משנה עדויות ג רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) כל המטמאין באוהל שנחלקו, והכניסן לתוך הבית - ,::רבי דוסא בן הרכינס - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- כיצד?
- הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה, או נושאן, ובמת,
- הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית,
- או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו,
- מאהיל על כשני חציי זיתים,
- מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו,
- רבי דוסא בן הרכינס - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- אבל, הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית,
- או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית,
- טהור.
- אמר רבי מאיר: אף בזה, רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.
- הכל טמא - חוץ מן המגע עם המשא, והמשא עם האוהל.
- זה הכלל -
- כל שהוא משם אחד - טמא,
- משני שמות - טהור.
(ב) אוכל פרוד -
- אינו מצטרף - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: מצטרף.
- מחללין מעשר שני על אסימון - דברי רבי דוסא.
- וחכמים - אוסרין.
- מטבילין ידים לחטאת - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: אם נטמאו ידיו - נטמא גופו.
(ג) מעי אבטיח, וקנובת ירק של תרומה -
- רבי דוסא - מתיר לזרים.
- וחכמים - אוסרין.
- חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס -
- חייבות בראשית הגז - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: חמש רחלות גוזזות כל שהן.
(ד) כל החוצלות -
- טמאות טמא מת - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: מדרס.
- כל הקליעות -
- טהורות, חוץ משל גלגילון - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: כולם טמאות - חוץ משל צמרים.
(ה) הקלע שבית קיבול שלה אריג - טמאה.
- ושל עור
- רבי דוסא בן הרכינס - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- נפסק בית אצבע שלה - טהורה.
- בית הפקיע שלה - טמאה.
(ו) השבויה -
- אוכלת בתרומה - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: יש שבויה אוכלת, ויש שבויה שאינה אוכלת.
- כיצד?
- האשה שאמרה: נשביתי, וטהורה אני - אוכלת,
- ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת: טהורה אני - אינה אוכלת.
(ז) ארבעה ספקות -
- רבי יהושע - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- כיצד?
- הטמא עומד - והטהור עובר,
- הטהור עומד - והטמא עובר,
- הטומאה ברשות היחיד - והטהרה ברשות הרבים,
- הטהרה ברשות היחיד - והטומאה ברשות הרבים,
- ספק נגע - ספק לא נגע,
- ספק האהיל - ספק לא האהיל,
- ספק הסיט - ספק לא הסיט,
- רבי יהושע - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
(ח) שלשה דברים -
- רבי צדוק - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- מסמר של שולחני,
- וארון של גרוסות,
- ומסמר של אבן השעות,
- רבי צדוק - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
(ט) ארבעה דברים -
- רבן גמליאל - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- כסוי טני של מתכת של בעלי בתים,
- ותלוי המגרדות,
- וגולמי כלי מתכות,
- וטבלה שנחלקה לשנים.
- ומודים חכמים לרבן גמליאל,
- בטבלה שנחלקה לשנים, אחד גדול ואחד קטון -
- הגדול - טמא,
- והקטון - טהור.
- בטבלה שנחלקה לשנים, אחד גדול ואחד קטון -
(י) שלשה דברים - רבן גמליאל מחמיר, כדברי בית שמאי.
- אין טומנין את החמין - מיום טוב לשבת,
- ואין זוקפין את המנורה - ביום טוב,
- ואין אופין את פיתן גריצות - אלא רקיקין.
- אמר רבן גמליאל: מימיהם של בית אבא,
- לא היו אופין פיתן גריצות - אלא רקיקין.
- אמרו לו: מה נעשה להן לבית אביך,
- שהיו מחמירין על עצמן,
- ומקילין על כל ישראל, להיות אופין את פיתן - גריצות, וחורי.
(יא) אף הוא אמר שלשה דברים - להקל.
- מכבדין בין המיטות,
- ומניחין את המוגמר - ביום טוב,
- ועושין גדי מקולס - בלילי פסחים.
- וחכמים - אוסרין.
(יב) שלשה דברים -
- רבי אלעזר בן עזריה - מתיר.
- וחכמים - אוסרין.
- פרתו יוצאה - ברצועה שבין קרניה,
- ומקרדין את הבהמה - ביום טוב,
- ושוחקין פלפלין - בריחים שלהם.
- רבי יהודה אומר:
- אין מקרדין את הבהמה ביום טוב - מפני שהוא עושה חבורה,
- אבל מקרצפין.
- אין מקרדין את הבהמה ביום טוב - מפני שהוא עושה חבורה,
- וחכמים אומרין:
- אין מקרדין - אף לא מקרצפין.
הדף הראשי של משנה עדיות ג
משנה עדויות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב