ש"ך על יורה דעה קכד

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קכד |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) אלא כשתייה. ואיתא בש"ס (עבודת כוכבים דף נ"ז) אפילו תינוק בן יומו עושה יי"נ בשתייה וכן הוא בפוסקים:

סעיף ב

(ב) שבע מצות בני נח. וכתב הב"ח נראה דאפילו בקבל עליו בלבד שלא לעבוד עבודת כוכבים מגעו שרי בהנאה ולא נקט ז' מצות אלא לאורויי דאפ"ה אוסר מגעו בשתייה עכ"ל וכ"כ הפרישה סי"א וכן נראה ממ"ש הט"ו כל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבי' יינו אסור בשתייה ומותר בהנאה:

(ג) וכל זמן שלא טבל כראוי. על הדרך שנתבאר לקמן סי' רס"ח מיקרי לא טבל:

(ד) ויש מקילין אפילו במגע גר תושב. לכאורה משמע דוקא מגע גר תושב אבל לא מגע גר שמל ולא טבל וקשה דהא ליכא מ"ד הכי דהא התוס' והרא"ש כתבו דבין מגע גר תושב ובין מגע גר שמל ולא טבל מותר אף בשתייה ואפשר ס"ל להרב מסברתו שאין לסמוך על המקילין בשום ענין רק במגע גר תושב אבל לא במגע גר שמל ולא טבל וכדכתב הר"ן דגר שמל ולא טבל גרע מגר תושב דגר תושב מקבל מהשתא וגר שמל ולא טבל אינו מקבל אלא לאחר טבילה ויותר נראה דה"ק הרב ויש מקילין אפילו במגע גר תושב כ"ש בגר שמל וקבל עליו כל המצות וכ"כ התוספות והרא"ש גר תושב אינו אוסר יין במגעו כ"ש גר שמל וקבל עליו כל המצות כו' היינו דכתב הרב אפילו דאל"כ לא הל"ל אלא ויש מתירין במגע גר תושב כו' וכ"כ העט"ז ויש מקילין במגען אבל יין שלהם ודאי אסור עכ"ל אלמא דקאי אתרוייהו וכדפי' וכ"כ בספר אפי רברבי דף ע"ח ע"א ויש מקילין במגען ובזמן הזה נראה להקל ע"כ:

(ה) ודאי אסור. בשתיה ב"י וכן מוכח בש"ס וכתב הב"ח מיהו הא דיינו של גר תושב שרי בהנאה וכן יינו של עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים בששים היינו דוקא בידוע שלא נגע בו העובד כוכבים וע"ל סי' קכ"ח ס"ק ג' מיהו לדידן בזמן הזה בכל ענין שרי בהנאה במקום הפסד כדלעיל ר"ס קכ"ג:

סעיף ג

(ו) ומלו וטבלו. וכתב הר"ן דשמואל דאוסר בש"ס בעבדים שמלו וטבלו עד יב"ח שתשקע שם עבודת כוכבים מפיהם היינו דוקא בשמלו וטבלו בע"כ שאפשר למולן ולהטבילן לשם עבדות בע"כ כדאיתא בפרק החולץ אבל לדעתם ורצונם מותר מיד לכ"ע עכ"ל ומביאו ב"י וכ"כ הרא"ה בספר ב"ה דף קכ"ט ע"ב וכ"כ הראב"ן סימן ש"ו בשם תשו' גאון ולפ"ז לדידן דקי"ל כרב דפליג אשמואל אפילו טבל בע"כ מותר מיד אבל נראה דהר"ן וסיעתו ס"ל כרש"י פרק החולץ דף מ"ח דיכול לטבול עבדו בע"כ אבל למאי דקי"ל לקמן סימן רס"ז ס"ה דאם מל וטבל עבדו בע"כ לשם עבדות הוי כאלו לא מל ולא טבל א"כ ודאי דמיירי הכא דמל וטבל מרצונו דאל"כ מגען אוסר כשאר עובדי כוכבים דהרי הוא כאלו לא מל ולא טבל וכן משמע מדברי התוספות פ' ר"י (דף נ"ז ע"ב) שכתבו וז"ל אור"י דדוקא בעבדים אמר שמואל דבעי שיקוע דאף ע"ג שצריך להטבילם ולמולם מרצונם כדאיתא בהחולץ מ"מ אימת רבו עליו ואינו מתגייר בלב שלם אבל עובדי כוכבים שמלין וטובלין מרצונם ולדעתן מותר מגען מיד עכ"ל ואע"ג דבפסקי תוס' שם אינו כן ט"ס הוא ע"ש וכן משמע במרדכי שם מיהו גם הנ"י פ' החולץ והסמ"ק סימן קנ"ט סוברים כרש"י וסייעתו:

(ז) וטבלו. אבל לא טבלו אע"פ שמלו מגען אוסר בהנאה דגרעי מבני השפחות דלק' ס"ד כדמוכח בש"ס (עבודת כוכבים דף נ"ז) ובבני השפחות יתבאר ס"ק ח' דאוסרים בהנאה:

סעיף ד

(ח) אוסרין היין בשתיה. לא ידעתי מנ"ל הא דהא כיון דלא טבלו עדיין עובדי כוכבים הן ומגען אוסר אפילו בהנאה דקי"ל אינו גר עד שימול ויטבול ול"ד לגר שמל ולא טבל כדכתבו התוס' והרא"ש דשאני עבדים שאין לבן לשמים אלא מאימת רבן מתיהדים וכ"כ הר"ן להדיא דמגען אוסר בהנאה וכן משמע להדיא מדברי הרשב"א בתה"א והקצר ע"ש וכן הוא בתוס' פ' ר"י דף נ"ז ע"א ד"ה גדולים אין כו' והכי מוכח נמי בתוס' שם ריש ע"ב ע"ש והכי משמע פשטא לישנא דברייתא עושים י"נ דהיינו אפילו בהנאה וכן משמע בתוספתא שהביא הרשב"א דקתני הרי אלו עובדי כוכבים יינם בגדולים אסור וגם הרמב"ם ושאר כל הפוסקים כתבו בסתמא אוסרים היין משמע אפי' בהנאה וכן נ"ל להוכיח מן הש"ס (פר"י שם) דקמוקים ברייתא דקתני הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים שמלו ולא טבלו וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו גדולים עושים יי"נ קטנים אין עושים יי"נ כרב (דקיי"ל כוותיה) דאמר עובד כוכבים קטן אינו עושה יי"נ אלא בשתיה וקטנים דאינם עושים אפילו בשתיה קאי אבני השפחות אבל עבדים קטנים עושים יי"נ בשתייה א"כ ע"כ האי גדולים עושים יי"נ בהנאה הוא דהא קאי נמי אעבדים ועבדים ע"כ בהנאה הוא דאל"כ מאי איריא גדולים אפי' קטנים נמי. ומיהו לדידן דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן כל מגע עובדי כוכבים שרי בהנאה במקום הפסד כדלעיל ר"ס קכ"ג:

(ט) כיון שמלו כו'. המחבר לטעמיה אזיל שכתב ב"י דדעת הרמב"ם כדעת הרא"ה והטור ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והרמ"ה מסכימים לדעת אחד הכי נקטינן עכ"ל אבל בספרי כתבתי דמדברי הרמב"ם לא מכרעת מידי והבאתי שם דברי הכ"מ שדחה דברי הרשב"א והוכחתי שכל דבריו אינם מכוונים שכדברי הרשב"א עיקר דאפי' לא מלו מגען מותר אף בשתייה ועוד דהא ר"ח ובה"ג ור"י וסה"ת ושאר פוסקים פסקו לגמרי כשמואל דעובד כוכבים קטן מגעו מותר אפי' בשתיה א"כ ברייתא דקתני מלו ולא טבלו לאו משום קטנים נקט לה וא"כ נהי דבעובד כוכבים קטן פליג עליה רב וקי"ל כותיה מ"מ בבני השפחות לא חזינן דפליג עליה ואדרבה אמרי' בש"ס דמודה בבני השפחות דעדיפי מעובד כוכבים קטן וזה ברור מיהו תינוק עובד כוכבים דלאו בן שפחה הוא אפי' מל עושה יי"נ בשתיה כל זמן שלא טבל כדכתב הרשב"א בת"ה דקי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול וגם המחבר מודה בהא כדמוכח מדבריו בכ"מ שם וכן הוא בתוס' פר"י דף נ"ז ע"א סוף ד"ה גדולים אין כו':

סעיף ה

(י) יש מי שאומר כו'. לפי שלא הביא בב"י אלא הרשב"ץ שכ"כ לכן כ' דין זה בשם יש מי שאומר אבל לפעד"נ דין זה ברור שהרי אמאי דאיתא בש"ס בני השפחות שמלו ולא טבלו גדולים עושים יין נסך כתב רש"י בשלא טבלה אמו מתחלה קמיירי דאי טבלה אמו אינהו ל"ל טבילה עכ"ל וכ"כ הר"ן וכ"כ נ"י ני"ז ח"א ודוקא שלא טבלה אמן שאם טבלה אמן יועיל להן טבילת אמן וזה פשוט עכ"ל וא"כ כיון דלא בעי טבילה הוה ליה כישראל משוך בערלתו דלקמן ס"ק י"ג דאינו עושה יין נסך נ"ל:

סעיף ז

(יא) אבל אם היה איסורו כו'. כלומר בכ"מ דאמרי' אסור בשתייה ומותר בהנאה מפני צד נגיעה כמו שיתבאר כגון נגע שלא בכוונה וטפח ע"פ החבית דלקמן סי"ט וכ"ש כחו וכל כה"ג דאסור בשתיה משום צד נגיעה אם היה העובד כוכבים אינו עובד עבודת כוכבים מותר אף בשתיה וע"ל ס"ק מ"ט וס"ק ע"א וסי' קכ"ה ס"ק ב':

(יב) עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כובבים כגון ישמעאלים שנגע כו'. רמב"ם שם והמחבר השמיטו נראה דס"ל דלאו דוקא וכמ"ש בב"י במסקנא דכל עובד כוכבים שאנו מוחזקים בו שאינו עובד עבודת כוכבים דינו כאומה דלא פלחי ע"א ע"ש:

