אבות דרבי נתן טו

<< · אבות דרבי נתן · טו · >>

פרק חמשה עשר

א

והם אמרו שלשה דברים:

רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. אל תהי נוח לכעוס. שוב יום אחד לפני מיתתך.

יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך כיצד, מלמד שכשם שרואה את כבודו, כך יהא אדם רואה את כבוד חברו. וכשם שאין אדם רוצה שיהא שם רע על כבודו, כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חברו. ד"א יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך כיצד, בזמן שיש לו לאדם מאה רבוא ונוטלים את כל ממונו, אל יפגום את עצמו בשוה פרוטה:

ב

ואל תהי נוח לכעוס כיצד, מלמד שיהא עניו כהלל הזקן ואל יהי קפדן כשמאי הזקן.

מה היה ענותנותו של הלל הזקן, אמרו: מעשה בשני בני אדם שעמדו והמרו זה את זה וזה את זה בארבעה מאות זוז. אמרו כל שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז. הלך אחד מהם, ואותו היום ערב שבת היה עם חשיכה, וקא חייף רישיה. בא וטפח לו על הדלת. אמר, היכן הלל, היכן הלל, - נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו, בני, מה אתה צריך, אמר לו, הלכה זו אני צריך לשאול. אמר לו, אמור. אמר לו, מפני מה עיניהם של תרמודים תרוטות, אמר לו, מפני שדרין בין חול במדבר ובאות רוחות ומפזרות אותו על עיניהם לפיכך עיניהם תרוטות. הלך והמתין שעה אחת וחזר וטפח לו על הדלת אמר היכן הלל היכן הלל נתעטף ויצא אמר לו, בני מה אתה צריך, אמר לו, הלכה אני צריך לשאול. אמר לו, אמור. אמר לו, מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות, אמר לו, מפני שהם יושבין עם בצעי המים ובכל יום ויום הם הולכים במים לפיכך רגליהם רחבות. הלך והמתין שעה אחת וחזר וטפח על הדלת אמר היכן הלל היכן הלל. נתעטף ויצא. אמר לו, מה אתה צריך לשאול, אמר לו, הלכה אני צריך לשאול. אמר לו, אמור. נתעטף וישב לפניו. אמר לו, מה אתה צריך, אמר לו, כך נשיאים משיבים, אל ירבו כמותך בישראל. אמר לו, חס ושלום הוי זהיר ברוחך. מה אתה צריך, אמר לו, מפני מה ראשיהם של בבליים ארוכים. אמר לו, בני הלכה גדולה שאלת. לפי שאין שם חיות פקחות, כשנולד הולד מגדלות אותם על אברים של עבדים ושל שפחות, לפיכך ראשיהם ארוכות. אבל כאן שיש חיות פקחות, כשנולד הולד מגדלות אותו בעריסה ומשפשפות את ראשו, לפיכך ראשיהם סגלגלין. אמר לו, איבדת ממני ארבע מאות זוז. אמר לו, כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז והלל אל יקפיד:

ג

מה היה קפדנותו של שמאי הזקן, אמרו מעשה באדם אחד שעמד לפני שמאי. אמר לו, רבי כמה תורות יש לכם אמר לו, שתים אחת בכתב ואחת בעל פה אמר לו, את שבכתב אני מאמין לך, את שבעל פה איני מאמין לך. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל אמר לו, רבי כמה תורות נתנו, אמר לו, שתים: אחת בכתב ואחת בעל פה. אמר לו, בכתב אני מאמינך, בעל פה אין אני מאמינך. אמר לו, בני שב, כתוב לי אלף בית. אמר לו, מה זה, אמר לו, אלף. אמר לו, אין זה אלף אלא בית. אמר לו, מהו זה אמר לו, בית אמר לו, אין זה בית אלא גימל. אמר לו, מניין אתה יודע שזה אלף וזה בית וזה גימל, אמר לו, כך מסרו לנו אבותינו הראשונים, שזה אלף וזה בית וזה גימל. כשם שקבלת זו באמונה, כך קבל עליך זו באמונה.

מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית הכנסת ושמע תינוק שקורא (שמות כח) "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל". בא לפני שמאי אמר לו, רבי כל הכבוד הזה למי, אמר לכהן גדול שעומד ומשמש על גבי המזבח. אמר לו, גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. אמר לו, אין כהן בישראל, ואין לנו כהנים גדולים שיעמדו וישתמשו בכהונה גדולה אלא גר הקל שלא בא אלא במקלו ובתרמילו ויבא וישתמש בכהונה גדולה, גער בו והוציאו בנזיפה.

בא להלל. אמר לו, רבי גיירני על מנת שתשימני כהן גדול, שאעמוד ואשמש על גבי המזבח. אמר לו, שב ואומר לך דבר אחד. מי שמבקש להקביל פני מלך בשר ודם, לא דין הוא שילמוד איך יכנס ואיך יצא. אמר לו, הן. - אתה שמבקש להקביל פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך, הוא לא דין הוא שתלמוד איך תכנס לבית קודש הקדשים, איך תיטיב את הנרות, איך תקרב לגבי מזבח, איך תערוך את השולחן, איך תסדר את המערכה, אמר לו, הטוב בעיניך עשה. - כתב לו תחלה אלף בית, ולימדו תורת כהנים, והיה לומד והולך עד שהגיע (במדבר א) "והזר הקרב יומת". נשא אותו גר קל וחומר בעצמו ואמר, מה אם ישראל שנקראו בנים למקום, ועליהם אמרה שכינה (שמות יט) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'י קדוש", אף על פי כן הזהיר עליהם הכתוב והזר הקרב יומת. אני גר הקל, לא באתי אלא בתרמילי, על אחת כמה וכמה. מיד נתפייס אותו גר מאליו. בא לו אצל הלל הזקן אמר לו, כל הברכות שבתורה ינוחו על ראשך, שאם היית כשמאי הזקן לא באתי לקהל ישראל.

קפדנותו של שמאי הזקן בקש לאבדני מן העולם הזה ומן העולם הבא. ענותנותך הביאני לחיי העולם הזה והבא. אמרו: לאותו גר נולדו שני בנים, לאחד קראו הלל, ולאחד קראו גמליאל, והיו קוראין אותם גרים של הלל:

ד

שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע באיזה יום ימות שיעשה תשובה, אמר להם, כל שכן שיעשה תשובה היום, שמא ימות למחר. ישוב למחר, שמא ימות למחרתו, ונמצא כל ימיו בתשובה.

ר' יוסי בר יהודה אמר משום ר' יהודה בר אלעאי, שאמר משום רבי אלעאי אביו, שאמר משום רבי אליעזר הגדול: שוב יום אחד לפני מיתתך, והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב, אף כל דבריהם כגחלי אש: