לפניו פ"א לא מצא עבד, ורץ לפניו שלשה מילים. וביצה כ. מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביו"ט (כשיטתו שסומכין ביו"ט) חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו? א"ל נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה (מרוב ענותנותיה היה משנה מפני השלום, רש"י). ובשבת יז. אותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים וההי קשה לישראל (לפי שהלל היה נשיא וענוותן, רש"י).
ומכל דבר שאירע לו לקח מוסר כי מה שקינטר את בני בתירא בדברים ונתעלמה ממנו ההלכה היה לו למלמד להועיל שלא כעס כל ימיו. וכאשר יסופר שבת ל: ת"ר לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ומעשה בשני ב"א שהמרו שכל מי שיכול להקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז, ואותו היום ע"ש היה הלך אחד מהן ועבר על פתח ביתו בשעה שחפף את ראשו ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל. נתעטף הלל ויצא לקראתו וא"ל בני מה אתה מבקש, א"ל שאלה יש לי לשאול - מ"מ מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות, א"ל בני שאלה גדולה שאלת מפני שאין להם חיות פקחות (ואפשר שראש הלל היה סגלגל ורצה להכעיסו בזה), הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל, וכן עשה כמה פעמים ובאחרונה א"ל שאלות הרבה יש לי לשאול ומתיירא אני שמא תכעוס, נתעטף וישב לפניו וא"ל שאל ממני כל שאלותיך, א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל? א"ל הן א"ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל. א"ל בני מפני מה? א"ל מפני שאבדתי ע"י ד' מאות זוז, א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד. ויסופר שם שעכו"ם אחד בא לפני שמאי ע"מ שילמדנו אך תורה שבכתב כי לא האמין בתורה שבע"פ וגער בו והוציאו בנזיפה וכשבא לפני הלל גייריה, ביום הראשון למדו אבג"ד, למחר אפיך ליה א"ל והא אתמול לא אמרת לי הכי, א"ל לאו עלי דידי קא סמכת דע"פ נמי סמוך עלי. ועוד עכו"ם אחד בא לפני שמאי ע"מ שילמדהו כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין והלל גייריה וא"ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור. ועוד עכו"ם אחד בא לפני שמאי שיתגייר ע"מ שישימוהו כה"ג ודחפו. והלל גיירו וכשלמד התורה וידע שגם בישראל כתיב והזר הקרוב יומת נשא קו"ח בעצמו. וכשבא לפני הלל א"ל ענוותן הלל ינוחו לך ברכות על ראשך - לימים נזדמנו שלשתן למקום אחד אמרו ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה, ואמרו באבות דר"נ ספט"ו שלהאחרון נולד שני בנים לאחד קרא הלל ולאחד גמליאל והיו קוראין אותם גרים של הלל. ובתוספתא ברכות ספ"ב אמר אל תראה ערום ואל תראה לבוש וכו', (וכונתו שיהא דעתו של אדם מעורב עם הבריות ולא ישנה).
בטחונו בה' היה עד להפליא ואמר ברוך ה' יום יום כביצה טז. ופ"א כשבא מן הדרך שמע קול צוחה בעיר אמר מובטחני שאין זה בתוך ביתי כברכות ס. ואמר שצריך האדם להשתדל תמיד בלי הרך לעלות מעלה מעלה בכוחו הרוחני ולא לעשות שום דבר בשביל כבדו המדומה. ממאמריו היקרים אבות פ"א מ"יג שאמר נגיד שמיה אבד שמו ודלא מוסיף יסוף ודלא יליף קטלא חייב. ואמר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני, ואמר השפלתי היא הגבהתי, הגבהתי היא השפלתי ויק"ר פ"א־ה. ומאמרו היקר סוכה נג. כשהיה שמח בשבמחת בית השואבה (ונתגדל ביראת הרוממות) אמר אם
