סוטה ב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' המקנא לאשתו רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או ע"פ עצמו רבי יהושע אומר אמקנא לה על פי שנים בומשקה ע"פ שנים כיצד מקנא לה גאומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה דנכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה הואסורה לאכול בתרומה ואם מת וחולצת ולא מתייבמת:
גמ' מכדי תנא מנזיר סליק מאי תנא דקא תנא סוטה כדרבי דתניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וליתני סוטה והדר ליתני נזיר איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר דדמי לנדרים וקתני סוטה כדרבי:
המקנא דיעבד אין לכתחילה לא קסבר תנא דידן אסור לקנאות א"ר שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' (תהלים קכה, ג) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח, ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני:
ר"א אומר מקנא לה על פי שנים וכו':
עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה אבל זבטומאה עד אחד מהימן ותנן נמי עד אחד אומר אני ראיתי שניטמאת לא היתה שותה מדאורייתא מנלן דמהימן עד אחד דתנו רבנן (במדבר ה, יג) ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר או אינו אלא אפילו באחד ת"ל (דברים יט, טו) לא יקום עד אחד באיש
רש"י[עריכה]
מתני' המקנא לאשתו - לישנא דקרא נקט וקנא את אשתו (במדבר ה) ולקמן בגמ' מפרש מאי לשון קינוי ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה אומר לה אל תסתרי עם איש פלוני:
מקנא לה ע"פ שנים - אם בא להשקותה צריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם אל תסתרי עמו ואם לא קינא לה בפני שנים אינה נאסרת עליו בסתירתה ואינו משקה:
ומשקה ע"פ עד א' או ע"פ עצמו - ואפי' אין עדים שנסתרה אלא עד אחד או הוא עצמו אומר ראיתיה שנסתרה אחר שקינאתי לה נאסרת בסתירה עד שתשתה ולקמן ילפינן מקראי שסתירתה אוסרתה עליו מספק:
ר' יהושע אומר - צריך ב' עדים אף לסתירתה:
ודברה עמו - שלא במקום סתר:
עדיין מותרת לביתה - לשמש עם בעלה:
ומותרת בתרומה - אם אשת כהן היא:
כדי טומאה - כדי העראה:
אסורה לביתה - מספק כדילפינן לקמן (דף כח.) שלשה ונטמאה אמורים בפרשה וקנא את אשתו והיא נטמאה ונסתרה והיא נטמאה תחת אישה ונטמאה אחד שאסורה לבעל ואחד שאסורה לבועל אם ימות בעלה או יגרשנה ואחד שאסורה לתרומה:
ואם מת - קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם:
חולצת - לינשא לשוק ולא מתייבמת ובגמרא יליף לה:
גמ' מכדי תנא מנזיר קא סליק - כן סדר המשנה סוטה אחר נזיר:
מאי תנא דתנא סוטה - מאי תנא בנזירות דדמי לסוטה דתנא סוטה בתרה:
בקלקולה - בניוולה ובבשתה שמנוולין אותה כדקתני מתני' (לקמן דף ז:) קושר חבל למעלה מדדיה:
יזיר עצמו מן היין - שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה:
וליתני סוטה והדר נזיר - שכך היא סמיכת פרשתייהו:
ותנא המדיר - פרק הוא בכתובות המדיר את אשתו ואיידי דאיירי בנדרי' תנא נדרים אחר כתובו' ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר בתרה שאף הנזירות באה על ידי נדר והדר תנא סוטה בתרה:
לכתחילה לא - מדלא תני רבי אליעזר אומר מקנא אדם לאשתו על פי שנים:
אסור לקנאות - שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי ניוול ואפי' היא טהורה:
כי פתח - כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה:
מזווגין אשה לפי מעשיו - צנועה לצדיק ופרוצה לרשע:
כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים - לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק:
וקשין - לפני המקום:
לזווגם - הנך דלפי מעשיו:
כקריעת ים סוף - שנשתנו סדרי בראשית:
מושיב יחידים ביתה - אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית:
מוציא אסירים בכושרות - הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר לא חמה ולא צינה מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים:
איני - מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו ואם תאמר הכל גלוי לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה (דף טז:) מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה דאין זה בידי שמים:
זוג ראשון - לפי המזל:
זוג שני - לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו:
עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה - כלומר עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא בקינוי לר"א ובסתירה לר' יהושע:
אבל בטומאה - אם יש עדים בקינוי וסתירה ויש עד אחד שקילקלה בסתירתה נאמן ואינה שותה אלא יוצאה בלא כתובה ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה: שנטמאת באותה סתירה:
מנלן דמהימן עד אחד - בטומאה של סתירה אחר קינוי:
ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר - וקאמר עדים שנים אין בטומאה זו אלא עד א' וקרא בטומאה קמישתעי ושכב איש אותה שכבת זרע ועדים שנים אין בה אלא א' והיא לא נתפשה לא נאנסה וממילא שמעינן דמהימן מדכתיב והיא לא נתפשה להחמיר עליה בא הכתוב לדונה כמזידה ומרישא דקרא נמי שמעת דמהימן דקאמר ומעלה בו מעל ושכב איש אותה ואין מעיד בדבר אלא זה ולקמן (דף ג.) מפרש דהאי קרא בתר קינוי כתיב דכתיב בתריה ועבר עליו רוח קנאה וגו' ודרשינן ליה לקמן שכבר עבר:
או אינו אלא אחד - דקאמר קרא דאפילו עד אחד אין בה ולקמן פריך אלא במאי מיתסרא דקאמר קרא והיא לא נתפשה אלמא פשיטא דנטמאת מדמהדר בתר אונס ורצון:
ת"ל לא יקום עד א' וגו' - מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה שנים הם כדמפרש ואזיל:
תוספות[עריכה]
מתני' המקנא. איידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמיא לנדרים. תימה והא בריש מסכת נזיר (דף ב.) אמר דלא תנא ליה אלא אגב סוטה כדרבי וי"ל דלא קבעה בסדר נשים אלא אגב סוטה ומשום דדמיא לנדרים קבעה בתר נדרים מ"ר. ותימה אמאי לא קבעה אגב נדרים דהא בפ"ד [דנזיר] תנא משניות טובא דמיירי בנדרי נשים ובהפרת בעל ויש לומר דעדיפא ליה למימר משום סוטה דפרשיות נמי נסמכו ובריש מסכת שבועות (דף ב:) דייק נמי בכה"ג:
המקנא דיעבד אין. וא"ת וכי כל היכא דתני ה"א בתחילתן לשון דיעבד הוא והא קתני בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) ההולך לשחוט את פסחו ובעבודה זרה פרק השוכר (דף סט.) המניח עובד כוכבים בחנותו דמסיק בשמעתתא קמייתא דשחיטת חולין (דף ג.) דמיירי לכתחילה ובפרק ב' דשחיטת חולין (דף לז.) השוחט את המסוכנת ובפרק קמא דביצה (דף ו:) השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות ויש לומר דכל היכא דאיכא למיתלי בלישנא דייק הכי כגון הכא ובריש פ"ב דשחיטת חולין (דף כז.) והתם נמי בפ' קמא (דף טו:) השוחט במגל יד ובפ' קמא דביצה (דף ז:) השוחט חיה ועוף יחפור בדקר ובפ' חבית (שבת דף קמז.) הרוחץ במי מערה או במי טבריא ותימה היכי דייק מהכא דאסור לקנאות אמאי לא מתרץ המקנא שבא כדמתרץ בפ"ק דביצה (דף ז:) ועל כרחך אית לן למימר דהכא ממשנה יתירא דייק כדפרש"י:
הא בזוג ראשון הא בזוג שני. תימה בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף יח:) דאמר שמואל מותר לארס בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר קפריך ליה מהכא ארבעים יום קודם יצירת הולד אמאי לא מוקי התם מלתיה דשמואל בזוג שני:
קודם יצירת הולד. נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה:
אבל בטומאה עד אחד מהימן. תימה אדרבה איכא למימר איפכא אבל בטומאה בעינן בי תרי ומשום דאוסרתה איסור עולם ואי לאו ממתני' דמייתי מהיכא פשיטא ליה למימר הכי וי"ל דעדיפא ליה טומאה מקינוי וסתירה אף על גב דאוסרתה איסור עולם משום דרגלים לדבר:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוטה/פרק א (עריכה)
א א מיי' פ"א מהל' סוטה הלכה א' , סמ"ג עשין נו , טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף ב':
ב ב מיי' פ"א מהל' סוטה הלכה ב' , טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף ד':
ג ג מיי' פ"א מהל' סוטה הלכה ד' , טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף ו':
ד ד מיי' פ"א מהל' סוטה הלכה ב' , סמ"ג עשין נו , טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף ד':
ה ה מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה ט"ו:
ו ו מיי' פ"ו מהל' יבום הלכה י"ט , סמ"ג עשין נא , טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ד סעיף א':
ז ז מיי' פ"א מהל' סוטה הלכה י"ד , סמ"ג עשין נו , טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף י"ד:
ראשונים נוספים
תוספות שאנץ
מתוך: תוספות שאנץ/סוטה (עריכה)
אסורה לביתה. פירש הקונטרס מספק כדילפינן לקמן כו' תחת אישה ונטמאה. אחד שאסורה לבעל ואחד שאסורה לבועל אם ימות בעלה או יגרשנה. ואחד שאסורה לאכול בתרומה לשון הקו'. וה"ה דהוה מצי למימר דאסורה לבועל אלא אגב דתנא לעיל ומותרת לאכול בתרומה תנא נמי ואסורה לאכול בתרומה דלעיל לא מיירי בדין בועל כמו שהיא מותרת לביתה.
ואם מת חולצת ולא מתיבמת. ובגמרא יליף מנא לן והכי נמי הוה מצי למיתני פלוגתא דב"ש וב"ה דנוטלות כתובה ולא שותות וב"ה אומר' שאינן נוטלות כתובה אלא בממונא לא מיירי הכא.
גמ'. מכדי תנא מנזיר סליק מאי שנא דקתני סוטה. ואע"ג דאין סדר למשנה פי' בריש פ"ק דבבא מציעא.
כל הרואה סוטה בקלקולה. פ"ה בניוולה ובושתה שמנולין אותה (ממקום למקום שמטילין אותה) וקושר חבל למעלה מדדיה יזיר עצמו מן היין שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרים לה לשון הקונ'.
המקנא דיעבד אין לכתחלה לא. ותימה דהא איכא הרבה מקומות דלא פריך כי הכא כגון המביא גט לאשתו וכן השולח דהוי אפילו לכתחלה. וי"ל דלא פריך ליה אלא היכא דמצי למימר ביה תירוץ.
וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה. פ"ה יחידים אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגן יחד והוא קשה כמו מוציא אסירים ישראל בכושרות בחדש כשר לא חמה ולא צינה. וא"ת אמאי נקט קריעת ים סוף טפי משאר נסים של יציאת מצרים. וי"ל דמ"ד בכושרות דר' מדרשי' בעלמא בבכי ובשירות בכי למצרים ושירות לישראל והיינו קריעת ים סוף שבאותו נס היה כן ואמר ר"ת פי' מדמי ליה ליציאת מצרים וקריעת ים סוף שבאותו ענין שטבע הקב"ה את המצריים בים כדי להציל את ישראל כמו הורג בעלה של זה ואשתו של זה ומשיאן זה לזה דבזיווג שני קא מיירי כדמפרש בסמוך.
איני והאמר רב יהודה (רב אדא) [אמר רב] ארבעים יום. פ"ה איני מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם (רשעיו וזכותיו) [יצירתו] מכריזין את זיווגו וא"ת הכל גלוי לפניו והוא בידו הא אמר במסכת נדה דמלאך הממונה על ההריון נוטל הטיפה ומביאה לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טפש עני או עשיר אבל צדיק ורשע לא דאין זה בידי שמים [שאין נודע רשעו וזכיותיו]. כדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כפ"ה.
זווג שני. כמו אלמון לאלמנה אבל בחור שנשא אלמנה או איפכא הוי כמו זווג ראשון.
ע"כ לא פליגי אלא בקנוי וסתירה. כמ"ש לא פליגי אלא כדאי' דר' יוסי לקמן (מוחק) הוא לומר דקאי ע"כ לא פליגי אדר' יוסי דפליג לקמן ולפ"ה ניחא דפירש הכי ע"כ לא שמעי' בפלוגתייהו דבעי' ב' עדים אלא לקינוי לר' אליעזר ובשתיה לר' יהושע.
אבל בטומאה עד אחד נאמן. פ"ה אם יש עדים בקינוי ובסתירה ויש עד אחד שראה שקלקלה באותה שעה נאמן ואינה שותה ויוצאה בלי כתובה ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה לשון הקונטרס. וא"ת מנא לן דבטומאה עד אחד נאמן אימא דבעי שנים. וי"ל דאמתני' דמייתי אחר זה סמיך ועוד אומר הרב אלחנן מדלא קתני ר' יהושע אף משקה ע"פ עדים אלא קתני משקה לה דדוקא משקה בעי שנים אבל בטומאה בעד אחד סגי דאי בעי בטומא' ב' היה לו לומר נמי וטומאה ע"פ שנים כיון דאיירי בדיני סוטה.
שיטה מקובצת
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/סוטה/פרק א (עריכה)
מסכת סוטה פרק המקנא לאשתו
מתני' המקנא וכו'. על פי עד אחד או על פי עצמו. קשה לימא על פי עצמו לחוד. וכי תימא לא זו אף זו קתני הא בפרק מרובה (דף עד) דקתני גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי ד' וה'. ופריך על פי עד אחד פשיטא. ומשני הא קא משמע לן על פי עד אחד דומיא דעל פי עצמו וכו'. והכא לא בעי אמאי תנא שתיהן. וי"ל דתרווייהו צריכי דאי לא תני אלא על פי עצמו הוה אמינא דוקא איהו מהימן לשווייה אנפשיה חתיכה דאיסורא לאוסרה עליו עד שתשתה אבל עד אחד לא. ואי תנא על פי עד אחד הוה אמינא דוקא עד אחד משום דחזי לאיצטרופי בהדי אחר להכי איצטריך למיתני תרוייהו. אבל התם כיון דעל פי עצמו אינו משלם אף על גב דאמרינן בעלמא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי כל שכן דעל פי עד אחד אינו משלם הלכך אצטריך לפרושי אמאי תנא עד אחד. לקמן ע"ב תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר משום ר' אליעזר מקנא לה על פי עד אחד או על פי עצמו וכו' והתם לא שייך תירוץ זה דעל פי עד אחד נמי הוא המקנא. צעיר אי"ן:
רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים. לא הוה צריך למתני אלא אף משקה על פי שנים אלא להכי נקט תו מקנא לה לומר לך דוקא קינוי וסתירה הוא דבעינן שנים אבל בטומאה סגי בעד אחד. והיינו דאמרינן בגמרא עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה אבל בטומאה עד אחד מהימן. נראה שהוא מפירוש הרא"ש כנראה ממה שכתב לקמן סוף ד"ה אבל בטומאה וכו' עיין שם. צעיר אי"ן : ואם מת חולצת ולא מתייבמת. הוא הדין דהוה מצי למימר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דלקמן אם נוטלות כתובה אלא דבממון לא מיירי:
מכדי תנא מנזיר סליק מאי שנא דתנא סוטה. ואף על גב דקיימא לן אין סדר למשנה הני מילי לענין מחלוקת ואחר כך סתם לפי שזה תלוי במה ששנה רבי לתלמידיו ופעם שנה להם דברי היחיד בסתם לפי שראה לקבוע הלכה כמותו ובמסכת אחרת חזר מן הסתם ושנאה בלשון מחלוקת להודיע שאין הלכה כמו היחיד וכן לפעמים שנה מחלוקת תחלה ואחר כך הסתם ולא ידעינן הי מינייהו דקמייתא והי דבתרייתא כי לא שנו המסכתות אלא לפי מה שהיו התלמידים חפצים ללמוד. אבל כשסדר סדרן זו אחר זו על הסדר. (עיין עוד בתוס' דריש שבועות) : ותנא המדיר תנא נדרים. דמפרש בה נדרים שבין איש לאשתו בין אב לבתו וצריך לשנותה בתרה :
המקנא דיעבד וכו'. וא"ת וכי כל היכא דתני וכו' ככתוב (בקו') בתוספות. וי"ל דלא פריך לה אלא היכא דאיכא למטעי (כגון) שהוא לשון דיעבד. אי נמי יש לומר דלא פריך לה אלא היכא דמוצא בה תירוץ. גליון. והרא"ש בפירושיו כתב ויש לומר דלא דייק הכי אלא היכא דאיכא פלוגתא ואז צריך התנא לדקדק בלשונו להודיע כמי הוא סובר:
קסבר תנא דידן אסור לקנאות. תימה וכי אם אדם רואה את אשתו שהיא פרוצה ונסתרת עם העריות למה יהיה אסור לקנאות לה. ומצאתי תירוץ לקושיא מתוך הירושלמי דגרסינן התם הקינוי ר' אליעזר אומר חובה ר' יהושע אומר רשות. אמר ר' לעזר בן ר' יוסי קומי ר' יסא אתיא דר' אליעזר כבית שמאי ודר' יהושע כבית הלל. דר' אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה. מצא בה דברים כאורים לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כאורים פירוש כעורים לפום כן הוא אומר חובה. ודר' יהושע כבית הלל דבית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו לפום כן הוא אומר רשות רצה לקנאות יקנא לגרש יגרש. וכן נמי מאן דאמר אסור לקנאות סבר כבית הלל וכיון שיכול לגרשה מוטב שיגרשנה ממה שיקנא לה ותהיה עמו בקטטה וגם שמא תזנה תחתיו בסתר. ולבית שמאי דאי אפשר לגרש (מותר) חובה לקנאות. ואף על גב דבירושלמי מוקי מאן דאמר רשות כבית הלל ופרישנא דלבית הלל אסור לקנאות לא תקשה (הדאמר) הא דאמר לקמן דר' ישמעאל סבר רשות לקנאות וקאמר המקנא נכנסה בו רוח טהרה. דיש לומר אם אינו רוצה לגרש מחמת שיש לו בנים ממנה או שכתובתה מרובה רוח טהרה היא שיקנא לה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
מוציא אסירים בכושרות. והא דנקט כקריעת ים סוף ולא קאמר כיציאת מצרים כלישנא דקרא משום דדרשינן בכי ושירות בכי למצרים ושירות לישראל דהיינו על הים. עיין מה שכתב רש"י ועיין מה שכתוב בסוף פרק שני דסנהדרין. ובמכילתא (פרשת בא פי"ו) שנינו חרש שהוא כשר לא חמה קשה ולא גשמים. ר' יהושע אומר בכושרות אלו בוכים ואלו משוררים שבמצרים בוכים שנאמר ומצרים מקברים וישראל משוררים שנאמר קול רנה וגו' עיין שם. ומשמע דמשוררים היינו הלל דאכילת פסחים. ואפשר דבוכים ומשוררים אינו בזמן אחד. שוב ראיתי ברבה (פרשת במדבר פרשה ג') שאמרו המצריים בוכים מפני שהיו בזוזים וכו' וישראל משוררין שהיו טעונין ביזת שונאיהם עיין שם. ומכל מקום יתישב לפי מה שכתוב עוד שם אמר ר"א בכושרות אותן שהיו בוכין אלו ישראל ומשה וכו' הרי הן משוררין עכשיו שנאמר אז ישיר וגו' עיין שם. צעיר אי"ן. ויש מפרשים דלהכי מדמה ליה לגאולת ישראל ממצרים משום דהתם הרג למצריים וטבעם בים סוף בשביל ישראל כן הורג בעלה של זו ואשתו של וה ומזווגן יחד דבזווג שני מוקמינן :
ארבעים יום קודם יצירת הולד. הקשה רש"י הלא הכל גלוי וידוע לפניו יתברך. ותירץ דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה ואילו צדיק ורשע לא קאמר. ותירוץ זה אינו מספיק דנהי דיראת שמים אינו בידו ונתן שני דרכים בידו של אדם לבחור באיזה שירצה מכל מקום גלוי וידוע לפניו מי יבחר בטוב ומי ימאס בטוב כדכתיב קורא הדורות מראש. ודור ודור ודורשיו ודור ודור וחכמיו הכל הודיע לאדם מראש כמו שדרשו על פסוק זה ספר תולדות אדם. וצריך לומר שאף על פי שיודע אינו רוצה להכריז עליו גזרה שיגזור רשע לאשה רשעה שלא יטעה אדם לומר גזרה הוא מלפניו מטוב ועד רע. הרא"ש ז"ל בפירושיו. עיין מה שכתוב במכילתא פרשת בא פי"ו ועיין מה שכתבו הרמב"ם והראב"ד פ"ה דתשובה והריב"ש סימן קי"ט. צעיר אי"ן :
הא בזווג ראשון הא בזווג שני. וזווג שני כגון אלמון לאלמנה. אבל בחור שנשא אלמנה או אפכא הוי כמו זווג ראשון. גיליון ותוס' הרא"ש ז"ל. בסוף גיטין איתא כי האי לישנא כאן בזווג ראשון וכו'. ועיין מה שכתב הר"ן סוף פרק שני דסנהדרין (דף כב ע"א). ועיין מה שכתב הפרי חדש באבן העזר סימן קי"ט סוף ס"ב. צעיר אי"ן. ועיין עוד מה שכתב מ"ר הרב בעל פתח עינים הי"ו. יפ"ה:
עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה. קינוי לאו דוקא דלא פליגי אלא בסתירה. ויש מפרשים משום דר' יוסי בר' יהודה פליג לקמן אתנא דמתניתין וסבר דבקינוי פליגי ובסתירה לא פליגי. והכי קאמר בין אליבא דתנא דמתניתין ובין אליבא דר' יוסי בר' יהודה לא פליגי אלא בקינוי וסתירה אבל בטומאה מודו דעד אחד מהימן. גיליון. ודוחק הוא לפרש דקאמר עד כאן לא פליגי אדר' יוסי בר' יהודה דפליג לקמן ולפירוש הקונטריס ניחא. תוס' הרא"ש ז"ל. ונראה לי לפרש בקינוי וסתירה פירוש בסתירה שאחר קינוי. והוצרך להזכיר קינוי משום דבעי למימר אבל בטומאה עד אחד מהימן דהוא הדין דהוי אחר קינוי וסתירה. הרא"ש ז"ל בפירושיו.
אבל בטומאה עד אחד מהימן. תימה מנא לן דסברי בעד אחד מהימן דילמא לכולי עלמא בעינן שנים. וי"ל דאותנן נמי קסמיך. ועוד יש לומר כדפרישית מדהזכיר ר' יהושע בדבריו קינוי שלא היה צריך לאשמועינן דדוקא קינוי וסתירה צריך שנים אבל בטומאה עד אחר סגי. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן בתוס' וזה לשונן: ועוד אומר הרב ר' אלחנן מדלא קתני ר' יהושע אומר אף משקה על פי שנים אלא קאמר (מקנא) ומשקה לה על פי שנים משמע דדוקא סתירה בעי שנים אבל בטומאה בעד אחד סגי דאי הוה בעי בטומאה שנים הוה ליה למימר וטומאה על ידי שנים כיון דאיירי בעדי סוטה :
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
גמרא נוחה[עריכה]
סוטה פרק ראשון המקנא לאשתו
משנה:
המקנא כלומר ביקש ממנה לא להימנע מחברת פלוני לאשתו [1]:
רבי אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים ביקש את הבקשה לפניה מול שני עדים [2] ומשקה על פי עד אחד מספיק שבקש מול עד אחד כדי שתשתה מי מרים או ע"פ עצמו [3];
רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים ומשקה כמו גם יש צורך בשני עדים כדי להוכיח שהצטודדה עם אותו גבר שלפניה ביקש בן זוגה שלא להצטודד ע"פ שנים [4].
כיצד מקנא לה?
אומר לה בפני שנים: "אל תדברי עם איש פלוני"; ודברה עמו [5] - עדיין היא מותרת לביתה [6] ומותרת לאכול בתרומה [7];
נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה [8] - אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה עד שתית מי סוטה[9];
ואם מת אם בן הזוג שלה מת לפני ששתה מי סוטה ואין לה ילדים, ולמת אחים, אזי היא נישאת לאח על פי טקס הייבום או עוברת חליצה. במידה ויש חשש שהיא זנתה מתבצע מיד חליצה [10] - חולצת [11] ולא מתייבמת [12].
גמרא:
מכדי תנא מנזיר סליק [13] - מאי תנא [14] דקא תנא סוטה [15]? =[מפני שממשנת נזיר מגיעים אל משנת סוטה ובמילים אחרות מה הסיבה שמסכת סוטה אחרי נזיר?]
כדרבי, דתניא: 'רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה [16][17] - יזיר עצמו מן היין' [18].
וליתני סוטה והדר ליתני נזיר [19]?
איידי דתנא כתובות ותנא 'המדיר' [20] - [21] תנא נדרים [22], ואיידי דתנא נדרים - תנא נזיר [23], דדמי לנדרים [24]; וקתני סוטה [25] – כדרבי.
'המקנא' - דיעבד אין, לכתחילה לא [26]?
קסבר תנא דידן אסור לקנאות [27]!
א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה [28] אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו [29], שנאמר (תהלים קכה ג) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים [למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: וקשין [30] לזווגן [31] כקריעת ים סוף [32], שנאמר (תהלים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה [33] מוציא אסירים בכושרות [אך סוררים שכנו צחיחה] [34] [אולי רמז לסוטה בהמשך הפסוק: סוררים].
איני! והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני" [35]?
לא קשיא: הא בזוג ראשון [37] הא בזוג שני [38].
רבי אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים וכו' [ומשקה על פי עד אחד או ע"פ עצמו; רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים ומשקה ע"פ שנים]:
עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה [39], אבל בטומאה עד אחד מהימן [40]!? ותנן נמי: 'עד אחד אומר "אני ראיתי שניטמאת [41]" - לא היתה שותה' - מדאורייתא מנלן דמהימן עד אחד [42]?
דתנו רבנן: (במדבר ה יג) [ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה] ועד אין בה [והוא לא נתפשה] - בשנים הכתוב מדבר [43];
או אינו אלא אפילו באחד [44]?
ת"ל (דברים יט טו) לא יקום עד אחד באיש [לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא; על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר] [45]:
ממשמע שנאמר 'לא יקום עד באיש' [46] (דברים יט טו: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר) איני יודע שהוא אחד? מה ת"ל אחד? זה בנה אב: כל מקום שנאמר 'עד' - הרי כאן שנים [47], עד שיפרוט לך הכתוב 'אחד'; ואמר רחמנא (במדבר ה יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה) תרי לית בה [48], אלא חד, והיא לא נתפשה – אסורה. אלא [49]: טעמא - דכתיב 'לא יקום עד אחד באיש' [50], הא לאו הכי הוה אמינא 'עֵד' דסוטה [51] - חד הוא; [52] ואי אפילו חד ליכא - אלא במאי מיתסרא?
איצטריך [53]; [54] סלקא דעתא אמינא [55] 'עד אין בה' [56] - [57] אין נאמן בה!
'אין נאמן בה' [58]? ואלא מאי בעי [59]? עַד דאיכא תרי [60]? לישתוק קרא מיניה, דאתיא 'דבר' 'דבר' מממון [61], ואנא ידענא: מידי דהוה אכל עדיות שבתורה!?
איצטריך [62]: סלקא דעתא אמינא: סוטה [63] שאני [64], דרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה - ליתהימן בה עֵד אחד.
ומי מצית אמרת [65] דאין נאמן בה [66] ושריא [67]? והא מדכתיב 'והיא לא נתפשה' - מכלל דאסורה [68]?
איצטריך: סלקא דעתא אמינא אין נאמן בה [69] עַד דאיכא תרי, ובתרי נמי היא דלא נתפשה - קא משמע לן.
רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים וכו' [ומשקה ע"פ שנים]:
מאי טעמא דרבי יהושע?
אמר קרא: (במדבר ה יג) [ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה, ועד אין בה והוא לא נתפשה] 'בה' - בה [70] ולא בקינוי, 'בה' - ולא בסתירה.
ורבי אליעזר אומר: 'בה' - ולא בקינוי.
ואימא 'בה' - ולא בסתירה?
סתירה איתקש לטומאה דכתיב [71] 'ונסתרה והיא נטמאה'.
קינוי נמי איתקש לטומאה, דכתיב (במדבר ה יד) [ועבר עליו רוח קנאה] וקנא את אשתו והיא נטמאה [או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה]
- הא מיעט רחמנא 'בה'.
ומה ראית?
מסתברא סתירה עדיפא [72], שכן אוסרתה [73] כטומאה [74].
אדרבה, קינוי עדיף, שכן עיקר גרם לה [75]!?
אי לאו סתירה - קינוי מי איכא?
ואי לאו קינוי - סתירה מאי אהני?
אפילו הכי סתירה עדיפא, דאתחלתא דטומאה היא.
מתניתין [76] דלא כי האי תנא [77], דתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: המקנא לאשתו - מקנא על פי עד אחד או על פי עצמו, ומשקה לה על פי שנים.
השיבו חכמים לדברי רבי יוסי ברבי יהודה: אין לדבר [78] סוף [79].
מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה?
אמר קרא 'בה' - בה ולא בסתירה.
ואימא 'בה' - ולא בקינוי?
קינוי איתקש לטומאה, דכתיב: 'וקנא את אשתו והיא נטמאה'.
סתירה נמי איתקש לטומאה, דכתיב 'ונסתרה והיא נטמאה'!
ההוא לכמה שיעור סתירה: כדי טומאה הוא דאתא.
'השיבו חכמים לדברי רבי יוסי ברבי יהודה: אין לדבר סוף' - מאי ניהו [80]?
דזמנין דלא קני, ואמר קנאי [81].
-הא למשנתינו יש לדבר סוף [82]? זמנין דלא איסתתר ואמר: איסתתר [83]!?
אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: אף לדברי רבי יוסי ברבי יהודה אין לדבר סוף.
'אף לדברי רבי יוסי ברבי יהודה' - ולא מיבעיא למשנתינו [84]?
אדרבה למשנתינו [85] איכא עיקר [ולכן יש לדבר סוף], התם [שאינו דורש עד לקנאה, אלא אף על פי עצמו] - ליכא עיקר [86]!?
אלא אי איתמר הכי איתמר: א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: לדברי רבי יוסי ברבי יהודה - אף למשנתינו אין לדבר סוף.
א"ר חנינא מסורא: לא לימא איניש [87] לאיתתיה בזמן הזה 'לא תיסתרי בהדי פלוני', דילמא קי"ל כרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר 'קינוי על פי עצמו', ומיסתתרא [88], וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה, וקאסר לה עילויה איסורא דלעולם.
אמר ריש לקיש: מה לשון 'קינוי'? דבר המטיל קנאה [89] בינה לבין אחרים.
אלמא קסבר: קינוי על פי עצמו, וכולי עלמא לא ידעי דקני לה, ואמרי מאי דקמא [90] דקא בדלה [91], ואתו למיעבד קנאה בהדה!
ורב יימר בר רבי שלמיא משמיה דאביי אמר: דבר המטיל קנאה בינו לבינה.
אלמא קסבר: קינוי על פי שנים עדים, וכולי עלמא ידעי דקני לה [92], ואיהו [בעלה] הוא דאתי למיעבד קנאה בהדה [93];
הערות[עריכה]
- ^ 'המקנא לאשתו' - לישנא דקרא נקט: 'וקנא את אשתו' (במדבר ה). ולקמן בגמרא מפרש מאי לשון קינוי, ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה: אומר לה "אל תסתרי עם איש פלוני"
- ^ אם בא להשקותה צריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם "אל תסתרי עמו", ואם לא קינא לה בפני שנים - אינה נאסרת עליו בסתירתה ואינו משקה
- ^ ואפילו אין עדים שנסתרה אלא עד אחד, או הוא עצמו אומר "ראיתיה שנסתרה אחר שקינאתי לה" - נאסרת בסתירה עד שתשתה; ולקמן ילפינן מקראי שסתירתה אוסרתה עליו מספק
- ^ צריך שני עדים אף לסתירתה
- ^ שלא במקום סתר
- ^ לשמש עם בעלה
- ^ אם אשת כהן היא
- ^ כדי העראה
- ^ מספק, כדילפינן (לקמן כח,א): שלשה 'ונטמאה' אמורים בפרשה: 'וקנא את אשתו והיא נטמאה', 'ונסתרה והיא נטמאה' 'תחת אישה ונטמאה': אחד שאסורה לבעל, ואחד שאסורה לבועל אם ימות בעלה או יגרשנה, ואחד שאסורה לתרומה
- ^ קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם
- ^ לינשא לשוק
- ^ ובגמרא יליף לה
- ^ כן סדר המשנה סוטה אחר נזיר
- ^ בנזירות דדמי לסוטה
- ^ בתרה
- ^ בניוולה ובבשתה: שמנוולין אותה, כדקתני מתניתין (דף ז,ב): 'קושר חבל למעלה מדדיה'
- ^ לולא מסתפינא הייתי אומר: בקלקולה – כשנסתרה, כי מדוע יזיר עצמו מן היין כהן שעובד בבית המקדש בזמן שעושים פרשת סוטה?
- ^ שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה
- ^ שכך היא סמיכת פרשתייהו [בתורה]
- ^ פרק הוא בכתובות: 'המדיר את אשתו'
- ^ ואיידי דאיירי בנדרים
- ^ אחר כתובות
- ^ בתרה
- ^ שאף הנזירות באה על ידי נדר
- ^ והדר תנא סוטה בתרה
- ^ מדלא 'תני רבי אליעזר אומר: מקנא אדם לאשתו על פי שנים [אלא תנא 'המקנא’]
- ^ שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי ניוול ואפי' היא טהורה
- ^ כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה
- ^ צנועה לצדיק ופרוצה לרשע
- ^ לפני המקום
- ^ הנך דלפי מעשיו
- ^ שנשתנו סדרי בראשית
- ^ אדם יחיד ואשה יחידה, והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית
- ^ הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר: לא חמה ולא צינה; מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים
- ^ מי הוי זיווג לפי רשע וזכות? והא מקודם יצירתם - שאין נודע רשעו וזכותו - מכריזין את זוגו!
- ^ ואם תאמר: 'הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' - כדאמר במסכת נדה (טז,ב): מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו 'טיפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני, אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים.
- ^ לפי המזל
- ^ לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו
- ^ כלומר: עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא בקינוי לרבי אליעזר ובסתירה לרבי יהושע
- ^ אם יש עדים בקינוי וסתירה, ויש עד אחד שקילקלה בסתירתה – נאמן, ואינה שותה, אלא יוצאה בלא כתובה, ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה
- ^ באותה סתירה
- ^ בטומאה של סתירה אחר קינוי
- ^ וקאמר: עדים שנים אין בטומאה זו, אלא עד אחד, וקרא בטומאה קמישתעי: 'ושכב איש אותה שכבת זרע' ועדים - שנים - אין בה אלא אחד: 'והיא לא נתפשה' - לא נאנסה, וממילא שמעינן דמהימן, מדכתיב 'והיא לא נתפשה' להחמיר עליה בא הכתוב, לדונה כמזידה; ומרישא דקרא נמי שמעת דמהימן, דקאמר 'ומעלה בו מעל, ושכב איש אותה' ואין מעיד בדבר אלא זה! ו(לקמן דף ג,א) מפרש דהאי קרא - בתר קינוי כתיב, דכתיב בתריה 'ועבר עליו רוח קנאה וגו', ודרשינן ליה לקמן שכבר עבר
- ^ דקאמר קרא, דאפילו עד אחד אין בה; ולקמן פריך 'אלא במאי מיתסרא' דקאמר קרא 'והיא לא נתפשה'? אלמא פשיטא דנטמאת, מדמהדר בתר אונס ורצון
- ^ מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה שנים הם, כדמפרש ואזיל
- ^ ולא נאמר 'עדים'
- ^ אלא מדאיצטריך למיכתב 'אחד' - שמע מינה ד'עד' - שנים משמע, דאינו אלא לשון עדות וסתם עדות שנים
- ^ לעיל קאי: לפרושי מסקנא דמילתיה היכי מידריש 'ועד אין בה'
- ^ קושיא היא, כלומר
- ^ דההוא מוכח לך דהאי 'ועד אין בה' - בתרי קאמר
- ^ דכתיב הכא בסוטה
- ^ וקאמרינן:
- ^ 'לא יקום עד אחד' לגלויי עליה דהאי, ולאשמעינן דחד מהימן
- ^ דאי לאו הכי -
- ^ כל סתם 'עד' - אחד הוא, ובסוטה לא הוה אמינא דמיתסרא ואפילו בעד אחד, וכל שכן בלא עד! והכי הוה דרשינן ליה:
- ^ - דקא אמר רחמנא
- ^ הכי קאמר: ועד אחד
- ^ בתמיה
- ^ קרא
- ^ בתמיה? אמאי אתא קרא להאי
- ^ כתיב בנואפת 'כי מצא בה ערות דבר' (דברים כד), וכתיב בדיני ממונות 'על פי שני עדים יקום דבר' (שם יט)
- ^ 'לא יקום' - לגלויי עליה דהאי 'עֵד' דבשנים הכתוב מדבר, דאי לא גלי עליה - הוה אמינא: 'עד' - חד משמע, ואין נאמן בה - קאתא קרא לאשמועינן; ודקשיא לך: 'למה לי קרא'?
- ^ - שאחר קינוי וסתירה בא עֵד אחד והעיד שנטמאה באותה סתירה -
- ^ וראוי להאמינו כאן
- ^ דאי לא גלי רחמנא דכל 'עד' - שנים הם, דאנא אמינא דהאי 'עד אין בה' -
- ^ קאמר
- ^ א"כ בא הכתוב להקל עליה
- ^ דפשיטא לך דנטמאה, והיכי קאמר 'והיא לא נתפשה' א'ועד אין בה'? נהי דרישא דקרא איכא למימר ע"י שנים עדים: 'ושכב איש אותה' – בעדים, ועד אחד אין נאמן בה; אלא 'והיא לא נתפשה' היכי קאי א'אין נאמן בה'? הא אמרת דלא מחזקי לה בנבעלת
- ^ בטומאה קאי, דהא מינה סליק: 'והיא נטמאה ועד אין בה' ודרשינן 'אין בה תרי אלא חד' -
- ^ עד אחד נאמן [שלא נאנסה, ומפסידה כתובתה]
- ^ שם
- ^ לאחמורי בה
- ^ על הבעל ועל הבועל מספק
- ^ וַדַאִית, כדדרשינן לקמן: 'מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה' בפרק 'כשם שהמים בודקין' (כח,א)
- ^ שע"י הקינוי סתירתה אוסרתה
- ^ דקתני לר"א דקינוי בשנים, וסתירה על פי עצמו
- ^ דקתני לר"א סתירה בשנים, וקינוי על פי עצמו
- ^ אין לדברי ר' אליעזר
- ^ ולקמן מפרש לה
- ^ 'אין לדבר סוף' דקאמר
- ^ כשכועס עליה אומר 'קנאתי לה מפלוני', ומביא עדים שנסתרה עמו סתירה כל שהוא, דכיון דלא קינא לה - לא נזהרה בו
- ^ לדברי רבי אליעזר, בתמיה
- ^ ראיתיה שנסתרה
- ^ בתמיה
- ^ שכבר התחיל בעדים שלא ע"י כעס [ראה להלן בפירוש 'קנאה' לפי ריש לקיש]
- ^ ולכשיכעוס - נקל לומר 'קנאתי', והוא ימצא לה סתירות הרבה
- ^ אפילו בינו לבינה
- ^ ונסתרת, ונאסרת עליו
- ^ כעס, כמו (דברים לב כא) הם קנאוני בלא אל [כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם] , (משלי ו לד): כי קנאה חמת גבר [ולא יחמול ביום נקם]
- ^ מה יש לפנינו מה אירע עכשיו
- ^ שזו בודלת מן האנשים
- ^ שהעדים מגלין הדבר ואינן שונאין אותה
- ^ שזו מקניטתו על שחושדה