בכל מקום נראה שצריך לומר רבא בריה דרבה.
הוא היה תלמידו דרב יוסף וחברו דאביי ורבא כשבת קכג. שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו – א"ל תניתוהו – איתיביה – אמר אביי טומאה אשבת קרמית? – אמר רבא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב.
וכן יבמות עו. שלח לרב יוסף ילמדנו רבינו – א"ל – אמר אביי אטו כו"ע – אלא אמר אביי – אמר רבא אטו וכו'. ומזה אנו רואין שהיו כולם לפני רב יוסף.
ובמגילה כב. שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף הלכתא מאי (ובדק"ס שם אות ו' רבא בריה דרבה).
ובכתובות צח. שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה או לא.
ובעירובין צג:, מגילה ה:, גיטין נט. איתא רבה בריה דרבא (ובדק"ס מגילה שם גרס רבא בריה דרבה).
ובשבועות כד: מתיב רבא בריה דרבה על דברי רבא.
וכן נזכר כתובות סח. פז: הוריות י.
ומה שמצינו ב"ב ג. רבה בריה דרבא אמר לרב אשי צ"ל שם רב אחא בריה דרב אויא כגרסת דקדוקי סופרים, וכן מוכח מגמרא שם.
ובמכות י. אמר רבה בר מרי מי אוהב בהמון – יהבי בי רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה (שהוא אוהב ת"ח ביותר והיו לו בנים ת"ח).
רבא בריה דרבה בר רב הונא
נזכר עירובין נה: וחולק שם עם אביו, ובחולין עו. חולקין רבה אמר רב אסי, ורבה בר"ה אמר רב אסי, ורבא בריה דרבה בר הונא א"ר אסי, ובסוטה מט. איתא אבא בריה דרבה בר"ה.
ובחולין קכד: א"ל רבא בריה לרבה בר רב הונא
רבא בר שבא
היה תלמיד רבינא כשבת קלט:[1] שאמר הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי לי בשופתא דתומא ואכל.
וברכות יד. רב [רבא, דק"ס] בר שבא איקלע לגביה דרבינא וימים שאין היחיד גומר את ההלל הוה ולא פסיק ליה, כי רבא בר שבא לא חשיב עליה דרבינא.
ובס"הד ערבב אותו ביחד עם רב בר שבא מי שהיה תלמיד ר"נ.
רבא בר שאילתא
נזכר גיטין לט: שאשכחיה לר"נ בר יצחק ושאלו, וגרסת הב"ח רבה בר שילת.
רבא בר שילא
ערך רבה בר שילא.
רבא בר שירא
נזכר שבת סו. מתקיף על דברי רב יוסף לא שמיע להו הא דתני רב חנן בר רבא לחייא בר רב.
רבא בר שמואל
נזכר ברכות כב:, רב פפא ור"ה בריה דר"י ורבא (ברבי) בר שמואל כריכו ריפתא בהדי הדדי א"ל רב פפא הבו לי לדידי לברוך – אמר לו רבא (ברבי) בר שמואל תנינא – אלא הבו לי לדידי לברוך דנפול עילואי מ' סאה וכו', ומזה אנו רואין שהיו כולם חברים וא"כ ברור שאין זה רבא בר שמואל שהיה בזמן רב חסדא ורב ששת.
ואפשר שבחנם מחקו תיבת ברבי, כי הראשון היה נקרא רבה בר שמואל, וזה בא מא"י בזמן רבא והיה נקרא רבא ברבי שמואל, ואפשר שהראשון הוא הנזכר בירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט בשם אבא בר שמואל.
רבא בר שרשום
בב"ב לב: יסופר שנפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי א"ל אביי אימא לי איזי גופא דעובדא וכו'.