סעיף ח

(יג) משוך בערלתו. וכב"י בשם א"ח דאפילו הוא מומר לערלות מותר כדאיתא בפרק הערל עכ"ל ומביאו בד"מ וכ"כ הכלבו בשם מהר"מ:

(יד) אינו עושה יין נסך כו'. דניסוך אינו תלוי במילה רק בעובד עבודת כוכבים וזה שנמשכה ערלתו לבו לשמים שם:

(טו) ונאמן לומר כו'. וז"ל הב"י כתוב בשבולי הלקט מומר שנגע ביין ואמר אחר כך שנתגייר בינו לבין עצמו והתיר ר"י היין מפני שהפקיד כיסו בשבת ורשב"א אסרו משום דאיכא למימר איערומי קמערים ע"כ ובא"ח כתב ישראל מומר לעבודת כוכבים יינו יין נסך עד שישוב בתשובה ונאמן לומר נתגיירתי עכ"ל וקשה לכאורה אמאי פסק המחבר כהא"ח דהא ר"י ורשב"א פליגי עליה ואפשר משמע ליה דהם לא מיירי אלא היכא דנגע ביין ואחר כך אמר שנתגייר אבל אם קודם לכן אמר שנתגייר אינו עושה יין נסך ודוחק ויותר נראה לחלק דהיכא דידוע שהיה מומר דבכה"ג מיירי הרשב"א אינו נאמן לומר שנתגייר אבל היכא דאינו ידוע שהיה מומר אע"ג דאינו ידוע ג"כ שהיה ישראל נאמן לומר תשובה עשיתי במגו דאי בעי אמר מעולם לא המיר וישראל הוא ובכה"ג מיירי הא"ח והמחבר וכ"כ הפוסקים והט"ו לקמן סי' רס"ח ס"י לענין גר שאמר נתגיירתי אינו נאמן אלא דוקא כשלא ידענו שהיה עובד כוכבים דאז נאמן במגו דאי בעי אמר ישראל אני:

סעיף ט

(טז) האנוסים כו'. ע"ל סי' קי"ט ס"ט וי"א וי"ב:

(יז) אבל נאמנים כו'. ע"ל סי' קי"ט ס"ק י"ח ולקמן סי' קכ"ז סעיף קטן י"ט:

סעיף יא

(יח) ברגלו. ע"ל סי' קכ"ג ס"ק מ"ב ולקמן ס"ק נ"ג:

(יט) בדבר אחר שבידו. ודווקא בכוונה אבל שלא בכוונה יש חילוק בין נגע בידו לנגע בדבר אחר דבידו אוסר בשתיה ובד"א מותר אף בשתיה כדלקמן סעיף י"ד וכ"ד:

(כ) וישכשך. אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה וכדעת הטור ורש"י והרמב"ם וכן בסי"ג העתיק דברי הרמב"ם שלמד בב"י מדבריו דנגיעה בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה וכב"י דבהכנסת ידו לא מקרי שכשוך דלא הוי אלא נענוע כל דהו וכן משמע מדאמרינן (פר"י דף נ"ט ע"ב) גבי אתרוג דנפל לחביתא דחמרא אידרי עובד כוכבים ושקליה אמר רב אשי נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשך משמע דאהכנסה לא קפדינן עכ"ל ועפ"ז כתב דהתוספות והרא"ש סבירא להו דנגיעה בלא שכשוך אוסר בהנאה (ואחריו נמשכו מהרש"ל והפרישה) ור"ל מדהוצרכו לפ' דהך עובדא דאתרוגא דלא נאסר בהנאה בהכנסת ידו הוא מפני שלא כוון ליגע אלא ליטול את שלו וקשה דמה לי הוצאה ומ"ל הכנסה ועוד דהא הטור גופיה כ' לקמן שלא נאסר בהכנסת ידו אפילו ידע שהוא יין כיון שאינו מתכוון אלא ליטול את שלו אלא ודאי כך לי שכשוך דהכנסה כשכשוך דהוצאה וע"כ הוצרכו התוספות והרא"ש והטור לפרש דהך עובדא דאתרוג דלא נאסר בהכנסת ידו משום שלא כוון ליגע אלא ליטול את שלו אבל אה"נ דסבירא להו דנגיעה לחוד אינו אוסר בהנאה (ס"א בחביתא) אלא דוקא בשכשוך והיינו דמסיימי התוספות אבל אחר שנטל האתרוג היה לחוש שמא יתן דעתו וישכשך עכ"ל וכן דעת הראב"ד בהשגות ריש פרק י"ב מהמ"א דאינו אוסר בהנאה אלא אם כן ישכשך:

(כא) כגון ששתה ממנו. בין ששתה מן החבית עצמו בין ששתה מהכוס והחזיר ישראל המותר לחבית אסור:

(כב) שמצץ במינקת בחבית והעלהו כו'. כתבו התוספות דף נ"ח סוף מסכת עבודת כוכבים דמיירי כגון שלא נגע ביין במינקת כגון שנתנו בתחלה המינקת ביין וראשו חוץ לחבית וסותמים פי החבית ופי המינקת וכשרוצה לפתוח קודחים במינקת כו' אי נמי כשקדח לא נגע הקנה ביין אלא כשרוצה להעלות היין מצדד בחבית עד שיגיע היין במינקת דאל"כ אפי' לא העלה אסור בהנאה משום נוגע ביין על ידי המינקת דל"ד למדדו בקנה (דלקמן סעיף י"ט) דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל) אבל הכא נתכוין לשכשך ואסור בהנאה עכ"ד מיהו לדידן שרי מגע עובדי כוכבים ע"י ד"א בשתיה במקום הפסד כדלקמן סעיף כ"ד:

(כג) אסור בהנאה. היינו מדינא אבל לדידן שרי בהנאה במקום הפסד:

(כד) יכול כו'. כב"י בשם התוס' דממדת חסידות יש ליזהר דלמא קדם פסיק עובד כוכבים ברישא ומביאו ד"מ:

(כה) אם נגע ברתיחה כו'. ז"ל הב"ח סוף סעיף י"ד כתוב בהג"א מא"ז חבית שהיתה מחמצת ומעלה רתיחה הוי חיבור ליין ואם נגע עובד כוכבים ברתיחה של יין חמרא אסור והא דנקט מטפח ולא נקט נגע בנחת להודיע שאין דרך ניסוך בכך ושרי בהנאה וה"ה דבנגיעה נמי אסור בשתיה ע"כ ומביאו הרב בהגהת ש"ע סי"א עכ"ל נראה שהבין דדעת הרב דלא מיתסר אלא בשתיה ותימה דמשמע דעת הרב דאסור בהנאה כנגע ביין עצמו ובאמת לא ידע מהיכן הוציא הרב דבריו שהרב לא הביא כלל בד"מ דברי הג"א הנ"ל אלא ז"ל בד"מ סי"ג עוד כב"י דהא דהיה מטפח על החבית רותחת כדי שתנוח הרתיחה מותר בהנאה היינו דוקא בטופח כיון שאינו נוגע אלא דרך טפוח אע"פ שהוא בידו מותר בהנאה דאין דרך ניסוך בכך ונראה עוד דלא אמרו אלא במטפח על הרתיחה אבל אם היה מטפח על היין ממש אסור בהנאה עכ"ל וכן הוא במרדכי פ' השוכר ובסמ"ג דאם נגע ברתיחה כאלו נגע ביין עצמו עכ"ל ד"מ הרי להדיא דבהנאה נמי אסור מיהו לדידן אפילו נגע ביין עצמו מותר בהנאה במקום הפסד:

סעיף יב

(כו) נאסר בהנאה. ולדידן מותר בהנאה במקום הפסד:

(כז) והשאר מותר כו'. וימכור לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו כדלקמן ס"ק ס"ב ואם יש שם ס' מותר אפילו בשתייה כדלקמן סימן קל"ד ס"ק כ"א:

(כח) ונמצאת כו'. ע"ל סעיף י"ט בהג"ה:

סעיף יג

(כט) ליטול משם. ע"ל ס"ק כ':

(ל) מותר בהנאה. דכיון דבשעת הכנסת ידו לא היתה כוונתו רק ליטול הדבר שנפל לשם א"כ לא כוון לנסך ואח"כ כשנוגע בו כיון שאינו מניד היין הרי אינו משכשך ולכך מותר בהנאה ולדידן דקי"ל לקמן ס"ק ע"א דכ"מ שמן הדין מותר בהנאה לדידן שרי אף בשתייה במקום הפסד ה"ה הכא ואין לפרסם הדבר כדלקמן:

סעיף יד

(לא) עד שנגע ביין כולו אסור. בהנאה טור ולדידן שרי בהנאה במקום הפסד:

(לב) אבל אם לא ידע. שהברזא עובר כל השולים או שלא ידע שהוא יין מותר אפילו בשתייה כדלקמן סכ"ד:

(לג) אם לא ידע כו'. ומדברי הגהמ"י פי"ב בשם סמ"ק שכתבו אע"פ שנגע אותו עץ ביין כיון דאיכא למיתלי שהעובד כוכבים לאו אדעתיה מותר עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ סכ"ב לקמן גבי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א משמע להדיא דכל היכא דלא ידעינן אי ידע או לא תלינן להקל בענין יין נסך וכ"כ ר"א מזרחי בתשובה סימן נ"ו דהיכא דאיכא לספוקי אי נגע בכוונה או לא תלינן להקל בענין יין נסך משום דהוי גזרה דרבנן ובשל סופרים תולין להקל וכן משמע מדברי הרא"ש גבי חבית דאשתקל ברזא שכתב על דברי הראב"ד וכיון דאיכא למיתלי להיתר אמאי אסרינן ליה מספק ע"ש וכה"ג תלינן לקולא לקמן סימן קכ"ה ס"ו ובהכי ניחא הא דכתב הרב לקמן סעיף כ"ד בדקרו הסכין דאמרינן דלא כיוון רק לנקוב החבית ולא ליגע דאפשר שינקוב ולא יגע ודוק:

(לד) ומה שנשאר בחבית מותר אפילו בשתייה. כ"כ הטור וצ"ע דהטור לטעמיה אזיל דס"ל לקמן ר"ס קכ"ה דאם שפך מכלי יין מה שנשאר בפנים מותר דלא החמירו בכח העובד כוכבים לאסור המחובר לו על ידי ניצוק וכן כתב המרדכי בשם ראבי"ה ומביאו ב"י דטעמא דהכא בהוצאת הברזא הוא משום דאע"ג דמה שיצא לחוץ אסור מ"מ כיון שאין נסך גמור דלא שכשך לא אחמור בניצוק עד כאן לשונו אבל למאי דפסק המחבר בר"ס קכ"ה דנאסר בניצוק בכח העובד כוכבים א"כ ה"ה הכא ונראה דהיינו דכתב הרשב"א בשם הרמב"ן בברזא דכל היין אסור משום דס"ל כדלקמן סימן קכ"ה דלא כבית יוסף שכתב שלא אסר אלא היין שעד הנקב משום כחו ומ"מ לדידן הכל אפי' מה שיצא לחוץ מותר בשתייה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד ולענין אם ניטל הברזא וסתם העובד כוכבים יתבאר לקמן סעיף כ"ג:

(לה) אסור בשתייה. כב"י מדברי הרמב"ן שהביא הרשב"א משמע דאפילו סתם אח"כ הנקב אסור היין שבחבית עד הנקב כיון שמכח העובד כוכבים נעקר לשפוך אבל הר"ן כתב בפרק ר"י דברי הרמב"ן ומתוך לשונו משמע דבסתם הנקב שרי ע"כ:

סעיף טו

(לו) מותר. דתלינן שזרק כלים בשטותו בקנה ומתוך כך נתנדנד ויצא היין דכל שאינו יודע בטיב ניסוך תלינן בכל מה דאפשר ר"ן שם ולפעד"נ דאפילו ראינו שהוציא הברזא כל שלא נגע בידו ביין עצמו שרי דכיון שאינו יודע בטיב ניסוך ה"ל למגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א דשרי בשתייה כדלקמן סכ"ד ומכ"ש למאי דקי"ל בסכ"ד דאפילו עובד כוכבים שהוציא הברזא מותר בשתייה במקום הפסד דהכא לגמרי שרי:

סעיף טז

(לז) נאסר. ע"ל סעיף כ"ג וכ"ו:

(לח) אבל אם היתה מהודקת בחזקה מותר. ובהג"א כתב בשם רשב"א דאפי' היין יוצא ומטפטף שרי כיון שהיתה הברזא תחובה כ"כ בחבית שלא היתה קופצת מן החבית עכ"ל ב"י ומביאו ד"מ וע"ל סכ"ו וכ"ז:

סעיף יז

(לט) נאסר. בהנאה מן הדין:

(מ) בלא הגבהה. ע"ל סי' קכ"ה ס"י בהג"ה:

(מא) לא מיקרי שכשוך. ומותר אפילו בשתייה כן משמע מדברי הפוסקים המקילים (וכ"פ הב"ח סוף סעיף י"ב) וע"ל סעיף כ"ה:

סעיף יח

(מב) נאסר. ע"ל ר"ס קכ"ה:

(מג) וכ"ש שאינו כו'. ולכן אני תמה על קצת המחמירין ומפסידין ממונם של ישראל לאסור יין ע"י שנגע העובד כוכבים בכלי בלא שום שכשוך ולכן נראה דאין לחוש כלל עכ"ל ד"מ וכ"ש לדידן דשרי:

סעיף יט

(מד) שהיה מטפח כו'. ע"ל ס"ק כ"ב:

(מה) בהמתו. ע"ל סי' קכ"ה ס"ק ח':

(מו) ואסור בשתייה. ולדידן מותר בשתייה במקום הפסד:

(מז) והוי מגע עובד כוכבים שלא בכונה כו'. כלומר שלא בכונה לנסך אבל אם לא כיוון ליגע שרי בקנה אפילו בשתייה דה"ל מגע עובד כוכבים ע"ד ד"א דשרי בשתייה כדלעיל סעיף י"ד ולקמן סכ"ד וכ"כ הר"ן ומביאו בית יוסף סוף דף קס"ג בסוף ד"ה מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א כו' ובבית יוסף ובפרישה ס"ס זה מחלקינן בע"א וז"ל דמדדו בקנה מתכוין להכניס הקנה ביין אבל הכא אינו מתכוין להכניס הסכין ביין אדרבה מתכוין לסתום בפני היין שלא יצא הילכך דמי למגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונת מגע כלל דשרי בשתייה עכ"ל. ולעיל סי"ד ולקמן סכ"ד נמי אינו מתכוין ליגע ביין:

(מח) וי"א כו'. וכב"י דה"ה להתזת צירעה דשוה למדדו וכ"כ הרשב"א היו זבובים או יתושים ע"פ החבית והתיזן בין בקנה בין בידו מותר בהנאה ואסור בשתייה אבל האוסרים במדדו ביד בהנאה ה"ה להתזת צירעה ביד דאסור בהנאה ולא אמרו במשנה ימכר אלא בהתיז קנה דוקא עכ"ל. ולפי זה למאי דקי"ל דבמדדו ביד שרי אף בשתייה במקום הפסד וכמו שיתבאר בס"ק נ' ה"ה זבובים ויתושים ביד:

(מט) אינו אוסר בהנאה. ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד וכ"פ הב"ח סס"ך וכן משמע בהדיא בתשובת רבי אליה מזרחי סי' נ"ו סוף דף פ"ה וכן בכל הסעיף כשכתב הרב מותר בהנאה לדידן שרי אף בשתייה כדלקמן ס"ק ע"א:

(נ) במקום הפסד. כ' העט"ז הפסד מרובה ול"נ דה"ה הפסד מועט וכן משמע מדבריו בד"מ וז"ל ול"נ דהואיל והוא איסור דרבנן הלכה כדברי המקילין ותו דבתראי נינהו וידעי טפי דברי הראשונים ופסקו להתיר ואף רבינו הטור לא זכר כלל דברי הראשונים מכלל דפשיטא ליה דהלכה להקל עכ"ל וכן משמע מדברי הב"ח סס"ך דאפילו בהפסד מועט קי"ל הכי ועוד שהרי המחמירים הם הרי"ף לדעת הר"ן והרמב"ם לדעת הבית יוסף דכתבו דמדהשמיטו הך ברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר מכלל דס"ל דביד אסור בהנאה ולפעד"נ דאדרבה איפכא מסתברא דמדמי ליה לעובדא דשמן (לעיל סעיף י"ב) ושאר עובדא דכותיה דמגע שלא בכוונה מותר בהנאה וסבירא ליה דרבי נתן דאוסר היינו משום דסבירא ליה מגע שלא בכוונה אוסר בהנאה ולא קי"ל כותיה וכיון שכתבו בשמן ובמגע עובד כוכבים שלא בכוונה דמותר בהנאה לא הוצרכו לכתוב מדדו ביד מותר בהנאה ודוק:

(נא) שלא נגע בידו. אבל נגע בידו אסור בהנאה אע"פ שעסוק במלאכתו ול"ד למדדו ביד וכן דעת הטור וכן פי' בפרישה סכ"ז ע"ש וכן פירש הב"ח סט"ו דעת הרא"ש:

(נב) רק בשתייה. היינו דווקא כשנמשך אבל לא נמשך שרי אפי' בשתייה כדלעיל סי' קכ"ג ס"ק מ"ג:

(נג) דהא גם כן במלאכתו כו'. לא הוצרך לטעם זה אלא להאוסרים ניסוך ברגל בהנאה לעיל סי"א אבל להמתירין בלא"ה מותר בהנאה וק"ל:

(נד) ואין לדמות כו'. ודוקא מה שמפורש בש"ס ופוסקים שנקרא טירדא אבל אין לנו להתיר דברים אחרים מאומד הדעת לומר זה אין מתכוין לניסוך כ"כ הפוסקים:

סעיף כ

(נה) מותר בהנאה. ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד:

(נו) וה"ה כו'. וכן אם לאחר שעבר האונס נמצא עדיין נוגע בו אסור בהנאה אפילו הוא אונס דעלמא דלאו קרוב למיתה רשב"א שם:

סעיף כא

(נז) ולא מיקרי נגיעה מה שנוגע על ידי אדם. ואפי' יתכוין העובד כוכבים לנסך בדרך זה ואומר בפירוש שהוא מנסכו ע"י כך אין בדבריו כלום וה"נ אמרינן שנוגע בכלי שהיין בתוכו שאין זה נקרא מגע עובד כוכבים ביין ע"י ד"א אלא הוא נוגע בכלי והכלי נוגע ביין וגם בקנה אפשר לומר כן שכל שקדמה נגיעת הקנה ביין לנגיעת אדם בקנה אין זה מגע עבוד כוכבים על ידי ד"א דמשמע שהוא מגיע ד"א ליין אבל זה אינו נוגע אלא בקנה הנוגע ביין אבל צריך להתיישב בדבר זה עכ"ל הריב"ש שם ומביאו ד"מ ונראה דלדידן דקי"ל לקמן סכ"ד דמגע עבודת כוכבים ע"י ד"א שרי אף בשתיה במקום הפסד אם כן הכא בשקדמה נגיעת הקנה ביין שרי בשתיה אף שלא במקום הפסד:

סעיף כב

(נח) הרי זה מותר בהנאה. כתב העט"ז בסעיף כ"ג דהכא אפילו יש שם ישראל שרי בהנאה ול"ד לדלקמן סעיף כ"ג כו' ולא נהירא כדמוכח בדברי הראב"ד והרשב"א והרא"ש דאין לחלק וע"ש:

(נט) וחבקה עובד כוכבים. ל' הר"ן שרי להדק על ידי עובד כוכבים ומביאו ב"י וד"מ:

סעיף כג

(ס) והניח העובד כוכבים ידו כו'. כב"י וה"ה לסותם הנקב בברזא קצרה שאינה עוברת כל עובי השולים וכ"כ הרב בסמוך:

(סא) עד הנקב אסור כו'. דכיון שסופו לצאת והעובד כוכבים סותמו ומונע לצאת ה"ל כנוגע בכולו כ"כ הפוסקים:

(סב) וימכור כו'. אבל בהנאה בפני עצמו א"א כיון דכמעורב חשבינן ליה. ר"ן:

(סג) ודוקא כו'. והרא"ש והטור ס"ל דאין חילוק דאפילו אין שם ישראל לא מקרי טרוד במלאכתו ול"ד לטירדא דמדידה דאין לנו לדמות הטירדות זו לזו כדלעיל ס"ס י"ט מיהו בתשובת ר"א מזרחי סי' נ"ו פסק בסתם כהראב"ד ולא הביא דעת הרא"ש כלל וכ"פ הב"ח סס"ך ובאמת לא ידעתי למה דהא קי"ל הלכה כבתראי ובפרט שהרא"ש מביא דברי הראב"ד ומשיג עליהם ובפרט שהוא מחמיר וכן רבינו ירוחם מביא סברא זו באחרונה:

(סד) אבל אם לא היה כאן כו'. וכתוב בתשובת ר"א מזרחי שם וה"ה אם יש ישראל שם ובשעה שנשמט הברזא היה העובד כוכבים יותר קרוב מהישראל ולא רצה העובד כוכבים להמתין על ישראל לסתום הנקב כדי שלא יהא היין נשפך ביני וביני או שהיה הישראל עוסק בענין אחר דינו כאין שם ישראל להציל ע"ש:

(סה) לא גרע ממדדו כו'. כב"י ואפשר דאפי' להאוסרים מדדו בידו בהנאה מודי הכא כיון דלא נגע ביין עצמו עכ"ל ומביאו ד"מ ואפשר גם דעתו בהג"ה כן ומפני כך כתב סתם והכל מותר:

(סו) מותר בשתייה. כן הוא ברוב הספרים והדבר פשוט דט"ס הוא וצ"ל בהנאה אבל בשתיה אסור כמו מדדו ביד וכן הוא בעט"ז ובקצת ספרים וכן כתוב בתשובת ר' אליה מקנדי"א הנדפסה בתוך תשובות ר"א מזרחי בס"ס נ"ד:

וכתוב בתשובת ר"א מזרחי סימן נ"ו דלדידן דקי"ל דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן ומגען שלא בכונה מותר בשתיה ה"נ מותר בשתיה ומשמע מדבריו שם להדיא דה"ה ביש שם ישראל נחתינן חד דרגא ולדידן כולו שרי מיהו היינו דוקא במקום הפסד וכמ"ש לקמן ס"ק ע"א:

(סז) אבל אם הכניס כו'. ק"ק דה"ל לחלק הכא ג"כ בין יש ישראל להציל או לא וא"ל דשאני הכא כיון דנוגע ביין עצמו דהא במדדו בידו נמי נוגע ביין בעצמו ונראה דהכא אפילו אין ישראל להציל לא מוכחא מלתא דכוון להציל דהא היה יכול להציל כשיניח ידו על הנקב מבלי שיכניס ידו לפנים ולפ"ז היכא דא"א להציל אם לא שיתחוב אצבעו לפנים ואין שם ישראל להציל שרי בהנאה וכ"כ הב"ח סס"ך דאפילו בתחב אצבעו או ברזא ארוכה היכא דלא היה שם ישראל דהכל מותר בהנאה דבעבידתיה טרוד עכ"ל ומיירי בגוונא דפרישית:

(סח) דכולו אסור בהנאה. ולדידן בהכניס אצבעו שרי בהנאה במקום הפסד ובהכניס ברזא ארוכה שרי אף בשתיה במקום הפסד כדלקמן סעיף כ"ד אבל אם הוא בענין שאין יכול להציל אם לא ע"י שיכניס אצבעו ואין שם ישראל שיכול להציל שרי אף בשתיה במקום הפסד לדידן וכ"כ הב"ח סס"ך הלכה למעשה להקל:

(סט) וע"י כן יוצא כל היין שבחבית. אבל אם המינקת אינו מגיע בשולי החבית בענין שלא היה יוצא כל היין שבחבית רק עד מקום שמגיע המינקת אז אינו אסור בהנאה רק עד מקום שמגיע המינקת ומשם ואילך מותר בהנאה כמו בברזא דלעיל בסמוך כן משמע בפוסקים ולדידן כולו שרי בהנאה במקום הפסד אפילו מגיע לשולי החבית:

(ע) הוי ניצוק בר ניצוק. כב"י דמיירי ביש קנה בנקב החבית דאז שייך לפלוגי בין קלוח שעומד במרזב לשאר היין הא אם אין קנה בנקב כולו אסור משום ניצוק עכ"ל ומביאו ד"מ וע"ל סימן קכ"ו סעיף ב':

סעיף כד

(עא) וה"ה אם נגע כו' או שלא ידע וכו'. דהואיל ואפילו כיוון ליגע אינו אוסר רק בשתייה הואיל ואינו עובד עבודת כוכבים א"כ שלא בכוונה אפילו בשתייה שרי מידי דהוי אישמעאל שנגע שלא בכוונה כדלעיל (ס"ק י"ב) עכ"ל ד"מ ומשמע דה"ה בכל מקום שאינו אסור מדין הש"ס אלא בשתייה לדידן שרי אף בשתייה וכ"כ הב"ח סס"כ וכ"כ בתשובת ר"א מזרחי סימן נ"ו וכן משמע בתשובת ן' חביב סימן מ"א דתלא טעמא דנחתינן דרגא ע"ש מיהו כבר נתבאר לעיל ר"ס קכ"ג דשלא במקוס הפסד קי"ל דאף בזמן הזה עובדי עבודת כוכבים הן וגם בתשובת מהרי"ל סימן ל"ח מצאתי דכתב דמגע עובד כוכבים בכוונה ע"י ד"א בזמן הזה אין להתיר אלא במקום הפסד מרובה ונהי דהרב והנמשכים לדעתו לא ס"ל הכי אולי לא ראו דברי מהרי"ל שהרי לא הביאו דבריו ואפשר אי הוי שמיע להו לא הוו מקילין כ"כ ועוד שקולא זו לא הזכירוה הפוסקים הקדמונים או האחרונים המפורסמים וגם בספר אפי רברבי דף ע"ט ע"ב הביא דברי הרב וכתב עלה ואין להקל בזה רק בהפסד מרובה גם הרב והב"ח מודו לזה שהרי משמע להדיא מדבריהם בר"ס קכ"ג דשלא במקום הפסד קי"ל דאף בזמן הזה עובדי עבודת כוכבים הן וכן קבלתי מהגאון אמ"ו ז"ל שאין להקל מטעם עובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא במקום הפסד ואמר שכך ראה ג"כ מכמה גדולי הוראה מיהו היכא דמותר מן הדין בהנאה משום שאינו עובד עבודת כוכבים כגון קטן וגר תושב וכה"ג דלעיל ריש הסימן אף לדידן אסור בשתייה אף במקום הפסד דמה בכך דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן הא בלא"ה אפילו אינו עובד עבודת כוכבים אסור בשתייה והיינו דכתבו הרמב"ם והמחבר לעיל ס"ז כ"מ שאמרו כו' מפני צד נגיעה כו' דמשמע דאתו למעוטי שאר דברים דלא שרו בהנאה מפני צד נגיעה והיינו הנך דפרישית וע"ל סימן קל"א ס"ק ט"ו ודוק:

(עב) מה שיצא לחוץ. שבא מכחו אסור עכ"ל עט"ז ולא דק דהא השתא קיימינן דיין שאסור מן הדין בשתייה לדידן שרי וכח אינו אוסר אלא בשתייה כדלעיל סעיף י"ד ולקמן ר"ס קכ"ה אלא הטעם איתא במרדכי דמה שיצא לחוץ מסתמא נגע בו ומביאו ב"י וד"מ לקמן סי' קכ"ט וע"ש סעיף י"א:

(עג) דכיון דלא כיוון כו'. אה"נ אפי' הוי כיוון שרי לדידן אלא קושטא דמלתא נקט כדאיתא במרדכי ונ"מ דשרי אף שלא במקום הפסד והא דלא חיישינן שמא נגע בידו ביין בשעה שיצא לחוץ דאז נאסר גם מה שבפנים ע"י ניצוק דלמה לו לעשות כן וכמו שכתבתי סוף סימן קכ"ט ובסימן ק"ל סעיף קטן ג':

סעיף כה

(עד) נוד כו'. פי' הבית יוסף דהיינו בנוד סתום דאילו בפתוח ס"ל להרמב"ם והמחבר לעיל סי"ז דיש בו משום ניסוך וכן העט"ז כתב נוד סתום ולפי מה שכתב הרב שם דבמקום הפסד אפי' פתוח מותר ה"ה הכא ועיין לקמן סימן קכ"ה סעיף ח' ט' י':

סעיף כו

(עה) מותר. דאין דרך ניסוך בכך ועוד דמעשה לבינה בעלמא קעביד כדלעיל סעיף כ"ב כן כתבו הפוסקים ועיין לעיל סעיף ט"ז סעיף קטן ל"ח:

סעיף כז

(עו) יקח ישראל הנעורת. כב"י דמדברי התוספות והג"א משמע דלשופרא דמילתא הוא ולא לעיכובא ויש לתמוה למה דהא אם יתן העובד כוכבים הנעורת הוי כמנח ידיה (דלעיל סעיף כ"ג) כיון דמונע היין מלצאת ושמא י"ל כיון שאין זה נקב גמור אלא סדק לא מחמרינן ביה כולי האי עכ"ל ועיין עוד בטור מ"ש ויש מחלקים כו' ובב"י וב"ח:

(עז) אבל בסכין כו' שרי. שאינו מכוין רק לסתום הכלי ולא ליגני ביין והוי כמו על ידי ד"א שלא בכוונה טור והפוסקים ולדידן אף ביד שרי במקום הפסד כיון דהוי מגע שלא בכוונה: