תשובות ריב"ש/רצה
מיורקה לחכם אנוידאל אפרים נר"ו
אמת ויציב כי החבר הנבון ה"ר משה גבאי י"א שאלני בענין המקוה ההוא וכי הייתי טרוד הרבה להשיב בעניינים אחרים נשאלין כענין והלכה למעשה בדברים חמורים לא יכולתי להשיב אליו עד עתה וגם עתה אין הפנאי מסכים להאריך ולהשיב על כל הפרטים באו בכתבך אבל צויתי להעתיק הקונדרס שלחתי לרמוז ואשלחהו לך ומכללו תראה דעתי בכל הדברי' שבאו בכתבך אחרי קראך כלו בעיונך ואם איננו תשובה לכתבך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ותראה כי הסכמתי עמך בעקר הדברי' ולפי דעתי כי הוא נמנע למים שיצאו מן המקו' אל שטח שוה וישארו שם בגובה קליפת השום שהוא ערוב מקוה מלמעלה אם לא בהיות שם מקוה אחר שיתערבו המקואות ויעלו המים למעלה בכותל המפסיק בין מקוה למקוה אבל שישארו בשטח סביב למקוה מבלי שיהיה שם דבר מעכבם זה נמנע לפי דעתי שהרי אי אפשר לצמצם שלא ירדו המים לאיזה צד אם לצד המקוה אם להפך הצד ההוא כי המים נגרים במורד מועט ולזה כתבתי כי בהיותם נגרים לצד המקוה טובלין בו ואם להפך הצד ההוא אין טובלין בו ואין ביניהם צד אמצעי:
אשר שאלת בההיא מתניתין דפ"ו דמקואות שלש מקואות בזה עשרים ובזה עשרים ובזה עשרים סאה מים שאובין וכו' מדעתי פירושה מבואר שהמקואות אינם קטני השעור בכללם כמו עוקת המערה הנזכר בפ' הנזכר וכמו עוקה הנזכרת בפרק כיצד משתתפין (עירובין פ"ח.) במתניתין ובגמרא אלא כל אחד מכיל אמה על אמה ברום שלש אמות אלא ששני הכותלים המפסיקין ביניהם נמוכות מעט כמו כותל המקוה שנפרץ בענין שכשיתפחו המים מחמת הטובלין יעלו על הכותלים כשעור ערוב מקואות או יותר ויתערבו מימי המקואות אלו באלו ולא יצאו חוץ למקואות וכמו שפירשת אתה בלשון האמצעי או כדרך הפירוש האחרון שפירשת שגם הכותלים המפסיקין גבוהות שלש אלא שהחצונים גבוהים מעט יותר משלש ומה שנפלא בעיניך איך יתפחו המים עשרים סאה בעד אדם אחד הטובל בעיני לא יפלא שהרי אורך האדם הבינוני שלש אמות מלבד פשוט ידים ורגלים שצריך עוד אמה כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ח.) וכן בילמדנו (בפרשת עשר תעשר) אמרו לו לאיוב כלום יש לך עליה אלא שלש אמות משעת מיתתך ואתה אמרת אם עלי אדמתי תזעק וכן במשנת כוכין שבפרק המוכר פירות (בבא בתרא ק':) אמרו הכוכין ארכן ארבע אמות רחבן ששה ורומן שבעה אלא שיש לסלק מעט לעובי דפני הארון משני צדדין ושיכנס בדוחק וכן באלה הדברים רבה אמר רבי שמעון בן לוי מנוול היה עוג מלך הבשן אע"פ שהיה גבור שהיה ארכו תשע אמות ורחבו ארבע אמות הרי רחבו קרוב למחצית ארכו שאין בריות בני אדם כן ארכו של אדם שלש אמות ורחבו אמה שליש ארכו ועוג לא היה כן וכו' אלא שצריך לומר ברחבו שחסר מאמה מעט דהא אמרינן (סוכה ז':) דגברא באמתא יתיב אפילו עם מלבושיו ואם כן איך תפלא אם מחזיק גופו מחצית שעורו של מקוה וגם שתנועת המים מסייעת בתפיחתם ובערובם וכ"ש לדעת התוספות שאמרו דארכו של אדם יותר מג' אמות כדי שלא יטבע במקוה אלא שכופף ראשו בשעת טבילה ודאמרינן בתרגום אסתר גבי בני המן אצטלוב על תלת אמין חתוכי הראש היו כשנתלו ואם תאמר שבזמן הזה נכפפה קומתנו מפני אשמתנו ואין לנו כשעורן של ראשונים כשנישנית מתניתין דמקואות בזמן ההיא נשנית כמתניתין דכוכין ומתניתין דבפרק מי שהוציאוהו וכמה משניות דבמסכת בבא בתרא בענין סילוק היזק ראיה שהצריכו ארבע אמות כדי שלא יציץ ויראה בהגבהה מועטת וכן בריתא דשעור מקוה דבתורת כהנים אף כי בזמן הזה אני רואה ששעורו של אדם בינוני צריך לפחות עשרים סאה לא כמו ששערת אתה למחציתם אבל אומר לך בבדיחותא שסבת ההתחלפות שביני לבינך בזה הוא שכל אחד בעצמו שער ופירוש עקרה של משנה מבואר הוא כי בהיות המקוה השאוב מן הצד הנה נתערבו המקואות של מים הכשרים והיו ארבעים סאה ואח"כ באו המים השאובים והושקו בהן והוכשרו ואף אם אפשר שנתערבו המים השאובין עם העשרים סאין שבצדם טרם שיתערבו בהם העשרים סאין האחרים הכשרים הנה הולכין להקל בספק שאובה וגם שאין המים שאובין פוסלין מן הצד וכשנתערבו כשרים בכשרים הסמוכין להם נצטרפו והוכשרו השאובין ולזה הטובלין נטהרו והמקואות כשרים ר"ל שהמי' שבהם כשרים שאף מי המקוה השאוב הוכשרו וכל שיוסיפו בו מים כשרים כשעור כשר טובלין בו וכן האחרים או שכשרים לטבול בהן יחד ג' אנשים כמשפט הראשון אבל אם השאוב באמצע לא נתערבו הכשרים זה עם זה אלא השאוב נתערב עם כל אחד מהם ולזה לא עלתה טבילה לשום אחד מהם והמקואות לא הוכשרו כי השאוב לא הוכשר בהשקה כיון שלא נתחברו הכשרים שהשאוב הפסיקן אמנם הכשרים לא נפסלו בשאובים המתערבים בהן לפי שאין השאובה פוסלת מן הצד *(ב"י שם (ד' קי"א ע"א) בסד"ה שלש וכו') ונשארו המקואות כשהיו זה נראה לפי ענין המשנה ולפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מקואות ואין לי פירוש מקואות לא מן הר"ם ז"ל ולא מרבינו שמשון ז"ל לעיין בו וכתבתי מה שנ"ל נאם יצחק ב"ר ששת זלה"ה: