמן וריחקום בני משפחתם והא נמי בצויחה ובשתיקה ובהך בבא היכא דאין בה אלא ריעותא דספק חלל הוא שהעידו על אלמנתו והיינו דקתני סיפא הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב ואי גרסינן והעיסה תנא דמתני' קאמר לה ולאו מילתייהו דר' יהושע ור' יהודה בן בתירא הוי עכ"ל ז"ל. לטמא ולטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר כך מצאתי בספר כתיבת יד וכמו שפירש הר"ר שלמה שיריליו ז"ל וכמו שמבואר בתוס' פ"ק דכתובות דף י"ד בדבור המתחיל תנו רבנן:

אמר רבן גמליאל קבלנו עדותכם:    גרסינן וכדמוכח ממה שכתבתי בפ"ק דכתובות. וז"ל תוי"ט ז"ל אמר רשב"ג נ"א אמר ר"ג והיא עיקר דהא בכתובות רמינן לה אדר"ג דהתם כדלקמו וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ג"כ וכתב ס"א אמר רשב"ג ונ"ל דשבוש הוא כי אלו לא העידו לפני רשב"ג ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

העיר רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה:    ר"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל ואינו ניכר, שהמשפחה היא כעיסה בלולה שלא ניכר בה הדברים שנתערבו בה, וא' מהמשפחה נשא אשה ומת:

שהיא כשרה לכהונה:    דהו"ל ספק ספיקא, ספק שמא בעלה לא היה הספק שנתערב, או ספק שאינו חלל. מיהו בת מהמשפחה, אף דאיכא בה נמי ספק ספיקא, פסולה מדלית לה חזקת כשרות, וביוחסין החמירו:

כשרה לטמא ולטהר:    נ"ל שזו עדות אחרת היא [כמו שאפר כרה וכו' ריש ביצה]. ור"ל כשרים ג"כ להעיד על עצמן שזה טמא ושזה טהור, לעניין ממזר ונתין שפסולים לבוא בקהל, שנתערבו במשפחתן אף ע"ג שהן קרובים:

לרחק ולקרב:    לעניין פסול כהונה. ולא אמרינן מדחשודין להניח להנשא פסולין במשפחתן, החשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפילו בשבועה [כי"ד קי"ט] דעכ"פ הבלי נושאין לא נחשדו. ואפשר עוד דמשנתינו לאו לעניין נאמנות קרובים מיירי רק ר"ל שכל אלמנת עיסה כשירה בין שנתערב בה אלמנת ספק פסול לישראל*) כנתין וממזר, או שנתערב בו ספק פסול לכהונה כחלל:

אמר רבן שמעון בן גמליאל:    אמר רבן גמליאל, גרסינן, דמסכת עדיות נשנת ביום שהושיבו ראב"ע בנשיאות [כברכות כ"ז א'], ושם היה ר"ג, שהוא נתמנה לנשיא אחר ריב"ז [ועי' במ"ש בשלשולי הנשיאים באבות פ"ב מ"ח]:

קבלנו עדותכם:    ר"ל אנו מאמינים עדותכם:

אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך:    להכשיר אלמנת עיסה לכתחילה:

הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב:    וקיי"ל דמשנשאת לא תצא:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים