באר היטב על יורה דעה קיח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) ובשר:    וכתב הש"ך היינו אפילו במקום שהטבחים ישראל ולא דמי למ"ש בש"ס ס"ג שאם היה ביד עובד כוכבים בשר במקום שרוב מוכרים ישראלים כשר דיש לחלק דהתם מיירי בנמצא בשר ביד עובדי כוכבים שלקחו מהמקולין דליכא למיחש שמא נבלה לקח וגם ליכא למיחש לאחלופי בנבלה דלאיזה צורך יחליפו אבל הכא מיירי ששולח או מפקיד ביד עובד כוכבים דאיכא למיחש לאחלופי בנבלה שלו ועוד דשוהה זמן רב אצלו ויש לו שהות להחליפו משא"כ התם בלוקח מהמקולין וע"ל בריש סימן קכ"ח ומיהו בחב"ח בדברים האסורים מן התורה ובחותם א' באיסורי דרבנן מותר אפילו לכתחלה לשלוח ע"י עובד כוכבים ומ"ש המחבר שהפקיד וכו' לשון דיעבד הוא לאו דוקא וכ"כ המחבר להדיא בריש סימן ק"ל ופשוט הוא וכמו שהדין בעובד כוכבים כן הוא בישראל חשוד בענין זה עכ"ל וע"ש שהאריך קצת בזה.

(ב) דבש:    כתב הש"ך צ"ל דמיירי שעירב לו כ"כ דבש עד שנשתנה טעם היין מחמתו דבכה"ג אין בו משום יי"נ וע"ל סי' קכ"ג ומ"ש וכן החומץ ר"ל חומץ של היין והיינו שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ שאז הוי חומץ גמור ואין ראוי לנסך ואם כן למאי ניחוש לה אי משום חיבת ניסוך הלא אין ראוי לנסך ואי משום שמא יחליף בחומץ של יי"נ כיון דסתם יינם אינם אלא מדרבנן לא חיישינן להכי וסגי בחותם א' והיינו דמורייס ויין מבושל ויין שעירבו בו דברים אחרים דסגי להו בחותם א'. ועי"ל סי' הנ"ל ס"ו ומ"ש וחלב אע"ג דיש לחוש שיחליף בחלב טמא שהוא מדאורייתא י"ל שחלב טמא ניכר שהוא עכור וא"כ אין לחוש שיחליף כולו או רובו אלא יש לחוש שמא החליף מעט דאינו אסור אלא מדרבנן דמן התורה מין במינו בטל ברוב ומ"ש ומורייס נמי איכא למיחש שמא יחליף במורייס שלהן שהוא אסור במקום שדרכן לתת לתוכו יין כמ"ש בסי' קי"ד סי"א אבל במקום שאין דרכן ליתן לתוכו יין או במקום שהיין ביוקר יותר מן המורייס פשיטא דא"צ חותם כלל ומ"ש ופת פשיטא שבמקום דנוהגין היתר בפת של עובד כוכבים דא"צ חותם כלל. (ופר"ח כתב אף במקום דנוהגין היתר בפת פלטר צריך חותם שמא יחליפו בפת ב"ב דאסור בכל מקום). ומ"ש וגבינה אע"פ שיש לחוש שיחליף בגבינה שלהם שאסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה מ"מ מדאורייתא נמי בטל העור במיעוטו ומה שלא בטיל הוא מדרבנן א"נ והוא העיקר כיון דאיכא למימר שמא לא העמידה אלא בעשבים ואפ"ה אסורים משום שמא העמיד בעור נבלה הוי שפיר מדרבנן ודוק עכ"ל.

(ג) וי"א:    ולקמן ריש סימן ק"ל סתם המחבר כסברא הראשונה וצ"ע.

(ד) הודיעו:    כי הש"ך וה"ה אם אינו מודיע לחבירו אלא שאומר לעובד כוכבים שמודיע נמי מירתת דסבר שהאמת כן הוא וכל זה נמשך לסברא האחרונה משא"כ לסברא הראשונה וק"ל ומיהו אף בשולח בב' חותמות נכון הדבר להודיע לחבירו צורת החותם כדי שיחזור אחריו.

(ה) חשוד:    דגרע לענין זה מעובד כוכבים לפי שהוא בטוח שיאמינוהו ולא מירתת כ"כ ומיירי שהוא חשוד להחליף דאין לפרש שחשוד לאכול אותו דבר שמשלח ע"י דהא קי"ל מי שהוא חשוד לאכול דברים האסורים אינו חשוד להחליפם ואולי חשיבי הני דברים שאין הרבים מקילין בהם שאף הוא חשוד להחליפם אם חשוד לאוכלם כמ"ש המחבר בסי' קי"ט אבל הרשב"א כתב שאכילת גבינה של עובד כוכבים קילא בעיני רבים וכ"כ הטור בסי' הנ"ל דהחשוד על הגבינה אינו חשוד להחליף עכ"ל הש"ך והט"ז פסק דבעובד כוכבים די בחותם א' ומפתח הוי כחותם (ובנה"כ השיג עליו דלא מהני מפתח אלא בדבר שצריך ב' חותמות אז סגי במפתח וחותם אבל לא במה שצריך רק חותם א' ע"ש).

סעיף ב[עריכה]

(ו) שתי:    וה"ה יותר ולקמן סי' ק"ל ס"ח התנה הרב תנאים בזה ע"ש ש"ך.

(ז) בנגיעה:    כתב הט"ז נראה פירושו דביין יש חשש אפילו אם ברור לנו שלא שתה ממנו כגון שהיו שומרים מבחוץ שלא היה יכול להביא שם מים לערב ורואין שלא נחסר משיעורו אפ"ה יש חשש משום נגיעה אף על פי שאינו נהנה ממנו דיש לחוש שמא מחמת שהיה מתעסק (משום חיבת ניסוך) נגע ביין כמ"ש רמ"א בסי' קכ"ח ס"ד וזה אסור אפילו לדידן דלא כלבוש עיין שם.

סעיף ג[עריכה]

(ח) כחותם:    משמע דאפילו בדברים שדי בחותם א' חשוב אות א' כסימן ועדיף ממפתח שכ' המחבר בסעיף שאח"ז. ש"ך.

סעיף ד[עריכה]

(ט) מפתח:    עי' מ"ש לעיל ס"ק ה'.

(י) השק:    פי' שגם השק חתם.

סעיף ה[עריכה]

(יא) כשרה:    כתב הט"ז משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא.

(יב) וכיוצא:    נראה פשוט שבכלל זה תרנגולת שניכר בה ניקור הגידין של צואר כמו שישראל עושין שיש לסמוך על זה. ט"ז.

(יג) דרבנן:    מבואר בת"ה באיסור דרבנן אפילו ראה יהודי שהיה החותם נשבר ומקולקל לגמרי והיה ניכר בודאי שנפתח החותם מותר בענין זה. ש"ך.

סעיף ו[עריכה]

(יד) שחוטים:    כתב הש"ך ולא דמי למ"ש בסי' א' דאם אבדו גדייו דמותר אם הם שחוטים דהתם לא הוי ביד עובד כוכבים מעולם אלא דלא ידעינן מי שחטם הלכך אזלינן בתר רובא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם אבל הכא ששולח ביד עובד כוכבים ויש לחוש שהחליף הטוב ברע הלכך אפילו במקום שרוב ישראל מצויים יש לחוש ששחט בעצמו לזה שהחליף וכ' המרדכי וז"ל מעשה בא לידי בתרנגולת שחוטה ששלחוה ביד עובד כוכבים בלי שומר ונסתפקו בדבר לומר שמא אחרת היתה ונתחלפה והלכו לשוחט ושאלו לו אם שחט זאת התרנגולת והשיב אין לי בה טביעת עין אמנם עתה שחטתי תרנגולת א' אבל בעל התרנגולת היה מכירה ואמר שזאת היא והתרתי אותה כיון שבעל התרנגולת היה מכירה עכ"ל והוסיף מהרש"ל אבל אם לא שאלו לשוחט לא הוי סי' ופשוט הוא (וע"ל סוף סימן ס"ג מ"ש בשם הט"ז).

סעיף ז[עריכה]

(טו) לרבים:    כתב הש"ך משמע אפילו בשאר כותי שאינו עבדו ושפחתו מותר בדיעבד במקום מעבר לרבים (ודלא כאו"ה שלא התיר אלא בשפחתו ועבדו). וכתב הט"ז ואפילו במקום דלא שכיחי רבים ישראל אלא עובדי כוכבים מסתפי זה העובד כוכבים שלא יראוהו עובדי כוכבים אחרים ויגידו לישראל כמ"ש בסי' קכ"ט ס"ד ובת"ח כתב דנוהגין לשלוח ע"י עובד כוכבים במקום מעבר לרבים והוא שכונת ישראל ואין עובדי כוכבים מצויין שם עכ"ל.

סעיף ח[עריכה]

(טז) להחליף:    בסוף סימן קי"ט יתבאר דהיינו דוקא לאותו דבר שהוא חשוד עליו חשוד ג"כ להחליף ע"ש. ש"ך.

סעיף ט[עריכה]

(יז) ידיע:    כתב הט"ז תמיהא לי טובא הא איכא למיחש שמא באמת של ישראל היה ועשה לו סי' להכירה בין שאר חתיכות טריפות ואח"כ נודע לו שהיתה זו טריפה ולכך נמצאת עתה ביד עובד כוכבים ומנ"ל להקל בספק דאוריי' (ובנה"כ תירץ דמיירי שיש עליו חותם או נכתב עליו תיבת כשר שזה אין דרך לעשות עד שיודע בודאי שהוא כשר ע"ש).

(יח) ובדיעבד:    כתב הש"ך כלומר אם כבר קנה מן העובד כוכבים (עיין פר"ח ס"ק ל"א) ומשמע דקאי אבמקום שאין לחוש שמא נשארו הדפוסים ביד עובדי כוכבים וקבעו אותם כו' אבל אם יש לחוש שנשארו הדפוסים ביד עובדי כוכבים אסור אפילו בדיעבד מיהו כתב בלבוש דבמקום הפסד יש להתיר אפילו בכה"ג בדיעבד וכתב ב"ח ומנהג ליקח יינות שמביאים העובדי כוכבים מארץ ישמעאל שקורין מושקטע"ל ע"י חותמיהון שמביאים כתבים מישראל וע"ל סי' ק"ל ס"ו.

סעיף י[עריכה]

(יט) ונכנס:    כתב הש"ך נראה דאפילו קטן יוצא ונכנס מהני כדלעיל סי' קט"ו ס"א בהג"ה (ואפי' באיסור דאוריי') ומסיק בש"ס דאפילו לכתחלה מותר ביוצא ונכנס וא"כ צ"ל דמ"ש הט"ו האי לישנא משום סיפא נקטוהו דשהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות דאינו מותר אלא בדיעבד וע"ל סימן קכ"ט ס"א.

(כ) סגר:    ומן הסתם אמרינן דלא סגר אא"כ שנודע שהיה סגור. ש"ך.

סעיף יא[עריכה]

(כא) לחוש:    (וכתב פר"ח דדעת רוב הפוסקים להתיר אף ביוצא ונכנס וכן עיקר ע"ש) ובתשובת הרא"ש מוכח דאפילו בעובד כוכבים וישראל אכסנאים אין לחוש דהא דשרינן ביוצא ונכנס היינו אפילו באכסנאים שאינה מכירים זא"ז דאינהו נמי מירתתי אהדדי ע"ש ש"ך.

(כב) ליזהר:    כתב הש"ך פי' משום ניצוצות וזה שכתב אפילו ולפ"ז כשאין פיהן מגולה א"צ ליזהר בשתי קדרות והט"ז כתב דהטעם שלא יתחלפו זה בזה ולפ"ז אי הוי ב' קדרות של ישראל א' של בשר וא' של חלב אין איסור אפילו לכתחלה לבשלם בתנור א' כיון דאין שייך שם לאחלופי.

סעיף יב[עריכה]

(כג) ונכנס:    כתב הש"ך משמע דעת הר"ב דביוצא ונכנס א"צ להחמיר (דעיקר מה שיש להחמיר הוא כשהולכים לבה"כ שיודעות השפחות שמשהין שם זמן מה. אבל ביוצא ונכנס א"צ להחמיר כלל ש"ך ופר"ח) ואין להקשות ממ"ש בסעיף הקודם דלכתחלה יש ליזהר אף בב' קדרות ופשיטא דישראל ועובד כוכבים ששפתו לא גרע מיוצא ונכנס דהתם הטעם משום ניצוצות שיתזו מזו לזו כמ"ש לעיל.

(כד) להאכילה:    בשבולי הלקט כ' לאכול אותו עובד כוכבי' ולא לעובדי כוכבים אחרים והיינו שידעה שאותו דבר אסור לישראל ואפ"ה נתנוהו לישראל וכ' עוד עובד כוכבים שאמר אל תאכל מקדרה זו שאני השלכתי בה חלב אין מקבלין ממנו אלא מותרת היא עכ"ל וכ"פ בת"ח שאין העובד כוכבים נאמן לא לאיסור ולא להיתר וע"ל סי' קכ"ב ס"ג וסי' קכ"ז וכ' המרדכי כשישראל נותן לעובד כוכבים תבשיל בקדרה להוליכו בביתו של עובד כוכבים יזהיר אותו הישראל שלא ידיח הקערה אך יש להניח בה קצת משיורי התבשיל וכן שיביאנה בו ביום עכ"ל ותימא איך יסמוך ע"ז שיאמר לעובד כוכבים שיניח בה שיורי המאכל דלמא ישתמש בה ואח"כ יחזור ויתן בה משיורי המאכל והב"ח ז"ל העתיק תשובת מהר"ר מנחם קדרה שנשארה בין העובד כוכבים וכבר לקח ישראל א' מן השומן שבקדרה בכף מועט וכשהוחזר הקדרה עם השומן הכיר הישראל הגומא שבשומן שנלקח ממנו השומן שהיתה בו כמו שהניח נראה להתיר דבכה"ג שייך טביעת עין עכ"ל הט"ז.

סעיף יג[עריכה]

(כה) שמא:    כתב הש"ך מאחר דאיכא ספיקי טובא נראה דמותר לקנות ממנו גם גבינות אחרות ע"ש וכן אין לחוש שהחליק וכו' דלא חיישינן שכוון להכשילו כל זמן שאין לעובד כוכבים הנאה בדבר וכמ"ש בס"י.

(כו) מונח:    פי' שהניחו במקום מיוחד על הגבינות אבל אם הניחו במקום אחר אף במקום מיוחד בכוונה מ"מ כיון דלא הניחו מונח על הגבינות סבור העובד כוכבים שאין הישראל יודע היכן הניחו ואסור (אבל אם הניחו מונח על הגבינות אז מירתת העובד כוכבים ליטול החותם שמא עשה ישראל סימן בהנחתו) ש"ך.