בבא בתרא כד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בשביל של כרמים דאם איתא דמעלמא אתי כיון דמידדי לא מצי אתי דכל דמידדי והדר חזי ליה לקיניה מידדי ואי לא לא מידדי אמר אביי אף אנן נמי תנינא אדם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבא א"ל רבא רוב ומצוי קא אמרת רוב ומצוי ליכא למאן דאמר דתני ר' חייא בדם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ואמר רבא ש"מ מדרבי חייא תלת שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב ושמע מינה רובא דאורייתא וש"מ איתא לדר' זירא דאמר רבי זירא אע"פ שדלתות מדינה נעולות דהא אשה דכי דלתות מדינה נעולות דמיא ואפי' הכי קא אזלינן בתר רובא והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד הדר ביה רבא מההיא איתמר חבית שצפה בנהר אמר רב גנמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותר כנגד עיר שרובה נכרים אסירא ושמואל אמר אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסירא אימור מהאי דקרא אתאי לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי דמר אית ליה דרבי חנינא ומר לית ליה דרבי חנינא לא דכולי עלמא אית להו דר' חנינא והכא בהא קמיפלגי דמ"ס אם איתא דמהאי דקרא אתאי דעקולי ופשורי הוה מטבעי לה ומר סבר חריפא דנהרא נקט ואתאי הההוא חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא לימא משום דסבר לה דרבי חנינא ושאני התם דאי מיגניב מינה אצנועי בגויה לא מצנעי והני מילי חמרא אבל עינבי מצנעי זהנהו זיקי דחמרא דאשתכחן בי קופאי שרנהו רבא לימא לא סבר לה לדרבי חנינא חשאני התם דרובא
רש"י
[עריכה]בשביל של כרמים - דע"י כרמים נדדה חוץ לחמשים ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו מדדה אי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה דכרמים מפסיקין לפניו:
אף אנן נמי תנינא - כר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב:
נמצא בפרוזדור - נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון:
ספיקו טמא - ספק זה טומאה ודאית מדקתני שחזקתו מן המקור ומה ספיקא יש כאן רישא דמתניתין במסכת נדה משל משלו באשה החדר והפרוזדור והעלייה דם החדר טמא והוא המקור ומפרש בגמרא החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה והעלייה בנויה על גבי שניהם ודם העלייה טהור ולול פתוח מעלייה לפרוזדור וקתני נמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור זב ויצא אל החוץ הואיל ורוב דמים מצויים בו ולא אמר מן העלייה נטף דרך הלול ואע"ג דעלייה קרוב לפרוזדור שעל גבו:
רוב ומצוי - דמיו רבים יותר משל עלייה ועוד שהן תדירין לזוב משם ודמי העלייה אין תדירין לצאת בהא ליכא מאן דפליג על רבי חנינא:
חייבין עליו על ביאת מקדש - דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא:
ושורפין עליו תרומה - ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין:
שמע מינה - מדאחזיק ליה בדם נדה ודאי תלת:
איתא לדר' זירא - דאמר גבי תשע חנויות בשילהי פ"ק דכתובות ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר דאע"פ שדלתות מדינה נעולות דליתא אלא חד רובא להכשירה רוב העיר שתשע חנויות שבה מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת נבילה דאיכא מילתא דבעינן ביה תרתי רובי כדאמרי' התם כגון דלתות מדינות פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה ישראל דאיכא למיזל בתר תרי רובי להכשירה רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה:
דהא אשה כדלתות המדינה נעולות - כלומר דליכא למימר בה תרתי רובי אלא חד רובא שרוב דמים מן המקור וקא אזלי בה בתר רובא להביא קרבן לעזרה ולשרוף תרומה דמידי דאסור לעשותו מספק הוא:
והא רבא הוא דאמר - לעיל רוב ומצוי ליכא למאן דאמר ולא תסייעין לר' חנינא מהא והכא מסייע ליה מינה דקאמר ש"מ תלת:
חבית - של יין:
מההיא דקרא - שם מחוז הוא על נהר פרת כדאמר בקדושין (דף עא:) לענין יוחסין ובגיטין ואין ישראל מצויין שם והוא למעלה מפרת ויכולה חבית לבוא משם אצלנו:
רב לית ליה דרבי חנינא - ואזיל בתר קורבא ושמואל אזל בתר רובא דאית ליה לדרבי חנינא:
עקולי ופשורי הוו טבעי ליה - הרבה מקומות יש משם ועד כאן שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר והמים מכסין עליהם והספינות מתגלגלות שם וטובעות:
ופשורי - הפשרות שלגים הנקוים אצל הנהר וקוו וקיימי ואם תבא החבית שם תעמוד שאין הנהר מוליכה:
חריפותא דנהרא נקט ואתאי - שמא מתחלה נפלה באמצעית הנהר במקום חזקו ומרוצת המים הביאתה ולא הניחתה לנטות ימין ושמאל:
בפרדיסא דערלה - בכרם של ערלה:
שרי רבינא - ולא חש שמא מכרם זה גנב היין זה:
אי גניב מיניה אצנועי בגויה לא מצנעי - אין דרך גנבים להצניע היין במקום שגנבוהו משם משום דמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים:
זיקי - נודות:
בי קופאי - טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל:
לימא לא סבר לה לדרבי חנינא - לילך אחר הרוב אלא אחר הקרוב וכאן ישראל מצויים יותר מנכרים ולא אזלינן בתר רובא דעלמא:
תוספות
[עריכה]דכל דמידדי אי הדר חזי לקיניה מידדי. לא היה צריך למאי דקאמר אי הדר חזי לקיניה מידדי כיון דשובכין דעלמא יותר מחמשים מן הכרמים [אז] ליכא למיחש לרובא דעלמא דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אבל הנך שני שובכין שהכרמים בתוך חמשים אמה שלהם אתי שפיר דקרוב לזה שלו אפילו נמצא חוץ לחמשים אמה דלא נפק מתורת מדדה דע"י כרמים מידדי יותר מחמשים אלא איירי דאפילו אם יהו שובכין דעלמא בין הכרמים ועוד מדנקט שביל משמע שאלו ב' השובכין בתוך השביל והניפול כמו כן נמצא בתוך השביל דליכא למיחש שהן משובכין דעלמא אפי' אינם רחוקים כלל כיון דלא מצי חזי לקיניה אבל מאלו השובכין הוא דאין דבר מפסיק בינו לבין השובך:
אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור טמא כו'. בנמצא בגג פרוזדור מן הלול ולפנים איירי כדמוכח בפרק כל היד (נדה דף יז: ושם ד"ה מן) וסוגיא דהתם מפרש במקומה:
ואף על גב דאיכא עלייה דמקרבא. וקרוב דמוכח הוא דקרוב לעלייה הוא ומן החדר אינו יכול לבא אא"כ שחתה ביותר כמו שפירש במסכת נדה (שם):
דתני רבי חייא. אי גרסינן תני אתי שפיר אבל אי גרסינן דתני תימה היכי מייתי מהכא דרוב ומצוי הוא דלמא לאו משום דרוב ומצוי קאמר רבי חייא דשורפין עליו את התרומה אלא משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כרבי חנינא ונ"ל דאפילו גרסי' דתני לא מדברי רבא הוא אלא גמרא הוא דמייתי לה דשפיר הוה מוכח אביי ממתני' דנדה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב דאף על גב דקתני ספיקו טמא על כרחך לאו ספיקא הוא מדתני רבי חייא דחייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו תרומה. (הג"ה) ומהר"ם אומר דרבא מייתי לה דרוב ומצוי הוא דאי אינו מצוי א"כ מאי קמ"ל רבי חנינא כיון דשמעינן לה מדתני רבי חייא אבל ממתני' דנדה לא היה יכול להוכיח דאפילו אם אינו רוב ומצוי הוצרך רבי חנינא לאשמועינן דלא נימא ספיקו טמא הוה ספק ממש ולמאי דהדר ביה רבא וקאמר דלא הוי רוב ומצוי איצטריך רבי חנינא לאשמועינן דאי מדתני רבי חייא ה"א דרוב ומצוי הוא קמ"ל ר' חנינא דלאו רוב ומצוי הוא (ע"כ הג"ה):
ושמע מינה איתא לדר' זירא. נראה לריצב"א דאע"ג דטעמא דבעינן תרי רובי הוי משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר מ"מ איצטריך ליה למימר גבי חנות דלא בעינן תרי רובי דאע"ג דליכא למימר הכי מ"מ איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע אי לאו דאיכא רובא דעלמא וגבי אשה נמי אי גזרינן בעלמא הוה לן להחמיר שלא לשרוף מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ ונראה לו דהלכה כרבי חנינא:
. הג"ה וש"מ רובא דאורייתא. חשיב ליה רובא דליתיה קמן דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק ש"מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות כדפריך פרק קמא דחולין (דף יא. ושם) גבי הא דבעי מנ"ל הא דאמרינן זיל בתר רובא ופריך מנ"ל דכתיב אחרי רבים להטות:
אימור מהאי דקרא אתאי. ולאו דוקא נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסר שמואל אלא אפי' עיר שכולה ישראל איכא למיחש להכי:
לימא משום דסבר לה כר' חנינא. וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותרת דהא אי לית ליה כרבי חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר קרוב א"כ הויא ודאי ערלה:
ואצנועי בגויה. ואם תאמר מכ"מ יהא אסור דרובא דעלמא נכרים נינהו והוי יין נסך וי"ל דרוב גנבי ישראל כדאמר בפרק בתרא דע"ז (דף ע.):
בי קופאי. פי' בערוך מקום כדאמרי' (סוטה דף מו:) רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי לבי קופאי ובכהאי גוונא היה דהוה קורבא דמוכח:
לימא רבא לית ליה דר' חנינא. פי' והא רבא אית ליה לעיל דר' חנינא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]עא א ב מיי' פ"ה מהל' איסורי ביאה הלכה ה', סמג לאוין קיא ועשין רמג:
עב ג ד מיי' פי"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ח, סמג לאוין קמח, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ט סעיף י"ז:
עג ה ו מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, סמג לאוין קמד, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף י"א, וטור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ט סעיף י"ח:
עד ז ח מיי' פי"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ט, סמג לאוין קמח, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ט סעיף י"ט:
ראשונים נוספים
אמר אביי אף אנן נמי תנינא. דרוב וקרוב אזלי בתר רוב דתנן דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור בא שממנו רוב הדמים באין והמקור הוא פנימי מכולן והחדר סמוך למקור והפרוזדור הוא החיצוני ועליה בנויה על גבי שניהם על גבי החדר והפרוזדור ולול פתוח בין עליה ופרוזדור נמצא הדם מן הלול ולפנים ספיקו טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טהור ודם הבא מן החדר טמא דמן המקור בא ומן העליה טהור מן הפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור בא ואע"ג דאיכא עלייה דדמה טהורה דמקרבא לגבי פרוזדור ממקור אזלינן בתר רוב דרוב דמים מן המקור באין:
אמר רבא. מהא לא תסייע דרוב ומצוי שאני דדם המקור רוב הוא לכולהו ומצוי בו דם תדיר דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו חטאת על ביאת מקדש אם נכנסה במקדש ואם נגעה בתרומה שורפין עליו את התרומה דלא אמרי' הכא כבשאר ספק טומאו' אם נגעו בתרומ' דתולין לא אוכלין ולא שורפין אבל הכא ודאי שורפין דספיקו ודאי טמא הוא דדם מקור רוב ומצוי ודאי מן המקור בא וטמא:
ש"מ מדקתני ושורפין עליו את התרומה מכלל דרובא דאורייתא דרוב דמים מן המקור וש"מ מדקאזיל בתר רוב אע"ג דאתרע רוב במקצת דהא יש דם עלייה דטהור הוא דמקרבא ואפ"ה אזיל בתר רוב ש"מ דאותא לדר' זירא דאמר בפ"ק דכתובות בהנהו דאמר ר' יוסי מעשה בתינוקת שירדה מן המעיין ונאנסה ואמר ר"ע אם רוב העיר משיאין לכהונה ורוב סיעה של כשרין עוברין לשם הרי זו תינשא לכהונה. ור' זירא אמר אע"ג שדלתות מדינה נעולות דאיתרע לה רובא דליכא אלא חד רובא דלא קא עוברת סיעה של כשרין לשם אפ"ה משיאין לכהונה הואיל דרוב העיר משיאין לכהונה דהא אשה כיון דלית בה אלא חד רוב דרוב דמים מן המקור הן כדלתות מדינה נעולות דמיין ואפ"ה אזלינן בתר רובא:
והא רבא הוא דאמר ברוב ומצוי. כגון דם דמקור ליכא מאן דפליג ודאי אזלינן בתר רוב מכלל דס"ל דבעלמא היכא דליכא אלא רוב וקרוב לא אזלינן בתר רוב והיכי אמר הכא ש"מ מדר' חייא דאזלינן בתר רוב דמשמע בכל דוכתא אזלי בתר רוב. הדר ביה רבא מההיא דלעיל דלא בעינן רוב ומצוי אלא דאזלינן בתר כל רוב:
חבית של יין שצפה בנהר. ואין ידוע אם יין נכרים הוא אם יין ישראל:
אימור מההיא דקירא באה כלומר מאותו עבר הקרייה של מעלה ממנה באה דרובא עיירות דנכרים נינהו. דשמואל אית ליה דר' חנינא ורב לית ליה דר' חנינא:
עקולי. כעין שרגילין המים לעקול ולעקול סביב ובאותן מים שהתהום תחתיהן והולכין ומעגלין עד שמטביעין מה שצף על גבן. וכן הני פשורי לאותו מקום שהמים רפין ועומדין שאם היתה חבית זו צפה לשם הואיל שהמים רפין ואינן חריפין היתה נטבעת שם ומש"ה ליכא למיחש דמההיא דקירא אתאי:
ושמואל אמר ודאי אסור דאיכא למיחש דמההיא דקירא אתאי והאי דלא טבעי עקולי ופשורי דחריפות' דנהרא שכבר לקחה החבית המרוץ קודם שהגיעה לעקולי ופשורי ונקט ואתאי בשבולת המים והלכך אסירא. לימא. דמש"ה שריא דקסבר כר' חנינא דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והכא האי פרדס דערלה מיעוט הוא לגבי שאר פרדסים דלא הוי ערלה וקרוב דבגויה אשתכח:
שאני התם. דמש"ה שריא דליכא למימר דמיניה הוא ההיא הצבא דאי מיגנב מיניה לעולם בגויה לא הוי מצנעי אינשי ומש"ה איכא למימר דמשאר פרדסים דהיתרא הוי ולא משום דס"ל כר' חנינא:
והני מילי. דשרי:
חמרא. משום דלא מצנעי אינשי חמרא בפרדיסא דגנובי מיניה:
אבל ענבי מצנעי. ואסורין:
זיקי. נודות יין:
בי קופאי. בין הגפנים:
שרינהו רבא. משום דהנהו גפנים דישראל נינהו:
לימא. מש"ה שרינהו דלית ליה לר' חנינא דאע"ג דרוב שאר גפנים דנכרים נינהו אזיל בתר קרוב הואיל דמשתכחן ביני גופני דישראל דהוה קרוב להנהו זיקי וקסבר רוב וקרוב הלך אחר קרוב:
שאני התם. לעולם רבא סבר לה כר' חנינא דודאי אזלינן בתר רוב והתם נמי איכא רוב ישראל ומש"ה שרינהו דרובא דשפוכאי כלומר רובן של אותה העיר שדורכין ושופכין יין ישראל נינהו ועל ידן הולך הכל ואישתכח נמי בי גופני ישראל ודאי ישראל אצנעינהו ומותרין:
ואוקימנ' בגמ' בשביל של כרמים. פירש רבינו שלמה ז"ל שעל ידי כרמים נדדה ויצאה חוץ לחמשים אמה ומיהו בתר רוב' דעלמ' ליכא למיזל דאי הדר חזי לקיני' מדדה טפי לא מדדה ואין מחוור לי שאין לשון בשביל בכל מקום אלא דרך כדאמרינן מודים בשביל של כרמים הואיל ונעשה להלוך וכענין ששנינו מצא אחר הגפה או בשבילין שבשדות ולדברי רש"י ז"ל היה לו לומר בכרמים.
אלא הכי קאמר אין מקום זה דרך הרבים ולא שיהו בני אדם מצוין שם אלא שביל של כרמים הוא שאין עוברין בתוכו בלל אלא אותן בני אדם של שני שובכות לפיכך אין לחוש לנפילה אלא דהני ואינהו לא מיאשי סבר מאן שכיח התם חבראי איהו מחזיר לי אי נמי נקיטנ' ליה בדינ' כדאמרינן בואלו מציאות גבי סלע שנפלה משנים ולרובא דשובכין דעלמא ליכא למיחש דלא מצי אתי מחוץ לחמשים ולא אשכחן בשום נוסח' דכל דמדדי אי הדר חזי לקיניה.
ובירושלמי (ב,ו) גרס הדא דתימר בזמן שאין דרך הרבים מפסיק בנתים אבל בזמן שדרך הרבים מפסיק בנתים לא בדא הדא ילפ' מן ההי' וההיא ילפה מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם היו שנים חייב להכריז וההי' ילפה מן הדא שאם היו ג' הרי היא מן מוצאו ונראה שכן דרך פירושו כענין שאמרנו ואסיפא קאי דקתני קרוב לזה שלו ולא מפליג אלא אפילו חוץ לחמשים אמה ולפום הכי קאמר שבזמן שדרך הרבים מפסיק בין השובכין לנפול תולין בהן ועוד אמר שאותה ששנינו היה משכירו לאחרים למדה מזו שאם היו שנים חייב להכריז דלא מיאשי כמו שני שובכות הללו וזו של למודה משם שאם היו שלשה שובכות הרי אלו של מוצאו דמיאשי והכי נמי איתמר התם בגמרא דילן והדא וההיא בירושלמי לאו דוקא שהסוגיות שלו שנויות במקומות הרבה. כל זה כתבתי לפי שיטתם של רש"י ז"ל והמפרשים ז"ל.
ואינו נראה לי כלל דסיפא דמתני' נמצא בין שובכות על כרחין בתוך חמשים אמה היא דמאי דיהיב ברישא לבעל השובך קא פליג סיפא בין שני שובכות קרוב לזה לבעל השובך הזה ומחצה על מחצה לשניהם אבל חוץ לחמשים דקתני בשובך אחד של מוצאו היכי מתני ליה בשני שובכין לבעלי שובך ואי חסורי מיחסרא היה לן לתרוצה בגמרא במה דברים אמורים אבל בשביל של כרמים אפילו חוץ לחמשים לבעל השובך וליתני ארישא נמי נמצא בין שני שובכות ובגמרא מפשטא דמתני' מקשו וכפשטה מוקמי ומתרצי.
לפיכך נראה לי דהא דמקשי' וליזיל בתר רובא דעלמא אכולה מתני' פרכינן ותרוצת' דשמעתא דסבר' דמקש' תוך חמשי' בשובך א' לבעל השובך דתלינן בממלא כרסיהו בשני שובכין לקרובחוץ לחמשים של מוצאו דמעלמא אתא ודילמא מאיניש נפל ואיאש אי נמי דרוב' דעלמ' לאו יוני שובך נינהו ואין בהן מפני דרכי שלום ולהכי מקשי לר' חנינא קשיא תוך חמשים ולרבי זירא קשיא חוץ לחמשים ומוקי לה במדדה ומתרצא לתרוייהו והדר מקשה מסיפא לרבי חנינא לסיועיה לר' זירא למימרא דקרוב עדיף לעולם ופריק בשוין והדר מקשה אכולה אוקמתא דרבי חנינא וכיון דרובא עדיף לעולם ליזל בתר רובא דאיניש דעלמ' וליחוש לעוברי דרכים שנושאין נפולין תדיר ואמאי תנינן לבעל השובך בין בשובך אחד בין בשני שובכות של מוצאו בעי למהוי ופריך דכולה מתניתין בשביל של כרמים שאין עוברי דרכים מצוין שם ובמדדה כדאמרן והלכך תוך חמשים אמה מנפשיה אתא דנושאין לה שכיחי הכא חוץ לחמשי' כיון דמנפשיה לא מצי אתי על כרחך איניש עקר ואתא להכא ואיאש. והא דקאמרינן שביל של כרמים משום דבכרמים גופייהו לא מצי מדדה דגפנים מעכבי ליה ועד דפרח אבל בשבילין שבכרמים מדדה הוא וזהו פירוש של שמועה זו על נכון.
הא דאמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת. וקס"ד משום דקסבר קרוב עדיף מרוב ליכא למיחש דלמא כותיים יש באותו צד של העיר שהוא קרוב מן ישראל הדרים שם דכיון דרובא ישראל לית לן להחזיק קרוב אלא א"כ הקרובה לפניך.
וכתב ר"ח ז"ל דהנך עובדי דחצבא וזיקי מותר בהנאה ולא בשתיה, ולא מחוור לן.
אהל ענבי מצנעי. פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפילו לר' חנינא אסור דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצאו וכאן היו והכי נמי מוכח בקידושין פרק קמא דקאמרינן בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של כל הגננין למכור על פתח גנותיהן כדאמרינן בסוף ב"ק הילכך כמי שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למאן דאמר רוב עדיף, וכן נ"ל.
עוד שם דמר אית ליה דר' חנינא ומר דהיינו רב לית ליה דר' חנינא: תמיהא לי, האיך היה באפשר לומר דרב לית ליה דר' חנינא אפילו באיסורא, דהא לדידיה לעולם הולכין אחר הרוב ואפילו בממונא, כדאיתא בריש פרק המוכר (בידוע) [פירות]. וי"ל דהיינו דקאמר לא דכולי עלמא אית להו דרבי חנינא.
שמע מינה רובא דאורייתא: איכא למידק, למה לי דשמעינן לה מדרבי חייא, קרא כתיב (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות, וכדאקשינן בחולין (יא, א) דאמרינן התם מנא לן דאזלינן בתר רובא מנא לן דכתיב אחרי רבים להטות. ונראה לי דהכא הכי קאמר, שמע מינה בתר רובא דליתיה קמן. ואכתי לא ניחא לן, דרובא דליתיה היינו רובא דאיתיה קמן, אבל מדרבי חייא שמעינן אפילו רובא דליתיה קמן. ואכתי לא ניחא לן, דרובא דליתיה קמן נמי הא מייתי ליה בפרק קמא דחולין (שם) מפסח ומשעיר המשתלח ומעגלה ערופה וממכה אביו ומשחיטה גופה אתי לן מהני.
ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר אף על גב דדלתות מדינה נעולות: כלומר, דליכא אלא חד רובא, ואף על גב דרבי זירא הוה מקשה לעיל לרבי חנינא, לאו לאיפלוגי עלה אלא לברורה למילתא. אי נמי דבקורבא דמוכח פליגי, וכדכתיבנא לעיל.
איתמר חבית שצפתה בנהר וכו' לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי דרב לית ליה דרבי חנינא ושמואל אית ליה דרבי חנינא: ואם תאמר והיאך איפשר לומר דרב לית ליה דרבי חנינא, והא קאמר נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת, ומי ליכא למימר אפילו נמצאת כנגד ביתו של גוי ואף על גב דקרוב לו מותרת, דאזלינן בתר רובא דישראלים נינהו י"ל כיון דנמצאת בנהר ליכא קורבא דמוכח לאחד מבני העיר, דאפשר של זה כמו של זה, אבל לעיר כולה כנגד שאר עיירות דעלמא איכא קורבא דמוכח.
ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא. לימא משום דסבר לה כרבי חנינא: ואין לומר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותר, דכיון דבתוך הפרדס אשתכח, אי לאו דרבי חנינא כודאי משוינן ליה.
לימא לא סבר לה כרבי חנינא לא שאני התם דרובא דשפוכאי ישראל נינהו: ולאו דחויי קא מדחי ליה, דודאי רבא כרבי חנינא סבירא ליה, כדאמר לעיל שמע מינה מדרבי חייא אזלינן בתר רובא, ואקשינן והא רבא הוא דאמר רוב ומצוי ליכא מאן דאמר, ואמרינן הדר ביה רבא מההיא.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(יב) אמר רבא ש"מ מדר' חייא תלת כו'. אי קשיא בכל נדה דאורייתא נימא הכי דהא לא ידעי' מהיכא אתא ודילמא מעליי' אתא. ואמר רחמנא הנוגע בה יטמא והוא טמא בודאי ונשמע מקרא. ומה צורך למשמע מדר' חייא. תשובה יש לומר כשיצא הדם לחוץ קים לן שהמקור דרכו לזוב אבל עליי' אין דרכה לזוב אלא ימצאו בה טיפין ולא יזובו לחוץ אבל כשנמצא בפרוזדור התם איכא לספוקי דיש לומר הך טיפה דנמצא בה מעליי' אתאי מש"ה אמר ש"מ מדר' חייא:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב (עריכה)
תא שמע נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו ואע"ג דחד מינייהו נפיש. ואוקימנא בשוין. דלא נפיש חד מינייהו טפי מחבריה, דאם כן אזלינן בתר רובא. וליזיל בתר רובא דעלמא. דילמא מעוברי דרכים נפל והרי הוא של מוצאו. ואוקימנא בשביל של כרמים. דליכא רובא דעלמא, דהא אין דרך הרבים עוברת שם, דאי בדרך הרבים זיל בתר רובא והרי הוא של מוצאו דייאוש בעלים הוא.
נקטינן השתא מיהא שמעתא לטעמיה דר' חנינא בענין ניפול הנמצא, דהיכא דאיכא רובא דעלמא, כגון שנמצא בדרך הרבים, בין מידדה בין שאין מידדה בין בתוך חמשים אמה לשובך בין חוץ לחמשים אמה, הרי הוא של מוצאו, זיל בתר רובא דעלמא ואימור מעוברי דרכים נפל. והיכא דליכא רובא דעלמא, כגון שנמצא בשביל של כרמים או בין ההרים וכיוצא במקומות הללו שאין דרך הרבים עוברת שם, אי מפריח הוא הלך אחר רוב שובכין וההוא שובכא דנפיש דידיה הוא, ל"ש בתוך חמשים ולא שנא חוץ מחמשים, ואפי' בתוך נ' למיעוט וחוץ לנ' לרוב הלך [אחר] הרוב. ואי מידדה הוא, אם נמצא בתוך נ' לשובך הרי הוא של בעל השובך, ואע"ג דאיכא אחרינא חוץ לחמשים אמה דנפיש מיניה, דהא קי"ל כל המידדה אין מידדה יתר מחמשים. ואם היתה רגלו [אחת] בתוך חמשים ורגלו אחת לחוץ לחמשים יחלקו המוצאו עם בעל השובך ההוא. ואם נמצא בין שני שובכין בתוך חמשים לזה ובתוך חמשים לזה, אם היו שניהם שוין בישובן ומתני' כולה במדדה מיתוקמא ודליכא רובא דעלמא, והיינו דקתני ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך, ואע"ג דאיכא אחרינא דנפיש מיניה חוץ לנ' אמה, דכל המדדה אין מדדה יותר מחמשים. ואם נמצא חוץ לחמשים אמה וליכא שובך אחרינא דמיקרב לגביה בתוך נ' אמה אע"ג דחד מיניהו קרוב ונפיש הרי הוא של מוצאו, דהא מידדה הוא ואין מידדה יתר מחמשים אמה, ועל כרחיך לאו מחד מהני שובכין נפל אלא מעוברי דרכים נפל וייאוש בעלים הוא, ואע"ג דאין דרך הרבים עוברת שם על כרחיך אימור אקרו ואתו. נמצא בין שני שובכין בתוך חמשים והן שוין בישובן, קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו, מחצה על מחצה יחלוקו, ואם היה א' מהם מרובה מחבירו בין כך ובין כך הלך אחר הרוב:
פח. אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור הואיל ורוב דמים מן המקור ואע"ג דאיכא עליה דמקרבא אזלינן בתר רובא, ושמע מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. אמר ליה רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא מאן דאמר. והא הדר ביה מינה כדבעינן למימר קמן:
פט. תאני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה:
צ. אמר רבא ש"מ מדרבי חייא תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב. דהא הכא דאיכא עלייה דמקרבא ודמיה טהורין ואזלינן בתר מקור משום דנפיש. וש"מ רובא דאורייתא. דאי לאו דאורייתא היאך חייבין עליו קרבן על ביאת מקדש מספק, וליחוש דילמא טהור הוא וקא מעייל חולין לעזרה. וכי תימא דמייתי אשם תלוי, והא תנן (הוריות ח,ב) אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, ותו היאך שורפין עליו את התרומה מספק. ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר גבי תשע חניות כולם מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מקום לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, ואמר רבי זירא אע"פ שדלתות מדינה נעולות דלא אתי ליה רוב טבחי ישראל כשרים מעלמא דליכא אלא חד רובא דמאתא אזלינן בתר רובא ושרינן, ולא בעינן תרי רובי כדבעינן גבי תינוקת שירדה למלאות מן העין ונאנסה כדאיתא בסוף פ"ק דכתובות (טו,א). ובהדיא אקשינן עלה התם מיהא דרבי זירא ופרקינן מעלה עשו ביוחסין אבל בשאר איסורי בחד רובא סגיא כדרבי זירא. וקא דייק רבא הכא מיהא מתניתא דאיתא לדרבי זירא דהא אשה כדלתות מדינה נעולות דמיא. כלומר דליכא אלא חד רובא, דהא ליכא אלא רובא דמקור, וקא אזלינן בתר רובא. והא רבא הוא דאמר לעיל רוב ומצוי ליכא מאן דאמר, וליכא למישמע מינה לרוב שאינו מצוי. ואסיקנא הדר ביה רבא מההיא. ולא שנא רוב ומצוי ולא שנא רוב שאינו מצוי כולהו כי הדדי נינהו וילפי מהדדי:
צא. איתמר חבית של יין שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת אפילו בשתיה, זיל בתר קרוב ומהאי עיר שבצדה הוא דאתאי, וכיון דרוב העיר ישראל זיל בתר רובא ודישראל היא. ואי משום גזל ליכא, דשלוליתו של נהר הוא ורחמנא שרייה דיאוש בעלים הוא כדמיברר בפ' אלו מציאות (ב"מ כב,ב). נמצאת כנגד עיר שרובה גוים אסורה. אפילו בהנאה, זיל בתר קרוב ומהאי עיר הקרובה הוא דאתאי, וכיון דרובה גוים אסור דאזלינן בתר רובה. ושמואל אמר אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימור מהאי דקירא אתאי. דנפיש טפי והוי רוב גוים, ואע"ג דאיכא עיר שרובה ישראל דמיקרבא טפי הוי ליה רוב וקרוב והלך אחר הרוב. לימא בדר' חנינא קא מיפלגי דמר אית ליה דר' חנינא ומר לית ליה דר' חנינא לא דכולי עלמא אית להו דר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, והכאבהא קא מפלגי מר סבר אם איתא דמהאי דקירא אתאי אם כן עקולי ופשורי הוו מטבעי לה ומר סבר חריפתא דנהרא נקט ואתאי. וקיימא לן כרב באיסורי:
צב. שמעינן נמי מיהא דהלכתא כרבי חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, מדמסקינן בה דכ"ע אית להו דר"ח אלמא הלכתא היא:
צג. ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שרייה רבינא לימא משום דסבר ליה לדר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דאשתכח בפרדיסא דאיסורא, כיון דרובה דפרדיסי התירא נינהו שרי. ודחינן שאני הכא דלמגנב מיניה ואצנועי [בגויה לא מצנעי]. וכיון דאידחי ליה קרוב דכולי עלמא הלך אחר הרוב. והני מילי חמרא אבל ענבי מצנעי. והויא לה פלוגתא דרבי חנינא ודרבי זירא, לדרבי חנינא הלך אחר הרוב ושרי ליה לר' חנינא זיל בתר קרוב ואסיר. וקי"ל כרבי חנינא. הילכך לא שנא חמרא ולא שנא ענבי כי האי גוונא שרו דרובא התירא ואזיל בתר רובא. והאי דקא דחי גמרא שאני התם דלמגנב מיניה ואצנועי בגויה לא מצנעי, לאו משום דליתא לדר' חנינא אלא כמאן דאמר מהכא ליכא למישמע מינה:
רוב ומצוי קאמר. יש לומר מצוי כלומר הדם שבמקור אינו בלוע בבשר כמו הדם שבעליה אלא פרוד הוא ממנו ומצוי ליציאה יותר מן הדם שבעליה. ושמע מינה רוב דאורייתא כלומר הא דאמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב מדאורייתא הוא מדקתני ושורפים עליה את התרומה דאי מדרבנן היכי שורפים תרומה דאורייתא אבל רובא גרידא היכא דליכא אחרינא דעדיף כקורבה ליכא למימר בהאי ושמע מינה רובא דאורייתא דהא זיל קרי ביה רב הוא אחרי רבים להטות. הר"י ן' מיגש ז"ל.
וכתב הר"י בעליות וזה לשונו: ושמע מינה רובא דאורייתא. מכמה משניות שמעינן לה כמו ההיא דתשע חנויות אלא רוב שיש קרוב כנגדו קא פשיט מינה עד כאן לשונו.
והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למאן דאמר. כלומר כיון שהמקור של אשה רוב ומצוי הוא היכי ילפינן לה לרוב שאינו מצוי דקאמר ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר דאף על פי שדלתות מדינה נעולות והרי המדינה רוב שאינו מצוי הוא והיכי ילפינן רוב שאינו מצוי מרוב מצוי. הר"י ן' מיגש ז"ל.
שריה רבינא. משום דאזלינן בתר רובא ולא תלינן ליה בשל ערלה ומשום יין נסך ליכא דרובא ישראל ובעוברי דרכים לא תלינן שאין דרכם לשאת חצבא דחמרא אלא נאדות של עור וגם אין דרכם אלא בזיקי זוטרי כדמוכח לקמן. ועוד דעוברי דרכים אין נכנסים בפרדסים לפיכך תולין בבני העיר שהניחום שם ושכחו או שגנבו היין וברחו והניחוהו. והני מילי חמרא אבל ענבי מצנעי ואזלינן בתר קרוב אי לית לן דרבי חנינא דהא איכא למימר דמיניה הוו ומצנעי בגויה והשתא דקיימא לן כרבי חנינא בתר רובא אזלינן ואמרינן דמעלמא הביאום והצניעום כאן ועוד דספק ערלה בחוץ לארץ מותר.
ועוד יש לומר אבל ענבי מצנעי יש לתלות שהיו מזה הפרדס דלא עברי למיגנב ממקום אחר ולהביאם כאן שיחשוב שמא ימצאוהו אלא אמרינן מכאן נגנבו והיה מתירא שמא ימצאוהו בעל הכרם והניחם שם אבל חמרא ודאי לא דרכוהו בכרם עצמו אלא מבחוץ דרכוהו ויותר טוב להם להצניעם במקום אחר ולא במקום שגנבוהו. עליות הר"י ז"ל. ועיין בחדושי הרמב"ן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה