ברכות ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלמוד בבלי

<< · ברכות · ב ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים
ברכות דף ב: במהדורת וילנא

גמרא[עריכה]

  • דילמא ביאת אורו הוא, ומאי "וטהר"? טהר גברא.
אמר רבה בר רב שילא: אם כן, לימא קרא 'ויטהר'. מאי "וטהר"? טהר יומא, כדאמרי אינשי: איערב שמשא ואדכי יומא.
  • במערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו, ובעו לה מיבעיא: האי "ובא השמש" – ביאת שמשו הוא, ומאי "וטהר" – טהר יומא, או דילמא ביאת אורו הוא, ומאי "וטהר" – טהר גברא?
והדר פשטו לה מברייתא: מדקתני בברייתא, "סימן לדבר – צאת הכוכבים", שמע מינה ביאת שמשו הוא; ומאי "וטהר"? טהר יומא:
  • אמר מר: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
ורמינהו: "מאימתי קורין את שמע בערבין? משהעני נכנס לאכול פיתו במלח, עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו". סיפא ודאי פליגא אמתניתין; רישא מי לימא פליגא אמתניתין?
לא; עני וכהן חד שיעורא הוא.
ורמינהו: (תוספתא/ברכות/א): "מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית? משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן. סימן לדבר, צאת הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". ואומר: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה""
מאי "ואומר"?
וכי תימא מכי ערבא שמשא ליליא הוא, ואינהו דמחשכי ומקדמי, תא שמע: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה".
קא סלקא דעתך דעני ובני אדם חד שיעורא הוא, ואי אמרת עני וכהן חד שיעורא הוא, חכמים היינו רבי מאיר. אלא שמע מינה עני שיעורא לחוד וכהן שיעורא לחוד.
לא; עני וכהן חד שיעורא הוא, ועני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא.
ועני וכהן חד שיעורא הוא? ורמינהו: "מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין? משעה שקדש היום בערבי שבתות, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר, משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן. רבי מאיר אומר, משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן. אמר לו רבי יהודה: והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים! רבי חנינא אומר: משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. רבי אחאי, ואמרי לה רבי אחא, אומר: משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב".
ואי אמרת עני וכהן חד שיעורא הוא, רבי חנינא היינו רבי יהושע! אלא לאו שמע מינה שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד? שמע מינה.
  • הי מינייהו מאוחר? מסתברא דעני מאוחר; דאי אמרת דעני מוקדם, רבי חנינא היינו רבי אליעזר. אלא לאו שמע מינה דעני מאוחר? שמע מינה:
  • אמר מר, "אמר ליה רבי יהודה: והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים". שפיר קאמר ליה רבי יהודה לרבי מאיר. ורבי מאיר? הכי קאמר ליה: מי סברת דאנא אבין השמשות דידך קא אמינא? אנא אבין השמשות דרבי יוסי קא אמינא, דאמר רבי יוסי: בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא, ואי אפשר לעמוד עליו.

...עמוד הבא...

רש"י[עריכה]

דילמא ביאת אורו – שיאור השמש ביום השמיני, ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו, ואחר יאכל:

אם כן – דהאי קרא "וטהר" לשון ציווי הוא, נימא קרא 'ויטהר', מאי "וטהר"?:

אידכי – לשון עבר, נתפנה מן העולם השמש:

מברייתא – דקתני לקמן בשמעתין: "משעה שהכהנים נכנסיןב* לאכול בתרומתן, וראיה לדבר – צאת הכוכבים", שמע מינה אין כפרתן מעכבתן:

משהעני – שאין לו נר להדליק בסעודתו:

סיפא ודאי פליגא אמתניתין – דקתני הכא: עד שעה שעומד ליפטר מתוך הסעודה, והיינו לא כרבי אליעזר ולא כרבנן ולא כרבן גמליאל, דדריש "ובשכבך" – תחילת זמן שכיבה, ובמתניתין תנן עד סוף האשמורה הראשונה (פירוש: לדברי המקדים):

עני וכהן – עני כל לילותיו, וכהן טמא לאכול בתרומה, חד שיעורא הוא, צאת הכוכבים:

בערבי שבתות – ממהרין לסעודה, שהכל מוכן:

שאין ראיה לדבר – שהיום כלה בצאת הכוכבים, זכר לדבר איכא:

דמחשכי – ועושין מלאכה בלילה משקיעת החמה עד צאת הכוכבים:

ומקדמי – ומשכימין, קודם היום, דאימא יום לא הוי עד הנץ החמה, והם מקדימין מעלות השחר, דהוי כמו מהלך חמישה מילין (פסחים צג ב):

תא שמע והיה לנו הלילה משמר – מדקאמר "והיום מלאכה", אלמא האי דעבר מעלות השחר עד צאת הכוכבים יממא הוא, וזכר לדבר איכא, דכל עת מלאכה קורא הכתוב יום:

קא סלקא דעתך רוב בני אדם היינו עניים – כלומר בני אדם בערבי שבתות, ועניים בימות החול, חד שיעורא הוא:

משעה שקדש היום בערבי שבתות – היינו בין השמשות, ספק יום ספק לילה, וכיון דספק הוא, קדש היום מספק:

משעה שהכהנים טובלים – היינו קודם בין השמשות, כדי שיהא להם קודם בין השמשות הערב שמש, והכי אמרינן ב"במה מדליקין" (שבת לה א) דזמן הטבילה קודם בין השמשות מעט:

והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים – רבי יהודה לטעמיה, דאמר ב"במה מדליקין": בין השמשות – כדי מהלך חצי מיל קודם צאת הכוכבים קרוי בין השמשות, והוי ספק, הלכך טבילה דמקמי הכי מבעוד יום הוא, ולאו זמן שכיבה הוא. ולקמן מפרש מאי אהדר ליה רבי מאיר:

נכנסין להסב – אית דאמרי בימות החול, ואית דאמרי בשבתות, מכל מקום מאוחר הוא (לכולם):

והי מינייהו מאוחר – (לכולם,) דעני או דכהן:

הכי גרסינן: אי סלקא דעתך דעני קודם, רבי חנינא היינו רבי אליעזר – בין השמשות דרבי יהודה מהלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים, ודרבי יוסי כהרף עין לפני צאת הכוכבים, ורבי מאיר כרבי יוסי סבר ליה, וכי טביל מקמי הכי סמוך לחשכה הוא, וזמן שכיבה קרינן ביה:


הערה ב*: צ"ל זכאין. (הב"ח)


תוספות[עריכה]

  • דילמא ביאת אורו הוא - פירש רש"י: עד שיזרח אורו של יום השמיני, ומאי "וטהר"? "טהר גברא", שיטהר האיש בהבאת קרבנותיו.
ותימה לפירושו: לפרוך אההיא דהערל (יבמות עד ב) דהעריב שמשו אוכל בתרומה וכו' - מנלן דביאת שמשו הוא?
ועוד, היכי מצי למימר דמיירי בזריחה? דאי בזריחה הוא, הוה מצי למיכתב בקרא 'וזרח השמש וטהר', כמו "ממזרח השמש" (במדבר כא), או לשון יציאה, כמו "השמש יצא על הארץ" (בראשית יט); ונקטג בקרא "ובא השמש", אלמא דהיינו שקיעת החמה!
ועוד, דבסמוך קא מבעיא ליה האי "ובא השמש", אי ביאת אורו הוא, ופשיט מברייתא, "זכר לדבר" וכו'; תפשוט ממתניתין (משנה נגעים פ"יד מ"ג), "העריב שמשו אוכל בתרומה", אלמא דהיינו ביאת שמש!
ויש לומר דהכי פירושו: ממאי דהאי "ובא השמש וטהר", ביאת שמש הוא ממש, ומאי "וטהר"? "טהר יומא", דהיינו צאת הכוכבים? דילמא ביאת אורו הוא, דהיינו תחילתה של שקיעת החמה, והוא תחילת הכנסתה ברקיע, ועדיין יש שהות ביום חמש מילין עד צאת הכוכבים, ומאי "וטהר"? "טהר גברא".
והשתא למתניתין דהערל לא קשה מידי, דמצי למימר "העריב שמשו" דהתם היינו ביאת אורוד, ואף מהתם לא תפשוט דהיינו צאת הכוכבים;
משום הכי איצטריך לאתויי הכא הברייתא דצאת הכוכבים.
  • אם כן לימא קרא ויטהר - אע"ג דבכמה מקומות כתב 'וטהר', התם ליכא למיטע. אבל הכא דאיכא למיטעי הוה ליה למכתב ויטהר.
  • משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח - תימה, עני גופיה מתי יתפלל: דהא אמרת זמן אכילתו, היינו זמן ק"ש, וכיוון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא, כדתניא לקמן (דף ד:): "וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה"!
ויש לומר, דזמן תפילה הוי קודם זמן סעודה, דלאו דווקא משעני נכנס לאכול אלא פורתא מעיקרא קאמר- שעד שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל.
  • אע"פ שאין ראיה לדבר - ראיה גמורה אינה, דהא לא מיירי התם לעניין ק"ש.
  • ואי ס"ד דעני קדים, רבי חנינא היינו ר' אליעזר - ולא מצי למימר דעני קדים לקדוש היום או קידוש היום קדים לשיעורא דעני - דלא מסתברא לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה, דכל זמנים הללו אית ביה.
  • אמר ליה ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים - תימה, תקשי ליה לנפשיה! שהרי פלג המנחה מבעוד יום היא, והוא אומר (לקמן דף כז.) 'מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן ערבית'.
ויש לומר, דלדידיה לא קשיא דלא דריש 'בשכבך ובקומך', אבל לרבנן דדקשי קשיא דאינו זמן שכיבה.



הערה ג*: צ"ל מדנקט (הב"ח).

הערה ד*: היינו ביאת אורו - פירוש, היינו לאו דווקא שקיעת החמה. (הב"ח)

גליון הש"ס[עריכה]

  • גמ' טהר יומא - עיין תוס' יו"ט ריש פ"ב דזבחים ד"ה וטב"י.
  • תוס' ד"ה משעה וכו' מתי יתפלל כו' - וכי בעני נכרי יהיה שיעורא?! בספר חדוות יעקב בשם גליון תוס' בכ"י.