באר היטב על יורה דעה קל
סעיף א
[עריכה](א) בשק: כ' הט"ז דוקא בנוד של עץ אז צריך להניחו בשק אבל בנבל של עור ואין תפירותיו מבחוץ נראה ברור דא"צ נתינה בשק אלא בשני חותמות וקשר הוה ג"כ חותם והיינו כשהוא משונה קצת משאר קשרים וכתב הש"ך דבדיעבד הדבר ברור דסגי בחותם או אף בחבית של עץ ואפילו בלא שום תיקון אחר כגון כיסוי עור או להכניס החבית בשק מיהו אם לא חתך הברזות אף דיעבד אסור דהא בקל יכול להוציא הברזא ולהמשיך יין עכ"ל (ונ"ל דלדידן הכל שרי אף אם לא חתך הברזות כמ"ש לעיל בסי' קכ"ט בשם הש"ך ע"ש) ובט"ז מתיר בדיעבד אם טח בטיט ונתייבש סביב הברזא אם הוא הפסד מרובה כמ"ש רמ"א סי' קכ"ט ס"א והב"ח כתב דמ"מ עכשיו נוהגין שאין להתיר כלל לשלוח מעיר לעיר בלא נאמן ישראל שהוא שומר ביום ובלילה כי שכיח הוא שהעובדי כוכבים מוציאין יין במקדח קטן או ע"י סכין מבין הנסרים ואין לשנות ולהקל כלל מיהו אם מכסין כל החבית בחשוקים שקורין רייפי"ן וגם השולים בנסרים יש להתיר וכתב הט"ז והא דאין לחוש שמא יוציא היין מבין החשוקים דהא עיקר האיסור משום שבשעת הסתימה נוגע בו וכשנוגע ביין שיוציא מבין החשוקים הוא רחוק קצת מן היין שבחבית והוי כמו נוגע בקלוח היוצא דאין איסור על מה שבחבית אלא משום ניצוק חיבור ממילא מותר כמ"ש בריש סימן קכ"ו דאין אומרי' בחביות ניצוק חיבור משא"כ אם מוציא יין במקדח או בסכין מן הנסר של החבית עצמה או מבין הנסרים דודאי נוגע בשעת חתימה ביין שבחבית עצמה גם במהרי"ל ראיתי שמחלק בין נקב דק ובין נקב רחב קצת שבשעה שסותם העובד כוכבים את הנקב יש לחוש שנכנס מן בשר אצבעו בפנים ואוסר ודין עובד כוכבים ששותה דרך קנה חלול ע"ל סי' קכ"ד סכ"ג דבהפסד מרובה יש להקל. וכתב עוד דמדברי הרמ"א משמע כאן דאם ידוע ודאי שהוציא מבין הנסרים שאסור ואע"ג דבסי' קכ"ד סכ"ג כתב בעובד כוכבים שהוציא יין בדרך דקירת סכין בחבית דמותר מה שבחבית שאני התם דעדיין הסכין תחוב שם אבל אם כבר סתמו ודאי אסור אף לדידן דבשעת סתימה נוגע שם במקום שהיה יוצא (ובנה"כ השיג ע"ז וס"ל דהרמ"א לא כ"כ אלא לדינא אבל לדידן שרי במקום הפסד אם הוציא מבין הנסרים א"נ דקמ"ל דאין חוששין שמא הוציא מבין הנסרים בדרך שאוסר היין שבחבית כגון במינקת וכה"ג או שידוע שנוגע כשחוזר וסותם הנקב ע"ש).
סעיף ב
[עריכה](ב) שייחד: דאז הוי כחצרו של ישראל מש"ה מותר בהנאה ט"ז. וכתב עוד אפילו מפתח לחוד הוי כחותם א' (וכבר כתבתי לעיל בסימן קי"ח דבנה"כ השיג עליו בזה דלא הוי מפתח כחותם א') וגם סתימת מגופה לא הוי כחותם א' אלא בהפסד מרובה ואם רואה חותמו מקולקל אין לאסור אלא כשנראה שנסתר בכונה ע"י אדם כדלקמן ס"ח בהג"ה עכ"ל הש"ך.
סעיף ג
[עריכה](ג) להפקיד: דאי משום אינסוכי לא מנסכי ליה ואי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף ש"ס וכתב ב"י ומשמע דאפילו יש בכלי שום נקב שיוכל לשתות ממנו אם אינו גדול שיוכל להריק בו יין לתוך הכלים שרי.
סעיף ד
[עריכה](ד) בטיט: כתב הט"ז דוקא אם נתייבש הטיט הוי כחותם א' הא אם לא נתייבש נראה דלא הוי חותם דבקלות מאד יכול להסיר הטיט הלח ולתת אחר במקומו ולכך אם מוליך היין בדרך ויודע שהפליג הישראל לא מועיל טיחה בטיט כלל כי פשוט הוא שעל ידי שהעגלה מתנענעת תמיד היין הולך למעלה ומרכך הטיט ונופל וזה דבר מצוי מאוד והוי כפתוח לגמרי בלי חותם ע"כ נראה דבשום פנים אין היתר בהולכת יין מחמת טיחה לחוד בלי סימן אחר רק במונח אז מועיל טיחה עכ"ל.
(ה) שמשנה: וקשירת כיסוי העגלות אע"פ דאין לך קשר משונה מזה מ"מ מאחר דמוכרח העובד כוכבים להתיר הקשרים ולפתוח העגלות בכל יום כדי ליקח מאכל שלו שבתוך העגלות אינו מרתת ולכך לא הוי כחותם כ"כ בתשובת מ"ב סי' כ"ט ע"ש.
סעיף ט
[עריכה](ו) דר: ואין לעובד כוכבים שייכות ביין אע"פ שיש לו שייכות בבית בחזקת משתמר הוא עד שיצא הישראל ויאמר לו שהוא מפליג כדלעיל ריש סימן קכ"ט ואם יש לעובד כוכבים שייכות ביין נתבאר בסימן קכ"ח סעיף ב' ג' עכ"ל הש"ך.
(ז) וחותם: ולדידן בחותם לבד מותר בדיעבד כדלעיל ס"ב בהג"ה.
(ח) בצד: שאז אסור דכיון שהשכיר או מכר יש לו שייכות קצת בבית משא"כ לעיל סי' קכ"ח ס"ב דאין לו שייכות כלל שרי אפילו נמצא עומד בצד היין ומיירי כאן אף שאין הישראל דר שם ואפילו בלא חותם כלל מותר אם אין העובד כוכבים דר שם אא"כ עומד בצד היין כנ"ל. עכ"ל הש"ך.
סעיף י
[עריכה](ט) כגנב: ושרי כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד ומ"מ מיירי שישראל יוצא ונכנס שם דאל"כ או אפילו בהודיעו שהוא מפליג לא עדיף ממניח עובד כוכבים בחנותו בסי' קכ"ט ובביתו בסי' קי"ח ס"י דאסור. ש"ך.
(י) מותר: כל מה שיכולין לראות ע"י חור וסדק כדלעיל סימן קכ"ח ס"ג וכתב הט"ז אבל בפתוח הדלת לגמרי מותר אפילו בלילה דמרתת דלמא השתא מדכיר ליה לחמרא ויבא כ"כ הרשב"א.