ביאור:בבלי סוטה דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

בא לו לכתוב את המגילה מאיזה מקום הוא כותב (במדבר ה) מואם לא שכב איש וגו' (במדבר ה יט: והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך - הנקי ממי המרים המאררים האלה) [1]; (במדבר ה כ) ואת כי שטית [2] תחת אישך [וכי נטמאת; ויתן איש בך את שכבתו, מבלעדי אישך] ואינו כותב (במדבר ה כא) והשביע הכהן את האשה [בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה] וכותב [את המשך הפסוק] 'יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך' ואינו כותב [את המשך הפסוק] 'ואמרה האשה אמן אמן'.

[3].

רבי יוסי אומר: לא היה מפסיק [4].

רבי יהודה אומר: כל עצמו [5] אינו כותב [6] אלא [7] 'יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו' [8] ואינו כותב 'ואמרה האשה אמן אמן' [9].

גמרא:

במאי קא מיפלגי?

בהאי קרא קמיפלגי: (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה הכהן בספר [ומחה אל מי המרים]: רבי מאיר סבר: 'אלות' - אלות ממש [10]; 'האלות' - לרבות קללות הבאות מחמת ברכות [11]; 'אלה' [12] - למעוטי קללות שבמשנה תורה [13]; 'האלה' - למעוטי צוואות [14] וקבלות אמן. [15]

ורבי יוסי?

כולהו [16] כדקאמרת [17]; [18] 'את' - לרבות צוואות וקבלות [19].

ורבי מאיר?

'את'ים לא דריש.

ורבי יהודה?

כולהו [20] - במיעוטי דריש להו: 'אלות' - אלות ממש; 'האלות' - למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' - למעוטי קללות שבמשנה תורה; 'האלה' - למעוטי צוואות וקבלות.

ורבי מאיר מ"ש האי ה"י דמרבי ביה ומאי שנא האי ה"י דמעיט ביה?

ה"י דגביה דריבויא [21] - ריבויא היא; ה"י דגביה דמיעוטא [22] – מיעוטא.

והא לית ליה לרבי מאיר 'מכלל לאו אתה שומע הן [23]'?

אמר רבי תנחום: (במדבר ה יט) [והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך] הנקי [ממי המרים המאררים האלה] כתיב [24].

דריש רבי עקיבא: איש ואשה זכו [25] - שכינה ביניהן [26]; לא זכו - אש אוכלתן [27].

אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש [28]; <מ"ט?> האי מצרף [29] והאי לא מצרף [30].

אמר רבא: מפני מה אמרה תורה 'הבא עפר לסוטה'? זכתה - יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה (בראשית יח כז) [ויען אברהם ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי] עפר ואפר; לא זכתה - תחזור לעפרה.

דריש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו 'ואנכי עפר ואפר' - זכו בניו לשתי מצות: אפר פרה ועפר סוטה.

והאיכא נמי עפר כיסוי הדם?

התם הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא [31].

דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל [ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם] [32] זכו בניו לשתי מצות: חוט של תכלת [33] ורצועה של תפלין [34].

בשלמא רצועה של תפלין דכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך [ויראו ממך] [35], ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש;

אלא חוט של תכלת [36] - מאי היא [37]?

דתניא: היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין [38]?

מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע [39], ורקיע דומה לכסא הכבוד [40], שנאמר [41] (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב [42] (יחזקאל א כו) [וממעל לרקיע אשר על ראשם] כמראה אבן ספיר דמות כסא [ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה].

משנה:

אינו כותב לא על הלוח [43] ולא על הנייר [44] ולא על


עמוד ב
[המשך המשנה]  

הדיפתרא [45] אלא על המגילה שנאמר (במדבר ה כג) [וכתב את האלת האלה הכהן] בספר [ומחה אל מי המרים] [46] ; ואינו כותב לא בקומוס [47] ולא בקנקנתום [48] ולא בכל דבר שרושם [49] אלא בדיו [50] שנאמר [51] 'ומחה' כתב שיכול למחות.

גמרא:

אמר רבא:

1. מגילת סוטה שכתבה בלילה - פסולה; מאי טעמא? אתיא 'תורה' 'תורה': כתיב הכא (במדבר ה ל) [או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני ה’] ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם (דברים יז יא) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט [אשר יאמרו לך - תעשה: לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל]; מה משפט ביום [52] - אף מגילת סוטה ביום;

2. כתבה למפרע [53] – פסולה, דכתיב (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה [הכהן בספר; ומחה אל מי המרים]: [54] כי דכתיבא [55] כתבה;

3. קודם שתקבל עליה שבועה – פסולה, [שנא’] והשביע [56] ואחר כך וכתב [57];

4. כתבה איגרת [58] – פסולה: (במדבר ה כג) [וכתב את האלות האלה הכהן] בספר [ומחה אל מי המרים] אמר רחמנא [59];

הערות[עריכה]

  1. ^ שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שטית - לא הנקי
  2. ^ טומאה [??]
  3. ^ וכך הן סדורין בפרשה, אלא ש'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה' מפסיק בראש 'יתן ה' אותך', ואינו כותבו, דאינו אלא צוואה: שמצוה הכהן להשביע; וגם בסוף: 'ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך' - אינו כותב סוף המקרא 'ואמרה האשה' - דהיינו קבלה, שהאשה תקבל עליה שבועה, ואין זו מן האלות
  4. ^ משהתחיל 'אם לא שכב איש אותך' עד 'אמן אמן': שהיה כותב צוואה ד'והשביע הכהן את האשה' וקבלה ד'ואמרה האשה אמן אמן'
  5. ^ לישנא בעלמא הוא יזהר בעצמו
  6. ^ שלא יהא כותב
  7. ^ אלות לבדו
  8. ^ ואפילו 'אם לא שכב איש אותך' ו'הנקי' - לא היה כותב, וכ"ש 'והשביע הכהן'
  9. ^ שהוא סוף המקרא הזה
  10. ^ 'יתן ה' אותך' 'ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו'
  11. ^ הנקי ממי המרים
  12. ^ מיעוטא הוא
  13. ^ דאי כתב קרא 'וכתב את האלות בספר' הוה משמע אלות שבמשנה תורה: 'יככה ה' בשחפת' - דאלה איקרו, דכתיב 'והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' (דברים כט)
  14. ^ 'והשביע הכהן את האשה', דלא תימא 'לא ידלג' - הילכך איצטריך למעטינהו
  15. ^ ולקמיה פריך: מאי שנא האי [אות] ה"י דמרבה ביה [האלות], ומאי שנא האי [אות] ה"י דממעט ביה [האלה]?
  16. ^ ריבויא
  17. ^ 'אלות' - אלות ממש; 'האלות' - הקללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' - למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים
  18. ^ אבל ה"י ד'האלה' - לא תדרוש למעוטי צוואות וקבלות, דאתא
  19. ^ וה"י דהאלה - אורחיה הוא
  20. ^ ההי"ן דקרא
  21. ^ ד'האלות' דקאי א'וכתב'
  22. ^ 'אֵלֶה' דמיעוטא הוא: אלה ולא אחרות
  23. ^ דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול, דתנן: רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, דכתיב ביה 'אם יעברו' 'ואם לא יעברו'; הא [אם] לא כפליה - מכלל לאו לא תשמע הן
  24. ^ בלא יו"ד [ הינקי??], דמשתמע 'הנקי אם לא שכב', ותדרוש הכי 'טומאה תחת אישך'- חנקי
  25. ^ ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת
  26. ^ שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן: יו"ד באיש וה"י באשה
  27. ^ שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש
  28. ^ אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש
  29. ^ אש של אשה נוחה להדליק מהר, שאין אות של שם מפסיק, אלא מחובר הוא ונקרא 'אש'
  30. ^ אבל של איש - אין אותיות של אש מצטרפות יחד: שהיו"ד של שכינה מפסקת
  31. ^ ואין זה קיבול שכר, אבל כאן יש הנאה בסוטה: לתת שלום, ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא, ואם נקתה - ונזרעה זרע, ומבטלת לעז מעל בניה; ואפר פרה - לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל
  32. ^ שהבריח עצמו מן הגזל
  33. ^ כנגד 'מחוט'
  34. ^ כנגד שרוך דהיינו רצועה
  35. ^ קיבול שכר הוא דאיכא הנאה
  36. ^ של ציצית
  37. ^ הנאה איכא
  38. ^ שהזקיקו הכתוב לציצית
  39. ^ בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה; והכי תניא לה בספרי: דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד; הילכך: תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע - דתכלת לא דמי לרקיע כל כך, אלא דומה לדומה: כמו תכלת דומה למראה הים, ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע
  40. ^ קראי קדריש:
  41. ^ דכתיב ברקיע
  42. ^ בכסא הכבוד
  43. ^ של עץ
  44. ^ של עשבים: שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי"ד, ועושין כמו עור
  45. ^ עור שאינה מעובד כל צרכה, דמליח וקמיח ולא עפיץ: שהיו מעבדין הקלפים בעפצים שקורין גלי"ש
  46. ^ בספר: קלף
  47. ^ שרף האילן, ומתיכו במים וכותב הימנו
  48. ^ וויטריאול"ו או אורדימנ"ט קורין אותו
  49. ^ ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק וקומוס וקנקנתום עבדי רושם
  50. ^ שלנו של שרף
  51. ^ שם
  52. ^ בסנהדרין (לד,ב) נפקא לן מוהיה ביום הנחילו
  53. ^ 'ירך ולנפיל, בטן לצבות במעיך' וכו' כסדר הזה, או אחד מהן היפך, והשאר כתב כהילכתן
  54. ^ 'האלה' משמע
  55. ^ כמו שהן סדורין בפרשה
  56. ^ פסוק יט
  57. ^ פסוק כג
  58. ^ בלא שרטוט
  59. ^ והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט