שאמר טענו חטין והודה לו בשעורין פטור.
ויסופר בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ד שנאבד תפלין לאחד במועד אתא לגבי ר' חננאל ושלחיה לגביה ר' אבא בר נתן א"ל הב לי תפילך וזיל כתוב לך, א"ל רב איזיל כתוב ליה פי' שר' אבא ב"נ אמר לר' חננאל שיתן לו תפלין שלו ויכתוב לעצמו תפלין אחרים, ורב פסק לו שאין צריך לזה אך מותר לו לכתוב תפלין עבור אותו האיש בלי הערמה.
ובמבוא הירושלמי ערך ר' אבא ב"נ מביא מזה שהיה בדור השני, ומנזיר פ"ג (צ"ל פ"ז) ה"ב שהיה נושא ונותן עם ר' יסא תלמידו דר' יוחנן ור' יסא איקפיד עליו ומת עכ"ל, ולא הרגיש הרב החכם אם ר' אבא בר נתן היה גדול כ"כ עד שר' חננאל שהיה תלמיד מובהק לרב שלח לו איך יעשה וגם רב היה אז במקומן, איך אפשר לומר שזהו שנשא ונתן עם ר' יסא תלמיד ר"י שהיה בדור השלישי, ור' יסא יקפיד עליו על זקן הדור מדור העבר?.
ובספר משפחות סופרים ערך ר' אבא ב"נ שגג עוד יותר ובדא מעשה מה שלא היה מעולם וז"ל שם, הוא א' אבא ב"נ היה בבבל בימי רב ומלאכתו היה סופר תפלין, ופ"א היה מעשה שנאבד לאיש תפלין במועד וצוה רב לר' אבא ב"נ שיכתוב לו תפלין במועד, ומציין מו"ק פ"ג ה"ד וסמ"ג ה' תפלין.
ובמחילה מכבודו שאם הזכיר את הסמ"ג היה לו לעיין שם להעתיק כראוי, ועוד היכן מצא שר' אבא ב"נ היה סופר?
אבל גרסת הסמ"ג היא האמיתית וכן מובא בתוס' בג' מקומות, בעירובין צו., מו"ק יט, ומנחות לו:, וזה לשון הסמ"ג ההוא גברא דאבד תפלין אתא לקמיה דרב חננאל שדריה לקמיה "דרבה בר חנא" א"ל לספרא זיל הב ליה תפילך ואת כתוב אחריני – אתא לקמיה דרב א"ל לספרא זיל כתוב ליה להדיה, וממש כן הוא הירושלמי שלאחר נאבד תפלין בחו"המ ובא לר' חננאל (שהיה סופר כמפורש מגילה פ"א ה"ט) ושלח ר' חננאל לשאול לרבה בר חנא (שהיה חבירו דרב) ופסק לו שיתן לו תפיליו והוא יכתוב עבור עצמו תפלין אחרים (והוא ע"ד הערמה קצת), אבל רב פסק שיכול לכתוב גם עבור האיש לכתחלה בלי הערמה, אבל רבה בר נתן היה באמתתלמיד ר"ה ואח"כ תלמיד ר' יוחנן, וזה שאמרו נזיר פ"ז ה"ב ר' יסא בשם ר"י שני מתים וכו', התיב אבא בר נתן הגע עצמך – והוה עיינן (שלר' אבא ב"נ היה עינים גדולות) ואיתחזי גחיך ואיקפד עלוי ומית, ובקרבן העדה מביא ב' פירושים א) שר' יוחנן כעס עליו, וי"מ שר' יסא כעס עליו, והראשון נראה עיקר עכ"ל.
רבה (או רבא) בר עולא
קשה מאוד לומר שהוא בנו של עולא הנחותי תלמיד ר' יוחנן כי מצינו אותם ביחד כיבמות עז. אמר עולא אר"י – א"ל רבה בר עולא לעולא כמאן אי כר"י וכו', ואם היה בנו היה לו לומר א"ל רבה בריה.
וכן חגיגה כה: עולא אמר בדק לפסחו מותר לאכול בתרומתו, רבה בר עולא אמר אסור א"ל ההוא סבא לא תפלוג עליה דעולא, והיה לו לומר לא תפלוג עליה דאבוך.
ובימי אביי ורבא היה כבר מגדולי הדור כעירובין ג. שחולקין רבה בר עולא ורבא.
ובעירובין צג: אמר רבא מודה ר"ח ־ אי הכי אמר רבה ב"ע כגון וכו'.
ובזבחים צו: מתרצין אביי ורבא ורבה ב"ע.
ומנחות כא. אמר רבה ב"ע הכי
