שולחן ערוך יורה דעה קכד כד

מגע עובד כוכבים ביין ע"י דבר אחר שלא בכוונה כגון שהיה יורד מהדקל ובידו לולב ונגע בראש הלולב ביין שלא בכוונה או שהיה מהלך ונגע בכנף בגדו שלא בכוונה וכן אם נתכוין ליגע בו ע"י דבר אחר אלא שאינו יודע שהוא יין מותר אפילו בשתייה:

הגה: וה"ה אם הכניס ברזא לחבית או הוציאו שלא בכוונה וכמו שנתבאר ובזמן הזה דהאומות לאו עובדי עבודת כוכבים הם כל מגען מקרי שלא בכוונה (מרדכי פר"י והגהות אשיר"י ומהרי"ו בהל' סי' ט"ו) ולכן אם נגע ביין על ידי דבר אחר אף על פי שיודע שהוא יין וכוון ליגע בו מותר אפילו בשתיה דמקרי מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה והוא הדין אם נגע אפילו בידו בלא כוונת מגע או שלא ידע שהוא יין שרי ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ (ד"ע וכן מצא בתשובת ר"ל ן' חביב מ"א). יין שהיה מונח ברשות הרבים ובאו עובדי כוכבים ודקרו שם סכין להוציא יין מה שיצא לחוץ אסור ומה שבפנים שרי דכיון דלא כיוון העובד כוכבים רק לנקוב החבית ולא כיוון ליגע ביין אפילו נגע ביין הוה ליה מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר שלא בכוונה ושרי (תשובת ר' שמואל במרדכי פרק ר' ישמעאל)

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(עא) וה"ה אם נגע כו' או שלא ידע וכו'. דהואיל ואפילו כיוון ליגע אינו אוסר רק בשתייה הואיל ואינו עובד עבודת כוכבים א"כ שלא בכוונה אפילו בשתייה שרי מידי דהוי אישמעאל שנגע שלא בכוונה כדלעיל (ס"ק י"ב) עכ"ל ד"מ ומשמע דה"ה בכל מקום שאינו אסור מדין הש"ס אלא בשתייה לדידן שרי אף בשתייה וכ"כ הב"ח סס"כ וכ"כ בתשובת ר"א מזרחי סימן נ"ו וכן משמע בתשובת ן' חביב סימן מ"א דתלא טעמא דנחתינן דרגא ע"ש מיהו כבר נתבאר לעיל ר"ס קכ"ג דשלא במקוס הפסד קי"ל דאף בזמן הזה עובדי עבודת כוכבים הן וגם בתשובת מהרי"ל סימן ל"ח מצאתי דכתב דמגע עובד כוכבים בכוונה ע"י ד"א בזמן הזה אין להתיר אלא במקום הפסד מרובה ונהי דהרב והנמשכים לדעתו לא ס"ל הכי אולי לא ראו דברי מהרי"ל שהרי לא הביאו דבריו ואפשר אי הוי שמיע להו לא הוו מקילין כ"כ ועוד שקולא זו לא הזכירוה הפוסקים הקדמונים או האחרונים המפורסמים וגם בספר אפי רברבי דף ע"ט ע"ב הביא דברי הרב וכתב עלה ואין להקל בזה רק בהפסד מרובה גם הרב והב"ח מודו לזה שהרי משמע להדיא מדבריהם בר"ס קכ"ג דשלא במקום הפסד קי"ל דאף בזמן הזה עובדי עבודת כוכבים הן וכן קבלתי מהגאון אמ"ו ז"ל שאין להקל מטעם עובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא במקום הפסד ואמר שכך ראה ג"כ מכמה גדולי הוראה מיהו היכא דמותר מן הדין בהנאה משום שאינו עובד עבודת כוכבים כגון קטן וגר תושב וכה"ג דלעיל ריש הסימן אף לדידן אסור בשתייה אף במקום הפסד דמה בכך דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן הא בלא"ה אפילו אינו עובד עבודת כוכבים אסור בשתייה והיינו דכתבו הרמב"ם והמחבר לעיל ס"ז כ"מ שאמרו כו' מפני צד נגיעה כו' דמשמע דאתו למעוטי שאר דברים דלא שרו בהנאה מפני צד נגיעה והיינו הנך דפרישית וע"ל סימן קל"א ס"ק ט"ו ודוק:

(עב) מה שיצא לחוץ. שבא מכחו אסור עכ"ל עט"ז ולא דק דהא השתא קיימינן דיין שאסור מן הדין בשתייה לדידן שרי וכח אינו אוסר אלא בשתייה כדלעיל סעיף י"ד ולקמן ר"ס קכ"ה אלא הטעם איתא במרדכי דמה שיצא לחוץ מסתמא נגע בו ומביאו ב"י וד"מ לקמן סי' קכ"ט וע"ש סעיף י"א:

(עג) דכיון דלא כיוון כו'. אה"נ אפי' הוי כיוון שרי לדידן אלא קושטא דמלתא נקט כדאיתא במרדכי ונ"מ דשרי אף שלא במקום הפסד והא דלא חיישינן שמא נגע בידו ביין בשעה שיצא לחוץ דאז נאסר גם מה שבפנים ע"י ניצוק דלמה לו לעשות כן וכמו שכתבתי סוף סימן קכ"ט ובסימן ק"ל סעיף קטן ג':

ט"ז - טורי זהב

עריכה

וכן אם נתכוין ליגע כו'. נקט דוקא הנך תרי גווני אבל אם היה כוונת מגע אלא שהיה טירדא באחת מן הטרדות הנזכרות בסימן זה אין לו היתר בשתיה וראיה ממה שאמרו במשנה מדדו בקנה ומכר וכמ"ש הרא"ש פ' ר"י וז"ל ולפי האמת קי"ל דחמיר כוונת מגע בלא כוונה מהיכא דליכא כוונה כלל דנגע בלולב שלא בכוונה מותר בשתיה ואלו מדדו בקנה אסור בשתיה עד כאן לשונו וכן משמע ברמב"ם פי"ג מהמ"א דלמגע ביד גרע טירדא מאין כוונת מגע שהרי באותו פרק כתב עובד כוכבים שנגע ביין ולא נתכוין לו הרי היין מותר בהנאה בלבד כיצד כגון שנפל על נוד של יין או שהושיט ידו לחבית ע"מ שהוא של שמן ונמצא יין עכ"ל ואח"כ כתב שם מדד היין בקנה כו' מותר בהנאה בלבד עכ"ל משמע אבל ביד אסור בהנאה וכ"כ הב"י לדעתו בסי' זה דביד לא מהני טירדא להתיר בהנאה הרי דטירדא גרע מאין כוונת מגע. ונראה עוד דלהרמב"ם מגע ע"י ד"א שלא בכוונת מגע מותר אפילו בשתייה כר"ת והרי"ף דאי כרש"י דאסור בשתייה למה כ' שהושיט ידו לחבית וקסבר שהיה שמן אינו מותר אלא בהנא' לכתוב רבותא אפי' נוגע ע"י ד"א אלא ודאי דע"י ד"א מותר באמת אפי' בשתייה כיון שהוא שלא בכוונת מגע או אינו יודע שהוא יין אלא דבטירדא ס"ל שע"י ידו אסור אפי' בהנאה ובד"א מותר בהנאה וזה ברור ותמהני שהב"י לא הרגיש בזה להביא דעת הרמב"ם בזה דס"ל ג"כ מותר בשתייה ויש לי מקום תימה בכאן דכיון דטעם ר"ת במגע ע"י ד"א דמותר בשתייה הוא מחמת דמגע ע"י ד"א אינו מיקרי מגע רק שם כח יש לו כמ"ש הר"ן הביאו ב"י דבזה יש חילוק בין הגאונים לר"ת דלהגאונים לא נתנו לו שם כח וע"כ אסור בכוונת מגע אע"פ שלא היה יודע שהוא יין ואין היתר אלא בלא כוונת מגע כלל אבל לר"ת דנותן לו שם כח מותר אפילו בכוונת מגע אלא שאינו יודע שהוא יין וכ"כ הטור להתיר גם בזה ממילא ס"ל להטור דיש כאן שם כח במגע ע"י ד"א ותימה לפי זה במגע ע"י ד"א בכוונה אין איסור אלא בשתייה כמו בכח בכוונה וכ"כ הר"ן בהדיא הביאו ב"י וז"ל וכבר כתבתי שר"ת סובר דמגע ע"י ד"א אינו אלא כחו ולדברי מי שאומר דכחו אפי' בכוונה אינו אוסר אלא בשתייה כך הדין במגעו על ידי ד"א עכ"ל וא"כ למה כתב הטור בסימן קכ"ה במסקנא שאין איסור בכחו בכוונה אלא בשתייה ובסימן קכ"ד כתב דמגע על ידי דבר אחר בכוונה אוסר אפי' בהנאה והלא אלו שניהם כח אחד להם וצ"ע רב ליישב זה:

כל מגען מיקרי שלא בכוונה. פירוש שאין להם כוונה לנסך והוי כתינוק דר"ס זה שאינו אוסר אלא בשתייה וכל היכא דאיכא חדא לטיבותא שריא פי' בשתייה לדידן אלא דרמ"א לא זכר רק תרי מילי אם נגע בידו דהיינו בלא כוונת מגע או שלא ידע שהוא יין משמע הא נתכוין למגע וידע שהוא יין אלא שיש לו טירדא לא שרי דהא כבר הבאתי ראייה בסמוך מדברי הרא"ש שטירדא אינה מתרת כמו הנך תרתי וכן מבואר בתשובת הר"ל חביב סימן מ"א שמשם מקור דין זה של רמ"א וז"ל בסימן מ"א על מעשה שעשו יין מצמוקים ומילאו החבית מים ובשבת היה תוסס הרבה ונשפך ע"י הרתיחה וקראו לעובד כוכבים שינענע החבית במקל אחד שלא תשפך והשיב על זה שזה יין גמור כיון שהיה לו ג' ימים ובזה אין שייך להצריך המשכה כו' אלא דיש להתיר מטעם שכ' רשב"ם בשם רש"י דהגוים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם ונחבר לזה מה שכ' הרמב"ם כ"מ שאמרנו בענין זה ביין שלנו שהוא אסור בשתייה ומותר בהנאה מפני צד נגיעה שנגע בו עובד כוכבים עובד עבודת כוכבים אבל אם היה איסורו בגלל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבי' כגון ישמעאל שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח ע"פ החבית הרי זה מותר בשתייה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל הרי אם ניקח אלו השני סברות אפשר בנדון שלפנינו להתיר היין בשתייה אם נגיעת העובדי כוכבי' לא היתה כי אם ע"י ד"א דאז אפילו יודעת בטיב עבודת כוכבים כיון שמגעה היא שלא בכוונת ניסוך אינה אוסרת כי אם בשתייה וכיון דאנו מחזיקין אותה באינה יודעת נחתינן דרגא ונתיר אף בשתייה אבל אם נגעה בידה אין להתיר בשום פנים בשתייה דאם היינו מחזיקים אותה ביודעת בטיב עבודת כוכבים היינו אוסרין אף בהנאה והשתא נחתי' דרגא ונתיר אותו בהנאה אבל לא בשתייה עכ"ל. מ"ש הרב דאם היינו מחזיקים אותה ביודע' בטיב עבודת כוכבים היה אסור אף בהנאה היינו לדעת הרמב"ם דס"ל במגע בידו אע"פ שיש לו טירדא אסור בהנאה כמ"ש הש"ע סעיף י"ט וע"כ כתב מו"ח ז"ל דלדידן דקי"ל כהרא"ש שמביא שם בסעיף י"ט דאינו אסור בהנאה בטירדא אפילו במגע יד ממילא כי נחתינן דרגא יהיה בעובדי כוכבים בזמן הזה מותר אפילו בשתייה אם יש לו טירדא כגון להצלת יין אפי' בנוגע בידו ביין להצילו ואם כן נתפוס לדידן קולא של הרמב"ם לענין שנאמר נחתינן חד דרגא מעובדי עבודת כוכבים לעובד כוכבים בזמן הזה וקולא של הרא"ש לדין התלמוד דמגע ביד ויש לו טירדא מותר בהנאה ממילא לדידן מותר בשתייה אבל להרמב"ם ודאי אסור לדידן בשתייה בנוגע ביד ויש טירדא וע"כ כתב הרמב"ם ההיתר בישמעאל אם נגע שלא בכוונה דהיינו שלא בכוונת מגע כלל דבזה לדין התלמוד מותר בהנאה לחוד בנוגע בידו כמ"ש הרמב"ם בהדיא בפרק י"ב דמאכלות אסורות ע"כ בזה דוקא מותר בישמעאל וה"ה עובד כוכבים לדידן בשתייה וכן במטפח ע"פ החבית בזה גם כן לדין התלמוד מותר בהנאה כיון שאין דרך ניסוך בכך אע"פ שנוגע ביד ע"כ צריכים אנו לצרף לזה דעת הרא"ש שזכרנו וק"ל דהא הקולא שזכרנו בשם הרמב"ם דנחתינן חד דרגא בעובד כוכבים בזמן הזה לא מהני אלא אמגע שלא בכוונה או שאינו יודע שהוא יין לענין להתיר בשתייה אבל טירדא לא מהני בזה אפילו לדעת הרא"ש דהא כתב הרא"ש בתחילת פרק ר"י וז"ל ואפשר דאותם שנהגו היתר הנאה במגע עובד כוכבים סמכו ע"ז דקי"ל כרבנן דר' נתן דמדדו ביד ימכר דעובדי כוכבים בזמן הזה כל נגיעתן היא כנגיעת מדידה ועוד דכל נגיעתן לא יוכל לבוא לידי ניסוך עכ"ל הרי דלא מהני סברא זו להיתר הנאה וא"ל דיש כאן תרתי לטיבותא חד מצד העובד כוכבים עצמו דהוה כמדידה ועוד שהוא באמת טרוד במדידה וכיוצא בה בהצלת יין זה אינו כיון דעיקר הקולא בטירדת מדידה או שאר כיוצא בההיא משום דאין כאן כוונת ניסוך מה לי שיש זו המעלה פעם אחת דהיינו שהוא מצד עצמו לאו בר ניסוך ומה לי שיש עוד פעם אחר מצד שהוא טרוד במדידה ואינו מתכוין לניסוך ותו דא"כ בתינוק עובד כוכבים נימא לדין התלמוד בזה שיהיה מגעו מותר אפי' בשתייה כיון דיש לו תרתי לטיבותא חדא מצד עצמו שאינו בקי בטיב עבודת כוכבים ושנית מצד שאינו מתכוין למגע כמ"ש הרא"ש שם דזה טעמא דרב בהא דתינוק אין עושה יין נסך לאסור בהנאה משום דאינו מתכוין למגע ולא מטעם שאינו יודע בטיב עבודת כוכבים משום דא"כ היה ראוי להתיר אף בשתייה כמו בבני שפחות וא"כ קשה מאי טעמא באמת לא מהני כמו שתאמר בעובד כוכבים בזמן הזה בתרתי לטיבותא דמהני הצירוף להתיר שתייה וכ"ש התינוק בזמן התלמוד דמהני אלא ודאי לא מהני הצירוף וא"ל הא מצינו דמהני בתרתי לטיבותא דהיינו במגע ע"י ד"א שלא בכוונת מגע דמותר אפי' בשתייה אפי' בדין התלמוד זה אינו דהתם דמהני אינו מטעם צירוף אלא מטעם דמגע עובד כוכבים ע"י ד"א מיקרי כחו לחוד לר"ת דקי"ל כוותיה ובכחו מותר שלא בכוונ' משום הכי גם במגע ע"י ד"א מותר שלא בכוונה. תו קשה לי על היתר שתייה לדידן במגע עובדי כוכבים בידו ויש לו טירדא מחמת דברי הרמב"ם שזכרנו דנחתינן חד דרגא דא"כ קשה לאותן פוסקים דס"ל מגע ע"י ד"א בכוונה אינו אוסר רק בשתייה כמ"ש הב"י בסי' זה בשם הר"ן שר"ת ס"ל כן ואמאי אמרינן במשנה מדדו עובדי כוכבים בקנה ימכר אמאי לא נימא נחתינן חד דרגא ועל ידי טירדת המדידה להוי מותר לשתייה כיון דאפי' בכוונה אין איסור הנאה דמאי שנא עובדי כוכבים בזמן הזה למגע עובדי כוכבים ע"י ד"א של זמן התלמוד דהא בתרווייהו אין כאן רק איסור שתייה ולמה יועיל צירוף הטירדא בזה יותר מזה אלא ע"כ לומר דאין צירוף הטירדא מועיל להתיר שתייה כלל אלא דווקא שלא בכוונת מגע וכמו שכתב רמ"א בזה וזה לא נכנס לאותה מעלה שזכר הרמב"ם דיש לישמעאל על שאר עובדי כוכבים דדוקא במה שזכר הוא דהיינו שלא בכוונת מגע כו' יש לו מעלה. גם מן הטור יש ראייה לאיסור שהרי כ' מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א כגון שיש לו קנה בידו ונגע בו ביין שלא בכוונה או בכוונת מגע אלא שאינו יודע שהוא יין כו' דמותר בשתייה לענין הלכה הרי שלא זכר אלא אלו תרי אבל לא התיר מחמת טירדא אלא דלא מהני כלל צירוף טירדא לענין היתר שתייה והכי נמי בעובד כוכבים לדידן דלא מהני ומכל מקום כיון שכבר הורה זקן מו"ח ז"ל להקל בשתייה בהצלת יין ע"י שהניח ידו על הנקב יש לתת טעם כיון דאין כאן מגע בכל היין אלא שמונעו מלצאת אין כאן אלא איסור כחו של העובדי כוכבים כמ"ש הר"ן בפרק ר"י בשם רמב"ן בעובדא דרב פפא דאשתקיל ברזא דכולי חמרא שהיה ראוי לצאת כחו מיקרי ואסור בשתייה וכחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן וכ"כ הרמב"ם פרק י"ב דמאכלות אסורות בזה הלשון ונמצא הכל בבא מכחו י"ל שגם בכי הא מילתא דיש לו טירדא בהצלת יין מיקרי לענין זה שלא בכוונה ושרי בשתייה אבל אם הניח אצבע בנקב ועובר על השוליים אע"פ שעושה כדי להציל כיון שיש מגע ממש בפנים כמו שכתבו כל הפוסקים והתוס' בשם סה"ת בזה אסור אפילו לדידן בשתייה כנ"ל:

וה"ה אם נגע אפילו בידו כו'. בתשובת מהרי"ל סימן ל"ח כתב שחבית יין היה ביד עובד כוכבים חתום בסתימת המגופה היטב רק שבמגופה היה חשש שמא שתה ממנו ע"י קנה חלול פסק דמותר אפילו אם היה שותה דרך אותה קנה דהוה מגע עובד כוכבים ע"י ד"א ואי משום טפת יין החוזרת בטל בס' וכתב שאין כאן חשש אלא שמא הוציא ע"י מינקת כפופה שזכר הש"ע בסעיף כ"ג הא לא שכיח כלל ואין כל אדם יודע אותה חכמה עכ"ל ולפ"ז בגליל ששכיח מינקת כפופה ודאי יש לאסור ומ"מ למדנו כאן שאין איסור אם שותה דרך קנה חלול ובאמת דבר זה שנוי במחלוקת כי איתא בגמרא פרק ר"י (עבודה זרה דף נ"ח) עובד כוכבים אגרדימום פי' ממונה מן המלך על המדות שקדח במינקת פרש"י קנה חלול והעלה היין לפיו ואמרינן שם דאסור בהנאה כל שיודע שהוא יין וכתב הרא"ש שם דמשמע מתוס' שטפת היין שהיתה בפיו אוסרת הכל בכל שהוא כו' משמע שאינו אסור רק מכח תערובות ממילא לדידן דקי"ל בסי' קל"ד דסתם יינם בטל בס' מותר בנדון דלעיל וכן משמע מדברי רמב"ם פי"ב דהל' מ"א דהאיסור הוא מחמת תערובות ממה שהיו בפיו ונפל שם אבל הר"ן כתב שס דהיין אסור כולו מצד שהתחתון נעשה בסיס להעליון והוי כנוגע בכל היין שבחבית ומדברי הטור שחשב הך דינא דמינקת בדין איסור נגיעת העובד כוכבים משמע שסובר ג"כ כר"ן דהא מדמה זה לשותה מן החבית והרשב"א בתה"ה דף קל"ג כתב כהרא"ש וכ"כ התוס' בפ' ג"ה (דף צ"ז בסוף ע"א) דהא דאמרינן בקנישקיז אם קדם העובד כוכבים ופסק דאסור דהיינו לכתחלה אבל דיעבד מותר דאין האיסור אלא מחמת שנפל מפיו והוא בטל בס' וכיון דהר"ן והטור הוו יחידים לגבייהו קי"ל להתיר וכמ"ש מהרי"ל לעיל. ובדרישה סי' ק"ל כתב וז"ל צריך ליתן טעם למה אין מתירין בדיעבד בזמן הזה אם שתה עובד כוכבים בשפופרת בנקב קטן בחבית כו' והביא דברי הר"ן וכבר נתבאר דאין לפסוק בזה כהר"ן אך הלשון שכתב למה אין מתירין כו' דמשמע שהוא מנהג פשוט לאיסור ולא שמענו מנהג זה לאיסור אדרבה זכורני בילדותי שנעשה מעשה כזה בפוזנ"א והסכימו שם כל החכמים להתיר וכן עיקר ואין להחמיר בזה במקום הפסד מרובה כנלע"ד. וכן אם הוציא העובד כוכבי' יין ביד מן החבית דרך מינקת קטן שרגילין בו מוכרין יין והוציא קצת כשיעור שמחזיק אותה מינקת והוא נוגע ביד ביין שהוא בפי המינקת ג"כ יש להתיר בדיעבד בהפסד מרובה אם הוחזר להחבית דחד דינא הוא:

ומ"ש בהגהה שרי ואין לפרסם כו' נ"ל דאע"פ שכ' רמ"א להקל במגע עובד כוכבים בזמן הזה) מ"מ כח העובד כוכבי' אוסר אף בזמן הזה דהא הרמב"ם כתב בדין זה סתם לאיסור בפי"ב דהל' מ"א ובריש פי"א כתב כלל בכ"מ שכתוב סתם איסור היינו בעובד עבודת כוכבים לאיסור הנאה ובאינו עובד עבודת כוכבים כגון ישמעאל הוא לאיסור שתייה ממילא גם בעובד כוכבים בזמן הזה הוא כן אלא דמ"מ נ"ל להקל בזה בכל גווני דאין איסור אלא בתחתון ולא בעליון דבנצוק כזה פשיטא דלא אמרי' חיבור:

ודקרו שם סכין כו'. במרדכי שם כתוב שמא לא נגע ביין אלא מיד כשעבר הסכין את עובי השוליים יצא היין ולא נגע בו ביין כו' ועוד אפי' אם נגע הסכין שרי כיון שלא נתכוין הגנב אלא כדי שיצא היין (ודוקא) ע"י דקירה בסכין שאפשר שלא יגע ביין התיר אבל אם היתה ברזא תחובה ועוברת כל השוליים והוציא עובד כוכבים הברזא אסור אפילו לדידן דהוי כנוגע במתכוין ביין ע"י הברזא וקשה הלא כבר כתב המרדכי ופסקו רמ"א בסמוך דלדידן מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר מותר אפילי בשתייה וכן קשה על מה שכתב רמ"א בסוף סימן קכ"ט בשפחה שאינה נאמנת לומר מן החבית לקחה היין משמע שאם בבירור לקחה אסור אפילו היין שבחבית וכן משמע סי' קכ"ט סעיף א' ונראה דטעם האיסור אפי' לדידן בהוציא עובד כוכבים ע"י ברזא דקרוב הדבר שנגע ביד בקילוח היוצא וכבר כתב ב"י סוף סימן קכ"ו בשם רבינו ירוחם שאם נגע בקילוח הכל אסור בהנאה כאילו נגע בכל היין והיינו מטעם ניצוק חיבור (ואף שאנן) מתירין ניצוק בריש סימן קכ"ו מ"מ יש לחוש שמא נגע היין במקום שיוצא ממש דכן הוא רגילות במתעסק להוציא יין מהחבית דרך ברזא והוי ליה מגע ממש ואם הברזא תחובה בקנה חלול שאין שייך לומר כן יש להתיר היין שבחבית בהפסד מרובה כמ"ש ריש סי' קכ"ו בדין ניצוק חיבור וכן ראיתי במרדכי פרק ר' ישמעאל בדין המתחיל אשר שאלת על העובדת כוכבים שנכנסה למרתף כו' דהא כשהוציאה הברזא והחזירה א"א שלא נגעה בידה בקילוח היוצא כו' עכ"ל ובפרק השוכר מחלק עוד בין נקב צר לרחב דבקל נוגע ברחב עכ"ל משום הכי נמי לא התיר כאן רמ"א אלא בדקר בסכין שהוא נקב קטן ואין קרוב ליגע בהוצאת הסכין בקילוח הדק היוצא כן נראה לי ועי' מה שכתבתי בסי' ק"ל סעיף א' דהכא מיירי שעדיין הסכין שם אבל אם כבר סתמו העובד כוכבים אסור:

באר היטב

עריכה

(מה) שרי: כתב הש"ך וז"ל ומשמע דה"ה בכ"מ שאינו אסור מדין הש"ס אלא בשתיה לדידן שרי אף בשתיה מיהו כבר נתבאר לעיל ריש סימן קכ"ג דשלא במקום הפסד קי"ל דאף בזה"ז עובדי עבודת כוכבים הן וכ"ק מהגאון אמ"ו ז"ל שאין להקל מטעם עובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא במקום הפסד ואמר שכך ראה ג"כ מכמה גדולי הוראה מיהו היכא דמותר מן הדין בהנאה משום שאינו עובד עבודת כוכבים כגון קטן וגר תושב וכה"ג דלעיל ריש הסימן אף לדידן אסור בשתיה אפילו במקום הפסד דמה בכך דהעובדי כוכבים בזמן הזה לא עובדי עבודת כוכבים הן הא בלא"ה אפי' אינו עובד עבודת כוכבי' אסור בשתיה עכ"ל והט"ז כ' דאם ידע העובד כוכבים שהוא יין וכוון למגען אלא שהיה טרוד אסור בשתיה ומ"מ כיון שכבר הורה זקן הב"ח להקל בשתיה בהצלת יין ע"י שמניח ידו על הנקב יש לתת טעם כיון דאין כאן מגע בכל היין אלא שמונעו מלצאת אין כאן אלא איסור כחו של העובד כוכבים י"ל בכי הא מילתא דיש לו טרדא בהצלת היין מקרי לענין זה שלא בכונה ושרי בשתיה אבל אם הניח אצבע בנקב ועובר על השולים אע"פ שעושה כדי להציל כיון שיש מגע ממש בפנים אסור אפילו לדידן בשתיה כנ"ל עכ"ל (ועי' בס"ק מ"ב מ"ש בשם הש"ך דאם הוא בענין שא"י להציל אם לא שיכניס אצבעו ואין שם ישראל דשרי במקום הפסד אף בשתיה וק"ל) ובתשובת מהרי"ל כתב שחבית יין היה ביד עובד כוכבים חתום בסתימת המגופה היטב רק שבמגופה היה חשש שמא שתה ממנו ע"י קנה חלול ופסק דמותר אפילו אם היה שותה דרך אותו קנה דהוי מגע עובד כוכבים ע"י ד"א ואי משום טפת יין החוזרת בטל בס' וכתב שאין כאן חשש אלא שמא הוציא ע"י מינקת כפופה שזכר המחבר בסכ"ג זה לא שכיח כלל דאין כל אדם יודע אותה חכמה עכ"ל וכתב הט"ז ע"ז ולפ"ז בגליל ששכיח מינקת כפופה ודאי יש לאסור ומ"מ למדנו כאן שאין איסור אם שותה דרך קנה חלול וכן זכורני בילדותי שנעשה מעשה כזה בפוזנא והסכימו שם כל החכמים להתיר וכן עיקר ואין להחמיר בזה במקום הפסד מרובה וכן אם הוציא העובד כוכבים יין ביד מן החבית דרך מינקת קטן שרגילין בו מוכרי יין והוציא קצת כשיעור שמחזיק אותה מינקת והוא נוגע ביד ביין שהוא בפי המינקת גם כן יש להתיר בדיעבד בהפסד מרובה אם הוחזר להחבית דחד דינא הוא עכ"ל.

(מו) כיוון: אה"נ אפילו הוי מכוין דשרי לדידן אלא קושטא דמילתא נקט ונ"מ דשרי אף שלא במקום הפסד והא דאסור מה שיצא לחוץ משום דמסתמא נגע בו והא דלא חיישינן שמא נגע בידו ביין בשעה שיצא לחוץ דאז נאסר גם מה שבפנים ע"י ניצוק דלמה לו לעשות כן וכמ"ש סוף סימן קכ"ט ובסי' ק"ל ס"א עכ"ל הש"ך וכתב הט"ז דיש להקשות על רמ"א ממ"ש בסוף סימן קכ"ט בשפחה שאינה נאמנת לומר מן החבית לקחה היין משמע שאם בבירור לקחה אסור אפילו היין שבחבית וכן משמע בסי' קכ"ט ס"א נראה דטעם האיסור אפילו לדידן בהוציא עובד כוכבים ע"י ברזא דקרוב הדבר שנגע בקילוח היוצא דכן הוא רגילות במתעסק להוציא יין מהחבית דרך ברזא וה"ל מגע ממש ואם הברזא תחובה בקנה חלול שאין שייך לומר כן יש להתיר היין שבחבית בהפסד מרובה כמ"ש ריש סימן קכ"ו ובמרדכי פרק השוכר מחלק עוד בין נקב צר לרחב דבקל נוגע ברחב מ"ה נמי לא התיר רמ"א כאן אלא בדקר בסכין שהוא נקב קטן ואין קרוב ליגע בהוצאת הסכין בקלוח הדק היוצא ועמ"ש בסי' ק"ל ס"א דהכא מיירי שעדיין הסכין שם אבל אם כבר סתמו העובד כוכבים אסור עכ"ל (ובנה"כ חולק על כל זה וס"ל דלדידן מותר ע"י ברזא ואפילו נגע בקלוח דה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"ש).

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}