באר היטב על יורה דעה קכג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך יורה דעה קכג |

סעיף א[עריכה]

(א) גזירת:    פי' הט"ז דמשום בנותיהם אסרוהו בשתיה ומשום גזירת יי"נ אסרוהו אף בהנאה. (איש חיל שאמר לישראל שישתה עמו יי"נ או יקטע את אוזנו אם הדברים היו דרך גיזום בעלמא ודאי שאין ראוי למהר ולשתות ואם יוכל להציל בנתינת ממון חייב לפזר כמעט כל ממונו ולא לעבור אך אם באמת היה ירא לנפשו שיעשה כאשר זמם שרי ואין בו חטא חו"י סי' קפ"ג) ובזה"ז כ' הב"ח דאפי' שפכי ליה קמי עבודת כוכבי' כדרך ניסוך פני' מ"מ כיון דקי"ל דעובדי כוכבים שבח"ל לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן א"כ אינו קרוי ניסוך וכ' הב"י מיהו אותן העובדי כוכבים דלא שתו חמרא עד שהכומר בא וזורק עליו מים שלהם עם היין היה נראה דהוי ניסוך אלא י"ל דזה לא הוי רק תערובת מים אסורים וה"ל מים ביין דבטל.

סעיף ג[עריכה]

(ב) מותר:    כתב הש"ך דמותר אפילו בשתיה ואפילו לכתחלה מותר לשתות עם העובד כוכבים כן הוא בש"ס ופוסקים ואפשר כיון שהמבושל אינו מצוי כ"כ ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו.

(ג) משהרתיח:    דהיינו שיתמעט ממדתו על ידי רתיחה כ"כ הרשב"א והר"ן.

סעיף ד[עריכה]

(ד) לחוד:    כל שנשתנה טעם היין ונראה דה"ה שאר דברים כל שנשתנה טעמו מחמתן כ"כ בד"מ.

סעיף ה[עריכה]

(ה) משום:    כתב ב"י דמשמע מדברי הפוסקים דאפילו בשתיה מותר והוקשה לו ממ"ש רש"י מותרת בהנאה גבי אלונתית משמע דבשתיה אסור ודחק ליישב פרש"י להסכימו ג"כ להיתר שתיה והט"ז כתב דבאמת פשוט לרש"י אסור בשתיה מדנקט מותר בהנאה (אבל זה אינו שהרי רש"י כתב בדין זה במבושל דלא מיתסר בהנאה והרי ש"ס ערוכה היא דמבושל בשתיה מותר דהא שמואל היה שותה עם אבלט ע"ש דף ל' אלא אדרבה מדין זה נראה ראיה ברורה לדברי ב"י דכ"מ שכתב רש"י לא מיתסר בהנאה פירושו אף בשתיה).

(ו) דבש:    פי' אם יש בו כ"כ דבש באופן שאם היה מעורב בו יין בפ"ע היה משתנה טעם היין מחמתו כ"כ בד"מ (מכאן מוכח דעיקר הוא אם נשתנה טעמו. לכן נראה יין שנותנין לתוכה לענה שקורין ווערמי"ט וויי"ן אין בו משום מגע עובד כוכבים ש"י סימן ס"ג. ובת' ת"ח סימן קי"ח ובת' צ"צ סימן ע"ד הורו לאיסור ע"ש).

(ז) מים:    ודינו כדלקמן ס"ח ובהג"א פ"ב דע"א כתב דאף בכה"ג אסור אם לא בהפסד מרובה או שיש מנהג להקל.

סעיף ח[עריכה]

(ח) הבוסר:    והטעם לפי שא"א בקיאים מתי נקרא בוסר טור ופוסקיס בשם ר"ת.

סעיף ט[עריכה]

(ט) ד':    כתב הש"ך לאו דוקא ד' אלא ר"ל יותר משלשה ומחצה שאין ו' חלקים מים כנגד היין שיצא דיין מתבטל בששה חלקים מים ועי' בא"ח סי' ר"ד ס"ה.

(י) בשום:    כתב הט"ז משמע שאפילו תמד של שמרים דינא הכי דחד טעמא הוא וא"כ תמוה מה שפסק בסי"א דפעם ב' מותר והש"ך כתב דבאמת להי"א לעולם אסור כל שהוא משובח ואין חילוק בין תמד דחרצנים לתמד דשמרים והא דסתם המחבר בסי"א משום דממילא משתמע כיון דטעמא דהיש מי שאוסר הוא דכל שהוא משובח לשתיה מיחלף ביין גמור א"כ פשיטא דאין חילוק בין חרצנים לשמרים עד כאן לשונו.

סעיף י[עריכה]

(יא) שהוציאו:    שמא יש בו טופח יין ואוסר הרשב"א ומשמע שם דבנעצרו בגלגל וקורה אין לחוש בכה"ג למגע עובד כוכבים. ש"ך.

סעיף יא[עריכה]

(יב) מדתן:    אבל ביתר מכדי מדתן אפילו פעם שני אסור. ש"ך.

(יג) צמוקים:    ולא בעינן דנפק ד' מגו תלתא דכח הפרי העומד בתוכן נותן טעם חזק כ"כ והרי הוא כיין גמור כ"כ בתשובת ר"ל ן' חביב.

סעיף יד[עריכה]

(יד) כשתמדן:    כתב הט"ז זהו דעת ר"ת וצ"ע דהא בפ' כל הבשר דף ק"י איתא דרמי בר תמרי איקלע לסורא והיה נהנה מן החרצנים שמצא שצלה כחל עליהם ושאלו רב חסדא דדלמא מיי"נ הם והשיב לו דלאחר י"ב חודש הוה ולפי דברי ר"ת קשה עדיין מי הגיד לו שהיו אותן החרצנים נתמדים במים תחלה וצריך לדחות ולומר דהיה ידוע שבאותה העיר לא היו משליכים החרצנים לחוץ רק אחר שנתמדו תחלה עכ"ל.

(טו) שהמשיך:    דלא נקרא יין ליאסר אלא כשיתחיל להמשך בשולי הגיגית ש"ך וכתב ב"י בשם א"ח דאם שרף החרצנים וזגים תוך יב"ח אפ"ה אפרן מותר וצ"ע דהריב"ש סי' רצ"ה כתב דבסתם יינם קי"ל דאפרן אסור כמו עצי עבודת כוכבים לקמן סי' קמ"ב וכן מוכח בש"ס פ' בתרא דעבודת כוכבי' דף ס"ב ע"ב ע"ש וע"ל סוף סימן קנ"ה עכ"ל הש"ך (ואפשר דהב"י מיירי שהיו תומדין אותה תחלה וק"ל).

סעיף טו[עריכה]

(טז) בהנאה:    ואפילו באלף לא בטיל דלטעמיה עבידי כ"כ התוספות והרא"ש ושאר פוסקים.

סעיף טז[עריכה]

(יז) היתר:    ומ"מ אין להקל לכתחלה אלא רוחצים מבפנים היטב ומקליפין הנקרש יפה יפה כ"כ רש"ל.

סעיף יז[עריכה]

(יח) פינה:    פי' הט"ז דכל שיש קצת מקום ריקן בגת חיישינן שמא בשעת הדריכה יזוז קצת ענבים מקצתן באופן שיהא מקום פנוי בנתיים וכיון שהוא מדרון יזוב שם במקום הפנוי יין צלול והוי המשכה בתוך הגת ע"כ בעינן שתהיה הגת סתומה ומליאה בשעת הדריכה של העובדי כוכבים כי היכי דלא יהיה שום מקום לזוז שם ענבים ולזוב יין צלול במקומן הן למעלה שהוא גדוש ומלא הן למטה אין מקום לצאת וכן בכל סי' זה במקום שאמרו פקוקה ומלאה נתכונו שלא יהיה המשכה בתוך הגת עצמה עכ"ל וכתב הש"ך וכ"ש אם נמשך חוץ לגת לבור דהוי המשכה ואם נוגע אח"כ אפילו מה שבגת אסור.

(יט) להטפיח:    הא לאו הכי לא נאסר אלא מה שנגע וע"ל סי' קכ"ו ס"ה וסי' קכ"ט סי"ג.

(כ) שולי:    לאפוקי אם לא פינה רק למעלה אין כאן המשכה כיון שיש ענבים תחת היין. ש"ך.

סעיף יח[עריכה]

(כא) המשכה:    וכל יין שבגת תורת יין עליו ליאסר משום מגע עובד כוכבים וכן בסל.

(כב) צלול:    ואפילו לא לקח הישראל מן היין שבסל כיון שהיין צלול וכו' כ"כ ב"י בשם סמ"ג.

סעיף יט[עריכה]

(כג) מלאה:    וכ"ש אינה מלאה וק"ל. ודרוכים הוא לאו דוקא דאפילו באינם דרוכים יש לאסור ואפי' בהעלמת עין שהעלים הישראל עיניו ממנו אסור ליקח ממנה ש"ך וכתב הט"ז והיינו אם היא של עובד כוכבים אבל אם היא של ישראל אין חשש שמא המשיך ביין כיון שהוא נתפס עליו כגנב דהיינו במקום שמותר אפילו ביין צלול וע"ל סי' קכ"ח.

סעיף כ[עריכה]

(כד) שבגת:    כיון שנמשכו ענבים ויין ביחד להסל ומשם היין נמשך לבדו לבור [כי הדבר דומה ללוקח ענבים ויין ביחד מן הגת ונתנו למקום אחר ומשם נמשך היין מן הענבים דדבר ברור הוא שאין מה שבגת נקרא יין בשביל שנמשך יין מאותו מקום] כן כתב הרא"ש.

(כה) נאסר:    והא דלא מיתסר מה שבגת אפילו לא החזיר מסל לגת משום ניצוק ע"ל סוף סימן קל"ו (ועיין תוספות דעבודת כוכבים דף נ"ו ע"ב).

(כו) שבגת:    כ' הש"ך וכל מה שבגת בין יין בין חרצנים וזגים הכל מצטרף לבטל דיין שנאסר במגע עובד כוכבים נמי בטיל בס' כסתם יינם ואפילו ליכא חרצנים וזגים בטל ביין ומה שלא כתב כן הר"ב כאן יש לומר שסמך עצמו על עיקר הדין בסימן קנ"ד ובלבוש כ' דאין היין מצטרף כיון דה"ל מינו והא ליתא לדידן (דאמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו) וע"ל סימן קכ"ו עכ"ל וכ"פ הט"ז ע"ש.

סעיף כא[עריכה]

(כז) דורכין:    כתב הש"ך ודוקא דריכה אסור בגת פקוקה ומלאה אבל מגעו בה אינו אוסר ובכפות אינו אוסר אלא בשתיה והקשה הש"ך דכאן משמע דניסוך דרגל לאו שמיה ניסוך לאסור בהנאה דהרי כתב שמא יגע בידו וינסך ואם איתא תיפוק ליה מפני שהוא נוגע בו ברגלו כשהוא דורך ולקמן סימן קכ"ד סי"א פסק דניסוך דרגל שמיה ניסוך לאסור בהנאה ובע"כ צ"ל דמיירי כאן שדרך ע"ג עצים א"נ דכאן מותר בהנאה משום דטרוד בדריכה והט"ז מחלק דשאני הכא שישראל דורך עמו ומבואר בסי' קכ"ה במסייע ישראל אפילו ביד יש קולא וסיים הש"ך דבכ"מ שאסור מן הדין בשתיה לדידן בזה"ז שרי אף בשתיה במקום הפסד כיון דעובד כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הם והט"ז כ' דלענין הלכה יש לפסוק דבכל כלי שיש בו ברזא אפילו הברזא גדולה יש ליזהר מדריכת העובד כוכבים שם והיינו כיון שיש שם המשכה קצת שמנענע קצת הברזא ויוצא יין צלול והוא מילתא דשכיחא כפי מה ששמעתי אבל בכלי שאין בו ברזא כלל אין שם שום איסור אפילו בדריכת העובד כוכבים וכן הנהגתי במדינת מעהרין בגליל שהייתי שם בעת הבציר שלא נשמע כלל שמפנים הענבים לצד אחד בגיגית עד השוליים ולעשות יין צלול בגיגית מש"ה אין כאן גזירה אטו אחר המשכה וכתב מהרי"ק דמ"מ אין איסור מגע עובד כוכבים בענבים בגיגית אע"פ שאסור לדרוך לר"ת ונראה דה"מ בגת סתומה אבל בגת פתוחה פשיטא שאסור במגע אפילו בענבים וכתב ב"י בשם סמ"ג דכל שיש סל בגת ונכנס שם יין צלול נקרא המשכה ואסור אפילו אם יגע עובד כוכבים בענבים עכ"ל.

(כח) לחוץ:    כתב הש"ך אבל מה שבגת או בגיגית אע"פ שנמשך שרי דכח העובד כוכבים אינו אוסר אלא ביין שיצא לחוץ וע"ל ריש סימן קכ"ה והיינו כשלא נגע בענבים שבגת או בגיגית כגון ששם עצים על הענבים ועלה העובד כוכבים על העצים ונדרכו מכחו אבל נגע בהן פשיטא דאסור משום נגיעה כשנמשך אבל כשלא נמשך שרי בדיעבד אפילו נגע ואף אם נמשך אינו נאסר אלא בשתיה דכח העובד כוכבים אינו אוסר אלא בשתיה כדלקמן ריש סימן קכ"ה.

(כט) בעריבה:    והט"ז כתב דאין לסמוך ע"ז דיש לחוש שהיו אותן הענבים הדרוכים כבר במקום ששייך המשכה ויודע שלא יקנה ישראל מאותו כלי וע"כ הוא מריקה לעריבה זו ובאמת שמע מהרבה חכמים וחסידים שגזרו שלא ליקח מעובד כוכבים ענבים דרוכים בשום כלי והורו כן הלכה למעשה וכן הוא נכון לנהוג במקום שאפשר לעשות כן עכ"ל ובנקה"כ חולק דאחזוקי אסורא לא מחזקינן.

סעיף כב[עריכה]

(ל) נגע:    כתב הט"ז ואה"נ אם נגע ברגל הוי דינו כך וכאן מיירי ביין גמור שנמשך קצתו אבל בלא נמשך כלל אין איסור אלא מצד חומרא דר"ת עכ"ל.

סעיף כו[עריכה]

(לא) דבש:    פי' הט"ז שהוא תחלתו יין גמור ואח"כ מבשלין אותו עם מיני בשמים עד כי נעשה דבש ואילו בעובד כוכבים אחר היה זה איסור גמור כיון שתחלתו היה יין גמור אלא כיון דהישמעאלים לאו עובדי כוכבים הם כשאר עובדי כוכבים ואין כאן איסור אלא משום חתנות ולכך אינו אוסר אלא בשתיה אבל במי דבש שקורין מע"ד (הנעשה מדבש דבורים או תמרים) פשיטא דנהגו היתר לשתות עם עובד כוכבים כמ"ש ריש סימן קי"ד ושמעתי רבים פורצים למדין קולא אפילו ביין ואומרים שעכשיו לא שייך בזה משום חתנות דהעובדי כוכבים מרחיקין אותנו ויסתר דבר זה מלאמרו דאדרבה שכיון שהעובדי כוכבים מרחיקין אותנו יגרום השכרות שיכפור לגמרי ח"ו וישא בתו ע"כ אין בזה שום סברא לחלק עד כאן לשונו.