באר היטב על יורה דעה קכט
סעיף א[עריכה]
(א) שסגר: כתב הב"ח דאף אם סגר והרחיק אינו אוסר אלא כשהחביות פתוחות או סתומות ושהה כדי שיסיר מגופות החביות כו' כדלקמן בסמוך גבי הודיעו שהוא מפליג ופשוט הוא.
(ב) עקלתון: והר"ן כתב הא דבעינן דרך עקלתון דוקא כשהעובד כוכבים אוחז החבית בידו או על כתפו אבל במניח עובד כוכבים בחנות וישראל יוצא ונכנס לא בעינן דרך עקלתון דכל שעה מתירא ממנו דילמא השתא אתי ישראל ויראה מתקרב לחביות וכתב הב"י דמיירי בענין שאין העובד כוכבים יכול לראות אם בא ישראל דמתיירא פן יבא ישראל פתאום ואפ"ה באוחז החבית בידו בעי דרך עקלתון דאל"כ א"א שלא יראהו כשהוא בסמוך לו ויסלק העובד כוכבים ידו מיד אבל להרחיק מן החבית א"א לעשות כך מיד אבל אם א"א לישראל לבא פתאום לחנות כגון שיש חלון על הפתח שיכול העובד כוכבים לראות ממנו אם בא ישראל משמע דאסור עכ"ל וכתב הט"ז דדברים אלו תמוהין דאדרבה כיון שיש חלון מירתת העובד כוכבים שיבא ישראל ויראהו דרך אותו חלון אלא נ"ל טעמו של הר"ן דגבי בית וחנות א"צ דרך עקלתון דאפשר שהלך בדרך קרוב מאד לאחד מן הבתים ובמהרה כהרף עין יבא ויראנו ומירתת אבל בקרון וספינה לפי שהם בשדה במקום פנוי ומש"ה כל שאין שם אלא דרך א' מצי העובד כוכבים להזהר כל שרואה שהולך מרחוק ומ"מ נראה להחמיר אף בחנות או במעביר יין מן הבתים דג"כ בעינן דרך עקלתון.
(ג) אסורות: ולדידן ליכא למיחש לנגיעה אא"כ יש לו הנאה כגון שישתה או יחליף כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה ובסי' ק"ל כתבתי בשם ב"י דבנקב קטן אע"פ שיכולין להוציא ממנו כל שאין יכולין להכניס לתוכו ליכא למיחש לחלופי ופשוט הוא. ש"ך.
(ד) חותם: אבל בחותם א' ממש סגי בדיעבד אפילו בלא הפסד מרובה כדלקמן סימן ק"ל ס"ב ש"ך. והט"ז כתב דאפילו בהפסד מרובה אין היתר אלא בנתייבשה הטיחה.
סעיף ב[עריכה]
(ה) יותר: דל"ד לבין הגתות בס"ד דהתם העובד כוכבים מירתת מעובדי כוכבים אחרים אבל הכא עצה א' להם ולא מירתתי מהדדי ב"ח ומשמע דה"ה בלא הודיעו שמפליג דאסור מה"ט דל"ד לשוכר בית בחצירו של עובד כוכבים דלקמן סימן ק"ל דמותר משום דבעיר לא סמיך העובד כוכבים על השומר משום דאפשר שיבא פתאום ולא יראהו מרחוק אבל בשדה סמיך שפיר על השומר ש"ך בשם מ"ב.
סעיף ג[עריכה]
(ו) אסורה: כתב הט"ז אבל בפקק של עץ מותר ונראה פשוט אפילו אם אין ישראל הולך עמו כלל.
סעיף ד[עריכה]
(ז) פקוקה: כתב הש"ך משמע אבל אינה פקוקה אסור דליגע אינו מתיירא מעוברי דרכים ולדעת הר"ב בזה"ז דלאו עובדי עבודת כוכבים הן אפי' פתוחה לא חיישינן דיגע אא"כ ישתה או הנאה אחרת ומה דסתם הר"ב כאן היינו כיון שכבר כתב בעיקר דוכתא דדינא דבזה"ז שרי א"כ ממילא משתמע דכל מ"ש המחבר אינו אלא לסברתו מצד הדין והט"ז אוסר אף בזה"ז וכתב דהעיקר כמ"ש רמ"א בסימן קכ"ח ס"ד לחלק בין נקב צר לרחב בזה"ז.
סעיף ה[עריכה]
(ח) ירא: כתב הש"ך ואפי' אין ישראלים בעיר משום דבעובדי כוכבים אחרים מירתתי מעובד כוכבים זה וזה מירתת מאחרים הרא"ש וכתב ב"י ומשמע לי מדברי הפוסקים דאפילו מסר לו המפתח סתם אמרינן לא מסר אלא שמירת המפתח ואצ"ל אחוז מפתח זה עד שאבא עכ"ל.
(ט) סדק: ודוקא ביום אבל בלילה לא מהני סדק כדלקמן סוף סימן ק"ל. ש"ך.
סעיף ו[עריכה]
(י) מותר: כ' הש"ך בשם הרשב"א דאפילו היין פתוח שרי ומשמע דאפילו הישראל הולך לשהות ויודע העובד כוכבים שדעתו להפליג אפילו הכי שרי משום דחושב כשיזכור יינו יתחרט מיד ויבא וכתב הט"ז ואף על גב דלעיל ס"א בהודיעו שהוא מפליג אסור היין י"ל דהכא שאני דגבי שמע קול שופר או קול תפלה בבה"כ שאינו הולך מעצמו אלא דרך פתאום וע"כ נשכח היין שלו וזה רואה העובד כוכבים וע"כ הוא מירתת שמא יזכור היין משא"כ בהני דריש הסימן בהודיעו שהוא מפליג בודאי ניחם בעצמו קודם הליכתו וחושב העובד כוכבים שבכוונה הניח היין אצלו ומאמינו ע"כ לא מירתת עכ"ל.
סעיף ז[עריכה]
(יא) שיסיר: ולמאי דכתב רמ"א סס"א דבהפסד מרובה מותר ה"נ מותר אפילו שהה כו' אם הוא הפסד מרובה. ט"ז.
סעיף ח[עריכה]
(יב) שמפליג: הט"ז והש"ך חולקים על הרמ"א ופוסקים אפילו הודיעו הישראל שהוא מפליג אפ"ה מותר דמימר אמר העובד כוכבים כשיזכור הישראל שלא סגר במפתח ישוב לביתו ויסגור ומרתת כן הוא בתשובת הרא"ש דפוס החדשים עכ"ל.
סעיף ט[עריכה]
(יג) וארובה: דמצי למחזי לכ"ע הא לא"ה דהך גיסא ודהך גיסא אסור ש"ך וע"ל סי' קכ"ח ס"ג.
(יד) בבהלה: וטעם הדבר כתב הט"ז דאם יצא בבהלה סובר העובד כוכבים דמחמת הבהלה לא זכר הישראל את יינו בעת ההיא וחושש שמא עתה כבר נזכר הישראל ויבא לביתו ולפ"ז אם ראהו העובד כוכבים בשוק בשעת חזרתו לביתו דבר ברור שאסור היין כל שסגר עובד כוכבים הדלת מבפנים אע"פ שהיציאה היתה בבהלה אבל אם יצא שלא בבהלה סובר העובד כוכבים שהישראל מאמין לו ולכך אינו מירתת עכ"ל.
סעיף י[עריכה]
(טו) נחבא: ואפילו אין נתפס עליו כגנב. כ"כ הטור.
סעיף יא[עריכה]
(טז) ישמעאלים: דלאו עובדי עבודת כוכבים הן וה"ה לשאר עובדי כוכבים בזה"ז.
(יז) רוב: אע"ג דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב אפילו בקורבה דמוכח כדלקמן סי"ז שאני הכא כיון שנמצא בתוך השכונה גופה כ"כ הרשב"א וכ' הב"ח ובמקום הפ"מ יש להתיר אף כשדרך העובד כוכבים מפסיקתן אם נעולות הן בלילה וכתבו הט"ז וש"ך ע"ז דבהא כ"ע מודו אפילו בהפסד מועט אם נעולות הם בלילה.
(יח) נגעו: כתב הט"ז נ"ל דעכשיו שאנו מקילין בסתם יינם במגע עובד כוכבים ע"י ד"א מותר גם אפי' אם נגעו בו בקנה כיון דלאו למגע יין נתכוין רק לחפש הממון ה"ל מגעו שלא בכונה ושרי כדלעיל סי' קכ"ד סכ"ד ואפילו אם נגע ביד עצמו בזה היה נראה להתיר אלא שאין להקל כ"כ כיון שלא נמצא בפירוש ואי' בהגהת אשר"י פ' השוכר דהאידנא אין לאסור אפילו סגר הדלת ולא נתפס כגנב אא"כ יש לחוש לשתיה או לשום הנאה שלו עכ"ל וכתב הש"ך על מ"ש המחבר אפי' רוב גנבי עיר עובד כוכבים מותר דהא בש"ס משמע דאינו מותר אלא משום ספק ספיקא והיינו כשגנבי עובד כוכבים וישראל שוין או שאינו ידוע מי המה הרוב אבל ברוב גנבי עובד כוכבים דליכא ספק ספיקא לא (והמעיין בתוס' ובאשר"י דף צ"ד בהג"ה יראה דלא קשיא מידי שמיירי דחביות הרבה פתוחות יותר מכדי שתיה דאז אפילו ברוב עובדי כוכבים הוי ספק ספיקא ע"ש וסיים הש"ך וז"ל וקצרתי כיון שאין דין זה מצוי בינינו דאין רגילות להצניע ממון בחביות יין וכמ"ש הרא"ש עכ"ל).
סעיף יב[עריכה]
(יט) פקוקות: כפתוחות דמי דכי מהדר לה לפקק לאו משום אימתא אלא משום אורחא דמילתא ר"ן וריב"ש אבל סתומות מותרות שזה ראיה שלא פתחום שאם פתחום לא חזרו לחתום שאין אימת אדם עליהם.
(כ) מלחמה: בין בחיל של מדינה זו בין בחיל של מדינה אחרת. ב"י וד"מ.
(כא) חיישינן: כתב הט"ז דתמוה הוא אמאי לא נימא בשביל ממון קאתי דהא בשעת מלחמה הוא וצ"ל דכאן מיירי במקום שאין רגילין להצניע ממון בחביות וע"כ אנו למדין מזה דעכשיו שהבעלי מלחמות מחפשים אחר מטמונים אפי' בחביות יש להקל אפילו בסתומות שנפתחו דהיינו ממש דינא דגנבי שנזכר בסי"א והיינו דוקא בשעת חירום ח"ו שהם שוללים שאז אינם עוסקים בשתיה רק בשלל ממון לחוד אבל אם נשתהו שם אחר החירום ההוא ודאי פתחוהו לשתות ואז אותן שהיו סתומות ונפתחו אסורות כנ"ל ברור עכ"ל.
סעיף יג[עריכה]
(כב) וניגוב: דחיישינן שמא נגע בו דלא מרתת ליגע שהוא סבור שאינו מפסיד וכיון שאין בו יין עוד וע"ל סימן קכ"ג סי"ז וסימן קכ"ז ס"ה וסי' קל"ח.
סעיף יד[עריכה]
(כג) לנסך: כתב הט"ז נ"ל זהו דוקא לדין התלמוד שהיו מרוחקים מאד מסתם יינם והיו אוסרים אותו אפי' בהנאה אבל עכשיו שאין אנו מרוחקין כ"כ שהרי מותר בהנאה ועוד שראינו רבו המתפרצים בעו"ה ואפילו אותן שאינן חשודים על הזנות נחשדים על שתיית סתם יינם וזה דבר מפורסם בכל יום להיות שהאיסור קל בעיניהם א"כ אותן שנחשדים על הזנות ודאי נחשדים על שתיית סתם יינם ולא נזהר ממגע זונה שלו ביין שלו ע"כ נ"ל דחמרא של אותן הפושעים בזנות עובד כוכבים ודאי אסור לדידן וגרע טפי ממה שאמרו בכאן בזונה ישראלית דהיין אסור מטעם דאיהי נמשכת אבתרייהו עכ"ל.
סעיף טו[עריכה]
(כד) מותר: דאין לו פנאי לנסך [דבעבידתי' טריד] הרא"ש והטור.
סעיף טז[עריכה]
(כה) וחלוקים: כתב הט"ז ונראה דהך וחלוקים הוה כמו או חלוקים דאם הם חלוקים בגגות א"צ להיות חלוקים ביתדות עכ"ל.
סעיף יז[עריכה]
(כו) ברוב: אע"פ שהיא קרובה לעיר שרובה ישראל אפילו בקורבה דמוכח ש"ך ועי' בחושן משפט סימן רנ"ט ס"ו.
(כז) בפקק: כתב הט"ז מ"ש רמ"א דאם נסתם בפקק דהיינו של עץ דמותר זה אינו דאין היתר אלא בשל טיט דוקא (ובנה"כ השיג עליו וכתב דוקא בבית אורחא דמילתא למיהדר פקק של עץ אבל הכא אם איתא דנגע בה לא היה חושש לחזור ולסותמה שהרי הניחה ללכת לאיבוד וכ"כ הב"ח).
סעיף יח[עריכה]
(כח) כרם: כתב הש"ך שאין דרך לגנוב מכרם זה ולהצניע בתוכו טור ורשב"א אבל בלא האי טעמא הוי שרי דאע"ג דאפילו בקורבה דמוכח אזלינן בתר רובא הכא כיון שנמצא בתוך הכרם עדיף טפי וכ' הט"ז דהאי כרם מופרש לגמרי ואין סביבו לא כרם ישראל ולא כרם עובד כוכבים דאל"כ קשה למה כתב האי אצ"ל וכו'.
סעיף כ[עריכה]
(כט) סגור: כתב הט"ז דלדידן דקי"ל לעיל סי' קכ"ח ס"ג ד' דאין איסור רק בסגר העובד כוכבים הדלת בפנים ומספיקא לא אמרינן שמא סגר הוא עצמו במנעול א"כ יש לנו להתיר כאן אפילו בלא סגרו ישראל תחלה עכ"ל וע"ל סי' ק"ל סוף סעיף ח' בהג"ה.
(ל) שנתבאר: פי' הש"ך ר"ל דשם נתבאר דלא חיישינן שמא נגע לנסך אלא כשנגע להנאתו ואפילו הוציאה הברזא בכונה שרי משום דכיון דאין כונתה לנסך ה"ל מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה ולא חיישינן שמא נגעה בידה עצמה ביין שבחבית או נגעה במה שיצא לחוץ במה שמשכה דאז נאסר גם מה שבפנים ע"י ניצוק דהא אינה צריכה לעשות כן וגם לעיל מ"ש רמ"א דאין העובדת כוכבי' נאמנת מיירי שא"א לה ליקח אם לא שתגע בידה כגון שאין ברזא לחבית וצריכה לשאוב מן החבית בידה אבל היכא דיש ברזא אפילו ידוע שלקחה היין מן המרתף שרי לדידן בזה"ז במקום הפסד אבל הט"ז אוסר אם בודאי הוציאה היין ע"י ברזא אף לדידן (וכבר כתבתי טעם פלוגתתן בסימן קכ"ד ובנה"כ חולק עליו ע"ש).