ירושלמי פסחים ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת פסחים · פרק ב · הלכה ה | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


מתניתין

ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור יוצאין בהן בין כמושין אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו

גמרא

בחזרת חסין בעולשין טרוקסימון ובתמכה גנגידין בחרחבינה רבי יוסי בר' בון אמר רבי יסי חלי ובמרור ירק מר ופניו מכסיפין ויש לו שרף התיבון הרי חזרת מתוק הרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק ר' חיי' בשם ר' הושעי' כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר כך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה (בראשית מז) במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואח"כ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים בין כמושין אית תניי תני אבל לא כמושין אמר רב חסדא מ"ד כמושין בקלח מאן דאמר אבל לא כמושין בעלין ר' חייה בשם ר' יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו א"ר שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעה לר' בנימין בר יפת אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין אם בעיינן הם יצא בהם ידי חובתו בפסח א"ר זעירה מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות ר' חייה בר בא או ר' בנימין לא ר' חייה בר בא ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנין עלין לברייתה ונסבין תורמוסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה ותורמוסין לא שלוקין הן אין תימר שנייה היא שאמרה תורה מרורים תורמוסין כיון ששלקן בטלה מדתן א"ר יוסי בי רבי בון ולא פליגין זית על ידי שדרכו ליאכל חי אפי' כבוש בעינו הוא ירק כיון ששלקו נשתנה