שולחן ערוך יורה דעה קכט יז

חבית של יין שצפה בנהר ונמצא כנגד עיר שרובה ישראל אם יש בנהר מכשולות וסכר (פירוש סתימה) אגמי מים שהיו מעמידים אותה אילו באה ממקום אחר מותרות שאין לתלותה אלא בעיר שנמצאת כנגדה ואם אין בנהר סכר אגמי מים אסורה שאנו תולים אותה ברוב הסביבות שהם עובדי כוכבים ואם נמצאת כנגד עיר שרובם עובדי כוכבים אם רוב הסביבות ישראל ויכולה לבא שם דרך ישרה שלא תטבע מותרת אפילו קרובה הרבה לעיר של עובדי כוכבים עד שמוכיח קורבתה שהיא של עובדי כוכבים מניחים הקרוב והולכים אחר הרוב ואם לאו היין אסור בהנאה והקנקן הוא של מוצאו ואם בא ישראל ונתן בה סימן אף היין מותר והרי הוא של מוצאו דכיון דרובא עובדי כוכבים נתיאשו הבעלים

(ודווקא שהיא סתומה בפקק אבל פתוח לגמרי היין אסור דחיישינן שמא נגעו בו) (כך משמע מהר"ן פא"מ וכן הוא בתא"ו ני"ז):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(לח) שאנו תולין אותה ברוב הסביבות שהם עובדי כוכבים. אע"פ שהיא קרובה לעיר שרובה ישראל אפילו בקורבה דמוכח כדלקמן בסמוך:

(לט) והקנקן הוא של מוצאו. עיין בח"מ סי' רנ"ט ס"ו:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ודוקא שהיא סתומה בפקק. זה למד רמ"א ממ"ש הר"ן פרק אלו מציאות בזה דשרי אף בשתייה למוצאה ולא בעינן חותם דשאני הכא דאילו נגע בה עובד כוכבים לא היה חושש לחזור ולסותמה אלא היה לוקח יין והולך לו הלכך כל שאנו רואים סתומה מותרת עכ"ל משמע דבפתוחות אסורות ונראה לי דאפי' אם סתומה בפקק של עץ דאסור דהא איתא לעיל סעיף י"ב בחיל שנכנס לעיר דפקוקות של עץ אסורות דאורחא דמילתא שמחזירין שם פקק עץ שאין בו טורח והם ג"כ דברי הר"ן בפ' השוכר אלא ע"כ מה דכתב הר"ן בפרק א"מ דהסתימה היא הוכחה שלא נגעו בה היינו בסתימת טיט ומזה סתירה למ"ש רמ"א דאם היא סתומה בפקק והיינו של עץ דמותר ולא אסור אלא בפתוחה לגמרי שהרי הוכחנו דאין היתר אלא בשל טיט דוקא:

באר היטב

עריכה

(כו) ברוב: אע"פ שהיא קרובה לעיר שרובה ישראל אפילו בקורבה דמוכח ש"ך ועי' בחושן משפט סימן רנ"ט ס"ו.

(כז) בפקק: כתב הט"ז מ"ש רמ"א דאם נסתם בפקק דהיינו של עץ דמותר זה אינו דאין היתר אלא בשל טיט דוקא (ובנה"כ השיג עליו וכתב דוקא בבית אורחא דמילתא למיהדר פקק של עץ אבל הכא אם איתא דנגע בה לא היה חושש לחזור ולסותמה שהרי הניחה ללכת לאיבוד וכ"כ הב"ח).

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}