ירושלמי שבת ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת שבת · פרק ג · הלכה ז | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


דף כה עמוד ב[עריכה]

משנה מטלטלין נר חדש אבל לא ישן ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת:

גמרא התיב רבי חייא בר אחא והא תנינן


דף כו עמוד א[עריכה]

כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. אמרין הדא דר"י. דתני כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. דברי ר"מ. ר' יודא אומר נר חדש מותר לטלטלו. וישן אסור לטלטלו. ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה מותר לטלטלו. רבי ירמיה ורבי בא תריהן בשם רבי יוחנן חד אמר דברי ר"מ כל המיוחד לאיסור אסור. וחרנה אמר כל שייחדו לאיסור אסור. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דמר רבי חנינה רבי ירמיה שאל ההן ליבנה לא כמיוחד לאיסור הוא. הוי הוא דו אמר כל המיוחד לאיסור אסור. מאן דמר מיוחד כל שכן ייחדו. ומאן דמר ייחדו הא מיוחד לא. מתניתין פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן תמן מוכנה שלה בזמן שהיא נשמטת אינה חיבור לה. ואינה נמדדת עמה. ואינה מצלת עמה באהל המת. ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ותני עלה היו עליה מעות ונפלו נגררת. אמר רב ששת דרבי שמעון היא. דר"ש אומר כבה מותר לטלטלו. אמרין למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא. בשוכח. לית את יכיל. דתנינן תמן אם אינה נשמטת חיבור לה. ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת וגוררין אותה בשבת אע"פ שיש בתוכה מעות. אית מימר הכא דברי הכל היא בשוכח. מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור.


דף כו עמוד ב[עריכה]

דתנינן האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת רבי בא בשם ר' חייא בר אשי פתר לה רב בשוכח. ומן דבתרה היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה רב בשוכח. מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלן. א"ר בון בר חייא קומי רבי זעירא תיפתר במאוס. א"ל והתני ר' הושעיה אפי' סאה אפי' תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן. רבי ירמיה בשם רב הלכה כר"מ. שמואל אמר הלכה כר' יהודה. רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כר"ש. בעון קומי רבי יוחנן את מה את אמר. אמר לון אני אין לי אלא משנה. כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר הדלק בשבת. רשב"ל הורי באטרבוליס מנורה קטנה מותר לטלטלה. רבי חלבו ורבי אבהו קומי ר' חלבו לא מעברין. קומי רבי אבהו מעברין. רבי יסא סלק גבי רבי תנחום בר חייא בעא מיעברתיה קומוי. א"ל בפנינו. רבי יוסה גלילייא סלק קומי יוסי בן חנינה בעא מעברתיה. א"ל מאן שרא לך. אשכחת רב ורבי יוחנן אילין דאסרין חדא רבי יהושע בן לוי ורשב"ל אילין דאסרין חדא רבי יהושע בן לוי ורשב"ל אילין דרשי חדא רבי לעזר בר חנינה. מעשה היה וטילטלו פומטר מתחת הנר בשבת. מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו פומטר יהא אסור. אין כר"ש אפילו נר יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כר' יודה. דר' יודה דו אמר נר מאוס פמוט אינו מאוס. תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר ר' יוחנן קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת.


דף כז עמוד א[עריכה]

לפניו משום מבעיר. לאחריו משום מכבה. שמואל בר אבא קומי רבי יסא בכבה. א"ל תנוח דעתך. מה אנן קיימין אין כר"מ אפי' טבלה תהא אסורה. אין ר"ש אפי' נר יהא מותר. אלא כאן כר' יודה דר' יודה אמר נר מאוס טבלה אינה מאוסה. תני אם התנה עליו יהא מותר. מה אנן קיימין אין כר"מ אפי' התנה עליו אסור. אין כר"ש אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כר' יודה דר' אמר נר מאוס. טבלה אינה מאוסה. מה חמית מימר כר' יודה אנן קיימין. דתני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. רב ושמואל פתרין ליה בשוכח ומקללין מאן דעבד כן. (מלאכי ב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה. מאן אית כל המיוחד לאיסור אסור לא רבי מאיר הוי מאן תנא אם התנה עליו מותר רבי שמעון. אבל כוס וקערה ועששית אף על פי שכבו אסור ליגע בהן. רבי טבי בשם רב חסדא אפי' כרבי שמעון דו אמר תמן מותר מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את לון שהוא מותר אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר רבי מנא בקדמיתא הוינן סברין מימר מה פליגון באותו שכבה בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה. ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה ואפילו תימא שלא באפוצה כשיש בתוכו שמן.


דף כז עמוד ב[עריכה]

תמן תנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית רבי האבן והאוכלין בתוכה לא הוינן אמרין כלום. שהרי רבי רומנוס הוצא מחתה משל בית רבי מליאה גחלים בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן. אלא בשיש לתוכו שמן. א"ר אבהו קיימתיה קרטים של בוסם היה בה. רבי בא בר חייא בשם רבי יוחנן תרכוס אסור לטלטלו. הורי רבי אמי מותר. רבי ירמיה חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא ולא הוה ממחה בידון. דבית רבי ינאי אמרין עד ג' ככסא מיכן והילך כסולם. א"ר יוסה בי ר' בון מאן דשרי כר"ש דתני לא יגרר אדם את המטה ואתה הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה. מפני שהוא עושה חריץ. ור"ש מתיר. ר' בא בשם ר' חונא ר' חגיי בשם ר' זעירא רבי יוסי בשם רבי אילא מודין חכמים לר"ש בכסא שרגליו משוקעת בטיט שמותר לטלטלו. כמה דתימר מותר לטלטלו ודכוותה מותר להחזירו. א"ר יוסי אף אנן נמי תנינן ניטלין בשבת. א"ר יוסי בי רבי בון דר"ש היא. א"ר יוסי בי ר' בון מתניתא אמרה כן כל העלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת. ר' הונא בשם ר' לענין שבת איתאמרת. חזקיה בשם דבית רבי ינאי לענין חזקות איתאמרת. רבי יוסה משום דבית רבי ינאי לענין טומאה איתאמרת. רבי אחא בר חיננא רבי יסא בשם רבי יוחנן מנורה קטנה מותר לטלטלה. ולא כלי הוא ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא. א"ר יוסי בי רבי בון תיפתר שלקחה עמו לסחורה. או שבאת ע"ש עם חשיכה ולא שמעת מינה כלום: