ט"ז על יורה דעה קכט

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה קכט |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

המניח עובד כוכבים כו'. בגמרא עביד צריכותא דאי תנא מעביר יינו הוה אמינא דוקא בזה מותר דסבר עובד כוכבים דלמא אתי וחזא לי אבל בקרון או ספינה דאי מפליג ליה לספינה עביד מאי דבעי כלומר הוה אמינא דניחוש להכי קמ"ל דלא חיישינן לזה ואי תנא קרון וספינה לחוד הוה אמינא משום דסבר דלמא אתי בדרך אחר וקאי אצל כותל וחזי לי אבל בחנות סוגר הדלת ועביד מאי דבעי קמ"ל דלא חיישינן להכי וכל הנהו דלעיל סי' קכ"ח דאי סגר הדלת אסור היינו בדידעינן בבירור שסגר הדלת בענין שאין הישראל יוכל לכנוס לשם שלא מדעת העובד כוכבים אבל בדלא ידעינן שרי ואע"ג דאיכא מנעול בפנים שהיה יכול לנעול אם ירצה ומיהו ש"מ שאם בבירור סגר כאן העובד כוכבים הדלת אסור כיון דאית ליה שייכות בבית ואית ליה לאשתמוטיה דברשות עומד שם שהרי ישראל הניחו שם וכן בהיתר דקרון וספינה דאמרינן דטעם ההיתר דסבר דאתא בדרך אחר וקאי אכותל ורואה אלמא דוקא בדאיכא דרך אחר אבל אם אינו אלא דרך א' כיון שהפליג עיניו ממנו אסור דהא א"א לו לבא אא"כ חזי ליה וכן נמי אם בבירור הפליג בספינה או קרון במקום שא"א לראות ודאי אסור אלא דמספיקא לא חיישינן לזה כל זה מדברי הרשב"א בתה"ה וזהו שסיים כאן והוא שלא נודע כו':

בד"א שיש דרך עקלתון. בגמ' אמרי' זה על מעביר יינו והוא הדין השלישי שזכר הטור והש"ע ריש הסימן וכתב ב"י בשם הר"ן דדוקא במעביר אמרי' כן אבל במניח עובד כוכבים בחנות וישראל יוצא ונכנס לא בעינן דרך עקלתון דכל שעה מסתפי מיניה דלמא השתא אתי וחזי ישראל שהוא מתקרב לחבית והרשב"א כתב בקרון וספינה דבעינן דרך עקלתון כמו שהעתקתי לעיל וכתב ב"י דגם הר"ן מודה בזה ולא קא ממעט אלא מניח עובד כוכבים בחנות דסתמא יכול ישראל לבוא שם פתאום ומיהו אם א"א לישראל לבא פתאום לחנות כגון שיש חלון על הפתח שיכול העובד כוכבים לראות ממנו אם בא הישראל משמע דאסור משום דתו לא מסתפי עכ"ל ותמוהין לי דברי הרב במ"ש דאם יש חלון כו' דאסור דאדרבה כיון דיש חלון מרתת העובד כוכבים שיבא הישראל ויראה דרך אותו החלון כמ"ש בש"ע סי' קכ"ח ס"ג ואפי' את"ל דהיין אינו מונח נגד החלון כאן מ"מ קשה דהא לעיל בסי' קכ"ח ס"ג כתב באם יש נקבים בדלת ואין ישראל יכול לראות דמותר שהרי אין איסור רק אם סגר הדלת במנעול מבפנים אבל אם אין מנעול סגור מותר כל היין שבבית דמרתת ואין שם איסור מחמת שהעובד כוכבים יכול לראות דרך הנקבים ומ"ט יהיה אסור כאן כשיש חלון אם לא מבורר שסגר העובד כוכבים החנות הא ודאי ממש הדין דלעיל ונראה לתת טעם למה באמת אמרו דוקא במעביר ובספינה שצריך דרך עקלתון לפי שהם בשדה מקום פנוי ומ"ה כל שאין שם אלא דרך א' מצי עובד כוכבי' להזהר כל שרואה שהולך מרחוק וא"א שיבא בקרוב כ"כ אבל בבית או חנות אפשר שהלך בדרך קרוב מאד לאחד מן הבתים ובמהרה כהרף עין יבא ויראנו ומרתת ע"כ אין צריכין כאן דרך עקלתון רק בהנך תרתי דהיינו קרון וספינה ומעביר יינו אבל ברישא דמניח בחנות לא. ונ"ל פשוט דגם במעביר יין בין הבתים הוה הדין כן ולא שייך שם דרך עקלתון ותמיד מרתת העובד כוכבים שפתאום יבוא עליו ולא החמירו אלא במקום שהוא פנוי מבתים ואין שם אלא דרך אחד כן נראה לע"ד פשוט אע"פ שבפרישה כתב דלא קאי רק אבבא שלישית לחוד שהוא מעביר מ"מ נראה כמ"ש דקאי גם אמציעתא מאחר שהרשב"א כתב כן בפי' וחד טעמא אית לתרווייהו:

ליכנס לבית המרחץ. עמ"ש בסעיף ו' וכן מ"ש הש"ע לך ואני אבוא אחריך דאסור אפילו ביש דרך עקלתון יתבאר שם:

או שהודיעו שהוא מפליג. זה קאי אמה שהזכיר לעיל ג' דברים א' מניח עובד כוכבים בחנות ב' שהיה לו יין בספינה כו' ג' שהיה מעביר חבית ממקום למקום כו' ובהך הודעה שמפליג יש מחלוקת שהראב"ד והרשב"א ס"ל דדוקא שמודיעו בפירוש שמפליג כשיעור האיסור והרא"ש אוסר אפילו אומר בסתם שיפליג ויש להקל בזה כדעת הראב"ד והרשב"א דהם רבים לגבי הרא"ש ועוד קי"ל לקולא באם אומר שיפליג כדי פתיחת פתח החבית לחוד אע"פ ששוהה כדי שיפתח ויסתום ולא כאחרים שמביא ב"י בשם הר"ן דאוסרי' בזה וכ' תה"ה בשם הראב"ד דאפי' בהודיעו שמפליג מותר אם יש דרך עקלתון שיוכל לבוא תוך שיעור פתיחה וסתימה והוא לא אמר לכו ואבוא אחריכם:

כדי שיוכל להסיר כו'. בטור סיים כאן אבל אם אמר להפליג פחות מזה השיעור אפי' יש בו שיעור שיוכל לנקוב חור בחבית או במגופה מותר דלא חיישינן לפתיחת הנקב וגם לא חיישינן לזיופא פי' ב"י שלא חיישינן שמא הסיר כל המגופה כיון שאמר שמפליג פחות משיעור ההוא עכ"ל ביאור דבריו אע"ג דבאמת שהה הישראל הרבה ואפשר שהסיר כל המגופה מ"מ כיון שלא גילה לו כן לא חיישינן לזה ומו"ח ז"ל הוקשה לו דברי ב"י אלו דה"ל להטור לומר דהא לא אפשר לו שהיה מזייף כל החותם משום זה דחק עצמו בפירוש דברי הטור דאיירי בב' חותמות והוא בחנם:

וי"א דאם הם סתומות כו'. הטור מביא הטעם כאן כיון דסתימת החבית הוה סימן וכו' ובסימן ק"ל סעיף ד' כתבתי דוקא טיחה יבישה בעינן מ"ה אפי' בהפסד מרובה אין היתר אלא בנתייבשה:

סעיף ב

שנים או יותר כו'. לא דמי למה שכתב בסעיף ד' דבין הגיתות מותר דכאן כל העובדי כוכבי' דלשם עצה אחת להם וכולם בחשד:

סעיף ג

אבל במעביר כו'. אבל בפקק של עץ מותר כמ"ש הטור בהדיא בשם רמב"ן והרא"ש ונראה פשוט דהיינו אפילו אם אין ישראל הולך עמו כלל ובדרישה הבין שזה קאי דוקא אהלך ישראל עמו רק שהעלים עיניו ומתוך זה נכנס לקושיא ותירוצא ואיני יודע מי הכריחו לזה ובטור כתב דר"י מתיר אפילו בפתוחה לגמרי והקשה ב"י מאי שנא מסי' קכ"ה היה נושא כובא מלאה אסורה ומוקי להך דהכא בחסירה ומו"ח ז"ל מתרץ לה בענין אחר ולי נראה דלק"מ מעיקרא דלעיל מיירי בנושא בידו ובקל יגע וא"א להזהר אבל כאן מוליכה על כתפו כדרך המעביר חבית ממקום למקום ואינו יכול ליגע כ"כ בקלות:

סעיף ד

הרבה עוברי דרכים. כ"כ רשב"א והתוס' פ' השוכר (דף ע') כתבו ג"כ בשם רשב"ם להקל אם הוא מעבר רבים אפילו עובד כוכבים וכ' דלא חיישינן לשמא נגע כיון דהאידנא לאו חיבת ניסוך עליהם וסיימו ע"ז היינו דוקא בנקב צר אבל בגיגית או כוס שפתחו רחב קל הוא ליגע ורגילות ליגע בהם דרך מתעסק עכ"ל וב"י מביאם וכתב ד"מ שיש פלוגתא בין רשב"א והרשב"ם דלרשב"ם א"צ שיהא פקוקה דא"כ אפילו בפתח רחב שרי ובדרישה כתב לחלק דכל שיש חיבת ניסוך עליו כמו לדין התלמוד הצריך הרשב"א שיהא פקוקה אפילו במעבר לרבים אפילו בנקב צר אבל התוס' דמיירי בזמן הזה שאין איסור משום ניסוך רק שמא יחליף להנאתו בזה מותר בפתוחה כל שהנקב צר וכן נ"ל עיקר דגם בזמן הזה שאין חיבת ניסוך מכל מקום כל שהנגיעה היא קרוב לודאי אסור אף בזמן הזה כמו שכתב בית יוסף בשם הרשב"א בר"ס קכ"ח לענין יחוד יין אצל עובד כוכבים ומ"ה גם כאן בנקב רחב הוא קרוב לדודאי שנגע ואסור גם עכשיו וע"כ יפה פסק רמ"א בסימן קכ"ח ס"ד לחלק בין נקב צר לרחב בזמן הזה:

סעיף ה

המוסר מפתח כו'. כתב ב"י דמלשון הפוסקים משמע אפילו במסר לו המפתח סתם אמרינן לא מסר לו אלא שמירת המפתח דלא כדמשמע מלשון הרמב"ם שצריך שיאמר בפירוש שאינו מוסר רק שמירת המפתח:

והוא ירא ליכנס בו. ולא דמי לההיא דמניח יינו בעיר של עובדי כוכבים בלא מפתח וחותם דהכא עובדי כוכבים אחריני מרתתי מן העובד כוכבים ואיהו מרתת מנייהו שמא יאמרו לישראל שנכנס. ב"י בשם הר"ן:

ומ"ש בסעיף ו' ושמע ישראל קול תקיעת שופר הרשב"א בתה"ה הקשה דאם כן אמאי אסר לעיל בהודיע שהוא מפליג נימא דמידכר ליה לחמריה ואתי דהא כי אזיל לשבות שבת ולצלויי הרי הוא כמודיעו שמפליג ותירץ דלא אמרו מידכיר לחמריה אלא במפליג בדברים שאפשר לעשותן כאן כצלוי' ושמירת שבת דכי מדכר ליינו אתי ועביד הכא צלויי או ישמור שבת אבל במפליג בדברים שא"א לעשותן כאן כגון שמפליג לרחוץ במרחץ וכיוצא בזה אסור ועוד צריך תלמוד בזה עכ"ל והטור חולק על זה וכתב כיון דטעמא משום דמדכר יינו בכל דבר שייך לומר כן אע"פ שא"א לעשותן כאן מ"מ לא יפסיד יינו בשבילו עכ"ל וצריך לתרץ קושיית הרשב"א לדעת הטור ונראה דהוא מתרץ הקושיא באופן אחר והוא דבר ברור לע"ד דאיתא בהנהו תרי עובדי בגמרא דהיינו הך דשמע קול שביתת שבת וקול תפלה בב"ה והלך ולא על חנם הזכירו זה ולא אמר דאזיל מעצמו בשביל דברים אלו בלתי התעוררות ע"י אחר אלא ודאי דוקא בכה"ג שאינו הולך מעצמו אלא דרך פתאום וע"כ נשכח היין שלו וזה רואה העובד כוכבים וע"כ הוא מירתת שמא יחזור ויזכור ליינו מה שאין כן בהנהו דריש הסי' בהודיע שמפליג בודאי ניחוש בעצמו קודם הליכתו וחושב העובד כוכבים שבכוונה הניח יינו אצלו ומאמינו ועל כן לא מרתת ואחר כן מצאתי תירוץ זה להרא"ה בספר בדק הבית והרשב"א בספר משמרת הבית דחאו בדחייה שאין בו ממש לעין כל הרואה דבריו בזה וראייה לדברינו ממ"ש בסמוך סעי' ט' ויצאו שניהם בבהלה דעיקר הדין תלוי שם בזה כמו שיתבאר בסמוך והוא שנלמד ממה שאמרו שם בגמרא שהמעשה היה כך ואם כן הכא נמי נימא הכי שכיון שהוזכר בגמרא שהיה המעשה כך בודאי תליא מילתא בזה. ובזה ניחא לי עוד מה שקשה במה שכתב בסעיף א' שאם אמר לעובד כוכבים המעביר לך ואני אבוא אחריך דאסור דקשה למה לא נימא שהעובד כוכבים מרתת שמא יזכור יינו ויבוא אחריו מהר ולפי תירוץ הרשב"א לא ידענא היאך יתיישב זה ולפי מה שכתבתי ניחא דריש סימן זה מיירי ודאי שהניחו בכונה ועיקרא דמילתא שם אם חושב העובד כוכבים שהאמין לו היין ולהכי אסור בהודיעו שהוא מפליג משום הכי אם אומר לו לך ואני אבוא אחריך רואה העובד כוכבים שמאמין לו היין כיון שאומר לו שילך עם היין ולא ילך אצלו לשמרו למה ישתנה דעת הישראל אח"כ כיון שלא בבהלה יצא דאין שייך שינוי דעת אלא כשיוצא שלא על ידי עצמו אלא על ידי אחרים או יוצא שלא בכוונה ואפשר שאחר כך יזכור ויתחרט כן נראה לע"ד ברור וראיתי תירוצים אחרים בזה שאינם עולים על הדעת כלל ואין צריך להשיב עליהם:

סעיף ו

אם יש דרך עקלתון כו'. זה דברי רשב"א ואע"ג דכתבנו לעיל סעיף א' דבבית בין הבתים א"צ לחלק אם דרך עקלתון דבכל פעם מקרי דרך עקלתון לא קשה מידי דכאן יודע העובד כוכבים שהישראל הלך לבית הכנסת ולא לשום אחד מן הבתים הקרובים אליו מ"ה כל שאין דרך עקלתון מב"ה יוכל להזהר ממנו:

סעיף ז

כדי שיסיר המגופה. ולמאי דכתב רמ"א ס"ס א' דבהפסד מרובה מותר ה"נ מותר אפי' שהה כו' אם הוא הפסד מרובה:

סעיף ח

הואיל ולא ידע העובד כוכבים שהפליג הישראל. לא דק הרב כזה ולא עיין בתשובת הרא"ש עצמה שכתב בפירוש וז"ל ולא מיבעיא אם לא הודיעו שהוא מפליג דשרי דמימר אמר השתא אתא כל שעה ומרתת אלא אפי' הודיעו שהוא מפליג דמימר אמר העובד כוכבים כשיזכור הישראל שלא סגר במפתח ישוב לביתו ויסגור ומרתת כו' עכ"ל והרב לא עיין בזה רק בב"י שהביא תשובה זו ולא העתיק הך ולא מיבעיא כו' ואף על גב דלעיל אמרנו כל היוצא מעצמו ומודיעו שמפליג אסור הכא שאני שעל כרחך צריך אתה לומר ששכח סגירת המפתח כיון שהכניס הבריח והתחיל בסגירת הבית ולא גמרו ואפי' אי לא התחיל עדיין אמרינן מסתמא שכח מלהסגירו דאל"כ היאך עזב ביתו פתוח בלי שומר הוה כמו יוצא בבהלה דלעיל כן נראה לע"ד פשוט דעצלנותיה דמר גרמא ליה דלא תימא שמעתתא מפומיה:

סעיף ט

ודוקא שיצאו בבהלה. כן הוא לדעת הרמב"ם ולמדו מדאמרינן בפרק השוכר בהאי עובדא שמעו קול תיגרא נפקו כו' מדהזכיר התלמוד שהיה המעשה כן שמע מיניה דבהא תליא מילתא וכבר כתבתי לדעת הטור והוא העיקר דגם בעובדא דשמע תקיעת שופר ושמע שקורין לב"ה נמי בדוקא הוא וטעם הדבר כאן דדוקא יצאו בבהלה כתב ב"י דאם לאו דרך בהלה יש לחוש שמא ראה את הישראל בשוק והניחו שם ובא לבית לנסך ואינו מתיירא שהרי הניחו בשוק אבל כשיוצאים דרך בהלה לפעמים מניח אדם את חבירו בשוק וכשבא לבית מוצא שקדמו לבית שמתוך הבהלה עובר לפניו ואינו מרגיש בו משום הכי חושש שמא הישראל קדמו עכ"ל הא דכתב דשלא בבהלה יש לחוש שמא ראהו בשוק כו' תמוה לי דמספיקא מי אסרינן חמרא ומאי שנא מההיא דסי' קכ"ח סע"ג דמספיקא לא אמרינן שנעל במפתח אע"פ שיש שס מפתח בפנים וכדמוכח ג"כ ריש סי' קכ"ט כמו שהעתקנו שם אלא ברור דלא אסרו ביין נסך עד שיהא האיסור ברור כדמוכח גם כן ממתניתין דלא הודיע שמפליג ולא אמרינן שמא חושב העובדי כוכבים שמפליג הישראל כאשר הוא האמת וכן בסעיף י' אנו מקילין מספיקא וכן בהרבה דוכתי גם מה שכתב הב"י דאם יצאו בבהלה אע"פ שראהו בשוק אינו מרגיש בו זהו קולא יתירה דהא לא היתה כניסת העובד כוכבים בבהלה אלא היציאה לחוד והרבה פעמים הוא שאדם יוצא מבוהל מקול רעש שהוא בחוץ וכשנשקט הרעש מתיישבה דעתו מכ"ש כאן דנקט שהבהלה היתה מחמת חתן או הספד. דבשובו לביתו אין כאן בהלה והיה לו לבעל התלמוד ובפוסקים להזכיר שגם הכניסה היתה בבהלה ע"כ נראה לע"ד דהא דנקט יצאו בבהלה הוא מטעם דל"ת דהיין אסור דלא מרתת העובד כוכבים שהישראל שומר היין דאם אינו מאמינו לעובד כוכבים למה יצא לחוץ ועזב את יינו ולא מתירא שמא העובד כוכבים יסגיר הדלת כמו שעשה באמת וינסך יינו דהא יש לו שייכות בבית ע"כ הצריכו שיצא בבהלה ולא זכר את יינו בעת ההיא וחושש העובד כוכבים שמא כבר זכר את יינו ובא לביתו ולפי זה אם ראהו העובד כוכבים בשוק בשעת חזרתו לביתו דבר ברור שאסור היין כל שסגר העובד כוכבים הדלת מבפנים אף על פי שהיציאה היתה בבהלה ולא אמרינן שהבהלה גורמת שהוא חושש שמא לא ראיתי יפה דאין לנו ראייה לקולא זאת אע"פ שבכניסה היה עדיין בבהלה ושלא בבהלה אין מקום להחמיר מצד שמא ראהו בשוק דמספיקא לא מחמרינן אלא מטעם העובד כוכבים חושב שהישראל מאמינו דאל"כ למה עזב יינו ואע"ג דבריש סימן זה במניחו בחנות ולא הודיעו שמפליג מותר שאני התם דאין אנו יודעים בבירור שסגר הדלת אמרינן דלא סגרה ומרתת שיבוא מה שאין כן כאן דיש ריעותא בפנינו דהדלת סגורה בודאי רק שיש להתיר מטעם שכבר קדמו הישראל להעלייה אם אין בהלה בשעת יציאה אמר העובד כוכבים כיון דיצא לדעת ודאי נזכר אז ביינו ולמה יקדים עצמו כל כך משום הכי מחמרי' כיון שהדלת סגורה לפנינו ע"כ הצריכו שהיציאה היתה בבהלה ולא נזכר ביינו וכבר זכרו והקדים עצמו כנלע"ד ברור:

סעיף י

אפילו הן פתוחות. ואפילו אין נתפס עליו כגנב כ"כ הטור והוא מוכרח דאם לא כן מאי רבותא ואפילו בלא נחבא שם ישראל אחר מותר מטעם דמרתת מבעלי היין וכמ"ש סימן קכ"ח סעיף ד' ותימה על הש"ע שהשמיט זה:

סעיף יא

ואם יש ליהודים שכונה בו'. הרא"ה בבדק הבית הקשה על הרשב"א בזה דהא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב. ותירץ במשמרת הבית דלא אמרינן כן אלא כשאין המועט מובדל בפני עצמו אבל אם הוא מובדל כהך דהכא שיש שם שכונה לישראל לבד בטילה רוב העיר מן השכונה ההיא ולא אזלינן אלא בתר רוב השכונה לחוד שאין רגל בני העיר מצוי שם:

שאין דרך העובד כובבים מפסיקתה. הרא"ש החמיר וכתב דבעינן שיהא דוקא נעול בלילה כמ"ש ב"י נראה פשוט דהרשב"א מודה בזה דמותר ומו"ח ז"ל כתב דבהפסד מרובה יש לסמוך על הרא"ה דמותר בדרך העובדי כוכבים מפסיקתה והוא נעול בלילה והוא שלא בדקדוק דבזה כ"ע ס"ל דמותר ואפילו בהפסד מועט דכל שנעול בלילה עדיף טפי מאין דרך העובדי כוכבים מפסיקתה וזה פשוט:

שהוא יין לא נגעו בו. התוספות כתבו וז"ל ואולי כשמחפשים בכ"מ מטמוני ישראל גם היין אסור לפי שגם לתוך החבית הכניסו קנה ארוך לחפש בו עכ"ל ונ"ל דעכשיו שאנו מקילים בסתם יינם במגע עובדי כוכבים ע"י דבר אחר מותר גם אם אפי' נגעו בו בקנה כיון דלאו למגע יין נתכוין רק לחפש הממון הוי ליה מגעו שלא בכוונה ושרי כדלעיל סימן קכ"ד סעיף כ"ד ואפילו אם נגע ביד עצמו בזה היה נראה להתיר אלא שאין להקל כ"כ כיון שלא נמצא בפירוש ואיתא בהג"ה אשר"י פרק השוכר דהאידנא אין לאסור אפילו סגר הדלת ולא נתפס כגנב אא"כ יש לחוש לשתייה או לשום הנאה שלו עכ"ל:

במקצתן ריעותא כו'. ע"כ פסק המרדכי סוף פ' ר' ישמעאל בשם מהר"ם גנבים שבאו למרתף ועשו ברזא לא' מן החביות שלא היתה מבורזת תחילה והיו שם חביות אחרות שהיו מבורזות תחילה והשיב דלא מחזקינן איסורא להשאר שאין בהם ריעותא כדאיתא בפרק גיד הנשה וכי מפני שוטה זה נאסר כל המקולין כו' כ"ש שיש לומר שמן המשובח לקחו דים דהיינו אותה מליאה שהם עשו לה ברזא וכ"כ ד"מ בשם ריב"ש סימן תכ"ד דלא נאסר אלא אותה שודאי נפתח מן הגנבים ודלא כתשובת רשב"א הביאה ב"י בס"ס קכ"ח דאוסר כל היין שמא בדק את כולם איזה טוב יותר:

שיש גנבים ידועים. בזה מתרץ רמ"א דברי המרדכי שהביא בית יוסף דס"ל אפילו אם ידוע שיש גנב אחד ישראל מותר ובגמרא התיר רבא משום רוב גנבי ישראל כן הקשה ב"י ובחילוק זה של הרמ"א א"ש ועי' מ"ש סי' קי"ד סעיף י' שסותר רמ"א דבריו שבכאן ובאמת העיקר כמ"ש כאן:

סעיף יב

אפילו הן פקוקות. פי' בפקק של עץ דדוקא בשל טיט מותרת דאין אימת אדם עליהם להחמיר הסתימה בטיט אלו פתחוהו אבל בשל עץ אין עושין משום אימת האדם אלא אורחא דמילתא הוא כיון שאין בו טורח וכתבו התוספות הא דפקוקות ולא אמרינן משום ממון קאתי כדלעיל כי החיל אינם באים רק לאכול ולשתות עכ"ל ואין ללמוד מזה קולא לבעלי מלחמה דהאידנא שבאים לשלול ממון דמכל מקום גם לשתות הם באים והיינו דוקא במקום תחנותם אבל בשעה שהם שוללים ח"ו והיינו סיפא דבשעת מלחמה אין פנאי לנסך אלא דתמוה לי מה שסיים כאן דסתומות שנפתחו חיישינן להו והם דברי עצמו שכ"כ בספר ב"י [בשס הר"ן] וקשה אמאי לא נימא דבשביל ממון קאתי דהא בשעת מלחמה הוא וצ"ל דכאן מיירי במקום שאין רגילין להצניע ממון בחביות וגם התוספות שזכרתי היו יכולים לתרץ כן אלא דניחא להו לתרץ אפי' במקום שמצניעין ממון בחבית והש"ע לא איירי מזה וע"כ אנו למדים מזה דעכשיו שהבעלי מלחמות מחפשים אחר מטמונים אפי' בחביות יש להקל אפי' בסתומות שנפתחו דהיינו ממש דינא דגנבי שנזכר בסעיף י"א והיינו דוקא בשעת חירום ח"ו שהם שוללים שאז אינם עוסקים בשתייה רק בשלל ממון לחוד אבל אם נשתהו שם אחר החירום ההוא ודאי פתחוהו לשתותו ואז אותן שהיו סתומות ונפתחו אסורות כנלע"ד ברור:

סעיף יג

אם יש בה טופח ע"מ להטפיח. פי' שיש בגת לחלוחית כ"כ שילחלח ידו בו כ"כ עד שתלחלח ידו אח"כ מידי אחרינא חיישינן שמא נגע דסובר שאין בזה איסור וצריכה הגת הדחה וניגוב שיתבאר בסימן קל"ה ואי לא סגי בהדחה דודאי גם אותו לחלוחית הוא יין גמור אלא שאין בו כח להתחבר למה שבלוע כבר בגת בפנים כיון שאין בו טופח ע"מ להטפיח כ"כ התוספות בשם רשב"ם והרמב"ם סיים אחר דין זה והרחקה יתירה היא:

סעיף יד

היין מותר. הטעם בגמרא נהי דתקיף להו יצרא דעבירה יצרא דיין נסך לא תקיף להו נראה לע"ד זהו דוקא לדין התלמוד שהיו מרוחקים מאוד מסתם יינם והיו אוסרים אותו אפילו בהנא' אבל עכשיו אין אנו מרוחקים כ"כ שהרי מותר בהנאה ועוד שראינו רבו המתפרצים בעו"ה ואפילו אותן שאינם חשודים על הזנות נחשדים על שתיית סתם יינם וזה דבר מפורסם בכל יום להיות שהאיסור קל בעיניהם א"כ אותן שנחשדים על הזנות ודאי נחשדו על שתיית סתם יינם ולא נזהר ממגע הזונה שלו ביין שלו דהכי איתא גם בסי' קי"ט סעיף ד' דהנחשד על החמור נחשד על הקל בעיני העולם גם בפרק הנזקין (גיטין דף נ"ד) הלכו בחשד אחר האיסור החמור לפני המקום לקנוס בו ע"כ נראה לי דחמרא של אותן הפושעים בזנות עובדי כוכבים ודאי אסור לדידן וגרע טפי ממה שאמרו כאן בזונה הישראלי' דהיין אסור משום דאיהי נמשכה אבתרייהו כן נראה לע"ד:

סעיף טז

וחלוקים ביתידות. תמוה הוא למה הוצרך חילוק יתידות בזה דהא בלאו הכי חלוקים הגגים זה מזה ובגמרא לא הזכירו בזה חילוק יתידות ונראה דהך וחלוקים הוה כמו או חלוקים וכן איתא בהדיא ברמב"ם פרק י"ג אחר שזכר חילוק החצר בראשי יתידות וז"ל וכן שני גגין שהיה גג של ישראל למעלה ושל עובד כוכבים למטה או שהיו זה בצד זה ויש ביניהם מסיפס כו' עכ"ל דגם בגגין יש לפעמים דין חילוק יתידות וזה פשוט ובכל זה הטעם שהעובד כוכבים נתפס עליו כגנב:

סעיף יז

ודוקא שהיא סתומה בפקק. זה למד רמ"א ממ"ש הר"ן פרק אלו מציאות בזה דשרי אף בשתייה למוצאה ולא בעינן חותם דשאני הכא דאילו נגע בה עובד כוכבים לא היה חושש לחזור ולסותמה אלא היה לוקח יין והולך לו הלכך כל שאנו רואים סתומה מותרת עכ"ל משמע דבפתוחות אסורות ונראה לי דאפי' אם סתומה בפקק של עץ דאסור דהא איתא לעיל סעיף י"ב בחיל שנכנס לעיר דפקוקות של עץ אסורות דאורחא דמילתא שמחזירין שם פקק עץ שאין בו טורח והם ג"כ דברי הר"ן בפ' השוכר אלא ע"כ מה דכתב הר"ן בפרק א"מ דהסתימה היא הוכחה שלא נגעו בה היינו בסתימת טיט ומזה סתירה למ"ש רמ"א דאם היא סתומה בפקק והיינו של עץ דמותר ולא אסור אלא בפתוחה לגמרי שהרי הוכחנו דאין היתר אלא בשל טיט דוקא:

סעיף יח

ואצ"ל כשאין שם של כו'. קשה למה כתב האי אצ"ל ועוד קשה שהטור מסיק בטעם זה האת"ל שאין דרך לגנוב מכרם זה ולהצניע בתוכו עכ"ל וקשה למה לי טעם זה הא בלאו הכי אסור [ () כצ"ל וכ"ה בטור. וברוב ספרים גרסי מותר וזה שיבוש ומ"ש ובגמ' כו' ודחי לה דרך דחיה שמא ההיתר מטעם דאין דרך להצניע כו' משום דבגמ' מיירי בנמצא בכרם של ערלה וסביבות הכרמים הוא דהיתר וזה כסיפא דהך דינא וה"ה להקל כו' כי טעם אחד לשניהם. והמעיין ימצא:] מטעם דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ובגמרא בעי לתת טעם באמת משום רוב ודחי לה דרך דחייה שמא ההיתר מטעם דאין דרך להצניע בתוכו וכיון דאנן קי"ל באמת דהולכין אחר הרוב למה כתב הטור הטעם האחר ונראה דהאי אצ"ל מיירי שהכרם הוא מופרש לגמרי ואין סביבו לא כרם ישראל ולא כרם עובד כוכבים ולא נקט שאין שם של ישראל אלא שעיקר ההיתר ברישא הוא משום סביבות שהם ישראל אמר כאן דאם אין שם אותו ההיתר והכרם הוא מופרש מכל צד מן הכרמים ה"א ניזול בתר כרם זה וכמ"ש לעיל ר"ס י"א בשם משמרת הבית קמ"ל דאדרבה פשוט טפי לאיסור מטעם אחר דאין כו' והאי טעמא שייך טפי בכרם יחידי שאין דרך להצניע שם הגניבה ממנו כי ודאי ירגיש בו בעל הכרם בהמצאו אותו כי ממנו לוקח לכך מיושב שפיר לשון אין צריך לומר:

סעיף יט

להכריע המשא באו. פי' כשיש שני נודות זה גדול וזה קטן והגדול מכביד קצת המשא לצד אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא כ"כ רש"י:

סעיף כ

לשאוב מים מבור בו'. פי' וא"כ שיש לו לאשתמוטי למה נכנס מאחר דאינו נתפס כגנב על הכניסה ממילא חמרא אסור אפ"ה מותר כיון שהיה סגור תחילה במפתח לא היה לו לזייף לפתוח המנעול של הישראל בלי ידיעתו ונתפס כגנב ומרתת כ"כ הריב"ש והאריך כמ"ש ב"י בשמו. ומשמע דאילו לא היה סגור תחילה במפתח הוה אסור כאן משום דלא נתפס כגנב דיכול לומר לדלות מים נכנסתי ותמוה לי דבלאו הכי נמי מותר כאן כיון שמצאו הפתח פתוח דהא אמרינן לעיל סימן קכ"ח סעיף ג' ד' דאין איסור רק בסגר העובד כוכבים הדלת בפנים ומספיקא לא אמרינן שמא סגר הוא עצמו במנעול כמ"ש לעיל בשם הרשב"א ריש סימן זה וא"כ כאן יש לנו להתיר אפילו בלא סגרו ישראל תחילה ואפשר דריב"ש לא ס"ל הך דהרשב"א דלעיל אבל אנן דקי"ל כן אין צורך לומר דישראל סגרו תחילה כן נרא' לע"ד:

וכן באחת שטמנה מפתח מרתף שלה ולא מצאה במקומה ומצאה כד של יין כו'. כן צריך להיות:

ואיכא רגלים לדבר כו'. מבואר שם במרדכי דאם יש לתלות שישראל סתמו מותר:

מיהו בזמן הזה כו'. זה קאי אהך דינא דנקט בסוף לחוד דכיון דרגלים לדבר כו' וכ"כ בד"מ בהדיא וז"ל ולכן נראה דאין להתיר בכהאי גוונא רק בזמן הזה עכ"ל אבל ברישא דמותר מטעם דאין השפחה נאמנת משמע אבל אם בודאי הוציאה יין ע"י ברזא אסור זהו אף לדידן וכמ"ש בסי' קכ"ד בדין דקרו סכין בחבית ע"ש: