באר היטב על יורה דעה קיז
סעיף א[עריכה]
(א) למאכל: לאפוקי סוסים וחמורים וגמלים דסתמן למלאכה.
(ב) סחורה: הטעם שמא יבוא לאכול מהן ודין שותף שעבר ועשה סחורה בדבר האיסור ע' בחושן משפט ריש סימן קפ"ב בטור וכתב הט"ז מי שנזדמן לו נבלה והוא לאו בר הכי הוא שיכול למכור לעובד כוכבים יוכל למכור לישראל אחר שיוכל למכור לעובד כוכבים ואין בזה חילוק אם השליח ירויח או לא דכל סרסר דזבין ומזבין מקרי שליח מ"ה אף בקונה ישראל מחבירו טריפה להאכילה לפועליו עובדי כוכבים אין איסור וכן המנהג פשוט דלא כב"ח שאוסר לקנות כדי להרויח בזה עכ"ל.
(ג) החלב: פי' חלב של בהמה טהורה אבל של בהמה טמאה משמע דעת הב"י דאסור לעשות בו סחורה. ש"ך. (ודוקא בחלב העומד למכור לאכילה הוא דאסור בטמאה אבל למשוח עורות או להדליק מותר ובחזיר לעולם אסור משום מעשה שהיה). כתב באו"ה דאין היתר סיכה בחלב או בחזיר אלא היכא דאיכא צערא אבל אדם בריא ומשום תענוג לא וע"כ אין לסוך תינוק בחלב חזיר שאין זה אלא לתענוג אבל מניחין עובדי כוכבים לסוכן ולהאכילן שאין אומר להזהיר גדולים על הקטנים אלא לסוך אותם בידים וכן עיקר ובלבוש חילק מסברתו לאסור בסיכת חלב חזיר ולא בשאר חלב ולא דק במקורן של דברים כי אין חילוק בהם לגמרי עכ"ל הט"ז. (וטעמא דסיכה אסור דסיכה בכלל שתייה כ"כ ב"י והשיג עליו הט"ז דל"א סיכה כשתייה אלא לענין יוה"כ או איסורי הנאה ע"ש וכתב פר"ח אפילו לדעת הפוסקים האוסרים יש להתיר לרחוץ בבורית אע"פ שהוא עשוי מחלב לפי שהוא פגום. ובענין הראנדארי"ס המגדלים חזירים עיין ט"ז) וכתב עוד נשאלתי ע"ד התיישים הגדולים שבגליל זה ודרכן של בעלי מלאכות שלא לקנות העורות אלא כשנוחרים אותם אבל לא שחוטין מפני שמתקלקלים קצת ע"כ יש להסתפק אם יכול ישראל לנחור התיישים או לא ובתשובת מ"ב אוסר לנחור ולמכור אח"כ הבשר לעובד כוכבים אבל הט"ז חולק עליו וס"ל כל שעושה תחילה בהיתר כגון שצריך לדם או לעור הוי הבשר אח"כ כאלו נזדמן לו נבלה ומותר למכרו לעובד כוכבים זה אבל מי שאינו יודע הלכות שחיטה ורוצה לשחוט באיסור ולמכור הבשר לעובד כוכבים ודאי אסור שמתחילה עושה נבלה בשביל מכירתה לחוד ולא משום דבר היתר וכל זה נ"ל ברור ופשוט (ובנה"כ השיג עליו ע"ש) (והפר"ח הסכים עם המ"ב ודוחה הראיות של ט"ז ועיין סימן י"ט ס"ק א') וכתב עוד שאותן שוכרי עיירות וכפרים מן השר דהיינו כל ההכנסה של השר ובכלל זה החזירים שבחצר ובתוך הזמן החכירות מגדל ישראל החזירים ומאכיל אותם לפועליו כתב הב"ח שלא יפה הם עושים ודעת הט"ז להתיר וכתב דכבר נהגו במדינת רוסי"א וואלי"ן וכן רבים ולא מיחו בהם חכמים משום דאין שם הישראל עליהם ואין לו עסק עמהם והפועלים הכותים הם פועלי השר ומדידיה קא אכלי כנ"ל ללמד זכות עליהם עכ"ל.
(ד) נזדמנו: בתוס' פ' כל שעה איתא דנפלה ליה בירושה חשיב כנזדמנו והא דמותר בנזדמנה לצייד דוקא צייד שאומנתו בכך אבל שאר כל אדם אע"פ שנזדמנו לו בצידה לא התירו לו ב"י בשם הפוסקים ובתשובת רמ"ע פסק דאפילו צייד שאינו קבוע וכל אדם שנזדמן לו מותר למכרם אבל דרך מקח וממכר אפילו בהזדמן ואקראי בעלמא אסור ע"ש שהאריך בסימן כ"ט והיכא דצד טמאים וטהורים צריך למכור הטמא והטהור ביחד אבל לא הטמא בפ"ע והטהור בפ"ע ולא דמי לאם לא עלו בידו אלא טמאים בלבד דהתירו לו למכור דהתם אם לא נתיר לו יפסיד כל טרחו דא"א בענין אחר משא"כ הכא ודלא כב"י עכ"ל הש"ך. (ופר"ח חולק ומתיר למכור אפילו הטמאים בפ"ע. אסור לב"ב ליבש בשר אחורים ובהמות שנטרפו לו למכרם אחת אחת לעובד כוכבים דחיישינן לתקלה. חות יאיר סימן קמ"ב).
(ה) כמציל: דמן הסתם אמרינן דהוי כמציל מידם ובתשובת הרשב"א מבואר דאפילו חזירים מותר ליקח הימנו בחובו מה"ט וצריך למכרם מיד ואסור להשהותם כדי להשתכר בהן אבל לדמיו מותר להשהות אכילו חזירים ועיין בחושן משפט סימן ת"ט ש"ך.
(ו) למכור: אבל במתנה מותר דאין במתנה משום גניבת דעת כמ"ש בסי' ס"ה סי"א. ש"ך.
(ז) מדבריהם: כ' הש"ך ומשמע דבכלל זה נמי מורייס של עובד כוכבים שאינו אסור אלא מדבריהם ועיין לקמן סימן קל"ד סכ"ג.