שולחן ערוך יורה דעה קכט ד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קכט · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אפילו הודיעו שהוא מפליג אם החבית פקוקה והוא בזמן שיש הרבה עוברי דרכים כגון בין הגתות מותר שהוא מתירא מעוברי דרכים אפילו הם עובדי כוכבים:
מפרשים
(יד) אם החבית פקוקה. משמע אבל אינה פקוקה אסור דליגע אינו מתירא מעוברי דרכים והב"ח תמה על הרב בזה שסתם כהמחבר ולעיל סימן קכ"ח ס"ד כ' בהג"ה דבזמן הזה דלאו עובדי עבודת כוכבים הן אפי' פתוחה לא חיישינן דיגע אא"כ ישתה או הנאה אחרת ולק"מ דא"כ בכל דוכתי שכ' המחבר אסור בהנאה תיקשי הא בזמן הזה דעובדי כוכבי' לאו עובדי עבודת כוכבים הן שרי בהנאה וכדלעיל ר"ס קכ"ג וכן בסי' ק"ל וקל"א בכל סימנים אלו צ"ל דבזמן הזה שרי בכמה דוכתי כיון דלא חיישי' שנגע לנסך היכא דלית ליה הנאה והרב לא הגיה שם כלום וכה"ג טובי בכמה דוכתי אלא ודאי כיון שכתב הרב בעיקר דוכתא דדינא דבזה"ז שרי א"כ ממילא משתמע דכל מ"ש המחבר אינו אלא לסברתו מצד הדין ואטו כי רוכלא ליחשב וליזיל וזה פשוט וע"ל סי' קל"א ס"ק ט"ו:
הרבה עוברי דרכים. כ"כ רשב"א והתוס' פ' השוכר (דף ע') כתבו ג"כ בשם רשב"ם להקל אם הוא מעבר רבים אפילו עובד כוכבים וכ' דלא חיישינן לשמא נגע כיון דהאידנא לאו חיבת ניסוך עליהם וסיימו ע"ז היינו דוקא בנקב צר אבל בגיגית או כוס שפתחו רחב קל הוא ליגע ורגילות ליגע בהם דרך מתעסק עכ"ל וב"י מביאם וכתב ד"מ שיש פלוגתא בין רשב"א והרשב"ם דלרשב"ם א"צ שיהא פקוקה דא"כ אפילו בפתח רחב שרי ובדרישה כתב לחלק דכל שיש חיבת ניסוך עליו כמו לדין התלמוד הצריך הרשב"א שיהא פקוקה אפילו במעבר לרבים אפילו בנקב צר אבל התוס' דמיירי בזמן הזה שאין איסור משום ניסוך רק שמא יחליף להנאתו בזה מותר בפתוחה כל שהנקב צר וכן נ"ל עיקר דגם בזמן הזה שאין חיבת ניסוך מכל מקום כל שהנגיעה היא קרוב לודאי אסור אף בזמן הזה כמו שכתב בית יוסף בשם הרשב"א בר"ס קכ"ח לענין יחוד יין אצל עובד כוכבים ומ"ה גם כאן בנקב רחב הוא קרוב לדודאי שנגע ואסור גם עכשיו וע"כ יפה פסק רמ"א בסימן קכ"ח ס"ד לחלק בין נקב צר לרחב בזמן הזה:
(ז) פקוקה: כתב הש"ך משמע אבל אינה פקוקה אסור דליגע אינו מתיירא מעוברי דרכים ולדעת הר"ב בזה"ז דלאו עובדי עבודת כוכבים הן אפי' פתוחה לא חיישינן דיגע אא"כ ישתה או הנאה אחרת ומה דסתם הר"ב כאן היינו כיון שכבר כתב בעיקר דוכתא דדינא דבזה"ז שרי א"כ ממילא משתמע דכל מ"ש המחבר אינו אלא לסברתו מצד הדין והט"ז אוסר אף בזה"ז וכתב דהעיקר כמ"ש רמ"א בסימן קכ"ח ס"ד לחלק בין נקב צר לרחב בזה"ז.