ש"ך על יורה דעה קכט

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קכט |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) והניחו לבדו עם היין ויצא. אע"פ שבכל אלו יש לעובד כוכבים שייכות ביין מותר אפי' שהה כו'. לשון הטור וכתב הפרישה ס"ב הטעם כיון שהעובד כוכבים ידע שהישראל יודע שהוא שם אצל היין מירתת וסבור השתא יזכור הישראל יינו ויבא ויראנו וכדלעיל סי' קכ"ח ס"ב:

(ב) לכתחלה לא יניח כו'. ע"ל סי' קי"ח ס"ק ל"א:

(ג) אפילו שהה כו'. כיון שלא הודיעו שמפליג כדלקמן בסמוך:

(ד) מפני שהוא ירא כו'. כב"י בשם המרדכי ס"פ ר"י ישראל שיש לו עובד כוכבים בביתו ונשאר יין בלא שמירה כיון דאימת רבן עלייהו בחזקת כשרות הן שנתפס כגנב ומיהו לכתחלה אסור לעשות כן ע"כ עכ"ל ד"מ והוא בב"י סימן זה:

(ה) שסגר כו'. אבל סגר כו' חיישי' כיון דאית ליה שייכות בבית ואית ליה לאשתמוטי דברשות עומד שם שהרי הישראל הניחו שם רשב"א כלומר דאי לא ה"ל לאשתמוטי הוי שרי כיון דנתפס כגנב על הכניסה כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד:

(ו) החנות או שהרחיק. וכתב הב"ח דאף אם סגר והרחיק אינו אוסר אלא כשהחביות פתוחות או סתומות בשהה כדי שיסיר מגופות החביות כו' כדלקמן בסמוך גבי הודיעו שהוא מפליג ופשוט הוא:

(ז) סדק או חור. ע"ל סי' קכ"ח ס"ג:

(ח) שיש דרך עקלתון. והר"ן כתב הא דבעינן דרך עקלתון דוקא כשהעובד כוכבים אוחז החבית בידו או על כתפו אבל בהניח וישראל יוצא ונכנס לא בעינן דרך עקלתון דכל שעה מתירא ממנו דילמא השתא אתי ישראל ויראהו מתקרב לחבית עכ"ל. ובב"ח תמה על הר"ן דהא בדליכא דרך עקלתון אף בחנותו איכא למיחש דמניח פתח החנות פתוחה ורואה מרחוק אם יבא ישראל או לא ולא מירתת וכן דעת הטור והכי נקטינן עכ"ל. ולחנם תמה דהא כב"י וד"מ דגם הר"ן מודה לזה ולא הוציא אלא בענין שאין העובד כוכבים יכול לראות אם בא הישראל ע"ש ואפ"ה באוחז החבית בידו בעי דרך עקלתון דאל"כ א"א שלא יראהו כשהוא בסמוך לו ויסלק ידו מיד אבל להתרחק מן החבית א"א לעשות כן מיד ודו"ק:

(ט) או שהודיעו שהוא מפליג. אכולה מילתא דלעיל קאי כדאיתא במשנה דלא כהדרישה וע"ל ס"ק כ':

(י) אם החביות פתוחות כו'. ולדידן ליכא למיחש לנגיעה אא"כ יש לו הנאה כגון שישתה או יחליף כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה ובסי' ק"ל ס"ק ח' כתבתי בשם הב"י דבנקב קטן אע"פ שיכולין להוציא ממנו כל שאין יכולין להכניס לתוכו ליכא למיחש לאחלופי ופשוט הוא. ועי' בתשובת מבי"ט ח"ב סימן ר"ח מדינים אלו:

(יא) בהפסד מרובה. היינו משום דיש פוסקים דסתימת מגופה לא הוי כחותם אבל בחותם אחד ממש סגי בדיעבד אפילו בלא הפסד מרובה כדלקמן סימן ק"ל ס"ב:

סעיף ב

(יב) או יותר. אפי' עשרה או יותר ול"ד לבין הגתות דסעיף ד' דהתם העובד כוכבי' מירתת מעובדי כוכבים אחרים אבל הכא עצה אחת להם ולא מירתתי מהדדי. ב"ח:

(יג) אסור. ומשמע דה"ה בלא הודיעו שמפליג אסור מה"ט וכ"כ בתשובת משאת בנימין סימן כ"ט וכתב ול"ד לשוכר בית בחצירו של עובד כוכבים שהעובד כוכבים דר בה ומלאוה יין וישראל דר באותו חצר דמותר אע"פ שמפתח וחותם בידו (כדלקמן ס"ס ק"ל) ומסתמא רבים הם בני ביתו משום דבעיר לא סמיך העובד כוכבים אשומר משום דאפשר שיבא פתאום ולא יראו אותו מרחוק אבל בשדה סמיך שפיר על השומר ע"כ ונראה דלאו דוקא שדה ועיר אלא כל שיכול לראותו מרחוק ולא יבא פתאום אף בעיר אסור דהא חניות משמע דבעיר היא ואפילו הכי כל שיש רבים משמע דאסור:

סעיף ד

(יד) אם החבית פקוקה. משמע אבל אינה פקוקה אסור דליגע אינו מתירא מעוברי דרכים והב"ח תמה על הרב בזה שסתם כהמחבר ולעיל סימן קכ"ח ס"ד כ' בהג"ה דבזמן הזה דלאו עובדי עבודת כוכבים הן אפי' פתוחה לא חיישינן דיגע אא"כ ישתה או הנאה אחרת ולק"מ דא"כ בכל דוכתי שכ' המחבר אסור בהנאה תיקשי הא בזמן הזה דעובדי כוכבי' לאו עובדי עבודת כוכבים הן שרי בהנאה וכדלעיל ר"ס קכ"ג וכן בסי' ק"ל וקל"א בכל סימנים אלו צ"ל דבזמן הזה שרי בכמה דוכתי כיון דלא חיישי' שנגע לנסך היכא דלית ליה הנאה והרב לא הגיה שם כלום וכה"ג טובי בכמה דוכתי אלא ודאי כיון שכתב הרב בעיקר דוכתא דדינא דבזה"ז שרי א"כ ממילא משתמע דכל מ"ש המחבר אינו אלא לסברתו מצד הדין ואטו כי רוכלא ליחשב וליזיל וזה פשוט וע"ל סי' קל"א ס"ק ט"ו:

סעיף ה

(טו) שלא מסר לו כו'. ואפי' אין ישראלים בעיר משום דעובד כוכבים אחרים מירתתי מעובד כוכבים זה ועובד כוכבים זה מירתת מעובדי כוכבים אחרים שמא יאמרו לישראל שנכנס. הרא"ש. וכב"י ומשמע לי מדברי הפוסקים דאפי' מסר לו מפתח סתם אמרינן לא מסר אלא שמירת המפתח ואין צריך לומר אחוז מפתח זה עד שאבא ומביאו. ד"מ:

(טז) אפי' אם נתפס כגנב. בין על הכניסה בין על הנגיעה אסור ובב"ח פי' נתפס כגנב על פתיחת החבית לחוד ולא ידעתי למה:

(יז) ודוקא כו'. כלומר הא דבעבר ונכנס אסור אפי' אם אינו נתפס כגנב על הכניסה ולא מפלגינן בין א"ל שמפליג או לא היינו אם הוא בענין שאין יכולים לראותו אבל אם יכול לראותו אז שרי בלא א"ל שמפליג דאע"ג) דאינו נתפס כגנב על הכניסה מכל מקום כיון דנתפס כגנב על הנגיעה מירתת וסבר השתא אתי ישראל וחזי ליה כדלעיל סימן קכ"ח סעיף ג':

(יח) או אפילו רק סדק כו'. ודוקא ביום אבל בלילה לא מהני סדק כדלקמן ס"ס ק"ל:

סעיף ו

(יט) מותר היין. שהעובד כוכבים ירא ליגע שיאמר עתה יזכור יינו ויבא. טור מהש"ס. ולפירוש זה משמע דאפי' הישראל הולך לשתות () ויודע העובד כוכבים שדעתו להפליג אפ"ה שרי משום דחושב כשיזכור יינו יתחרט מיד ויבא וכן משמע להדיא מדברי הרשב"א והטור והרא"ה גבי אי אמרינן יזכור יינו בדברים שאי אפשר לעשותן כאן כדלקמן סעיף קטן שאחר זה וכן משמע מדברי האחרונים:

וכתב הרשב"א בת"ה דאפי' היין פתוח שרי ומביאו בית יוסף וכן הוא בתשובת הרא"ש כלל י"ט סימן י"ג ומביא בית יוסף ודרכי משה ומסיים בה דלא כהר"ן פרק השוכר שכתב דמיירי כאן שהיין פקוק בפקק עד כאן לשונו ודלא כהדרישה סעיף כ"ח לדעת הטור:

סעיף ז

(כ) מותר היין. מטעם הנזכר ומדלא חילק המחבר משמע דאזיל לשיטתו דהסכים בב"י להטור שהשיג על הרשב"א דכתב דבדברים שא"א לעשותן כאן אסור בהודיעו שהוא מפליג וס"ל דכיון דטעמא משום עתה יזכור יינו ויבא אין חילוק בכל דבר שייך לומר כן אף על פי שא"א לעשותו כאן אינו רוצה להפסיד יינו בשבילו ע"כ. וכ"כ הב"ח דדברי הטור דברי טעם הם (ובתשובת משאת בנימן ר"ס כ"ט חילק דלא חיישינן בהודיעו שהוא מפליג אלא א"כ כשהודיעו בפירוש אבל הכא אע"ג דידע העובד כוכבים שהפליג כל שלא א"ל בפירוש לא סמכה דעתיה דאמר השתא מדכר ישראל כו' ע"כ וקשה דמה בכך ס"ס יודע שמפליג וכ"כ בתשו' מבי"ט חלק ב' סי' ר"ח דף צ"ג ריש ע"ג ביצאו מספינה לספינה אחרת א"צ להודיע שמפליג שהרי הוא רואה שמפליג וכן מוכח מתוך דברי הרא"ה דלקמן דאין לחלק בכך) ובדרישה ר"ס זה האריך מאד אמאי לא שרינן לעיל בראה שהלך לבית המרחץ וכן בהודיעו שהוא מפליג והוציא לשון הטור והמשנה מפשטן וגם ירד לחלק חילוקים שאינן מתקבלים וכן הב"ח כאן נכנס בדוחקי' ע"ש והדבר פשוט שנעלם מהן דברי הרא"ה בב"ה דף קמ"ה ע"ב שהשיג ג"כ על הרשב"א דאפילו א"א לעשותו כאן שרי וז"ל שהרי לצלויי לבי כנישתא אזיל ודכותיה לא אפשר ליה הכא אבל דברים אלו מוכרעים ממקומן דאמרינן שמע קל צלויי קם נפק שמע קל שיפורי קם סלק הרי זה מוכיח שישראל זה מתוך ששמע קולות אלו קם בטירדא כאדם נחפז והשתא איכא למיתלי ולמימר אגב טירדיה לא מדכר לחמריה דאילו אדכר ליה לא הוי אזיל לא לצלויי ולא לשבות דלא מפסד ליה לחמרי' השתא דלמא מידכר שביק כולהי ואתי לנטורי חמרא אבל כל שהוא פורש משם בלא טירדא אלא ביישוב דעתו אסור ל"ש רחיצה ל"ש תפלה ואלו דברי טעם ודברים ברורים עכ"ל וראוים הדברים למי שאמרם וזה נראה ברור לפע"ד דעת הטור:

סעיף ח

(כא) הואיל ולא ידע כו'. כ"כ בד"מ בשם תשובת הרא"ש כלל י"ט סי' י"ג וכן נרשם בש"ע ותימה דבהדיא איתא בתשוב' הרא"ש שם להיפך דאפילו ידע שמפליג הישראל וז"ל נ"ל דחמרא שרי וראיה מפרק בתרא דעבודת כוכבים ההוא ישראל ועובד כוכבים דיתבי בארבא ושתו חמרא שמע ישראל קל שיפורי דבי שמשי קם סליק אמר רבא חמרא שרי אימא אמר עובד כוכבים השתא קמדכר ליה לחמרא ואתי ואי משום שבתא הא אמר לי איסור גיורא כי הוינא בארמיותא אמינא יהודאי לא נטרי שבתא וכ"ש בנדון זה דשרי דמימר אמר עובדי כוכבים השתא מידכר ישראל שלא סגר במפתח ואתי ול"מ אם לא הודיע לעובד כוכבים שהוא מפליג דשרי דמימר אמר השתא אתי כל שעה ושעה ומירתת אלא אפילו הודיע לעובד כוכבים שהוא מפליג שרי דמימר אמר עובד כוכבים כשיזכור ישראל שלא סגר במפתח ישוב לביתו ויסגור ומירתת עובד כוכבים כו' עכ"ל הרי בהדיא דאפילו הודיעו שהוא מפליג מותר ובאמת ניכרים הדברים שהיה לפני הרב תשו' הרא"ש דפוס ישן ויניציאה שנדפס בשנת שי"ב שכתוב שם בזה הלשון וכ"ש בנדון זה דשרי דמימר אמר עובדי כוכבים השתא מידכר ישראל שלא סגר במפתח ואתי ול"מ אם לא הודיע לעובד כוכבים שהוא מפליג דשרי דמימר אמר עובד כוכבים כשיזכור ישראל שלא סגר במפתח ישוב לביתו ויסגור ומירתת עובד כוכבים כו' עכ"ל ודברים אלו נראים מוטעים והגיה הרב דוקא אם לא הודיע לעובד כוכבים שמפליג שרי אבל האמת יורה דרכו שגם בדפוס ישן ר"ל כמו בדפוס חדש שבויניציאה כאשר העתקתי למעלה ועוד שהרי מביא הרא"ש ראיה מההוא ישראל ועובד כוכבים דשתו חמרא כו' והתם אפי' כשהודיעו שהוא מפליג שרי מטעם שיאמר העובד כוכבים עתה יזכור יינו ויבא וכמ"ש בס"ק י"ט ך' ועוד דלפי טעם שכתב הרא"ש דמימר אמר עובד כוכבים כשיזכור ישראל שלא סגר במפתח ישוב לביתו ויסגור ומירתת ודאי אפילו הודיעו שהוא מפליג מותר מה"ט וכ"נ מדברי המחבר וצ"ע:

סעיף ט

(כב) וארובה מהעלייה לבית. דמצי למחזי לכ"ע הא לא"ה דהך גיסא ודהך גיסא אסור וכ"כ הרשב"א ב"י וד"מ ופשוט הוא מלעיל סימן קכ"ח ס"ג:

(כג) וסגר כו'. ובלילה אמרינן מסתמא סגר ואוסר מאחר שיש לעובד כוכבים שייכות בבית כדלקמן ס"ס ק"ל:

סעיף י

(כד) שהוא אומר. כשם שנחבאתי אני מפני הפחד כן אפשר ישראל אחד נחבא כאן כו':

סעיף יא

(כה) ישמעאלים כו'. דלאו עובדי עבודת כוכבים הן כדלעיל סי' קכ"ד ס"ק י"ב וסי' קכ"ח ס"ק א' וה"ה לשאר עובדי כוכבים בזמן הזה:

(כו) שאין דרך העובדי כוכבים מפסיקתם כו'. כתב הב"ח ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך אהרא"ש וטור להתיר אף כשדרך עובדי כוכבים מפסיקתה אם נעולות הן בלילה נ"ל עכ"ל. ולפעד"נ דגם הרשב"א והמחבר מודים לזה דלא הצריכו שיהא אין דרך העובדי כוכבים מפסיקתה אלא כשאין דלתות השכונה ננעלות בלילה והרא"ש (ורבינו ירוחם) דהצריך שיהא דלתות השכונה ננעלות בלילה מיירי כשדרך הרבים מפסיקתה ביום והשתא הרא"ש והרשב"א לא פליגי ודלא כב"י וד"מ שכתבו דפליגי זה נ"ל ברור:

(כז) הולכים אחר רוב בני השכונה כו'. אע"ג דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב אפילו בקורבה דמוכח כדלקמן סעיף י"ז שאני הכא כיון שנמצא בתוך השכונה גופה. פרישה וכ"כ הרשב"א במ"ה בית ה' סוף שער ד' בהדיא:

(כח) אפילו אם רוב גנבי העיר כו'. כ"כ הטור וצ"ע דבש"ס לא מתיר אלא משום ס"ס ופירש"י ספק עובדי כוכבים ספק ישראלים ואת"ל עובדי כוכבים שמא לא פתחו אלא בשביל ממון וכשראו שהוא יין פירשו אלמא דלא מיירי אלא בספק עובדי כוכבים וישראלים דהיינו דגנבי עובדי כוכבים וישראל שוין א"נ באין ידוע אי רוב גנבי עובד כוכבים אי רוב גנבי ישראל אבל ברוב גנבי עובדי כוכבים לא דליכא ס"ס כיון דרוב גנבי עובדי כוכבים וכן נראה מדברי רבינו ירוחם ויש ליישב בדוחק וקצרתי כיון שאין דין זה מצוי בינינו דאין רגילות להצניע ממון בחביות יין וכמ"ש הרא"ש:

כתב העט"ז וכן גנבים שדקרו חבית בסכין ובידם קדרה ומשכו יין לתוכה י"א היין שבתוכה יש להתיר מטעם ס"ס שמא מתוך שהוא בהול בקדרה זו לא נגע ביין אלא מיד כשעבר הסכין את עובי השולים יצא היין ולא נגע בו בסכין ואת"ל נגע בו בסכין כיון שלא נתכוין הגנב אלא לנקוב כדי שיצא היין ולא חשש למגעו ה"ל כחו שלא בכונה ושרי ויש להקל בזמן הזה שאין מנסכין עד כאן לשונו נראה מדבריו דאם ידוע שנגע בסכין אסור דליכא ס"ס ודבריו תמוהין דמעולם לא תמצא ס"ס כזה דהא בהך טעמא לחוד דכיון שלא נתכוין אלא לנקוב שרי ובאמת הבין כך מל' המרדכי שהביא הב"י דמתיר מטעם ס"ס וליתא דמסקנתו להתיר מהך טעמא לחוד אפי' בזמן הש"ס וכ"כ הרב לעיל סי' קכ"ד סכ"ד דשרו מהך טעמא לחוד דכיון דלא כוון רק לנקוב החבית ה"ל מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה ושרי עכ"ל וכבר נתבאר שם דמגע עובד כוכבים שלא בכונה ע"י דבר אחר שרי אף לדין הש"ס וע"ש:

(כט) דסתם כו'. דגנבים כחיל בשעת מלחמה דלקמן סעיף י"ב דמי ריב"ש שם וצ"ע בריב"ש שם:

סעיף יב

(ל) אפי' הן פקוקות. דפקוקות כפתוחות דמי דכי מהדר לה לפקק לאו משום אימתא אלא משום אורחא דמילתא. ר"ן וריב"ש שם:

(לא) מותרות. שזה ראיה שלא פתחום שאם פתחום לא חזרו לסותמם שאין אימת אדם עליהם. ר"ן:

(לב) אלו ואלו מותרות. בין בחיל של מדינה זו בין בחיל של מדינה אחרת ב"י וד"מ וכן מוכח:

סעיף יג

(לג) טופח על מנת להטפיח. ע"ל סימן קכ"ג סעיף י"ז וסימן קכ"ז ס"ה:

(לד) צריך הדחה כו'. דחיישינן שמא נגע בו דלא מירתת למיגע שהוא סבור שאינו מפסידו כיון שאין בו יין עוד:

(לה) הדחה וניגוב. ע"ל סימן קל"ח:

סעיף טו

(לו) מותר. דבעבידתיה טרוד ואין לו פנאי לנסך. הרא"ש וטור:

סעיף טז

(לז) וכן כו' וחלוקים כו'. עפ"ר וב"ח:

סעיף יז

(לח) שאנו תולין אותה ברוב הסביבות שהם עובדי כוכבים. אע"פ שהיא קרובה לעיר שרובה ישראל אפילו בקורבה דמוכח כדלקמן בסמוך:

(לט) והקנקן הוא של מוצאו. עיין בח"מ סי' רנ"ט ס"ו:

סעיף יח

(מ) אלא אותו כרם כו'. שאין דרך לגנוב מכרם זה ולהצניע בתוכו טור ורשב"א אבל בלא האי טעמא הוה שרי דאף על גב דאפי' בקורבה דמוכח אזלינן בתר רובא הכא כיון שנמצא בתוך הכרם עדיף טפי וכמ"ש בס"ק כ"ז:

סעיף כ

(מא) מותר. עיין בריב"ש הביאו הב"י מתיר מכמה טעמים ולבסוף כתב וכ"ש בנדון זה שלא נמצא העובד כוכבים בצד היין ולא בתוך האוצר שאין לנו להאמינו שנכנס שם לא הוא ולא אחר וע"ל סי' ק"ל סוף ס"ח בהג"ה דאם היה חבית יין אצל העובד כוכבים ואמר שהיה מטפטף ותקנו ונגע בו אינו נאמן ועיין בתשובת מהרי"ל סימן ל"ח:

(מב) דאין העובדת כוכבי' נאמנת. אבל אם ידוע שלקחה מהיין שבמרתף אסור והיינו מדין הש"ס א"נ כגון שא"א לה ליקח אם לא שתגע בידה כגון שאין ברזא בחבית וצריכה לשאוב מן החבית או מן הכוב' בידה וכה"ג דאע"ג דבכה"ג נמי אפשר לה ליזהר שלא תיגע כגון שתשאוב בכלי ותשמור עצמה שלא תיגע בידה כלל מ"מ חיישינן שמא נגעה בו דרך מתעסק וכדלעיל סימן קכ"ח ס"ד בהג"ה אבל היכא דיש ברזא שלא נגעה בידה עצמה ביין שבחבית רק על ידי ברזא אפילו ידוע שלקחה היין מן היין שבמרתף שרי לדידן בזמן הזה במקום הפסד מטעמא דה"ל מגע עובדי כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה וכדלעיל סימן קכ"ד ולקמן ס"ק שאח"ז:

(מג) סימן קכ"ה. כן הוא בספרים ובעט"ז וכן הוא בד"מ ולא ידעתי שום ענין שם לכאן ונראה דטעות הוא וצ"ל סי' קכ"ד או צ"ל סי' קכ"ח ור"ל דשם סעיף ד' נתבאר דלא חיישינן שמא נגע לנסך אלא כשנגע להנאתו כיון שהעובדי כוכבים בזה"ז אין מנסכים א"כ ה"נ לא חיישינן שמא נגעה בכוונה בידה לנסך דשם סעיף כ"ד נתבאר דבזה"ז דעובדי כוכבים לאו עובדי עבודת כוכבים הן אפי' הוציאה הברזא בכוונה שרי משום דכיון דאין כוונתה לנסך ה"ל מגע עובדי כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה א"כ ה"ה הכא ולא חיישינן שמא נגעה בידה עצמה ביין שבחבית או נגעה במה שיצא לחוץ במה שמשכה דאז נאסר גם מה שבפנים ע"י ניצוק דהא אינה צריכה לעשות כן וכן משמע להדיא במרדכי שם דמסיים אמעשה דטמנה המפתח דלעיל ואפילו משכה העובדת כוכבים והברזא יוצאת חוץ לקנה אם אין העובדת כוכבים יודעת ה"ל כחה של עובד כוכבים שלא בכוונה עכ"ל אלמא דלא חיישינן שמא נגעה בידה אלא דהצריך שאין העובדת כוכבים יודעת משום דא"כ ה"ל כחה אבל לדידן דקי"ל לעיל סי' קכ"ד דכחו ומגע עובד כוכבים ע"י ד"א שרי בזמן הזה א"כ ה"ה הכא מיהו היינו דוקא במקום הפסד וכמ"ש שם ס"ק ע"א: