ירושלמי יבמות ח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק ח · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן אוכלים ונשיהם לא יאכלו אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אילו יאכלו

הלכה א גמרא[עריכה]

(ויקרא כב) איש איש לרבות את הערל או איש איש לרבות את האונן אמר רבי יוסי בן חנינה כתיב (שם) כל זר לא יאכל קודש משום זרות אסרתי לך ולא אסרתי לך משום אנינה ר' טיופה סמוקא בעי קומי רבי יוסי או נאמר זרות אסרתי ולא אסרתי משום ערלה ומשום אנינה א"ל מאחר שכתוב א' מרבה וא' ממעיט מרבה אני את הערל שהוא מחוסר מעשה מגופו ומוציא את האונן שאינו מחוסר מעשה מגופו עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני ר' ישמעאל נאמר (שמות יב) תושב ושכיר בפסח ונאמר (ויקרא כב) תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמורים בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל רבי חגיי בעא אי מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את האונן אף תושב ושכיר האמור בתרומה נפסול בו את האונן א"ר הילא לא למדו תחת תחת תושב תושב אלא דברים האמורים בפרשה טומטום ואנדרוגינס ממקום אחר באו אונן ממעשר שני בא ר' אבון בעי ותהא תרומה אסורה לאונן מקל וחומר ומה אם המעשר שהוא מותר לזרים הרי הוא אסור לאונן תרומה שהיא אסורה לזרים אינו דין שתהא אסורה לאונן לא אם אמרת במעשר שהוא טעון מחיצה תאמר בתרומה שאינה טעונה מחיצה הא לפי שיש בזה מה שאין בזה ובזה מה שאין בזה לא צרכו ללמד זה מזה קדשים מהו שיהו אסורים בערל ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת העצם ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד הוי סופך לומר ממנו וממנו מה ממנו שנאמר בפסח פוסל בו את הערל אף (ויקרא ז) ממנו שנאמר בקדשים פוסל בו את הערל קדשים מהו שיהו אסורין לאונן ממנו ממנו מה (דברים כו) ממנו שנאמר במעשר פוסל בו את האונן אף ממנו שנאמר בפסח פוסל בו את האונן ומופנה הוא והלא דרושה היא כהדא דתני תושב זה קנוי קניין עולם שכיר זה קנוי קניין שנים יאמר תושב מה תלמוד לומר שכיר הקנוי קניין עולם אינו אוכל והקנוי קנין שנים אוכל אילו כן הייתי אומר תושב זה הקנויי קניין שנים וכשהוא אומר שכיר בא השכיר ללמד על התושב שהוא קניין עולם א"ר מתיה מכיון דכתיב (שמות יב) וכל ערל לא יאכל בו כמי שהוא מופנה מצד אחד על דעתיה דר"ע לאי זה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה כההיא דאמר רבי הילא בשם רבי יסא הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן רבי יסא בשם רבי יוחנן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן אפילו מלן לא יאכלו בתרומה רבי יוסי בשם ר' יוחנן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הלוקח עבדים מן הגוי ע"מ למוהלן וחזרו בהן מגלגל עמהן שנים עשר חדש אם קיבלו עליהן הרי זה יפה ואם לאו מותר למוכרן לגוי ר' יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי מעשה באחד שלקח עיר אחד של עבדים ערלים מן הגוי ע"מ למוהלן וחזרו בהן אתא שאל לרבנין אמר ליה גלגל עמהן שנים עשר חדש אם קיבלו עליהן הרי יפה ואם לאו הכל כמנהג המדינה ואמר רבי יצחק בר נחמן רבי יהושע בן לוי היה בלדוקיא והוה תמן ר' יודן נשייא בעא מיקרוץ אמר ליה המתן ואנו מטבילין את הגיורת הזו למחר רבי זירא שאל לר' יצחק בר נחמן למה מפני כבוד הזקן או משום שאין מטבילין את הגיורת בלילה אמר ליה משום שאין מטבילים את הגיורת בלילה אתא עובדא קומי דרבי יוסי מהו להטביל את הגרים בלילה ולא הורו עבד תושב לעולם גר ותושב הרי הוא כגוי לכל דבר ר' שמואל בר חייה בר יהודה בשם רבי חנינה גר ותושב מגלגלין עמהן שנים עשר חדש אם חזר בו הרי יפה ואם לאו הרי הוא כגוי לכל דבר רבי שמואל בר חייה בר יהודה רבי חנינה בשם רבי גר תושב צריך לקבל עליו על מנת שיהא אוכל נבילות אמר רבי הילא יאמרו הדברים ככתבן מה יאמרו הדברים ככתבן אמר ר' יוסי בר חנינה (דברים יד) לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אית תניי תני גר תושב אין מקבלין אותו עד שיקבל את כל המצות שכתוב בתורה אית תניי תני גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בע"ז שלו רבי בא בשם ר' חייה בר אשי גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בע"ז כגוי א"ר זעירא מדברי כולהון עד שיכפור בע"ז כגוי דל כן מה אנן אמרין הואיל והוא מצוה על ע"ז לא יבטל וגוים אינן מצויין על ע"ז ומבטלין אמר רבי יוסה שלא תאמר והוא שוה לישראל בשלשה דברים בלא תעשוק ולא תונה וגולה כישראל הוא לא לבטל לפום כן צריך מימר מבטל ע"ז כגוי מאן תנא בלא יעשוק רבי יוסה בי רבי יודה דתני גר תושב הרי בלא תעשוק דברי רבי יוסה בי רבי יודה רבי יודה אומר גר תושב בשבת כישראל ביום טוב מה ישראל ביום טוב אופה ומבשל ואסור בכל מלאכה אף גר תושב בשבת כן רבי יוסי אומר גר תושב בשבת כישראל בחולו של מועד מה ישראל בחולו של מועד מגבב מעל פני השדה ואסור בכל מלאכת השדה אף גר תושב בשבת כן ר"ש אומר גר תושב בשבת כישראל בשאר ימות השנה מה ישראל בשאר ימות השנה חורש וזורע וקוצר אף גר תושב בשבת כן רב אדא רב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב הלכה כרבי שמעון כתיב (שמות יב) וכל עבד איש מקנת כסף וגומר עבד איש את מוהלו בעל כורחו בן איש אין את מוהלו בעל כורחו רבי יוחנן בעי הא בן קטן את מוהלו על כורחו אפילו כבנו של אורכניס רבי חזקיה בשם רבא הא כיני מצא בתוכה תינוק מושלך הטבילו לשום עבד את מוהלו לשום עבד לשום בן חורין את מוהלו לשום בן חורין רבי יוחנן בעי לשום עבד הרי הוא כעבד אפילו כבנו של אורכניס רבי אבהו ורבי אלעזר בשם ר' הושעיה לא אמר כן אלא וכל עבד איש מקנת כסף עבדך איש את מוהלו על כורחו בנך איש אין את מוהלו על כורחו כההיא דמר רבי הילא בשם ר' יסא הלוקח עבדים ערלים מן הגוים על מנת למהול מה נפשך כעבד איש הוא את מוהלן על כרחן על מנת שלא למוהלן כבן איש הוא אין את מוהלו על כרחו המשוך והנולד מהול והמל עד שלא נתגייר לא יאכלו בתרומה רבי זריקן רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי יוחנן משום קנס רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב גזירה גזרו מה נפק מן ביניהון משך לו אחר ערלה או שנמשכה מאיליה אין תימר קנס אין כאן קנס אין תימר גזירה גזרו אפילו כן גזירה גזרו (בראשית יז) המול ימול גזירה לשתי מילות אחד למילה ואחד לפריעה אחת למילה ואחת למיצין עד כדון כר' עקיבה דו אמר לשונות ריבוין הן כרבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולין הן התורה דיברה כדרכה (בראשית לא) הלוך הלכת כי נכסף נכספתה (בראשית מ) גנב גנבתי מנלן אמר רבי יודה בר פזי (שמות ד) אז אמרה חתן דמים למולות מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצין רב אמר המול ימול מיכן לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול עד שימול ואין צריך לומר גוי ערל אמר ר' לוי כתיב (בראשית יז) ואתה את בריתי תשמור אתה וכל כיוצא בך תני ישראל מל את הכותי והכותי אינו מל את ישראל מפני שהוא מהול לשום הר גריזים דברי רבי יודה אמר לו רבי יוסי וכי איכן מצינו בתורה שהמילה צריכה כוונה אלא יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו המשוך לא ימול שלא יבא לידי סכנה דברי רבי יודה אמר לו רבי יוסי הרבה משוכין היה בימי בן כוזבא וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות המשוך והנולד מהול והמל עד שלא נתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית תני רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה על מה נחלקו על גר שנתגייר מהול שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אין צריך להטיף ממנו דם ברית רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה הלכה כדברי התלמיד אתא עובדא קומי רב ואמר מן הא דתני מפני שהיא ערלה כבושה הדא אמרה ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת רבי אבהו אמר אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית רב אדא בר אחווא אתיליד ליה חד בר נש כן מימסמס בה מית א"ר אבין נעשה כרות שפכה ונתענה עליו שימות רבנין דקיסרין אמרין נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימות (ויקרא יב) ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את השבת ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת אין אנדרוגינס דוחה את השבת שהיה רבי יודה אומר אנדרוגינס דוחין עליו את השבת וחייבין עליו כרת ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין בין השמשות דוחה את השבת ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת אין שנולד מהול דוחה את השבת שבית שמאי אומר צריך להטיף ממנו דם ברית תמן תנינן הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינס מה אמר בה רבי יודה נישמעינה מן הדא רבי יוחנן בן דהבאי אמר משום רבי יודה אף הסומא לית בר נש אמר אף אלא דו מודה על קדמייתא מחלפא שיטתיה דרבי יודה תמן אמר פרט והכא אמר לרבות רבי יודה ורבנין מקרא אחד הן דורשין רבנן דורשין (בראשית יז) ערל מה תלמוד לומר זכר עד שיהא כולו זכר רבי יודה דרש זכר מה תלמוד לומר ערל ואפילו מקצתו ערל ברם הכא (שמות כג) כל זכורך פרט לאנדרוגינס תמן תנינן קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא שמואל אמר אפילו אחזתו החמה שעה אחת ממתינין לו עד שלשים יום ואותן שלשים יום מהו להאכילו מחלבה של תרומה מהו לסוכו שמן של תרומה נישמעינה מן הדא הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה ונשיהם ועבדיהם יאכלו רבי אחא בשם רבי תנחום בי רבי חייה אין ערלה אלא משמיני והלאה ותני כן כל שלשים יום אסור להאכילו חלבה של תרומה ואסור לסוכו בשמן של תרומה לילי שמיני מה את עבד לה מן מה דתני לילי שמיני הנכנס לדיר להתעשר הדא אמרה לילי שמיני כשמיני הוא ותני כן כל שבעת ימים מותר להאכילו חלבה של תרומה ומותר לסוכו בשמן של תרומה תמן תנינן אילו הן ציצין המעכבין את המילה ר' אבינא בשם רבי ירמיה בחופה רוב גובהה של עטרה רבי יוסי בן יוסי אמר בחופה רוב גגה של עטרה רבי טבי בשם שמואל בודקין אותו בשעה שהוא מקשה מל ולא פרע את המילה כילו לא מל תני וענוש כרת רבי אחא בשם רבי אבהו הדא דתימר בשאין ביום כדי למרק אבל אם יש ביום כדי למרק ממרק ואינו חושש תני כל שעה שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה אמר ר' יוחנן דברי רבי יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה היידן רבי יוסי ההיא דתנינן תמן רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה כן אף במצה כן מן מה דאמר רבי יוחנן דברי ר' יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו אמר רבי לעזר דרבי לעזר ודרבי שמעון היא אמר רבי יוחנן דברי הכל היא שנייא היא הכא שלא הוסיף בה קניין אחר לפסול אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דאיתפלגון שומרת יבם כהנת שנפלה לפני שני כהנים יבמים עשה בה אחד מהן מאמר לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה אמר רבי שמעון בן לקיש מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת רבי יוחנן אמר לכשיבעול היה אחד מהן כשר ואחד פסול אף רבי יוחנן מודה רבי חייה בר אדא בעא קומי רבי מנא עשה בה הכשר מאמר אמר ליה מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש