מלאכת שלמה על עדויות ח
<< · מלאכת שלמה · על עדויות · ח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
העיד ר' יהושע בן בתירא וכו': בפ' המנחות דף ק"ג ברייתא העיד ר' יהושע ור' יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור אמר ר' יהושע בן בתירא מעשה והיו נוחרין ערודיות לאריות באסטרטיא של מלך והיו עולי רגלים שוקעין ארכובותיהן בדם ולא אמרו להם דבר ע"כ. ואיתה למתניתין בירושלמי דשבת פ' המוציא דף י"א ודשקלים פרק שלישי דף מ"ז:
העיד ר"ש בן בתירא: תוס' פ' הוציאו לו (יומא דף מ"ח) ובגמרא פ' חומר בקדש דף כ"ג:
הוסיף ר' עקיבא: פסחים פ"ק דף י"ט ותוס' ס"פ טרף בקלפי ובגמ' שם ביומא פ' הוציאו לו (יומא דף מ"ח) פשיט ממתני' קס"ד מדפסיל ט"י פסיל נמי לינה ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה. ועיין במ"ש ס"פ שני דמעילה. ואיתה נמי בפ' חומר בקדש דף כ"ג. ועיין במ"ש שם סי' ב'. ואיתה בתוס' דפ"ק דשבועות דף י"א ובזבחים פ' טבול יום (זבחים דף ק"ד) ודפ' כסוי הדם בחולין דף פ"ח. ובירושלמי פ' חומר בקדש דף ע"ט:
והגחלים של יום הכפורים: אותן שכהן גדול חותה במחתה אבל גחלים של כל יום לא קדשי והיה מכבדן לאמה כדתנן פ' אמר להם הממונה זוטא דתמיד ושם האריך בזה הראב"ד ז"ל וכמו שכתבתי בשמי ז"ל בארך שם על בבת מכבדין לאמה. וביד פי"ג דהלכות פרה אדומה סימן ה' ובפ"א דהלכות שאר אבות הטומאה סימן ד' ובפ"ח דהלכות טומאת אוכלין סימן ט':
העיד ר' יוסי הכהן וכו': ירושלמי פ' שני דכתובות וגם שם בבלי בדף כ"ו:
וריחקוה בני משפחתה: פנויה היתה וריחקוה הכהנים שחששו פן נבעלה לעו"ג הפוסל בביאתו לכהונה דאי באשת ישראל מיירי ומשום חשש שמא נבעלה ברצון היה לו לומר וריחקה בעלה מספר הרוקח סימן תע"א והם כדברי התוס' אשר שם בכתובות. ומאי דקשה אמתניתין מההיא דתנן התם פ' שני דכתובות ע"י ממון מותרת לבעלה כתבתיו שם. ואיתה בתוס' פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ג) ודפ' ט"י דף ק"ד:
ועדים מעידין אותה: י"ס דגרסינן ועדיה מעידין וכן נכון לגרוס:
העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירה: בפ"ק דכתובות דף י"ד אלא ששם הגרסא ור' יהושע בן בתירא ונראה ששם נפל הטעות וגם רש"ל ז"ל הגיה שם ור' יהודה בן בתירא. אכן הר"ר יהוסף ז"ל הגיה ור' יהושע בן בתירא וכתב כן מצאתי. וכבר כתבנו שם בפ"ק דכתובות סי' ח' מאי דקשה אמתניתין. ובקדושין פ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע"ה) מייתי לה נמי. ואמר רב חסדא דאתיא האי עדות דלא כר' יוסי ודלא כרשב"ג ות"ק דידהו דהתם. ופירוש בערוך אלמנת עיסה כלומר שדומה לעיסה של שאור שהיא מגובלת ונפל בה כלום שאין ידוע איזהו ע"כ. וביד ספי"ט דהלכות איסורי ביאה ושם כתב דגם מפסולי קהל כגון ספק ממזר שנתערב באיזו משפחה קרי אלמנת עיסה ודלא כמה שפירש הראב"ד ז"ל כאן בפירוש המשנה שלא אמרו אלמנת עיסה כשרה אלא כשנתערב בה ספק חלל שאינו מפסולי קהל אבל אם נתערב בה אחד מספק פסולי קהל כגון ספק ממזר ספק נתין ספק עבד אותה העיסה אינה כשרה אע"פ שהיא ספק ספיקא ע"כ. ובטור אבן העזר סימן ז':
שהעיסה כשרה: פירש הרמב"ם ז"ל שזו היא עדות אחרת וכו'. והר"ר יהוסף ז"ל כתב ס"א ושהעיסה וכך נ"ל עיקר. והילך ג"כ לשון הר"ש שיריליו ז"ל והעיסה כשרה וי"ס גורסין והעיסה נאמנת וי"ס גורסין שהעיסה והכי תניא בתוספתא בית דין של אחריהם אמרו נאמנת עיסה לטהר ולטמא לאסור ולהתיר ובאלמנת עיסה לא נגעו ע"כ כלומר הוצרכו לעדות זו של ר' יהושע שמה שהיו אומרים לא היה אלא שהעיסה כשרה כלומר בת משפחה של חלל זה שאמרנו אבל לא באלמנתו והן העידו דאף אלמנתו כשרה:
לטמא ולטהר: ר"ל המשפחה נבדקת כמנהגה בשתיקה או בצויחה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולטהר שייך בענין ממזרות ונתינות כדפליגי תנאי בפ"ק דכתובות. ועוד היו אומרים לאסור ולהתיר נמי נאמנת והיינו בשיש במשפחה שנטמעו בה מעבדי שלמה הא נמי במנהגה נאמנת להכשיר את משפחתה לבא בקהל בצויחה או בשתיקה והך בבא אגב נקט לה ולאו להכשירה לכהונה דאילו להכשירה לכהונה כבר מפורש בברייתא דצריך שאין בה חשש לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים:
לרחק ולקרב: שייך אחללות כדתנן לקמן וריחקום בני משפחתם והא נמי בצויחה ובשתיקה ובהך בבא היכא דאין בה אלא ריעותא דספק חלל הוא שהעידו על אלמנתו והיינו דקתני סיפא הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב ואי גרסינן והעיסה תנא דמתני' קאמר לה ולאו מילתייהו דר' יהושע ור' יהודה בן בתירא הוי עכ"ל ז"ל. לטמא ולטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר כך מצאתי בספר כתיבת יד וכמו שפירש הר"ר שלמה שיריליו ז"ל וכמו שמבואר בתוס' פ"ק דכתובות דף י"ד בדבור המתחיל תנו רבנן:
אמר רבן גמליאל קבלנו עדותכם: גרסינן וכדמוכח ממה שכתבתי בפ"ק דכתובות. וז"ל תוי"ט ז"ל אמר רשב"ג נ"א אמר ר"ג והיא עיקר דהא בכתובות רמינן לה אדר"ג דהתם כדלקמו וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ג"כ וכתב ס"א אמר רשב"ג ונ"ל דשבוש הוא כי אלו לא העידו לפני רשב"ג ע"כ:
העיד יוסף בן יועזר וכו': (כן הגיה הר"ר יוסף ז"ל בפ"א וכן הגיה גם כן בפ"ק דמסכת אבות. ואיתא בפ"ק דפסחים דף ט"ז ודף י"ז (ולא גרסי מלת רבי כן הגיה הרי"א ז"ל גם מחק אלף דקמצא וכתב במקומה ב' יודין גם הגיה דכי ביוד והשני בנון לבד). וכתבו תוס' ז"ל שם בדף י"ט דלר' עקיבא דאית ליה התם טומאת משקים לטמא אחרים דאורייתא לית ליה דכן פי' דכיון דמדאורייתא טמאין היכי מצו רבנן לטהורינהו. ואיתה בפ' ואלו [מותרין] ד' י"ט ברייתא ובפ' אין מעמידין (עבודה זרה ד' ל"ז) מתני' גופה ותוס' פ' אלו טרפות (חולין ד' ס"ה.) ורב הוא דס"ל התם בפסחים דדכן לגמרי ושמואל ולוי ס"ל דלעצמן יש להן טומאה מן התורה להטמא. וכתבו תוס' ז"ל בפסחים ד' ט"ז דבחולין פ' שני ד' ל"ו משמע דמשקי ביוד גרסינן וכן נמי משמע בסוף פירקין מדקתני דכן לשון רבים ודלא כמ"ד דלא קאי רק אדם ולא אמים של בית המטבחיים ומאי משקים משקים דעלמא כדאמרינן מאי בוגרות בוגרות דעלמא ע"כ. וכן כתבו ג"כ שם בחולין. ושם בפסחים בדף י"ז אמרינן רב תני משקי בית מטבחייא בטית דהיינו הדם והמים ושמואל נמי הכי ס"ל ולוי תני משקי בית מדבחייא דהיינו היין והשמן ג"כ שהם משקי המזבח ותניא כותיה דרב ותניא כותיה דלוי. וכתב שם רש"י ז"ל דלר"ש דההיא ברייתא דת"כ דרב כי אתמר דכן דיוסי בן יועזר אמים לחודייהו אתמר למאי דמפרש רב פפא התם מילתיה דר"ש ע"ש. וכתוב בהר"ן ז"ל בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפ' שני דשבועות בדף ש"ו דמאחר דמשקי בי מטבחייא ודאי הם כולם שאובין ואעפ"כ קתני בפ"ק דפסחים בברייתא משקי בי מטבחייא בכלים טמאים ובקרקעות טהורין משום דחזו למיטבל בהו מחטין וצנוריאות אלמא מדאורייתא אפילו כולו שאובין כשר וכן כתבו תוס' ז"ל שם בפסחים דף י"ז וכתבו עוד די"ל דטעמיה דגזרו שאיבה אטו דילמא אתי לאטבולי במאנא דבתוך הכלי ודאי אסור לטבול מדאורייתא ע"כ. ועיין עוד במה שכתבתי בפ' שני דמקואות סי' ג' ד' כי שם הארכתי בס"ד. וביד בפ' עשירי דהלכות טומאת אוכלין סי' י"ו ובפ' שני דהלכות ממרים סימן ח'. ושם בפ' עשירי כתב הואיל ודם הקדשים אינו מכשיר קדשים שנשחטו בעזרה לא הוכשרו בדם שחיטה ואין לבשר הקדשים הכשר אלא במשקין שיפלו על הבשר חוץ ממשקין בית המטבחיים עכ"ל ז"ל:
איול קמצא: כך מצאתיו מוגה בויו. ודיקרב למיתא מסאב כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
העיד ר' עקיבא בשם ר' נחמיה איש בית דלי וכו': כן שנינו ס"פ בתרא דיבמות ותנן התם מצאנו חבר לר' יהודה בן בבא פי' שהוא ג"כ העיד עדות זו לעיל ר"פ ששי וכתב הרא"ש ז"ל דעקרוה רבנן לקדושי קמאי דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והסכימו בדעתם שאם יעיד עד א' על מיתת בעלה שיתבטלו הקדושין מעיקרן וסמכו על זה דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה כדמפרש בפרק האשה רבה דייקא אחר דברי העד ואינה נשאת עד שיתברר לה הדבר היטב היטב ע"כ:
העיד ר' יהושע על עצמות שנמצאו בלשכת דיר העצים שאמרו חכמים מלקט וכו': כך צ"ל. וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ואיתה בזבחים פ' בתרא ברייתא בדף קי"ג:
והכל טהור: פירש הראב"ד ז"ל י"מ מפני כי היו משליכין שם עצמות הקדשים ונמצאו שם עצמות אדם בין העצמות לפיכך מלקט עצם עצם כלומר בורר עצמות אדם מבין עצמות הקדשים והשאר הכל טהור וי"מ שמצאי אותם מפוזרים טמונים בארץ וכשחפרו בה מעט נתגלו ואמרו חכמים אע"פ שבשלש מקומות וארבע נמצאת הטומאה לא מחזקינן עוד טומאה אלא מלקט אותם עצם מכאן ועצם מכאן והשאר הכל טהור. עוד יש לפרש מלקט עצם עצם והכל טהור לומר שאין להם שכונת קברות וכן שנינו בתוספתא דאהלות וכו' גם במשנת אהלות פי"ו בור שמטילין לתוכו נפלים או הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור ר' שמעון אומר אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תבוסה והנך עצמות דלשכת דיר העצים כה"ג הוא דהוו ולא חיישינן לשכונת קברות וזה עיקר וברור עכ"ל ז"ל:
א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל: מלת בהיכל קשה לע"ד וי"ס דל"ג לה. ואיתה בשבועות פ' ידיעות דף ט"ז ובזבחים פ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ז) כולה מתניתין:
וקלעים לעזרות: פי' כשבונים בעזרות:
בונין מבחוץ: פירש היו עושין הקלעים סביב להיכל ובונים חוץ לקלעים כדי שלא יכנסו בהיכל ובעזרות היו הקלעים בחוץ ובונים לפנים מהם הר"ר יהוסף ז"ל וראיתי שהגיה בשם רוב הספרים שקדושה ראשונה קדשוה לשעתה וקדשיה לע"ל ע"כ. וביד פ' ששי דהלכות בית הבחירה מסימן י"ד עד סוף הפרק:
אלא שבהיכל: פי' נתנו קלעים לפנים ממקום החומה ובונים את החומה מבחוץ כדי שלא יזונו עיניהם מן ההיכל:
א"ר יהושע שמעתי שמקריבין וכו': תוס' פ' לולב הגזול (סוכה דף מ"א) ובגמ' פ"ק דמגלה דף י'. והתם פ' ידיעות קס"ד למימר דר' אליעזר דקאמר עושים קלעים לעזרות היינו כדי להכשיר העזרות להקריב קרבן דאם אין בית אין קרבן דקדושה ראשונה בטלה לה ופליג אר' יהושע דאמר דמקריבין אע"פ שאין בית דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לביא ודחינן דילמא דכ"ע אית להו דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ומר מאי דשמיע לי' קאמר ומר מאי דשמיע לי' קאמר וקלעים לר' אליעזר בעזרות לצניעותא בעלמא ע"כ:
אע"פ שאין חומה: בירושלם קודם שנבנית החומה רש"י ז"ל שם פ' ידיעות ואפשר שהוא סיום פירוש למאי דס"ד מעיקרא כדכתיבנא כדי שתהא המשנה כולה בסגנון אחד:
קִדְּשַׁהּ לשעתה וקִדְּשַׁהּ לעתיד: כך נראה לע"ד שצ"ל במפיק בהא במלת קדשה דקאי אַשְלֹמה וכדפירש רעז"ל:
משפחת בית צריפה: קדושין פ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע"א) ובירושלמי דפ' הערל ודפ' עשרה יוחסין:
וריחקה בן ציון: וקרבה בן ציון כצ"ל. ובערוך וריחקה בן ציון בזרוע מפני שפסולין היו ועוד אחרת היתה שם וקירבה שהיו כשרין פירש בן ציון שם אדם חשוב הוא ע"כ. ושם בקדושין תנא עוד משפחה אחרת יש לבד אותה שקירב בן ציון ולא רצו חכמים לגלותה אבל חכמים מוסרין אותה ביניהם לתלמידיהם פעם אחת בשבוע. ופירש הר"ן ז"ל ר"פ עשרה יוחסין שהטעם כדי שלא ידבקו בהם אע"פ שאם היו נדבקים בהם בלא ידיעה לא היה שם איסור כלל אבל מפני שאין הזרע מוכן לקדושה ולטהרה שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כשר הדבר לגלותו לצנועין ע"כ. עוד כתב שם בשם הרמב"ן ז"ל דהא דתנן כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר ולקרב ולרחק משום פסולי עבדות וחללות קאמר עבדים לפי שאינם מכלל ישראל וחללים לפי שמטהר שבט לוי ואינם נדחין מקהל ופסול עבדות קרוי טומאה ופסול כהונה קרוי ריחוק כדאמרינן וריחקוה בני משפחתם. הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב אבל פסול ממזרות ונתינות הא אפסיקא הלכתא כר' יוסי דאמר שהן טהורים כולן לעתיד לבא ומשמע אפילו בידועים דאילו אותם שנטמעו השתא נמי טהורים הם שאפי' הידועים בהם אינם מעידין בהם לפוסלן לפי שהן טהורין מן התורה וכן משמע כל הסוגיא וכו' ע"ש שהר"ן ז"ל דחה כל ראיותיו:
ר' שמעון אומר להשוות את המחלוקת שבעולם: כצ"ל. והר"ר יהוסף ז"ל הגיה המחלקות:
אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא: וגו' כך צ"ל. ביד סוף הלכות מלכים ומלחמותיהן. ובטור א"ה סי' ב':
סליק פירקא וסליקא לה מסכת עדויות. בעזר הבורא שרפים ואופנים וחיות.