לדלג לתוכן

ביאור:בבלי סוטה דף ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלמא קסברי דאסור לקנאות [1]; ומאן דאמר מותר לקנאות - מהו לשון קינוי?

אמר רב נחמן בר יצחק: אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר (יואל ב יח) ויקנא ה' לארצו [ויחמל על עמו] [2].

תניא: היה רבי מאיר אומר: אדם עובר עבירה בסתר [3] והקב"ה מכריז עליו בגלוי [4], שנאמר (במדבר ה יד) 'ועבר עליו רוח קנאה [וקנא את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה]’, ואין 'עבירה' אלא לשון הכרזה [5], שנאמר (שמות לו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה.

ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנאמר (במדבר ה יב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:] 'איש איש כי תשטה אשתו' [ומעלה בו מעל] 'תשטה' כתיב.

תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה? שרגלים לדבר [6], שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה.

אמר ליה רב פפא לאביי: והא כי כתיבה קינוי בתר סתירה וטומאה הוא דכתיבה [7]!?

אמר ליה 'ועבר' - וכבר עבר.

אלא מעתה (במדבר לב כא) 'ועבר לכם כל חלוץ [את הירדן לפני ה' עד הורישו את איביו מפניו.] ' [8]- הכי נמי?

התם מדכתיב (במדבר לב כב) ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו [והייתם נקים מה' ומישראל; והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה’] משמע [9] דלהבא; אלא הכא, אי סלקא דעתך כדכתיבי: 'ועבר' בתר טומאה וסתירה - קינוי למה לי?

תנא דבי רבי ישמעאל: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח [10], שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו.

מאי 'רוח'?

רבנן [11] אמרי רוח טומאה, רב אשי אמר רוח טהרה [12].

ומסתברא כמאן דאמר [13] רוח טהרה [14], דתניא [15]: 'וקנא את אשתו' - רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה.

אי אמרת בשלמא רוח טהרה - שפיר [16], אלא אי אמרת רוח טומאה -רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה?

גופא: (במדבר ה יד ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה) 'וקנא את אשתו' - רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר: חובה; (ויקרא כא ג) [ולאחתו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא היתה לאיש] לה יטמא' - רשות, דברי רבי ישמעאל, ור"ע אומר: חובה; (ויקרא כה מו) [והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו; ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] 'לעולם בהם תעבודו' - רשות, דברי רבי ישמעאל; ר' עקיבא אומר: חובה [17]'.

אמר ליה רב פפא לאביי, ואמרי לה רב משרשיא לרבא: לימא רבי ישמעאל ורבי עקיבא בכל התורה כולה [18] הכי פליגי, דמר אמר רשות ומר אמר חובה [19]?

א"ל: הכא - בקראי פליגי: 'וקנא את אשתו' - רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה;

מ"ט דרבי ישמעאל? סבר לה כי האי תנא, דתניא [20]: רבי אליעזר בן יעקב: אומר כלפי [21] שאמרה תורה (ויקרא יט יז) 'לא תשנא את אחיך בלבבך [הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא]’ - [22] - יכול כגון זו [23]? ת"ל 'ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו' [24].

ור"ע?

קינוי אחרינא כתיב [שנים באותו פסוק יד: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה; או ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה - חד לרשות וחד לחובה</ref>.

ורבי ישמעאל?

[25] איידי דבעי למיכתב 'והיא נטמאה' 'והיא לא נטמאה'[26] - כתיב נמי 'וקנא את אשתו' [27], לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.

'לה יטמא' - רשות, דברי רבי ישמעאל; ר' עקיבא אומר: חובה; מ"ט דרבי ישמעאל?

איידי דכתיב (ויקרא כא א) [ויאמר ה' אל משה:] אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו', איצטריכא למיכתב 'לה יטמא' [28].

ור' עקיבא - מכי (ויקרא כא ב) [29] 'אם לשארו' [30] נפקא לה [31],

'יטמא' למה לי? - לחובה.

ורבי ישמעאל?

לה מיטמא [32], ואין מיטמא לאיבריה [33].


עמוד ב

ורבי עקיבא?

א"כ [34] - ליכתוב רחמנא 'לה' ולישתוק [35]; 'יטמא' למה לי? ש"מ.

ור' ישמעאל?

איידי דכתב 'לה' כתב נמי 'יטמא';

לכדתני דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה (ויקרא כה מו) [והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו [ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] – רשות, דברי רבי ישמעאל, ר"ע אומר חובה.

מאי טעמא דרבי ישמעאל? איידי דכתיב (דברים כ טז) [רק מערי העמים האלה אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה] לא תחיה כל נשמה' [36] - איצטריך נמי למיכתב 'לעולם בהם תעבודו' למישרי אחד מכל האומות [37] שבא על הכנענית [38] והוליד ממנה בן, שאתה רשאי לקנותו [39], דתניא [40]: מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד [41] ת"ל (ויקרא כה מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו [וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם, והיו לכם לאחזה.] [42].

יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד? ת"ל [43] 'אשר הולידו בארצכם' - מן הנולדים בארצכם [44] ולא מן הגרים בארצכם [45].

ורבי עקיבא מ'מהם תקנו' נפקא, 'לעולם בהם תעבודו' למה לי? לחובה.

ורבי ישמעאל?

'בהם' - ולא באחיכם [46].

ור"ע?

באחיכם - מסיפא דקרא נפקא: [47] 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך'.

ורבי ישמעאל?

איידי דכתיב 'ובאחיכם' - כתיב נמי 'בהם', לכדתני דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.

א"ר חסדא: זנותא בביתא - כי קריא [48] לשומשמא.

וא"ר חסדא: תוקפא [49] בביתא - כי קריא לשומשמא.

אידי ואידי [50] – באיתתא [51], אבל בגברא לית לן בה.

ואמר רב חסדא: בתחילה, קודם שחטאו ישראל [52] היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד [53], שנאמר (דברים כג טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך [להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך] כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם [54], שנאמר [55] 'ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך'.

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו [56] והולכת לפניו לעוה"ב, שנאמר (ישעיהו נח ח) [אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח] והלך לפניך צדקך [כבוד ה' יאספך], וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז - מלפפתו [57] והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר (איוב ו יח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו.

ר"א [רבי אלעזר בן פדת?] אומר: [העבירה] קשורה בו ככלב, שנאמר (בראשית לט י) [ויהי כדברה אל יוסף יום יום] ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה': 'לשכב אצלה' - בעולם הזה, 'להיות עמה' - לעולם הבא .

תנן התם [58]: שהיה בדין [59]: ומה עדות הראשונה [60], שאין אוסרתה איסור עולם [61], אינה מתקיימת בפחות משנים [62] - עדות האחרונה [63], שאוסרתה איסור עולם -אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים!? ת"ל (במדבר ה יג) 'ועד אין בה' - כל [64] שיש בה [65], וק"ו [66] לעדות הראשונה [67] מעתה: ומה עדות האחרונה, שאוסרתה איסור עולם, מתקיימת בעד אחד - עדות הראשונה, שאין אוסרתה איסור עולם, אינו דין שתתקיים בעד אחד!? ת"ל [68] (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו].

[69] ולהלן הוא אומר (דברים יט טו) [לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא;] על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר' - מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים - אף כאן על פי שנים.

האי – מ'כי מצא בה ערות דבר' נפקא? מ'בה' נפקא!? 'בה' - ולא בקינוי, 'בה' - ולא בסתירה מיבעי ליה [70]!?

הכי נמי קאמר [71]: תלמוד לומר: 'בה': 'בה' - ולא בקינוי, 'בה' ולא בסתירה;

וטומאה בעלמא [72] בלא קינוי ובלא סתירה [73] דלא מהימן עד אחד מנלן? [74]

נאמר כאן 'כי מצא בה ערות דבר' ונאמר להלן 'על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר': מה דבר האמור להלן - עדים שנים, אף כאן עדים שנים.

תנו רבנן: אי זו היא עדות הראשונה - זו עדות סתירה; 'עדות אחרונה'? - זו עדות טומאה.

הערות

[עריכה]
  1. ^ כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא אלמא אסור
  2. ^ התרה בילק וחסיל וגזם, שלא ישחיתו עוד את ארצו, דבשילוח גובאי משתעי פרשה לעיל. 'לארצו' - על ארצו, כמו 'וישאלו אנשי המקום לאשתו' (בראשית כו) - על אשתו; 'האתם תריבון לבעל' (שופטים ו לא) [ויאמר יואש לכל אשר עמדו עליו: האתם תריבון לבעל? אם אתם תושיעון אותו? אשר יריב לו יומת עד הבקר! אם אלהים - הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו]
  3. ^ כגון אשה פרוצה עוברת בסתר
  4. ^ שנותן בלב בעלה לקנאות לה והדבר מתפרסם בגלוי
  5. ^ הקב"ה מתכוין להעביר קול
  6. ^ שנטמאת
  7. ^ דאיתהימן בה עד אחד כתיב 'ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה וגו', וסמיך ליה 'ועבר עליו וגו', אלמא בלא קינוי נמי עד אחד מהימן בטומאה
  8. ^ בבני גד ובבני ראובן כתיב שהיה משה מצוה אותם לעבור עם יהושע את הירדן
  9. ^ מוכיח
  10. ^ ממרום; ולקמן מפרש רוח טהרה או רוח טומאה ע"י שטן הבא להחטיאו: להקניט את אשתו
  11. ^ דבי רב אשי
  12. ^ ששונא את הפריצות
  13. ^ דרוח דקאמר רבי ישמעאל
  14. ^ היא
  15. ^ דקאמר רבי ישמעאל רשות: פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא לקמן מפרש טעמייהו
  16. ^ אי רשות אי חובה
  17. ^ שאסור לשחרר עבדו
  18. ^ בכל עשה שבתורה
  19. ^ א"כ אין לך מצות עשה לרבי ישמעאל חובה
  20. ^ 'דתניא' לא גרסינן, אלא הדר ונקיט למילתייהו לפרושי כל חדא באפי נפשה
  21. ^ כמו 'אחרי'
  22. ^ שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר
  23. ^ שיראה את אשתו עוברת על דת יהודית, נסתרת עם שכיניה - לא יקנא לה [כלפי לשון כנגד]
  24. ^ אם רצה לקנא - הרשות בידו; ומשום דאי לא כתיב קרא הוה אמינא דאסור - הוא דא"ר ישמעאל הכא 'רשות'; אבל בכל מצות עשה שבתורה - לא אמר הכי
  25. ^ אמר לך
  26. ^ שספק הוא בידינו, ואעפ"כ אסרה הכתוב מספק
  27. ^ אחרינא, ואף ע"ג דמצי למיכתב הכי 'ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או לא נטמאה' - אפילו הכי אורחיה דקרא לחזור ולשנות את האמור מפני דבר אחר המתחדש בכפילתו
  28. ^ לומר שמותר ליטמא לקרובים הללו
  29. ^ 'לנפש לא יטמא בעמיו כי
  30. ^ הקרוב אליו: לאמו ולאביו וגו' [ולבנו ולבתו ואחיו] [פסוק ג] ולאחותו הבתולה [הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש - לה יטמא]
  31. ^ וממילא שמעינן דמיטמא לאלו
  32. ^ אם מתה
  33. ^ אם אחד מאלו מוכה שחין ואיבריו נופלין אין מיטמא להן דקיימא לן בהעור והרוטב (חולין קכח ב) אבר מן החי מטמא כאבר מן המת ואיצטריך לה למעוטי איבריה
  34. ^ דלאו לחובה אתא אלא להך דרשא
  35. ^ דמשמע לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' ולאחותו הבתולה לה' – כלומר לגופה שלם ולא לאבריה
  36. ^ בשבעה אומות כתיב החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי
  37. ^ משאר שבעים אומות
  38. ^ כל ז' אומות נקראו על שם כנען
  39. ^ דהלך אחר האב, ומותר להחיותו לך לעבד
  40. ^ דלהכי אתא קרא
  41. ^ גרסינן בבי"ת
  42. ^ לעיל מיניה כתיב 'מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה': אשר סביבות ארצכם - ולא מבני ארצכם, דשבעה אומות, וגם מבני התושבים; כל 'תושב' היינו שבא ממקום אחר ונתיישב כאן; וקאמר קרא שמותר לקנות מבניהם אשר יהיו להם מבנות ארצך
  43. ^ שם
  44. ^ בנים הנולדים בארצכם, והם בני התושבים, דהיינו אחרים שנשאו בארצכם נשים - אתה רשאי לקנות
  45. ^ ולא מן הבנים הנולדים לבני ארצכם במקום אחר מבנות שאר אומות והביאום לבניהם לגור שם
  46. ^ עבודת עבד
  47. ^ שם
  48. ^ תולעת של שומשמין האוכלתן כך הזנות מחרבת את הבית
  49. ^ כעס
  50. ^ תוקפא וזנותא דאמרינן דמחרבת את הבית
  51. ^ כשהאשה מזנה או כעסנית, לפי שהאשה מתעסקת בזנוניה, ואינה עושה מלאכתה, ולא משמרת ביתה, ומפקרת את של בעלה למנאפים
  52. ^ בעריות
  53. ^ בביתו
  54. ^ מלבא לביתם, דאינו יכול לראות בעבירות שבביתו
  55. ^ שם
  56. ^ לפני מיתתו מכרזת לפניו
  57. ^ כורכתו
  58. ^ בפרק מי שקינא (לא,א): אמאי דקתני: אמר עד אחד "ראיתיה שנטמאה" לא היתה שותה
  59. ^ שלא להאמינו אי לאו דכתיב קרא
  60. ^ סתירה
  61. ^ שאם תשתה ותמצא טהורה - מותרת לבעלה ולתרומה
  62. ^ כדבעינן למיגמר דבר דבר מממון
  63. ^ טומאה שהיא אחר הסתירה
  64. ^ עדות
  65. ^ נאמן, כדדרשינן לעיל: 'ועד אין בה' – תרי, אלא חד; וקא אמר אסורה, ואטומאה קאי, דהא מינה סליק: 'והיא נטמאה ועד אין בה'
  66. ^ שתתקיים בעד אחד
  67. ^ שתתקיים בעד אחד
  68. ^ באשה מקלקלת
  69. ^ ופרכינן: למה לי למיכתב? למילפה [שצריך שני עדים] בגזירה שוה:
  70. ^ דכיון דכתיב 'בה' - מיעוטא הוא, ולא גמרינן שאר עדיות דאשה מינה, וקמו להו במלתייהו ככל עדיות שבתורה
  71. ^ וגזירה שוה [’דבר דבר’] למילתא אחריתי נקט, ומתניתין חסורי מיחסרא והכי תנא ליה:
  72. ^ וגזירה שוה - לטומאת אשה דעלמא
  73. ^ שלא קינא לה בעלה, ובא עד אחד ואמר "אני ראיתיה שנטמאה"
  74. ^ והכא הוא דמהימן: משום דרגלים לדבר;