1208
שמעון בן עזאי
וכשהיה אצל ר״ע אמרו כתובות סג.
ברתיה דר״ע עבדה לבן עזאי הכי
(שנתקדשה לו בצנעה ע״מ שילך ללמוד) והיינו
דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא
כעובדי אמה כך עובדי ברתה.
ובסוטה ד: אמדו אב״א נסיב ופירש, ובל״ס יען שהיה שקדן גדול בתורה וגם נכנס לפרדס וכאשר נבאר לקמן לכן פירש לגמרי מדרכי ע״הז, וכדאמרו יבמות סג: כשדרש כל שאינו עוסק בפ״ור כאלו שופך דמים וממעט הדמות אמרו לו — אתה נאה דורש ואינו נאה מקיים א״ל ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע״י אחרים, וכפי הנראה כשגירש את בת ר״ע רבו פירש אז ממנו ואח״כ התאונן ע״ז כנדרים עד: שאמר חבל עלך בן עזאי שלא שימשת (יותר) את ר״ע.
וכן התאונן שלא שימש את ר' ישמעאל כחולין ע: עא.
והכיר תמיד גדולת רבו ר״ע אף כשהגדיל יותר מכל חכמי דורו ואמר בכורות נח. כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (הוא ר״ע, רש״י).
הוא היה מהר' הנקראין בשם ״דנין לפני חכמים״ שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנניה בן חכינאי כסנהדרין יז:, ואמרו הוריות ב: ראוי להוראה כגון מאן אמר רבא כגון שמעון בן עזאי ושמעון ב״ז.
ובקידושין מט: ע״מ שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון ב״ז (תלמידים היו ובחורים ולא באו לכלל סמיכה ולא היה בימיהם כמותם בתורה, רש״י).
הלכותיו בברייתא מצינו ברכות כא: שדרש סמוכין שמכשפה בסקילה.
ובה: מהלך כעומד דמי, המוציא והמכניס פטור, המושיט והזורק חייב.
ובר״ה ו. אותו בלא ירצה ולא מאחר נדרו בלא ירצה.
וביבמות נא: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין.
ובסוטה כמה שיעור סתירה כדי לצלות ביצה (וחולק שם עם ר״א ור׳ יהושע ור׳ ישמעאל ור״ע).
ובקידושין כה .רבי אומר אף הסירוס, בן עזאי אומר אף הלשון (ואמרו שם בגמרא שלכן סידרו דברי דבי בהחלה חנא שמעה לדרבי וקבעה ,ושמעה לדבן עזאי ותני ,ומשנה לא זזה ממקומה).
וכן ב״ק פד: רבי אומר כויה נאמרה תחלה בן עזאי אומר חבורה נאמרה תחלה.
ושם קה. אמר ג׳ שבועות הן.
וכן נזכר מכלתא בא פ״יח, בשלח פ״א, משפטים פ״י.
דבריו היקרים באגדה מצינו אבות פ״ד מ״ב ג׳ ,הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה — אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.
ובאדר״נ ספ״כה אמר רד ממקומך ב' וג׳ מעלות ושב, טוב שיאמרו לך עלה משיאמרו לך רד, ואמר נוח למלוך על כל העולם מלישב ולשנות בפני בני אדם העטופים בסדינין (למי שאין תוכו כברו), והמאמר מובא בויק״ר פ״א־ה ושם ר״ע בשם ר״ש בן עזאי והוא ט״ס וצ״ל ר״ע ואית דמתני לה בשם רש״בע.
וברכות ו: אמר מאי כי זה כל האדם שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (למי שיש בו יראת שמים).
ושם מז. כל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו.
ושם מז: איזהו ע״ה כל שאין לו ציצית בבגדו.
וביומא לח. אמר בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא
ואפשר
