ר׳ שמעון בן ר׳ עקיבא
(ואפשר שאמר זאת יען שמפני איזה סיבה לא
נסמך ולכן אמר שאין לו להצטער ע״ז יען שכן
הוא גזירה מן השמים והכל בהשגחה).
ובמגילה יג. אמר אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית כהדסה.
ומאמרו היקר מנחות קי. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.
ובתו״כ קדושימ פ' ואהבת לרעך כמוך רע״א זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה, וכן הוא בירושלמי נדרים פ״ט ה״ג.
ובערכין טז: עד היכן היא תוכחה ואמר עד נזיפה (וחולק על ר״א ור׳ יהושע),
ויסופר ויק״ר פ״טז־ד שהיה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו א״ל שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק א״ל לאו אלא מחריז ד״ת לנביאים ונביאים לכתובים.
וכן היה בקי בלשון יונית כסוכה לה. שאמר א״ת הדר אלא אדור שכן בלשון יוני וכו'.
ובטבעיות כברכות סב: שאמר על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע, על כל מושב שב חוץ מן הקורה, השכם והערב וצא.
ור׳ יוסי הגלילי היה כמו חבירו כספרא מצורע־־קנב. שא״ל ריה״ג פרשה א״ל אין מפרשים לחכם, וחולק עמו נדרים עח., ב״ק יג.
מקומו הקבוע היה בטבריא כעירובין כט. שאמר רבא הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. ובקידושין כ. אמר אביי כן.
ובכורים פ״ב ה״ב התפאר ר׳ יוחנן (שהיה בטבריא) ואמר אנא בן עזאי דהכא.
והרביץ שם תורה הרבה עם תלמידים כברכות כב. שאמרו ר״ע לחשה לב״ע, ובן עזאי יצא ושנה לתלמידיו בשוק.
ואף שלא נזכרו בשמותם אבל מצינו שר' יוסי אמר בשמו כתמורה כא: א״ר יוסי ג׳ דברים משום ג׳ זקנים ר׳ ישמעאל ר״ע ובן עזאי.
ומה שמצינו ב״ק נט. ר׳ יוסי אומר נכי חיה, בן עזאי אומר נכי מזונות צ״ל שם ר״י הגלילי, וכן מה שאמרו נזיר סה. ר׳ יוחנן משום ב״ע הוא תנא דאמרו שם דתניא כמה שיעור תפיסה אר״י משום ב״ע וכו'.
והנה מלבד גדולתו בתורה היה עוסק גם בנסתרות במעשה מרכבה ומעשה בראשית בחגיגה יד: ד' נכנסו לפרדס בן עזאי, בן זומא, אחר ור״ע, ור״ע הזהירם וא״ל כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים אבל אך ר״ע נבנם בשלום ויצא בשלום, אבל בן עזאי הציץ ומת ועליו הכתוב אומר יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, בן זומא הציץ ונפגע, ובירושלמי שם איתא להיפוך, ורש״י פירש שמת בחור, ולפי פשטות הגיע לימי זקנה כי בזמן חכמי יבנה היה כבר מגדולי הדור שהיה מהדנין לפני חכמים וחי עד שנתגדל רבי יהודה ודיבר אתו כדרך חברים כברכות סב. יבמות ד..
וכן ר׳ יונתן שידוע ששימש את ר׳ ישמעאל בסוף ימיו מצינו חולין ז: א״ר יונתן נמתי לו לבן עזאי — נם לי ומה ישמעאל אומר וכו'.
ודעת המדרש תהלים פ״ט־יג ואיכ״ר פ״ב פ' בלע שבן עזאי היה מהרוגי מלכות, אבל בגמרא שלנו מפורש סוטה פ״ט מ״טו משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמע שנפטר כדרך כל הארץ, וכן מה שאמרו בחגיגה יד: בן עזאי הציץ ומת משמע כן,
ואמרו עליו ברכות נז: הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות.
ר' שמעון בן ר' עקיבא.
בירושלמי ברכות ספ״ו מעשה בר״ע שעשה משתה לשמעון בנו ועל כל חבית — אמר חמרא טבא וכו', ובשבת סז. מובא המעשה אך לא נזכר שם בנו.
אך
