ירושלמי עבודה זרה ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת עבודה זרה · פרק ג · הלכה ו | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ו משנה[עריכה]

מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה היה שלו ושל ע"ז ידון מחצה למחצה אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו וגו רבי עקיבה אומר כנדה שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה הנידה מטמא במשא אף עבודה זרה מטמא במשא

הלכה ו גמרא[עריכה]

כתיב תועבה בנידה וכתיב תועבה בשרצים וכתיב תועבה בע"ז בנידה כי כל אשר יעשה מכל התועבות בשרצים לא תאכל כל תועבה בע"ז ולא תביא תועבה אל ביתך אבל איני יודע לאי זו דבר הוקשה רבי עקיבה אמר לתועבה דנידה הוקשה מה הנידה מטמא במשא אף ע"ז מטמא במשא או מה הנידה מטמא על גב אבן מסמא אף ע"ז מטמא באבן מסמא רבי זריקא בשם רבי חנינה ואית אמר לה בשם רב חסדא מודה רבי עקיבה לחכמים שאין ע"ז מטמא באבן מסמא ורבנן אמרו לתועבה שבשרצים הוקשה מה השרץ מטמא בהיסט אף ע"ז מטמא בהיסט או מה השרץ מטמא בכעדשה יכול אף ע"ז תטמא בכעדשה רבי זעירא רבי יצחק בר נחמן רבי לעזר ר אבהו בשם רבי יוחנן ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה המת מטמא בכזית אף עבודה זרה תטמא בכזית או מה המת מטמא משיכניס ראשי אצבעותיו יכול אף ע"ז משיכניס ראשי אצבעותיו נתיצה נתיצה גמר מבית המנוגע מה בית המנוגע משיכניס ראשו ורובו אף ע"ז משיכניס ראשו ורובו אמר ר חנינה זאת אומרת שאין טומאת עבודה זרה מחוורת דלא כן מקישה לקלים ואינו מקיש לחומרין א"ר מנא מחוורת היא ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד ממנה לקלים שבה הדא דאת אמר בע"ז שבורה אבל בע"ז שלימה כל שהוא דמר רבי יוסי בי רבי בון רב חמא בר גוריון בשם רב בעל ראש גוייה הוה וכאפון הוה ומה טעם וישימו להם בעל ברית לאלהים מה טעמא דרבי עקיבה תעב תתעבנו כנדה מה טעמא דרבנן שקץ תשקצנו כשרץ מה מקיימין רבנן טעמא דרבי עקיבה תעב תתעבנו צאהו ונבליהו מה הן לרבנין יבליה רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי לעזר צא תאמר לו את שקורין אותו פני אלוה קורין פני כלב עין כוס קורין אותה עין קוץ גדייה קורין אותו גלייא רבי תנחומא בעי רב הונא כתיב העי אשר עם בית און מקדם לבית אל מקדם קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און תני בשם רבי לעזר לא רצה לקרות עומדה קורין אותו עמידה וצווחין לדהון של מיטי רגלים עמידה מה מקיימין רבנין צא תאמר לו רבי יוסי בי ר אבון רב הונא בשם רב יוסף מנין שאין אומר לאדם צא עד שיכנס ראשו ורובו אית מתניתא אמרה עבודה זרה כנדה ומשמשיה כנדה ואית מתניתא אמרה ע"ז כנדה ומשמשיה כשרץ מאן דמר ע"ז כנדה ומשמשיה כנדה ניחא ומאן דמר ע"ז כנדה ומשמשיה כשרץ כל עצמו אינו קרוי נדה אלא במשמשיה תיפתר בחקוקין על גופה דאמר רבי יעקב דכפר חנן תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו כעניין שאמר ויעש גדעון אפוד מתניתין כמאן דאמר ע"ז כנידה ומשמשיה כנידה ותנינן אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ תיפתר במשתחוה לבית עצמו דאמר ר בא רב הונא בשם רב המשתחוה לבית אמרו ר זעירא רבי אבהו בשם ר יוחנן המקדיש את הבית אין מועלין בו ומאן דאמר אין מועלין בו אסרו התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי והא מתניתא פליגא על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה היתה כלי וחובר בסיד וכו ע"ד פוסל את המקוה מפני שחקקה ואח"כ חיברה הא אם חיברה ואחר כך חקקה מה את עבד לה פתר לה כר יוחנן סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש דאמר עבודה זרה שנשברה מותרת וכן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור תיפתר למשתחוה לכל אבן ואבן ואח"כ בניין לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר ע"ז שנשברה אסורה וכן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר תיפתר במשתחוה לזמורה ואח"כ נטעה לוי אמר משתחוה לבית אסרו למערה לא אסרה מה בין בית למערה א"ר חנינה בי ר הלל בית היה לו שעת תלישה מערה לא היתה לה שעת תלישה רבי יוחנן פתר מתניתא בגר ונכרי שירשו את אביהן נכרי ולמה לא פתר לה בשבאת ע"ז ונסמכה לו תני בית ע"ז ונסמכה לו ואח"כ הלכה לה מותר אבל גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי אסורה תני בית ע"ז ונסמכה לו ואחר כך הלכה לה מותר אבל אם בא הוא ונסמך לעבודה זרה כל הבית לשם עבודה זרה אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן היה שלו ושל עבודה זרה ידון מחצה למחצה