ביאור:בבלי סוטה פרק ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

פרק שלישי - היה נוטל

...הפרק הקודם | הפרק הבא...

משניות בפרק זה

משנה ראשונה - "היה נוטל את מנחתה"

דף י"ט עמוד א

משנה א

טקס הקטרת מנחת הסוטה

משנה

היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית,

ונותנה לתוך כלי שרת,

ונותנה על ידה.

וכהן מניח ידו מתחתיה, ומניפה.

הניף והגיש, קמץ והקטיר,

והשאר נאכל לכהנים.

סדר ההשקיה והקרבת המנחה

היה משקה - ואחר כך מקריב את מנחתה.

רבי שמעון אומר:

מקריב את מנחתה - ואח"כ היה משקה.

שנאמר "ואחר, ישקה את האשה את המים". (במדבר ה)

אם השקה - ואחר כך הקריב את מנחתה: כשרה.

גמרא למשנה א

גמרא

אמר ליה רבי אלעזר, לרבי יאשיה דדריה:

לא תיתב אכרעך, עד דמפרשת לה להא מילתא:

מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה?

מנא לן?! "והניף" כתיב בה!

- בבעלים מנלן:

אתיא "יד", "יד" - משלמים -

כתיב הכא "ולקח הכהן מיד האשה", (במדבר ה)

וכתיב התם "ידיו תביאנה", (ויקרא ז)

מה כאן - כהן, אף להלן - כהן.

ומה להלן - בעלים, אף כאן - בעלים.

הא, כיצד?

מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף.

סוגיא: הבהרה - המחלוקת: רק לגבי סדר ההקרבה וההשקיה

הניף והגיש, קמץ וכו'

היה משקה - ואחר כך מקריב את מנחתה:

הא אקרבה?!

הכי קאמר:

סדר מנחות כיצד?

הניף והגיש, קמץ והקטיר,

והשאר נאכל לכהנים.

ובהשקאה גופה, פליגי רבי שמעון ורבנן:

דרבנן סברי: משקה - ואח"כ מקריב את מנחתה,

ורבי שמעון סבר:

מקריב את מנחתה - ואחר כך משקה,

שנאמר "ואחר ישקה". (במדבר ה)

סוגיא: השקה ואז הקריב

ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה

(משנתנו)
רבי שמעון אומר: מקריב את מנחתה - ואח"כ היה משקה, שנאמר "ואחר, ישקה את האשה את המים". (במדבר ה).
אם השקה - ואחר כך הקריב את מנחתה: כשרה.

דף י"ט עמוד ב

סוגיא: מעכבי תגובת ההשקיה

ת"ר

"והשקה" מה ת"ל? והלא כבר נאמר "והשקה"?

שאם נמחקה מגילה, ואומרת איני שותה,

מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.

- דברי רבי עקיבא.

ר"ש אומר:

"ואחר ישקה" - מה ת"ל? והלא כבר נאמר "והשקה"?

אלא: לאחר כל מעשים כולן האמורין למעלה -

מגיד: ג' דברים מעכבין בה -

עד שלא קרב הקומץ,

ועד שלא נמחקה מגילה,

ועד שלא תקבל עליה שבועה.

עד שלא קרב הקומץ:

ר"ש לטעמיה דאמר: 'מקריב את מנחתה - ואח"כ משקה'.

עד שלא נמחקה מגילה:

אלא מאי משקה לה?

אמר רב אשי: לא, נצרכה - לשרישומו ניכר.

עד שלא תקבל עליה שבועה -

מישתא הוא דלא שתיא הא מיכתב כתבי לה?

והאמר רבא:

מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה,

לא עשה ולא כלום?

- כדי נסבה.

במאי קמיפלגי?

תלתא קראי כתיבי:

"והשקה" קמא,

"ואחר ישקה",

"והשקה" בתרא,

רבנן סברי:

והשקה קמא - לגופו: שמשקה - ואח"כ מקריב את מנחתה.

ואחר ישקה - מיבעי ליה לשרישומו ניכר.

והשקה בתרא - שאם נמחקה מגילה, ואומרת איני שותה: מערערין אותה ומשקה אותה בעל כרחה.

ור"ש סבר:

ואחר ישקה - לגופו: שמקריב את מנחתה - ואח"כ משקה.

והשקה קמא - שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה - כשרה.

והשקה בתרא - שאם נמחקה מגילה, ואמרה איני שותה: מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.

ורבנן - בדיעבד לא פתח קרא.

סוגיא: השקייה בעל כרחה

וסבר ר"ע משקין אותה בעל כרחה?

והתניא:

רבי יהודה אומר:

כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה,

שאם נמחקה מגילה ואמרה 'איני שותה': מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ.

אמר רבי עקיבא:

כלום אנו צריכין אלא לבודקה, והלא בדוקה ועומדת?

אלא: עד שלא קרב הקומץ - יכולה לחזור בה.

משקרב הקומץ - אינה יכולה לחזור בה.

וליטעמיך: תיקשי לך היא גופה -

משקרב הקומץ - אינה יכולה לחזור בה: והלא בדוקה ועומדת?

לא קשיא:

הא - דקהדרא בה מחמת רתיתא,

והא - דקהדרא בה מחמת בריותא.

והכי קאמר:

כל מחמת בריותא כלל - כלל לא שתיא,

מחמת רתיתא -

עד שלא קרב הקומץ:

דאכתי לא אמחוק מגילה, אי נמי - אמחוק מגילה,

דשלא כדין עביד כהנים דמחקי -

מצי הדרא בה.

משקרב הקומץ:

דבדין עביד כהנים דמחקי -

לא מצי הדרא בה.

דף כ' עמוד א

קשיא דר' עקיבא אדרבי עקיבא:

התם אמר מחיקה מעכבא

והכא אמר קומץ מעכב?

תרי תנאי ואליבא דר"ע.

סוגיא: חזרה בה מטענת בעיות בריאות

איבעיא להו:

אמרה: 'איני שותה מחמת בריותא', וחזרה ואמרה 'שותה אני', מהו?

כיון דאמרה 'איני שותה' - 'טמאה אני' קאמרה,

וכיון דאחזיק נפשה בטומאה - לא מציא הדרה בה?

או דילמא: כיון דאמרה 'שותה אני' -

גליא דעתה דמחמת ביעתותא הוא דאמרה?

תיקו.

סוגיא: טעם מר

אמר אבוה דשמואל: צריך שיתן מר לתוך המים.

מ"ט?

דאמר קרא "מי המרים" שמרים כבר.

משנה ב: "עד שלא נמחקה"

מסרבת או מודה בזמן הטקס

עד שלא נמחקה המגילה - אמרה 'איני שותה':

מגילתה נגנזת,

ומנחתה מתפזרת על הדשן

ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת.

נמחקה המגילה - ואמרה 'טמאה אני':

המים נשפכין,

ומנחתה מתפזרת על בית הדשן.

נמחקה המגילה - ואמרה 'איני שותה':

מערערין אותה, ומשקין אותה בעל כרחה.

תגובת ההשקייה ותליית הזכות

אינה מספקת לשתות, עד שפניה מוריקות,

ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידין.

והם אומרים: "הוציאוה! שלא תטמא העזרה!"

אם יש לה זכות - היתה תולה לה.

יש זכות תולה שנה אחת. יש זכות תולה ב' שנים. יש זכות תולה ג' שנים.

מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה.

ר"א אומר: כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות.

ר' יהושע אומר: רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות.

הוא היה אומ:ר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם.

גמרא למשנה ב

גמרא

סוגיא: כתיבה בדיו מחיק

א"ר יהודה אמר שמואל, משום ר"מ רבי מאיר:

כשהייתי למד תורה אצל ר"ע, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו,

ולא אמר לי דבר.

כשבאתי אצל ר' ישמעאל, א"ל אמר לי:

בני מה מלאכתך?

אמרתי לו: לבלר אני.

אמר לי:

בני, הוי זהיר! שמלאכתך מלאכת שמים היא.

שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת,

נמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו.

אמרתי לו: דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו, וקנקנתום שמו.

אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו התורה אמרה "ומחה" - כתב שיוכל למחות.

מאי

קא"ל קא אמר ליה ומאי קא מהדר ליה?

הכי

קא"ל קא אמר ליה:

לא מבעיא בחסירות ויתירות - דבקי אנא.

אלא: אפילו למיחש לזבוב - דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלי"ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש!

דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו, וקנקנתום שמו

איני? והא תניא:

אמר רבי מאיר:

כשהייתי למד תורה אצל ר' ישמעאל,

הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר.

כשבאתי אצל ר"ע רבי עקיבא אסרה עלי.

קשיא: שמוש אשמוש, קשיא אסרה אאסרה?!

בשלמא שמוש אשמוש - לא קשיא:

מעיקרא אתא לקמיה דר' עקיבא,

כיון דלא מצי קם אליביה,

אתא לקמיה דר"י, וגמר גמרא.

הדר אתא לקמיה דר"ע - סבר סברא.

אלא אסרה אאסרה קשיא?

קשיא!

סוגיא: מחיקת פרשת סוטה

תניא:

רבי יהודה אומר:

אומר היה ר"מ לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו,

דף כ' עמוד ב

...חוץ מפרשת סוטה בלבד.

רבי יעקב אומר משמו:חוץ מפרשת סוטה של מקדש.

מאי בינייהו?

א"ר ירמיה: למחוק לה מן התורה - איכא בינייהו.

והני תנאי, כי הני תנאי:

דתניא:

אין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת.

רבי אחי בר יאשיה אומר: מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת.

אמר רב פפא: דילמא לא היא?

עד כאן לא קאמר ת"ק התם,

אלא כיון דאינתיק לשום רחל: לא הדרא מינתקא לשום לאה.

אבל תורה: דסתמא כתיבה - הכי נמי דמחקינן?

אמר רב נחמן בר יצחק: דילמא לא היא?

עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם,

אלא במגילה: דאיכתוב לשום אלות בעולם.

אבל תורה: דלהתלמד כתיבה - הכי נמי דלא מחקינן?

ורבי אחי בר יאשיה לית ליה:

כתב לגרש את אשתו - ונמלך,

מצאו בן עירו, ואמר לו 'שמי כשמך, ושם אשתי כשם אשתך'

פסול לגרש בו?

אמרי התם "וכתב לה" (דברים כד) אמר רחמנא - בעינן כתיבה לשמה.

הכא נמי "ועשה לה"? (במדבר ה)

מאי עשייה: מחיקה.

סוגיא: מקורות לאמירות במשנה

אינה מספקת לשתות עד שפניה [כו']:

מני?

ר"ש היא. דאמר: 'מקריב את מנחתה - ואח"כ משקה.

דכמה דלא קרבה מנחתה - לא בדקי לה מיא.

דכתיב "מנחת זכרון מזכרת עון" (במדבר ה).

אימא סיפא: יש לה זכות היתה תולה לה

אתאן לרבנן!

דאי ר"ש - האמר: אין זכות תולה במים המרים?

אמר רב חסדא:

הא מני? ר"ע היא:

דאמר 'מקריב את מנחתה - ואח"כ משקה'

ובזכות סבר לה כרבנן.

סוגיא: הוצאת האשה מהמקדש

והם אומרים הוציאוה וכו':

מ"ט? דדילמא מתה.

למימרא דמת אסור במחנה לויה.

והתניא:

טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה,

ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו.

שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג) - עמו במחיצתו.

אמר אביי: שמא תפרוס נדה.

סוגיא: תוצאות הפחד

למימרא דבעיתותא מרפיא?

אין כן.. דכתיב "ותתחלחל המלכה מאד" (אסתר ד) ואמר רב: "שפירסה נדה".

והא אנן תנן:

חרדה מסלקת דָמִים?

פחדא צמית,

ביעתותא מרפיא.

סוגיא: זכות תולה

יש לה זכות היתה וכו':

מני מתני'?

לא אבא יוסי בן חנן,

ולא ר"א בן יצחק איש כפר דרום,

ולא רבי ישמעאל?

דתניא

אם יש לה זכות תולה לה שלשה חדשים - כדי הכרת העובר

דברי אבא יוסי בן חנן.

ר"א בן יצחק איש כפר דרום אומר: ט' חדשים.

שנאמר "ונקתה ונזרעה זרע", (במדבר ה)

ולהלן הוא אומר "זרע יעבדנו יסופר" (תהילים כב) -

זרע הראוי לספר.

רבי ישמעאל אומר: שנים עשר חדש.

ואע"פ שאין ראיה לדבר, זֵכֶר לדבר:

דכתיב "להן מלכא מלכי ישפר עליך, וחטיך בצדקה פרוק, ועויתך במיחן ענין." (דנייאל ד)

סוגיא: מיהו המקור למשנה

יש לה זכות היתה

משנתנו: "אם יש לה זכות, היתה תולה לה. יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות תולה ב' שנים, יש זכות תולה ג' שנים"

וכו':

מני בשיטת מי מתני' מתניתין

להרחבה?

לא אבא יוסי בן חנן,

ולא ר"א ראשי תיבות: רבי אליעזר בן יצחק איש כפר דרום,

ולא רבי ישמעאל!

דתניא:

אם יש לה זכות,

תולה לה שלשה חדשים,

כדי הכרת העובר;

דברי אבא יוסי בן חנן.

ר"א בן יצחק איש כפר דרום אומר:

ט' חדשים,

שנאמר: "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה כח);

ולהלן הוא אומר: "זרע יעבדנו יסופר" (תהלים כב לא),

זרע הראוי לספר.

רבי ישמעאל אומר:

שנים עשר חדש.

ואע"פ ראשי תיבות:ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר,

דכתיב:

"להן מלכא מלכי ישפר עליך,

"וחטיך בצדקה פרוק,

"ועויתך במיחן ענין,

דף כ"א עמוד א

"הן תהוי ארכא לשלותיך" (דניאל ד כד).

וכתיב: "כלא מטא על נבוכדנצר מלכא" (דניאל ד כה),

וכתיב: "לקצת ירחין תרי עשר" (דניאל ד כו).

לעולם - רבי ישמעאל, ואשכח קרא דאמר ותני,

דכתיב "כה אמר ה', על שלשה פשעי אדום..." (עמוס א).

ומאי "אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר"?

דלמא שאני (עובדי כוכבים) [גוים] דלא מפקיד דינא עלייהו.

סוגיא: איזו זכות עוזרת לאשה

ויש זכות תולה ג' שנים כו':

זכות דמאי?

אילימא זכות דתורה?

הא אינה מצווה ועושה היא!

[סוגית ביניים: הגנת מצוות והגנת התורה]

אלא זכות דמצוה?

זכות דמצוה מי מגנא כולי האי?

והתניא:

את זו דרש רבי מנחם בר יוסי

"כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו).

תלה הכתוב את ה"מצוה" ב"נר",

ואת ה"תורה" ב"אור".

את המצוה בנר - לומר לך:

מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה,

אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה.

ואת התורה באור, לומר לך:

מה אור מגין לעולם,

אף תורה מגינה לעולם.

ואומר "בהתהלכך, תנחה אותך" וגו' (משלי ו):

"בהתהלכך, תנחה אותך" - זה העוה"ז,

"בשכבך, תשמור עליך" - זו מיתה,

"והקיצות, היא תשיחך" - לעתיד לבא.

משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה,

ומתיירא מן הקוצים, ומן הפחתים, ומן הברקנים, ומחיה רעה, ומן הליסטין...

ואינו יודע באיזה דרך מהלך.

נזדמנה לו אבוקה של אור:

ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים...

ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין,

ואינו יודע באיזה דרך מהלך.

כיון שעלה עמוד השחר:

ניצל מחיה רעה ומן הליסטין...

ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.

הגיע לפרשת דרכים:

ניצל מכולם!

ד"א ראשי תיבות:דבר אחר:

עבירה מכבה מצוה

ואין עבירה מכבה תורה

שנאמר "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים ח).

א"ר יוסף:

מצוה -

בעידנא דעסיק בה:

מגנא ומצלא.

בעידנא דלא עסיק בה:

אגוני מגנא

אצולי לא מצלא.

תורה -

בין בעידנא דעסיק בה

ובין בעידנא דלא עסיק בה

מגנא ומצלא

מתקיף לה רבה:

אלא מעתה: דואג ואחיתופל,

מי לא עסקי בתורה?

אמאי לא הגינה עלייהו?

אלא אמר רבא:

תורה -

בעידנא דעסיק בה:

מגנא ומצלא.

בעידנא דלא עסיק בה:

אגוני מגנא

אצולי לא מצלא.

מצוה -

בין בעידנא דעסיק בה,

בין בעידנא דלא עסיק בה:

אגוני מגנא, אצולי לא מצלא.

רבינא אמר:

לעולם, זכות תורה!

ודקאמרת "אינה מצווה ועושה השאלה שנשאלה בתחילת דף זה"...

נהי דפקודי לא מפקדא

באגרא דמקרין ומתניין בנייהו,

ונטרן להו לגברייהו,

עד דאתו מבי מדרשא,

מי לא פלגאן בהדייהו?

מאי פרשת דרכים?

א"ר ראשי תיבות: אמר רב חסדא: זה ת"ח ראשי תיבות: תלמיד חכם ויום מיתה,

רב נחמן בר יצחק אמר: זה ת"ח ראשי תיבות: תלמיד חכם ויראת חטא.

מר זוטרא אמר: זה ת"ח ראשי תיבות: תלמיד חכם, דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא.

סוגיית אגב: הגנת התורה

ד"א ראשי תיבות דבר אחר כלומר תשובה נוספת.:

עבירה מכבה מצוה

ואין עבירה מכבה תורה

א"ר יוסף:

דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא כי סיני.

ואילמלא דרשוה דואג ואחיתופל הכי,

לא רדפו בתר דוד.

דכתיב "לאמר אלהים עזבו" וגו' (תהילים עא).

מאי דרוש?

"ולא יראה בך ערות דבר" וגו' (דברים כג)...

והן אינן יודעין,

שעבירה מכבה מצוה,

ואין עבירה מכבה תורה.

מאי "בוז יבוזו לו" (שיר השירים ח)

אמר עולא:

לא כשמעון אחי עזריה,

ולא כר' יוחנן דבי נשיאה,

אלא כהלל ושבנא

דכי אתא רב דימי אמר:

הלל ושבנא אחי הוו.

הלל עסק בתורה,

שבנא עבד עיסקא.

לסוף א"ל: תא נערוב וליפלוג.

יצתה בת קול ואמרה "אם יתן איש את כל הון ביתו" וגו': (שיר השירים ח)

דף כ"א עמוד ב

סוגיא: הוראת תורה לבנות

אומר בן עזאי:

חייב אדם ללמד את זהו ציטוט מתוך משנתנו: אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את ביתו תורה. וכו'...

':ר' אליעזר אומר:

כל המלמד את בתו תורה,

מלמדה תיפלות:

תיפלות ס"ד?

אלא אימא:

כאילו למדה תיפלות!

א"ר ראשי תיבות אמר רבי אבהו:

מ"ט ראשי תיבות: מאי טעמא} דר"א ראשי תיבות: דרבי אליעזר?

דכתיב "אני חכמה שכנתי ערמה" (משלי ח).

כיון שנכנסה חכמה באדם

נכנסה עמו ערמומית.

ורבנן, האי "אני חכמה",

מאי עבדי ליה?

מיבעי ליה לכדרבי יוסי בר' חנינא.

דא"ר יוסי בר' חנינא:

אין דברי תורה מתקיימין,

אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן.

שנאמר "אני חכמה שכנתי ערמה".

א"ר יוחנן:

אין דברי תורה מתקיימין,

אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו.

שנאמר "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח).

סוגיא: דברי רבי יהושע על רצונה של אשה, ועל מבלי העולם]

"רבי יהושע אומר רוצה אשה" וכו':

מאי קאמר?

הכי קאמר:

רוצה אשה בקב ותיפלות עמו,

מתשעת קבין ופרישות.

"הוא היה אומר חסיד שוטה" כו':

היכי דמי חסיד שוטה?

כגון דקא טבעה איתתא בנהרא

ואמר: לאו אורח ארעא, לאיסתכולי בה ואצולה!

היכי דמי רשע ערום?

אמר רבי יוחנן:

זה המטעים דבריו לדיין, קודם שיבא בעל דין חברו.

ר' אבהו אומר:

זה הנותן דינר לעני,

להשלים לו מאתים זוז.

דתנן:

מי שיש לו מאתים זוז,

לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

היה לו מאתים חסר דינר,

אפילו אלף נותנין לו כאחת,

הרי זה יטול!

רבי אסי אמר רבי יוחנן:

זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטין.

דאמר רבי אסי א"ר יוחנן:

יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין,

מה שמכרו מכרו.

אביי אמר:

זה המשיא עצה למכור בנכסים

כרבן שמעון בן גמליאל.

דתניא:

':'נכסי לך ואחריך - לפלוני...

וירד הראשון ומכר ואכל,

השני מוציא מיד הלקוחות.

דברי {ב

להרחבה.

רשב"ג ראשי תיבות: רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אין לשני, אלא מה ששייר ראשון.

רב יוסף בר חמא אמר רב ששת:

זה המכריע אחרים באורחותיו.

רבי זריקא אמר רב הונא:

זה המיקל לעצמו ומחמיר לאחרים

עולא אמר:

זה

דף כ"ב עמוד א

... שקרא, ושנה,

ולא שימש תלמידי חכמים.

סוגיא: שימוש תלמידי חכמים

אתמר זוהי סוגיית שימוש תלמידי חכמים, בעקבות דברי עולא (כפירוש לדברי רבי יהושע במשנתנו על "חסיד שוטה" מבלה עולם):

קרא, ושנה ולא שימש ת"ח:

ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ.

ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור.

ר' ינאי אומר ה"ז כותי.

רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש.

אמר רב נחמן בר יצחק:

מסתברא כרב אחא בר יעקב.

דאמרי אינשי:

':'רטין מגושא, ולא ידע מאי אמר.

סוגיא: עם הארץ

תני תנא: "ולא ידע מאי אמר"

ת"ר: איזהו ע"ה ראשי תיבות עם הארץ.

כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית בברכותיה,

דברי ר' מאיר.

וחכ"א ראשי תיבות: וחכמים אומרים.

כל שאינו מניח תפילין.

בן עזאי אומר:

כל שאין לו ציצית בבגדו.

ר' יונתן בן יוסף אמר:

כל שיש לו בנים,

ואינו מגדלן ללמוד תורה.

אחרים אומרים:

אפילו קורא ושונה,

ולא שימש ת"ח...

זהו ע"ה.

קרא ולא שנה

הרי זה בור.

לא קרא, ולא שנה...

עליו הכתוב אומר "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה" (ירמיה לא).

סוגיא: התרחקות מ"שונים"

"ירא את ה' בני, ומלך,

ועם שונים אל תתערב" (משלי כד)

אמר רבי יצחק:

אלו ששונים הלכות.

פשיטא?

מהו דתימא שונין בחטא.

וכדרב הונא.

דאמר רב הונא:

כיון שעבר אדם עבירה, ושנה בה,

הותרה לו.

קמ"ל ראשי תיבות: קא משמע לן. במקום זה משמעותו שזוהי מסקנת הסוגיא, כלומר שרבי יצחק הבדיל את שוֹנֵי ההלכות מהחוזרים ושונים בעבירות.!

תנא: התנאים מבלי עולם.

מבלי עולם ס"ד ראשי תיבות: סלקא דעתך?!

אמר רבינא:

שמורין הלכה מתוך משנתן.

תניא נמי הכי:

א"ר יהושע: וכי מבלי עולם הן?

והלא מיישבי עולם הן?

שנאמר "הליכות עולם לו"

אלא שמורין הלכה מתוך משנתן.

סוגיא: המשך רשימת מבלי העולם

"אשה פרושה" וכו':

ת"ר:

בתולה צליינית,

ואלמנה שובבית,

וקטן שלא כלו לו חדשיו

הרי אלו מבלי עולם.

איני?!

והאמר רבי יוחנן:

למדנו יראת חטא מבתולה,

וקיבול שכר מאלמנה.

יראת חטא מבתולה:

דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה וקאמרה:

רבש"ע,

בראת גן עדן, ובראת גיהנם.

בראת צדיקים, ובראת רשעים.

יהי רצון מלפניך,

שלא יכשלו בי בני אדם.

קיבול שכר מאלמנה:

דההיא אלמנה, דהואי בי כנישתא בשיבבותה.

כל יומא, הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן.

אמר לה:

בתי, לא בית הכנסת בשיבבותך?

אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי

כי קאמר?

כגון יוחני בת רטיבי.

סוגיא: מבלי עולם - תלמיד בפני רבו

מאי "קטן שלא כלו לו חדשיו"?

הכא תרגימו:

זה ת"ח המבעט ברבותיו.

רבי אבא אמר:

זה תלמיד שלא הגיע להוראה, ומורה.

דא"ר אבהו, אמר רב הונא, אמר רב:

מאי דכתיב

"כי רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה"? (משלי ז)

כי רבים חללים הפילה:

זה ת"ח שלא הגיע להוראה, ומורה.

ועצומים כל הרוגיה:

זה ת"ח, שהגיע להוראה ואינו מורה.

דף כב עמוד ב

ועד כמה?

עד ארבעין שנין.

איני?!

והא רבה אורי?!

בשוין.

סוגיא: מבלי עולם - מכות פרושין, ועניין תורה לשמה

ומכות פרושין וכו'. ראו מכות פרושין: ציטוט ממשנתנו, ברשמית מבלי העולם של רבי יהושע.

:

ת"ר: שבעה פרושין הן:

• פרוש שיכמי
• פרוש נקפי
• פרוש קיזאי
• פרוש מדוכיא
• פרוש מה חובתי ואעשנה
• פרוש מאהבה
• פרוש מיראה

פרוש שיכמי - זה העושה מעשה שכם.

פרוש נקפי - זה המנקיף את רגליו.

פרוש קיזאי - א"ר נחמן בר יצחק: זה המקיז דם לכתלים.

פרוש מדוכיא - אמר רבה בר שילא: דמשפע כי מדוכיא.

פרוש מה חובתי ואעשנה - הא מעליותא היא?!

אלא דאמר מה חובתי תו ואעשנה.

פרוש מאהבה פרוש מיראה -

אמרו ליה אביי ורבא לתנא:

לא תיתני פרוש מאהבה, פרוש מיראה.

דאמר רב יהודה אמר רב:

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה.

שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

אמר רב נחמן בר יצחק:

דמטמרא מטמרא,

ודמגליא מגליא בי דינא.

רבה ליתפרע מהני דחפו גונדי.

אמר לה ינאי מלכא לדביתיה:

אל תתיראי מן הפרושין

ולא ממי שאינן פרושין

אלא מן הצבועין.

שדומין לפרושין

שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס.

משנה ג

משנה:

סוגיא: האם המים המאררים משמשים לזכות

ר"ש רבי שמעון (בר יוחאי) אומר:

אין זכות תולה במים המרים.

ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררין,

מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות,

ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו.

שאומרים: טמאות הן, אלא שתלתה להן זכות.

רבי אומר:

הזכות תולה במים המאררים,

ואינה יולדת ואינה משבחת,

אלא מתנוונה והולכת.

לסוף, היא מתה באותה מיתה.

סוגיא: מנחה שנטמאה

נטמאת מנחתה:

עד שלא קדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות ותפדה.

ואם משקדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות ותשרף.

ואלו שמנחותיהן נשרפות:

דף כ"ג עמוד א

'המשך המשנה'

• האומרת: "טמאה אני לך"
• ושבאו לה עדים שהיא טמאה
• והאומרת: "איני שותה"
• ושבעלה אינו רוצה להשקותה
• ושבעלה בא עליה בדרך
• וכל הנשואות לכהנים

מנחותיהן נשרפות.

בת ישראל שנשאת לכהן - מנחתה נשרפת.

וכהנת שנשאת לישראל - מנחתה נאכלת.

סוגיא: כהן לעומת כהנת

מה בין כהן לכהנת?

מנחת כהנת - נאכלת, ומנחת כהן - אינה נאכלת.

כהנת - מתחללת, וכהן - אין מתחלל.

כהנת - מטמאה למתים, ואין כהן מטמא למתים.

כהן - אוכל בקדשי קדשים, ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים.

סוגיא: איש לעומת אשה

מה בין איש לאשה?

האיש - פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת.

האיש - מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת בנה בנזיר.

האיש - מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.

האיש - מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה.

האיש - מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה.

האיש - נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה.

האיש - נתלה, ואין האשה נתלית.

האיש - נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגניבתה.

גמרא: (דף כג עמוד א)

גמרא

ת"ר:

כל הנשואות לכהונה - מנחותיהן נשרפות.

כיצד?

כהנת, לויה וישראלית, שנשאת לכהן

אין מנחתה נאכלת - מפני שיש לו חלק בה.

ואינה עולה כליל - מפני שיש לה חלק בה.

אלא:

הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן.

איקרי כאן:

כל שהוא ממנו לאישים, הרי הוא בבל תקטירו.

אמר יהודה בריה דר"ש בן פזי

דמסיק להו לשום עצים - כר"א.

דתניא:

ר"א אומר:

לריח ניחוח - אי אתה מעלה,

אבל אתה מעליהו לשום עצים.

הניחא לר"א, דאית ליה האי סברא...

אלא לרבנן - דלית להו האי סברא מא"ל מאי איכא למימר??

דעבדי להו כר"א בר"ש כרבי אליעזר בר רבי שמעון (בר יוחאי).

דתניא:

רבי אלעזר בר"ש אומר:

הקומץ קרב בעצמו,

והשירים מתפזרים על בית הדשן

דף כ"ג עמוד ב

ואפי' רבנן לא פליגי עליה דר' אלעזר בר' שמעון,

אלא במנחת חוטא של כהנים -דבת הקרבה היא,

אבל בהא - אפי' רבנן מודו.

סוגיות: כהנים ונשואות לכהנים

בת ישראל הנשואה וכו':

מ"ט מאי טעמא:

דאמר קרא "וכל מנחת כהן כליל תהיה, לא תֵּאֳכֵל". (ויקרא ו)

כהן ולא כהנת:

כהנת - מתחללת,

כהן - אין מתחלל.

מנלן?

דאמר קרא "ולא יחלל זרעו בעמיו" (ויקרא כא) -

זרעו מתחלל,

והוא אינו מתחלל.

כהנת מטמאה כו':

מ"ט?

אמר קרא "אמור אל הכהנים בני אהרן" (ויקרא כא) -

בני אהרן,

ולא בנות אהרן.

כהן אוכל בקדשי קדשים:

דכתיב "כל זכר בבני אהרן יאכלנה". (ויקרא ו)

סוגיות: הבדלים בין דיני איש לדיני אישה=

ומה בין איש כו':

ת"ר:

איש - אין לי אלא איש.

אשה מנין?

כשהוא אומר: "והצרוע אשר בו" (ויקרא יג) - הרי כאן שנים.

א"כ מה ת"ל איש?

לענין שלמטה.

איש פורע וכו'.

האיש מדיר את בנו בנזיר,

ואין האשה מדרת בנה בנזיר:

אמר ר' יוחנן: הלכה היא בנזיר.

האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה:

אמר ר' יוחנן: הלכה היא בנזיר.

האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה:

דכתיב: "את בתי נתתי לאיש הזה" (דברים כב)

האיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה:

דכתיב: "כי ימכור איש את בתו". (שמות כא)

האיש נסקל ערום כו':

מ"ט?

"ורגמו אותו" (ויקרא כד)

מאי אותו?

אילימא אותו, ולא אותה:

והכתיב: "והוצאת את האיש ההוא, או את האשה ההיא"? (דברים יז)

אלא: אותו בלא כסותו, ולא אותה בלא כסותה.

'האיש נתלה ואין כו':

מ"ט?

אמר קרא "ותלית אותו על עץ"(דברים כא)

אותו, ולא אותה.

האיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגניבתה:

מ"ט?

אמר קרא: "ונמכר בגניבתו": (שמות כב)

בגניבתו, ולא בגניבתה.

...המשך...