באר היטב על יורה דעה קכד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) בשתיה:    ואיתא בש"ס דאפילו תינוק בן יומו עושה יי"נ בשתיה וכן הוא בפוסקים.

סעיף ב[עריכה]

(ב) מצות:    כתב הב"ח נראה דאפילו בקיבל עליו בלבד שלא לעבוד עבודת כוכבים מגעו שרי בהנאה ולא נקט ז' מצות אלא לאורויי דאפ"ה אוסר מגעו בשתיה.

(ג) כראוי:    כתב הש"ך דהיינו על הדרך שיתבאר לקמן רס"י רס"ח ומ"ש הרב ויש מקילין אפילו במגע וכו' נראה דה"ק וכ"ש בגר שמל וקיבל עליו כל המצות.

(ד) אסור:    בשתיה וכתב הב"ח מיהו הא דיין של גר תושב שרי בהנאה וכן יין של עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים בס' היינו דוקא בידוע שלא נגע בו העובד כוכבים מיהו לדידן בזה"ז בכל ענין שרי בהנאה במקום הפסד כדלעיל ריש סימן קכ"ג וכ' מהרש"ל דהקראים דינם כגר תושב ומותר לשתות עם ישראל (ובנה"כ כתב דאוסרים במגען ואפילו אם נשבעו שלא נגעו אינם נאמנים מיהו אינם אוסרים רק בשתיה ולא בהנאה כגר תושב ע"ש.

סעיף ג[עריכה]

(ה) וטבלו:    אבל לא טבלו אע"פ שמלו מגען אוסר בהנאה דגרעי מבני השפחות דלק' ס"ד והא דאם מלו וטבלו מיד אין מנסכין היינו אם מלו וטבלו מרצונם אבל אם מלו וטבלו בע"כ לא מהני עד יב"ח שתשקע שם עבודת כוכבים מפיהם. ש"ך.

סעיף ד[עריכה]

(ו) בשתיה:    והש"ך חולק וס"ל דאוסרים אפי' בהנאה ומביא כמה הוכחות וראיות ע"ז מש"ס ופוסקים וסיים ומיהו לדידן דהאומות בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן כל מגע עובד כוכבים שרי בהנאה במקום הפסד כבסי' קכ"ג עכ"ל.

(ז) שמלו:    הט"ז והש"ך חולקים על המחבר בדין זה ופסקו בקטנים של בני השפחות אע"פ שלא מלו מגען מותר אפילו בשתיה מיהו תינוק עובד כוכבים דלאו בן שפחה הוא אפילו מל עושה יי"נ בשתיה כל זמן שלא טבל דקי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול.

סעיף ה[עריכה]

(ח) שאומר:    כתב הש"ך לפי שלא הביאו בב"י אלא הרשב"ץ שכתב כן לכן כתב דין זה בשם יש מי שאומר אבל דין זה ברור ומוכח בש"ס דלא בעי טבילה וה"ל כמו ישראל משוך בערלתו דאינו עושה יי"נ.

סעיף ז[עריכה]

(ט) נגיעה:    וכ"ש כחו וכה"ג בעובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים דמותר אף בשתיה. ש"ך.

סעיף ח[עריכה]

(י) בערלתו:    ואפילו הוא מומר לערלות דניסוך אינו תלוי במילה רק בעובד עבודת כוכבים וזה לבו לשמים.

(יא) ונאמן:    והיינו דוקא שאינו ידוע שהיה מומר רק על פיו דאז נאמן במיגו דאי בעי אמר ישראל אני כך מחלק בש"ך.

סעיף ט[עריכה]

(יב) שלהם:    ע"ל סי' קי"ט סעיפים ז' ט' י"א י"ב וסימן קכ"ו.

סעיף יא[עריכה]

(יג) ששתה:    בין ששתה מהחבית עצמה בין ששתה מהכוס והחזיר ישראל המותר לחבית אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה [ואין חילוק בין שכשוך רב לשכשוך מועט אלא הכל אסור] וע"ל סי' קכ"ג סכ"א וכ"ב ולקמן סי"ד וכ"ד.

(יד) בהנאה:    כתב הש"ך היינו מדינא אבל לדידן שרי בהנאה במקום הפסד ומיירי כגון שלא נגע ביין במינקת אלא כשרוצה להעלות היין מצדד החבית עד שיגיע היין במינקת דאל"כ אפילו לא העלה אסור בהנאה משום נוגע ביין ע"י המינקת דל"ד למודדו בקנה דלקמן סי"ט דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל אבל הכא נתכוין לשכשוך ואסור בהנאה כ"כ התוספות מיהו לדידן שרי מגע עובדי כוכבים ע"י ד"א בשתיה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד.

(טו) שיפסוק:    וכתב בב"י בשם התוספות דממדת חסידות יש ליזהר דילמא קדם ופסיק העובד כוכבים ברישא.

(טז) עצמו:    כתב הש"ך משמע דאפילו בהנאה אסור מיהו לדידן אפילו נגע ביין עצמו מותר בהנאה במקום הפסד.

סעיף יב[עריכה]

(יז) בהנאה:    ולדידן מותר בהנאה במקום הפסד. ש"ך.

(יח) והשאר:    וימכור לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו כדלקמן סעיף כ"ג בהג"ה ואם יש ס' מותר אפילו בשתיה עכ"ל הש"ך.

(יט) מותר:    כתב הש"ך ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד ואין לפרסם הדבר וכן הוא בדינא דלקמן גבי פשט ידו ליטול דבר מהחביות [וכלל זה נקוט בידך בכל הלכות יי"נ דבכ"מ שמן הדין מותר בהנאה שרי לדידן אף בשתיה במקום הפסד. ומה שאסור בהנאה מן הדין לדידן שרי בהנאה במקום הפסד גם אם נתערב יי"נ שלנו משערין בס' ומותר אף בשתיה וה"ה היכא דאיכא לספוקי אם נגע עובד כוכבים בכוונה או לא תלינן להקל משום דהוי גזירה דרבנן. כתב בה"י הפ"מ היינו לפי ממון ערך זהב וחצי אף שיוכל למכור לעובד כוכבים מקרי הפ"מ וע"ל סי' ל"ה מ"ש שם בשם נ"ש].

סעיף יד[עריכה]

(כ) אסור בהנאה:    ולדידן שרי בהנאה במקום הפסד ש"ך. וכתב הב"ח דאע"פ דהכנסת אצבעו היה לצורך הצלת יין אפ"ה חיישינן שמא לאחר הכנסת אצבעו וניצל היין ישכשך שוב לנסך לעבודת כוכבים והט"ז השיג עליו דלא חיישינן להא לגמרי וכמ"ש רמ"א בסכ"ג אלא דכאן מיירי שהיה ישראל שם ויכול להצילו וקדם עובד כוכבים והצילו דאז לא מקרי טרוד וחיישינן שפיר ע"ש.

(כא) ידע:    או שלא ידע שהוא יין מותר אפילו בשתיה וכל היכא דלא ידעינן אי ידע או לא תלינן לקולא ביי"נ וה"ה אם איכא לספוקי אי נגע בכוונה או לא תלינן להקל משום דהוי גזרה דרבנן ובשל סופרים תולין להקל וע"ל סכ"ד ובסימן קכ"ה ס"ו עכ"ל הש"ך.

(כב) בשתיה:    כתב הש"ך דצ"ע דהא קי"ל בריש סימן קכ"ה דנאסר בניצוק בכח עובד כוכבים ואם כן ה"ה הכא יש לאסור (וע"ש מ"ש קצת יישוב ע"ז).

(כג) שיצא:    כ' בית יוסף מדברי הרמב"ן משמע דאפילו סתם אחר כך הנקב אסור היין שבחביות עד הנקב כיון שמכח העובד כוכבים נעקר לשפוך אבל מתוך לשון הר"ן משמע דבסתם הנקב שרי וה"ה לדידן הכל אפילו מה שיצא לחוץ מותר בשתיה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד ש"ך.

סעיף טו[עריכה]

(כד) שהברזא:    כתב הש"ך נ"ל דאפילו ראינו שהוציא הברזא כל שלא נגע בידו ביין עצמו שרי דכיון שאינו יודע בטיב ניסוך ה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א דשרי בשתיה והכא לגמרי שרי אפילו שלא במקום הפסד.

סעיף טז[עריכה]

(כה) נאסר:    כתב הש"ך אבל לדידן מותר כנ"ל ואם היה מהודק בחזקה כתב הרשב"א דאפילו היין יוצא ומטפטף שרי כיון שהיתה הברזא תחובה כ"כ בחבית שלא היתה קופצת מן החבית עכ"ל ב"י.

סעיף יז[עריכה]

(כו) נאסר:    בהנאה מן הדין. ש"ך.

(כז) שכשוך:    ובט"ז כתב דנראה לי שיש להקל אפילו במגביה לענין הנאה אבל בשתיה אסור במגע לחוד כמ"ש בסימן קכ"ג ס"ו וע"ל סימן קכ"ה ס"ח.

סעיף יח[עריכה]

(כח) לחוד:    וכתב ד"מ לכן אני תמה על קצת המחמירים בנגיעה לחוד בלא שום שכשוך ונראה דאין לחוש כלל עכ"ל וכ"ש לדידן דשרי. ש"ך.

סעיף יט[עריכה]

(כט) בשתיה:    ולדידן מותר בשתיה במקום הפסד ש"ך והעט"ז מביא ראיה מן הש"ס דאפילו מן הדין מותר בשתיה אם זרק בחמתו ועי' לקמן בסימן קכ"ה ס"ה.

(ל) בכונה:    כתב הש"ך כלומר שלא בכונה לנסך אבל אם לא כוון ליגע שרי בקנה אפילו בשתיה דה"ל מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דשרי בשתיה כדלעיל סימן י"ד ולקמן סימן כ"ד.

(לא) הפסד:    כתב הש"ך היינו אפילו הפסד מועט ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד וכן בכל הסעיף כשכתב הרב מותר בהנאה לדידן שרי אף בשתיה וכן אם היו זבובים על פי החבית והתיז בין בקנה בין בידו מותר בהנאה ואסור בשתיה ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד.

(לב) בשתיה:    היינו דוקא כשנמשך אבל לא נמשך שרי אפילו בשתיה. ש"ך.

(לג) חכמים:    ודוקא מה שמפורש בש"ס ופוסקים שנקרא טירדא אבל אין לנו להתיר דברים אחרים באומד הדעת לומר זה אין מתכוין לניסוך כ"כ הפוסקים.

סעיף כ[עריכה]

(לד) בשתיה:    ולדידן מותר אף בשתיה במקום הפסד. ש"ך.

(לה) חי:    וכתב הט"ז אפילו אם היה מסוכן וגוסס באותה שעה ומת אחר כך אפ"ה אסור דבעלייתו נותן שבח לעבודת כוכבים.

(לו) לבסוף:    מותר בהנאה כן הגיה בט"ז ואם לאחר שעבר האונס נמצא עדיין נוגע בו אסור בהנאה ואפי' הוא אונס דעלמא דלאו קרוב למיתה כ"כ הרשב"א.

סעיף כא[עריכה]

(לז) אדם:    ואפילו יתכוין העובד כוכבים לנסך בדרך זה ואומר בפירוש שמנסכו ע"י כך אין בדבריו כלום וה"נ אמרינן אם נוגע בכלי שהיין בתוכו שאין זה נקרא מגע עובד כוכבים ביין ע"י ד"א אלא הוא נוגע בכלי והכלי נוגע ביין וגם בקנה אפשר לומר כן שכל שקדמה נגיעת הקנה ביין לנגיעת אדם בקנה אין זה מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דמשמע שהוא מגיע ד"א ליין אבל זה אינו נוגע אלא בקנה הנוגע ביין אבל צריך להתיישב בדבר זה עכ"ל הריב"ש וכתב הש"ך ונראה דלדידן דקי"ל סכ"ד דמגע עובד כוכבים ע"י ד"א שרי אף בשתיה במקום הפסד א"כ הכא שקדמה נגיעת הקנה ביין שרי בשתיה אף שלא במקום הפסד.

סעיף כב[עריכה]

(לח) בהנאה:    כתב הט"ז אבל בשתיה אסור דה"ל מגע עובד כוכבים ע"י ד"א ואין להקשות א"כ נימא בנוגע בכלי מבחוץ יאסור מטעם זה לא קשיא מידי דכשהכלי שלם לא שייך נוגע דכל נוגע ע"י ד"א היינו שהנוגע מביא ד"א בשעת הנגיעה ליין משא"כ בכלי שלם הכלי היה כבר יין בתוכו ואין לזה שום נגיעה ביין אבל הכא שהחבית נסדק והוה כאלו נתרחק מן היין לכן אסור בשתיה רק בהנאה מותר דלהצלת יין מכוין ומיירי כאן באין שם ישראל להציל ודלא כלבוש דכ' דכאן אפילו יש שם ישראל שרי בהנאה ולא דק כלל.

(לט) וחבקה:    לשון הר"ן שרי להדק ע"י עובד כוכבים ומביאו ב"י וד"מ.

סעיף כג[עריכה]

(מ) חוץ:    אבל בהנאה בפ"ע א"א כיון דכמעורב חשבינן ליה הר"ן.

(מא) ישראל:    כ' בתשובת ר"א מזרחי וה"ה אם יש ישראל שם ובשעה שנשמט הברזא היה עובד כוכבים יותר קרוב מהישראל ולא רצה העובד כוכבים להמתין על ישראל לסתום הנקב כדי שלא יהא היין נשפך ביני וביני או שהיה הישראל עוסק בענין אחר דינו כאין שם ישראל להציל וכתב עוד דלדידן דקי"ל דהאומות בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן ומגען שלא בכוונה מותר בשתיה ה"נ מותר בשתיה עכ"ל ומשמע מדבריו שם להדיא דה"ה ביש שם ישראל נחתינן חד דרגא ולדידן כולו שרי מיהו היינו דוקא במקום הפסד ש"ך וכתב הט"ז שנשאל בעובד כוכבים שתיקן חבית של יין לחזקו ומתוך הכאתו בחבית נפתח סדק א' והיה יין מקלח דרך שם וסתם אותו בידו ואשה היתה עומדת שם ונר בידה להאיר לו ולתקן ובתוך כך בא בעלה ומיחה בו וסתם הוא הסדק מה דין יין הזה והשיב באריכות ומסקנת דבריו להקל דכיון דהיה העובד כוכבי' בהול שלא יצטרך לשלם ההיזק קרינן ביה טרדא ומותר לדידן דקי"ל בזה"ז מגע עובד כוכבים שלא בכונה מותר כמ"ש רמ"א בסי' כ"ד כנלע"ד איברא דהאי מלתא חדתא היא ולא הוזכרה בפירוש בפוסקים אבל ברורה היא ולית בה ספיקא בס"ד עכ"ל.

(מב) בהנאה:    כתב הש"ך ולדידן בהכניס אצבעו שרי בהנאה במקום הפסד ובהכניס ברזא ארוכה שרי אף בשתיה במקום הפסד כדלקמן סימן כ"ד אבל אם הוא בענין שאין יכול להציל אם לא ע"י שיכניס אצבעו ואין שם ישראל שיכול להציל שרי אף בשתיה במקום הפסד וכ"כ הב"ח הלכה למעשה להקל.

(מג) יוצא:    כתב הש"ך אבל אם המינקת אינו מגיע עד שולי החבית אז אינו אסור בהנאה רק עד מקום שמגיע המינקת ומשם ואילך מותר בהנאה כמו בברזא דלעיל בסמוך ולדידן כולו שרי בהנאה במקום הפסד אפילו מגיע לשולי החביות וכתב הט"ז נראה דוקא שמניח ידו ע"פ המינקת שעל היין ממש הוה כנוגע בכל היין שבחביות אבל אם לא נגע שם אלא הגביה קצת המינקת ותפס בה מבחוץ ומתמת זה מנע היין לצאת עוד כדרך שעושים אם רוצים להפסיק הקלוח אז אין איסור אלא כדין עובד כוכבים המערה מכלי אל כלי דיש איסור במה שיוצא לחוץ וזהו בטל בחבית לדידן.

(מד) האחר:    כתב ב"י דמיירי ביש קנה בנקב החבית דאז שייך לפלוגי בין קלוח שעומד במרזב לשאר היין הא אם אין קנה בנקב כולו אסור משום נצוק עכ"ל (ועי' לקמן סי' קכ"ו ס"ב).

סעיף כד[עריכה]

(מה) שרי:    כתב הש"ך וז"ל ומשמע דה"ה בכ"מ שאינו אסור מדין הש"ס אלא בשתיה לדידן שרי אף בשתיה מיהו כבר נתבאר לעיל ריש סימן קכ"ג דשלא במקום הפסד קי"ל דאף בזה"ז עובדי עבודת כוכבים הן וכ"ק מהגאון אמ"ו ז"ל שאין להקל מטעם עובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא במקום הפסד ואמר שכך ראה ג"כ מכמה גדולי הוראה מיהו היכא דמותר מן הדין בהנאה משום שאינו עובד עבודת כוכבים כגון קטן וגר תושב וכה"ג דלעיל ריש הסימן אף לדידן אסור בשתיה אפילו במקום הפסד דמה בכך דהעובדי כוכבים בזמן הזה לא עובדי עבודת כוכבים הן הא בלא"ה אפי' אינו עובד עבודת כוכבי' אסור בשתיה עכ"ל והט"ז כ' דאם ידע העובד כוכבים שהוא יין וכוון למגען אלא שהיה טרוד אסור בשתיה ומ"מ כיון שכבר הורה זקן הב"ח להקל בשתיה בהצלת יין ע"י שמניח ידו על הנקב יש לתת טעם כיון דאין כאן מגע בכל היין אלא שמונעו מלצאת אין כאן אלא איסור כחו של העובד כוכבים י"ל בכי הא מילתא דיש לו טרדא בהצלת היין מקרי לענין זה שלא בכונה ושרי בשתיה אבל אם הניח אצבע בנקב ועובר על השולים אע"פ שעושה כדי להציל כיון שיש מגע ממש בפנים אסור אפילו לדידן בשתיה כנ"ל עכ"ל (ועי' בס"ק מ"ב מ"ש בשם הש"ך דאם הוא בענין שא"י להציל אם לא שיכניס אצבעו ואין שם ישראל דשרי במקום הפסד אף בשתיה וק"ל) ובתשובת מהרי"ל כתב שחבית יין היה ביד עובד כוכבים חתום בסתימת המגופה היטב רק שבמגופה היה חשש שמא שתה ממנו ע"י קנה חלול ופסק דמותר אפילו אם היה שותה דרך אותו קנה דהוי מגע עובד כוכבים ע"י ד"א ואי משום טפת יין החוזרת בטל בס' וכתב שאין כאן חשש אלא שמא הוציא ע"י מינקת כפופה שזכר המחבר בסכ"ג זה לא שכיח כלל דאין כל אדם יודע אותה חכמה עכ"ל וכתב הט"ז ע"ז ולפ"ז בגליל ששכיח מינקת כפופה ודאי יש לאסור ומ"מ למדנו כאן שאין איסור אם שותה דרך קנה חלול וכן זכורני בילדותי שנעשה מעשה כזה בפוזנא והסכימו שם כל החכמים להתיר וכן עיקר ואין להחמיר בזה במקום הפסד מרובה וכן אם הוציא העובד כוכבים יין ביד מן החבית דרך מינקת קטן שרגילין בו מוכרי יין והוציא קצת כשיעור שמחזיק אותה מינקת והוא נוגע ביד ביין שהוא בפי המינקת גם כן יש להתיר בדיעבד בהפסד מרובה אם הוחזר להחבית דחד דינא הוא עכ"ל.

(מו) כיוון:    אה"נ אפילו הוי מכוין דשרי לדידן אלא קושטא דמילתא נקט ונ"מ דשרי אף שלא במקום הפסד והא דאסור מה שיצא לחוץ משום דמסתמא נגע בו והא דלא חיישינן שמא נגע בידו ביין בשעה שיצא לחוץ דאז נאסר גם מה שבפנים ע"י ניצוק דלמה לו לעשות כן וכמ"ש סוף סימן קכ"ט ובסי' ק"ל ס"א עכ"ל הש"ך וכתב הט"ז דיש להקשות על רמ"א ממ"ש בסוף סימן קכ"ט בשפחה שאינה נאמנת לומר מן החבית לקחה היין משמע שאם בבירור לקחה אסור אפילו היין שבחבית וכן משמע בסי' קכ"ט ס"א נראה דטעם האיסור אפילו לדידן בהוציא עובד כוכבים ע"י ברזא דקרוב הדבר שנגע בקילוח היוצא דכן הוא רגילות במתעסק להוציא יין מהחבית דרך ברזא וה"ל מגע ממש ואם הברזא תחובה בקנה חלול שאין שייך לומר כן יש להתיר היין שבחבית בהפסד מרובה כמ"ש ריש סימן קכ"ו ובמרדכי פרק השוכר מחלק עוד בין נקב צר לרחב דבקל נוגע ברחב מ"ה נמי לא התיר רמ"א כאן אלא בדקר בסכין שהוא נקב קטן ואין קרוב ליגע בהוצאת הסכין בקלוח הדק היוצא ועמ"ש בסי' ק"ל ס"א דהכא מיירי שעדיין הסכין שם אבל אם כבר סתמו העובד כוכבים אסור עכ"ל (ובנה"כ חולק על כל זה וס"ל דלדידן מותר ע"י ברזא ואפילו נגע בקלוח דה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"ש).

סעיף כה[עריכה]

(מז) בנוד:    אפילו נדנדו הרבה שרי ט"ז ופי' הב"י דהיינו בנוד סתום דאילו בפתוח אין להתיר אלא במקום הפסד וע"ל בסי' קכ"ה בס"ח ט' י'.

סעיף כו[עריכה]

(מח) מותר:    דאין דרך ניסוך בכך ועוד דמעשה לבינה בעלמא קעביד כדלעיל סכ"ב.

סעיף כז[עריכה]

(מט) בסכין:    שאינו מכוין רק לסתום הכלי ולא ליגע ביין והוי כמו ע"י ד"א שלא בכוונה ולדידן אף ביד שרי במקום הפסד כיון דהוי מגע שלא בכוונה ש"ך וכתב הט"ז אף דיש יין בלוע בהנעורת מ"מ מה שיוציא לחוץ הולך לאיבוד עכ"ל.

(נ) ירגילו:    (וכ' בנה"כ שאירע לו מעשה כזה שהעובד כוכבים נגע ביין וא"ל אל תירא שאל אביך ויגדך שהוא מותר מאחר שעשיתי להכעיס ואסרו לו אביו הגאון ז"ל ע"ש).