באר היטב על יורה דעה קכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך יורה דעה קכב |

סעיף ב[עריכה]


(א) אסרו:    ובמרדה הקילו בסי' ק"ח ס"ג.

סעיף ג[עריכה]


(ב) חריף:    כתב האו"ה אם בשלו דבר חריף בקדרה של בשר שאינה ב"י ואח"כ בשלו בה חלב אחר מע"ל המאכל מותר ולא אמרינן החריפות שבקדרה עושה שמפליט עכשיו לשבח וה"ה אם בישל דבר חריף בקדרה של איסור שאינה ב"י (ובנה"כ מגיה שצ"ל שהיא ב"י ע"ש) ואח"כ שהה מע"ל משנתבשל בו הדבר חריף מותר וכן אם בישל דבר חריף בקדרה של בשר ב"י אם בשלו בה אחר מע"ל שנתבשל בה הבשר אע"פ שאינו מע"ל משעה שנתבשל בה הדבר חריף וכשנתבשל בה הדבר חריף היה ב"י מותר אבל אם נתבשל בה בתחלה דבר איסור אפי' נתבשל בה אח"כ דבר שאינו חריף רק שהיתה ב"י באותו פעם מונין אח"כ מע"ל משעת תבשיל השני כדלעיל סי' צ"ד ועיין בסי' ק"ג ס"ז בהג"ה לענין חממו בה מים ע"ש.

סעיף ה[עריכה]


(ג) מועט:    בסי' צ"ט ס"ז ביארנו דלענין הלכה לא קי"ל כן (אלא באיסור פגום) ע"ש ט"ז.

סעיף ו[עריכה]


(ד) מותר:    הטעם כתבו הפוסקים דהוי ספק ספיקא, ספק נשתמשו בו היום או לא ושמא נשתמשו בו בדבר הפוגם בעין או שהוא אינו נ"ט (ולפ"ז ה"ה בכלים שלנו יש ספק ספיקא ותולין להקל וכ"כ בש"ע סעיף ז') ומה"ט אסור לכתחלה לבשל בכלי של עובד כוכבים דליכא אלא חדא ספיקא דקדרה שאינה ב"י אסור לכתחלה וכתב מהרש"ל הא דסתם כלים של עובדי כוכבים אינם ב"י היינו דא"צ לשאול אם הוא ב"י או לאו ואם אחר ששאל נודע לו שהוא ב"י ישאל מה שבישלו בו היום ואם הוא דבר שאינו פוגם בודאי או שאינו יכול לידע אין ראוי להתיר מאחר שאין כאן ספק ספיקא ואע"פ שאין אנו חשים לדבריו של עובד כוכבים לא לאסור ולא להתיר היינו בדבר שהיה בחזקת כשרות כבר אבל הכא שכבר הורע חזקה של סתם כלי עובד כוכבים דאדרבה הם בלועים מאיסור רק מכח ספק ספיקא באת להתיר הלכך סמכינן אדיבורו אבל מתשובת ר"ל ן' חביב סוף סימן קכ"א נראה מבואר דאפילו אומר שהוא ב"י לא סמכינן אדיבורו (ומיהו היינו דוקא אם השאילו וכבר נתבשל בו התבשיל אבל אם אומר בעודנו בידו או אחר שהשאילו מקמי שנתבשל בו אף אם עבר ובישל אסור ועי' פר"ח ס"ק ד' ועי' ת' מהר"י בן לב ח"א דף קל"ד וח"ב סי' ס"ח) וגם הט"ז פסק כן אם לא שהעובד כוכבים מסל"ת מעצמו בלי שום שאלה ונראין הדברים שלא נתכוין על ישראל אז יש להחמיר ולאסור התבשיל של ישראל שמבשל בתוכו כמ"ש בסי' שי"ג ס"ב ויש לדון עוד בזה כמ"ש בסי' ט"ז דאי מהימן ליה העובד כוכבים אסור ה"נ יש לדון בזה אפילו אינו מסל"ת עכ"ל.


(ה) לשתיה:    כתב הש"ך משמע דאם הוחמו לשתיה מותר לשתותן דלענין זה מקרי דיעבד [ומותר כמו שאר דברים הנקחים מן העובד כוכבים דמותרין מאחר שכבר נעשה ביד העובד כוכבים] וע"ל סי' קי"ד ס"ז.

סעיף ט[עריכה]


(ו) שעה:    הנה הב"ח הקשה ממ"ש לקמן סימן קל"ו דס"ל להטור ופוסקים דהשוכח כלי יין ביד עובד כוכבים אפילו שעה א' צריך הכשר כו' ונדחק מאד ומסקנת דבריו דלענין דינא התם נמי מותר להשהותן מע"ל ולהשתמש בהן לכתחלה עכ"ד וכתב עליו הש"ך שלא ירד לסוף דעתו דבכלי יין לא שייך לפלוגי בין ב"י לאינו ב"י דכל זמן שלא עבר עליהן יב"ח יש בהן טעם לשבח וע"ש שהאריך בענין זה וסיים דכן עיקר כמ"ש כאן בהג"ה דאם הניחו ביד עובד כוכבים מעל"ע מותר להשתמש בו לכתחלה וכל זה בכלים שדרכן להשתמש בהם בחמין אבל כלים שדרכן להשתמש בהם צונן ודאי דסגי בהדחה עכ"ל ובט"ז מחלק דעיקר תלוי במידי דדרכו להשתמש אפילו דרך ארעי כגון כלי של יין שאדם עשוי לשתות בכל שעה ויש לחוש שבשעה מועטת שהיה אצל העובד כוכבים שמא שתה בו יין ע"כ החמירו בסי' קל"ו אפילו בשעה מועטת משא"כ בכלי שמבשלין בו או סכין של אכילה שאין דרך להשתמש בו אלא בשעת אכילה ואין דרכו של אדם לאכול אלא שיעור קבוע ביום ע"כ אין להחמיר בו אלא בנשתהה כמו חצי יום ול"ד חצי יום אלא שיעור גדול שיש לשער שבאותו זמן היה משתמש בו באכילה עכ"ל.


(ז) בדיעבד:    כתב הש"ך דהמאכל שנשתמש בו זה פשיטא דמותר אלא הרב רמ"א אתי לאשמועינן כיון שכבר נתנו ביד עובד כוכבים ולקחו ממנו אין חוששין בדיעבד ומותר להשתמש בו אפילו לכתחלה לאפוקי ליתנו לעובד כוכבים בתחילה ע"ד שישהנו אח"כ מע"ל זה אסור והט"ז חולק על הג"ה זו ומאריך מאד בנדון זה ומסקנת דבריו לכלל העולה דבמקום שיש ספק ספיקא כגון שלא החזירו בו ביום אם הניחו במזיד יש לאסור הכלי וצריך הגעלה וכלי חרס צריך שבירה ואם שכחו יש להתיר הכלי אלא דאם הוא כלי שאפשר להכשירו יכשירנו וכלי חרס מותר אבל באין ספק ספיקא כגון שהוחזרו בו ביום יש לאסור אפילו דיעבד מדינא והיינו אם הוא כלי אכילה אין איסור אלא שישהה אצל העובד כוכבים מקצת היום שיעור גדול שלפי אומד הדעת השתמש בו באכילת איסור ואם הוא כלי שתיה כההיא דכלי יין סימן קל"ו דאסור לכתחלה הוא אפילו לפי שעה עכ"ל.


(ח) ושפחות:    והעולם אין נזהרין בזה עתה והטעם משום דהעבדים והשפחות הם בבית ישראל תמיד שישראל יוצא ונכנס שם דבכה"ג מותר אפי' לכתחלה כדלעיל סי' קי"ח ס"י עכ"ל הש"ך.

סעיף יא[עריכה]


(ט) לקנותם:    כ' הש"ך נ"ל דה"ט דכיון דסתם כש"ע אינו ב"י א"כ ליכא אלא איסור דרבנן ועובד כוכבים מסל"ת נאמן באיסור דרבנן.