ש"ך על יורה דעה קל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קל |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) ויש מתירים כו'. כתב הב"ח מ"מ עכשיו נוהגים שלא להתיר לשלוח יין כלל בחבית של עץ מעיר לעיר אם לא ע"י נאמן ישראל שומר ביום ובלילה כי שכיח שהעובדי כוכבים נוקבים במקדח קטן או בסכין בין הנסרים ומוציאין יין בגניבה ואין לשנות להקל כלל מיהו אם מכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים יש להתיר כמו שכתבו התוס' פא"מ עכ"ל ונראה דהיינו דוקא לכתחלה וכן כתב בתשובת משאת בנימן סימן כ"ט דבדיעבד מתירין כמו שכתב הרב:


(ב) וכן שלא יהיה שם ברזא. כתב בתשו' משאת בנימן שם דדין זה לאו לעיכובא אלא לרווחא דמילתא אבל בדיעבד הדבר ברור דסגי בחותם א' אף בחבית של עץ ואפילו בלא שום תיקון אחר כגון כיסוי עור וחשוקים או להכניס החבית בשק ע"כ וע"ש שהאריך מיהו אם לא חתך הברזות אף דיעבד אסור דהא בקל יכול להוציא הברזא ולהמשיך יין:


(ג) ואם מצא סכין כו'. ז"ל ד"מ ומה שכ' האו"ה דהיין אסור כשמצא תחוב קוץ ע"ל סימן קכ"ט וקכ"ד דיש להקל עכ"ל ור"ל דשם נתבאר דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן ואם נגעו בכוונה על ידי ד"א כגון שדקרו שם הסכין להוציא יין מותר במקום הפסד וה"ה הכא ועפ"ז הם דבריו כאן בהג"ה (והא דלא חיישינן שמא בשעה שמשך היין נגע בידו ביין ונאסר מה שבפנים ע"י ניצוק דלמה לו לעשות כן וכמ"ש בס"ס קכ"ט) אלא מ"ש ע"ל סי' קכ"ח ט"ס הוא וצ"ל קכ"ד וכן הוא בעט"ז:


סעיף ב[עריכה]


(ד) אפילו בחותם אחד. דוקא בחותם אבל סתומות במגופה לא הוי בדיעבד כחותם אחד אלא במקום הפסד מרובה כדלעיל סי' קכ"ט סוף סע"א בהג"ה וכן מפתח א' לא הוי כחותם א' כמ"ש בסי' קי"ח ס"ק כ"א:


(ה) מקולקל כו'. ודוקא כשנראה שנסתר בכוונה ע"י אדם כדלקמן ס"ח בהג"ה וכן משמע באו"ה כלל כ"ב דין י"א להדיא ואפילו בחותם אחד מקולקל שרי אם לא שנראה בו דאדם קלקלו ע"ש:


סעיף ג[עריכה]


(ו) יין כו'. כל הסעיף נתבאר לעיל ר"ס קי"ח:


(ז) בחותם אחד. דאי משום איסוכי לא מנסכי ליה אי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף ש"ס. וכתב ב"י ומשמע דאפילו יש בכלי שום נקב שיוכל לשתות ממנו אם אינו גדול שיוכל להריק בו יין לתוך הכלים שרי ע"כ:


סעיף ד[עריכה]


(ח) וכן כל שינוי כו'. וכת' בתשו' משאת בנימין סי' כ"ט דקשירת כיסוי העגלות אע"פ דאין לך קשר משונה מזה מה שקשור בראש העגלה ונתון כמה פעמים אילך ואילך בכל אורך העגלה ובסוף העגלה פעם שנית מכל מקום לא הוי כחותם דמאי דסמכינן אקשר משונה או חותם היינו משום דלא טרח ומזייף א"נ מרתת משא"כ בזה דמוכרח הוא להתיר הקשרים ולפתוח העגלות בכל יום כדי ליקח מאכל שלו שבתוך העגלות ע"כ וע"ש:


סעיף ח[עריכה]


(ט) אינו נאמן. ע"ל ס"ס קכ"ט מ"ש בזה:


סעיף י[עריכה]


(י) אם ישראל דר שם. ואין לעובד כוכבים שייכות ביין אע"פ שיש לו שייכות בבית בחזקת משתמר הוא עד שיצא ישראל ויאמר לו שהוא מפליג דה"ל כמניח עובד כוכבים בחנותו לעיל (ר"ס קכ"ט) דמותר אא"כ הודיעו שהוא מפליג רשב"א ואם יש לעובד כוכבים שייכות ביין נתבאר בסי' קכ"ח ס"ב ג':


(יא) המפתח וחותם. ולדידן בחותם לבד מותר בדיעבד כדלעיל סעיף ב' בהג"ה:


(יב) ואם אינו דר העובד כוכבים בחצר מותר. אע"פ שגם הישראל אינו דר כן מוכח להדיא ברשב"א וכ"פ הב"ח ופשוט הוא אלא שכתב דהיינו דוקא כשיש חותם אחד וז"א דבדברי הרשב"א מוכח דאפילו בלא חותם כלל שרי מטעמא דכיון דאינו דר שם אינו עתיד לבא שם ועוד דהא כ' כל שאינו דר באותו חצר הרי הוא כעובד כוכבים אחר ובעובד כוכבים אחר נתבאר לעיל סי' קכ"ח סעי' ד' דאפי' בלא חותם כלל מותר והכי מוכח להדיא בתה"א דף קמ"ו ע"ב ע"ש:


(יג) אא"כ נמצא עומד בצד היין. שאז אסור דכיון שהזכיר או מכר יש לו שייכות קצת בבית שם מה שאין כן לעיל סי' קכ"ח סעיף ב' דאין לו שייכות כלל שרי אפילו נמצא עומד בצד היין:


סעיף י[עריכה]


(יד) ואין ישראל דר בו. ומכל מקום הישראל יוצא ונכנס שם דאי באינו יוצא ונכנס כלל או אפילו בהודיעו שמפליג לא עדיף ממניח עובד כוכבים בחנותו בסי' קכ"ט ובביתו בסימן קי"ח ס"י דאסור:


(טו) מכל מקום נתפס עליו כגנב. ושרי כדלעיל סימן קכ"ח ס"ד:


(טז) שייכות בחצר. כלומר שדר שם ואית ליה לאשתמוטי על הנעילה:


(יז) אבל ע"י חור. מותר כל מה שיכולים לראות על ידי חור וסדק כלעיל סי' קכ"ח סע"ג: