ש"ך על יורה דעה קלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קלא |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) ולא פרע לו מעות. היינו שלא פרע לו כלום אבל אם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק ביין משמע מדברי תשובת הרשב"א שהבאתי בס"ס זה דה"ל כיינו של ישראל שמונח ביד עובד כוכבים דשרי במפתח וחותם ולדידן בחותם אחד בדיעבד ע"ש:


(ב) והישראל דר בחצר. דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כן כתבו הפוסקים:


(ג) אם דר ישראל. אפילו ישראל אחר ב"י ופרישה אבל דעת הרשב"א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא מליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם לפי שמתיירא שמא יראהו אחד מהן וכן דעת הר"ן ס"פ ר"י ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד כיון דאפילו ודאי מגען שרי בהנאה במקום הפסד בזמן הזה כדלעיל ר"ס קכ"ג ועוד דכי היכי דסמכינן לקמן אסה"ת וסייעתו בחב"ח להתיר בהנאה ה"ה הכא יש לסמוך אהפוסקים המתירין ודוק:


(ד) מותר וכו' מפתח וחותם. ודעת הרשב"א והר"ן בשם הראב"ד דהיכא דאין העובד כוכבים דר בחצר שרי בלא חותם כלל כיון דהוא פתוח לר"ה ונראה דכ"ע מודים בזה לדינא (ודברי רבינו ירוחם בענין זה מעורבבים ואינם מכוונים ע"ש וקרוב הדבר שהם מודפסים בטעות גם דברי התורת חיים סוף פרק ר"י מגומגמים בזה ע"ש):


(ה) אם יש וכו'. ודעת רש"י דאפילו הכי אסור משום דכל שלא כתב לו התקבלתי (בענין שאינו יכול לעכבו) סבר אי חזי לי לא מפסידנא ואמינא דידי הוא עיין שם וכן דעת הברטנורה ואע"פ שפירושו במשנה אינו מחוור מ"מ אפשר דהדין אמת די"ל דהמשנה שמתרת בפתח פתוח מיירי בשאין העובד כוכבים דר שם כמ"ש הרשב"א בתה"א והר"ן בשם הראב"ד אבל כשהעובד כוכבים דר שם פתח פתוח מאי מהני והלא הוא יושב בתוך אותו הפתח כמ"ש הרשב"א בתשובה ומביאו ב"י בס"ס זה וא"כ כיון דפתח פתוח לא מהני מפתח וחותם נמי לא מהני (כדמוכח בש"ס ופוסקים) וכ"פ הרשב"א בת"ה דאם היה עובד כוכבים דר בחצר והישראל דר בחצר אחרת אפילו בשני חותמות לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר ומביאו ב"י ע"כ נראה דאין להקל בזה אלא במקום הפסד ובאופן שנתבאר בס"ק ג':


(ו) ובדיעבד כו'. כלומר לדידן מותר בדיעבד בחותם א' אלא דלכתחלה צריך ב' חותמות אבל להמחבר אף בדיעבד צריך ב' חותמות וכדלעיל סימן ק"ל וכאן הא מיירי להדיא אף בדיעבד:


(ז) אפילו בחותם א'. ובמפתח וחותם שרי בהנאה לדידן אפילו באינה פתוח לר"ה ואין שום ישראל דר בעיר כדלקמן סוף הסעיף בהג"ה וכן בשתיה במקום הפסד מרובה:


(ח) אף על פי שישראל דר בעיר. ואפילו הרבה ישראלים:


(ט) ויוצא ונכנס. אע"פ ששהה זמן רב אם לא הודיעו שמפליג כדלעיל ר"ס קכ"ט:


(י) במפתח וחותם. ולדידן מותר בחותם אחד בדיעבד כן מוכח בפוסקים:


(יא) רוכלי כו'. ) ואפי' בלילה מתירא שמא יחשבוהו לגנב ומ"מ בשבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלים נראה שצריך שומרים ר' ירוחם ומביאו ב"י וד"מ ומסיים בה דהא דאמרינן (לעיל סי' קכ"ט ס"ו) דאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבתות היינו במקום דאיכא פסידא לישראל אבל אין רוכלים מחזרים בעיירות שלהן ולא מרתת מהם ע"כ:


(יב) וכבר נתבאר כו'. זהו סברת הראב"ד (שהביאו הרשב"א והר"ן) ומבואר מדבריו שם דפתח פתוח לרשות הרבים נמי לא מהני בלילה אלא צריך להיות ישן בתוכו ומדלא כתב נמי הרב כל דברי הראב"ד דבחלון לא שרי אלא מה שנראה מן החלון משמע דסבירא ליה בהא כהרשב"א (והר"ן) דהכל שרי משום דל"ד לדלעיל סימן קכ"ח ס"ג דהתם ודאי נכנס משא"כ הכא מרתת ולא נכנס לבית שהיין בו וס"ל כמו שכתב ב"י דמה שמחלק הראב"ד בין יום ללילה אינו חולק הרשב"א עליו כו' ע"ש:


(יג) ואם כתב כו' התקבלתי כו'. דוקא כ' לו התקבלתי או שזקפו עליו במלוה הא לאו הכי אפילו קנאו ממנו בפני עדים כדרך מקחן של עובדי כוכבי' שלא יוכל א' מהם לחזור המקח אסורים ב"י בשם תשובת הרשב"א וע"ש. וכיוצא בזה כ' הר"ן בתשובה ומביאו ב"י ס"ס זה ע"ש:


(יד) מותר בכל ענין. אפילו ביינו של עובד כוכבים ברשותו של עובד כוכבים שדר שם ואין הישראל דר שם ועיר כולה עובדי כוכבים משום דחב"ח הוי כשומר שם ומשמע מדברי סה"ת וסייעתו דמפתח וחותם חשיב כחב"ח דהוי כשומר:


(טו) להתירו בהנאה בו'. והב"ח השיג על הרב בזה דלמאי דקי"ל דכל מגע עובד כוכבים אפילו בכוונה וכל סתם יינם אינו אסור אלא בשתיה כמו שנתבאר בר"ס קכ"ג אם כן כאן דאיכא ספק מגע יש לסמוך אסה"ת בזמן הזה להתירו אפי' בשתייה עכ"ל ואין זה השגה דבכמה דוכתי כתב הרב כהאי גוונא וכן בדוכתי טובי סתם כהמחבר והיינו לפי דין הש"ס דעובדי כוכבים עובדי עבודת כוכבים הם ונ"מ נמי לדידן שלא במקום הפסד דאסור בהנאה וכדלעיל סימן קכ"ד ס"ק ע"א ואפ"ה שרי כאן ועוד נראה דאפילו בזמן הזה לא רצה הרב להקל בשתיה לסמוך אסה"ת אבל בהנאה מתיר כדכתב הר"ן בתשובה דאע"ג דנתבאר לעיל סימן קכ"ד ס"ק ע"א דכל היכא דמותר בהנאה מדין הש"ס שרי לדידן אף בשתיה היינו היכא דשרי בבירור מצד דין הש"ס או מצד שכן הסכימו רוב הפוסקים מה שאין כן הכא דלא שרי בהנאה לכ"ע אלא משום דסמכינן אסה"ת ורוב הפוסקים לא ס"ל הכי א"נ והוא העיקר דל"ד לדלעיל סי' קכ"ד דהתם הכי קאמרינן כל היכא שמותר מן הדין בהנאה כשנגע בו נחתינן חד דרגא ושרינן בזמן הזה אף בשתיה דכיון דעובדי כוכבי' בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם הוי מגע שלא בכוונה ומגע שלא בכוונה אינו אוסר בשתיה אפי' לדין הש"ס כשהיה המגע ההוא בכוונה מותר בהנאה כגון מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דשרי מן הש"ס בהנאה אבל הכא דודאי אם היה יודע שנגע היה לכ"ע אסור בהנאה מדין הש"ס אלא דסמכינן אסה"ת (א"נ אהראב"ד דמתיר ספק מגעו בהנאה כדאיתא בתשובת הר"ן) דחב"ח כשומר דמי ולא נגע אם כן מה בכך שהעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם ומכל מקום בהפסד מרובה אפשר דיש להתיר בשתיה וכדברי הב"ח דהא הסמ"ג לאוין קמ"ח דף נ"ו סוף ע"ב והגה"מ רפי"ג מהמ"א וסמ"ק סי' רכ"ג דף קס"ז ע"א והכל בו ושאר פוסקים מסכימים לסה"ת ודע דבכל הסימן וכן בכל סימן קכ"ט וק"ל דחיישינן שמא נגע בו עובד כוכבים היינו דוקא במקום דאיכא למיחש שמא נגע בו לשתות או להחליף או לשום הנאה אחרת או שנגע בו דרך מתעסק הא לאו הכי לא חיישינן דנגע לנסך ומותר בשתיה במקום הפסד דעובדי כוכבי' בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה (וע"ש בס"ק ד') והרב שלא הגיה כן היינו משום שסמך עצמו אלמעלה:


סעיף ב[עריכה]


(טז) מותר. שלא אמרו אלא במטהר יינו של עובד כוכבים שגדל בכרמו שלא טרח בו כ"כ ולא הוציא עליה הוצאות ואינו חושש כ"כ אם ירגיש הישראל שיזייף אבל כשמוליך יין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא זייף. הרא"ש וטור. וכתב הב"ח דאע"ג דמדינא להט"ו אין חילוק בין חותם א' לב' חותמות מכל מקום לא שרי הכא אלא בחב"ח כדמשמע בתוספות כו' ומשמע מדבריו שם דהיכא דנהוג להתיר בכה"ג בחותם א' נהוג ועיין בתשו' מבי"ט חלק ב' סימן ר"ח:


(יז) יינו של עובד כוכבים. ומיירי שפרע הישראל חלקו להעובד כוכבים האחר או שכתב לו התקבלתי בענין שכשבא הישראל אינו מעכב עליו דהוי ליה יינו של ישראל וכמו שכתבתי בס"ק שאח"ז:


(יח) ולא חיישינן לשותפות העובד כוכבים. דלא דמי למטהר יינו של עובד כוכבים דלא שרי בחב"ח דהכא שאני דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב ולא אמרו אלא במטהר יין שהוא של עובד כוכבים לגמרי דלא מרתת ואפילו נגע בו אינו נתפס עליו כגנב ועוד בשוכר בית מן העובד כוכבים הדר בחצר על דעת שיהא המפתח ביד ישראל הרי הוא לגבי עובד כוכבים השותף ברשותו של ישראל ואע"פ שהעובד כוכבים המשכיר דר בחצר לא חיישינן שיניח לעובד כוכבים שותפו ליגע בו דהא המטהר יינו של עובד כוכבים שנתנו לבית עובד כוכבים אחר שאינו בעל היין שרי בחב"ח כל שכן כאן עד כאן לשון תשובת הרשב"א ומביאו ד"מ ונראה דלא הצריך שיהא המפתח ביד ישראל אלא משום שיהא חב"ח ולטעמיה אזיל דסבירא ליה דבמפקיד בעינן חב"ח אבל לדידן דקי"ל דסגי בחותם אחד א"כ אפילו אין המפתח ביד ישראל שרי דהא כיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מירתת העובד כוכבים שותפיה ולא נגע ועוד דהא כבר נתבאר בס"ק י' דאפילו יינו של עובד כוכבים שנתנו בבית עובד כוכבים אחר שרי לדידן בחותם א' כל שכן הכא ולפי זה נ"ל דמה שהצריך הרב שיהא המפתח ביד ישראל משום דבכה"ג שרי אף לכתחלה דלכתחלה בעינן מפתח וחותם כדלעיל סי' ק"ל ומשמע לי דאפילו היה היין מונח בביתו של עובד כוכבים שותפו שרי מטעמא דכתב הרשב"א דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מירתת ולא נגע (וכן העט"ז לא כתב אלא טעם זה ונראה שלזה כתב הרב סתם ולא ביאר היכא היין מונח) והלכך ה"ל כיינו של ישראל שמונח בבית עובד כוכבים ושרי בדיעבד לדידן בחותם אחד כנ"ל: