משנה עדיות ח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ח · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

העיד רבי יהודה בן בבא ורבי יהודה הכהן על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה.

העיד רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה, ועדיה ז מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה.

אמרו להם חכמים, אם מאמינים אתם שהורהנה, האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה.

ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה, אל תאמינו שהורהנה.

נוסח הרמב"ם

העיד רבי יהודה בן בבא ורבי יהודה הכוהן על הקטנה בת ישראל שנישאת לכוהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה העיד רבי יוסי הכוהן ורבי זכריה בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחתה ועדיה מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה אמרו להן חכמים אם מאמינים אתם שהורהנה האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה אל תאמינו שהורהנה.

פירוש הרמב"ם

הורהנה. שמשכנה אצל עובדי כוכבים וכבר נתבאר בשני מכתובות שכשנחבשה ביד עובדי כוכבים ע"י נפשות אסורה לבעלה כשהיה כהן ואלה הממושכנות זולתי הנחבשות והם אסורות לכהן אלא אם העידו לה שהיא טהורה וזה הריחוק שריחקוה בני משפחתה אינה הלכה אבל היא מותרת לכהן כיון שיש לה עדי טהרה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קטנה בת ישראל - והיא יתומה, כדפרישנא בשלהי פרקין דלעיל. והוסיף כאן כשנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה. דמעדות דלעיל לא שמענו שאוכלת בתרומה אלא כשנבעלה:

שהורהנה - שנתמשכנה בידי נכרים ו:

ועדיה - אותן שהעידו שהורהנה:

האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה - ודוקא לזאת שעדיה מעידים עליה שלא נטמאה, הוא דאמרי רבנן האמינו לה, ושלא כדין ריחקוה בני משפחתה. אבל אם אין לה עדים, כל אשה שנחבשה על ידי ממון בזמן שיד הנכרים תקיפה ח, אסורה לבעלה כהן, לא שנא הורהנה מדעתה ולא שנא נחבשה:

פירוש תוספות יום טוב

שהורהנה. פי' הר"ב שנתמשכנה. משכון בלשון ישמעאל רה"ן. ערוך. [ומצאתי הפרש בין משכון להרהון בחבורו של הרמב"ם בהלכות מ"ש [פ"ג הלכה י"ח] מן הירושלמי דמשכון אמרו שם על המשכן בחובו שכבר חייב לו. והרהון אמרו שם על שלוה עכשיו עליו ונ"ל דהכא נקט התנא זה הלשון לרבותא דנתמשכנה מדעת]:

ועדיה. בפסולי עדים קמיירי. כגון עבד ושפחה העידו. הראב"ד. כלומר דאל"כ מאי סברי בני משפחתה שרחקוה. הואיל והיה לה עדים שלא נטמאה:

האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה. כתב הר"ב ודוקא לזאת וכו' אבל אם אין לה עדים וכו'. בזמן שיד הנכרים תקיפה ואשקלון יד הגוים תקיפה היא דארץ פלשתים היא. ועוד כבר גלו ישראל. רש"י פ"ב דכחובות דף כ"ו. וז"ש דכבר גלו נראה מדתנן התם שזה ר' זכריה בן הקצב היה בשעה שנכנסו האומות לירושלים [כדתנן במשנה ט' פ"ב דכתובות] ומשמע ליה דבחורבן היה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) משכון בלשון ישמעאל, רה"ן. ערוך. ומצאתי הפרש בין משכון להרה"ן בהר"מ, דמשכון אמרו על הממשכן בחובו שכבר חייב לו, והרה"ן על שלוה עכשיו עליו. ונראה לי דהכא נקט התנא זה הלשון לרבותא דנתמשכנה מדעת:

(ז) (על המשנה) ועדיה. בפסולי עדים קא מיירי, כגון עבד ושפחה העידו. הר"א. כו' דאל"כ מאי סברי בני משפחתה שרחקוה, הואיל והיו לה עדים שלא נטמאה:

(ח) (על הברטנורא) ואשקלון יד העכו"ם תקיפה היא, דארץ פלשתים היא. ועוד כבר גלו ישראל. רש"י. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

העיד ר' יוסי הכהן וכו':    ירושלמי פ' שני דכתובות וגם שם בבלי בדף כ"ו:

וריחקוה בני משפחתה:    פנויה היתה וריחקוה הכהנים שחששו פן נבעלה לעו"ג הפוסל בביאתו לכהונה דאי באשת ישראל מיירי ומשום חשש שמא נבעלה ברצון היה לו לומר וריחקה בעלה מספר הרוקח סימן תע"א והם כדברי התוס' אשר שם בכתובות. ומאי דקשה אמתניתין מההיא דתנן התם פ' שני דכתובות ע"י ממון מותרת לבעלה כתבתיו שם. ואיתה בתוס' פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ג) ודפ' ט"י דף ק"ד:

ועדים מעידין אותה:    י"ס דגרסינן ועדיה מעידין וכן נכון לגרוס:

תפארת ישראל

יכין

על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן:    כשהיא יתומה:

שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה:    דמפרקן דלעיל משמע דוקא כשנבעלה לבעלה:

על תינוקת שהורהנה באשקלון:    שנתמשכנה ביד עכו"ם על חוב. [מיהו מלת משכן כולל נמי משכנו בעל כרחו שלא בשעת הלואה *). והרהן הוא כשנתן משכן בשעת הלואתו]:

ורחקוה בני משפחתה:    מלהנשא לכהן, אף דמדעת נתמשכנה, חיישינן שנאנסה:

ועדיה:    שהעידו שהורהנה:

מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה:    רק שהיו פסולי עדות. ולהכי נקט עדיה, ר"ל שהיו קרוביה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים