ביאור:בבלי סוטה דף יז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
בא לו לכתוב את המגילה מאיזה מקום הוא כותב (במדבר ה) מואם לא שכב איש וגו' (במדבר ה יט: והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך - הנקי ממי המרים המאררים האלה) [1]; (במדבר ה כ) ואת כי שטית [2] תחת אישך [וכי נטמאת; ויתן איש בך את שכבתו, מבלעדי אישך] ואינו כותב (במדבר ה כא) והשביע הכהן את האשה [בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה] וכותב [את המשך הפסוק] 'יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך' ואינו כותב [את המשך הפסוק] 'ואמרה האשה אמן אמן'.
[3].
רבי יוסי אומר: לא היה מפסיק [4].
רבי יהודה אומר: כל עצמו [5] אינו כותב [6] אלא [7] 'יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו' [8] ואינו כותב 'ואמרה האשה אמן אמן' [9].
גמרא:
במאי קא מיפלגי?
בהאי קרא קמיפלגי: (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה הכהן בספר [ומחה אל מי המרים]: רבי מאיר סבר: 'אלות' - אלות ממש [10]; 'האלות' - לרבות קללות הבאות מחמת ברכות [11]; 'אלה' [12] - למעוטי קללות שבמשנה תורה [13]; 'האלה' - למעוטי צוואות [14] וקבלות אמן. [15]
ורבי יוסי?
כולהו [16] כדקאמרת [17]; [18] 'את' - לרבות צוואות וקבלות [19].
ורבי מאיר?
'את'ים לא דריש.
ורבי יהודה?
כולהו [20] - במיעוטי דריש להו: 'אלות' - אלות ממש; 'האלות' - למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' - למעוטי קללות שבמשנה תורה; 'האלה' - למעוטי צוואות וקבלות.
ורבי מאיר מ"ש האי ה"י דמרבי ביה ומאי שנא האי ה"י דמעיט ביה?
ה"י דגביה דריבויא [21] - ריבויא היא; ה"י דגביה דמיעוטא [22] – מיעוטא.
והא לית ליה לרבי מאיר 'מכלל לאו אתה שומע הן [23]'?
אמר רבי תנחום: (במדבר ה יט) [והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך] הנקי [ממי המרים המאררים האלה] כתיב [24].
דריש רבי עקיבא: איש ואשה זכו [25] - שכינה ביניהן [26]; לא זכו - אש אוכלתן [27].
אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש [28]; <מ"ט?> האי מצרף [29] והאי לא מצרף [30].
אמר רבא: מפני מה אמרה תורה 'הבא עפר לסוטה'? זכתה - יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה (בראשית יח כז) [ויען אברהם ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי] עפר ואפר; לא זכתה - תחזור לעפרה.
דריש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו 'ואנכי עפר ואפר' - זכו בניו לשתי מצות: אפר פרה ועפר סוטה.
והאיכא נמי עפר כיסוי הדם?
התם הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא [31].
דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל [ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם] [32] זכו בניו לשתי מצות: חוט של תכלת [33] ורצועה של תפלין [34].
בשלמא רצועה של תפלין דכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך [ויראו ממך] [35], ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש;
אלא חוט של תכלת [36] - מאי היא [37]?
דתניא: היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין [38]?
מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע [39], ורקיע דומה לכסא הכבוד [40], שנאמר [41] (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב [42] (יחזקאל א כו) [וממעל לרקיע אשר על ראשם] כמראה אבן ספיר דמות כסא [ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה].
משנה:
אינו כותב לא על הלוח [43] ולא על הנייר [44] ולא על
| [המשך המשנה] |
הדיפתרא [45] אלא על המגילה שנאמר (במדבר ה כג) [וכתב את האלת האלה הכהן] בספר [ומחה אל מי המרים] [46] ; ואינו כותב לא בקומוס [47] ולא בקנקנתום [48] ולא בכל דבר שרושם [49] אלא בדיו [50] שנאמר [51] 'ומחה' כתב שיכול למחות.
גמרא:
אמר רבא:
1. מגילת סוטה שכתבה בלילה - פסולה; מאי טעמא? אתיא 'תורה' 'תורה': כתיב הכא (במדבר ה ל) [או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני ה’] ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם (דברים יז יא) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט [אשר יאמרו לך - תעשה: לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל]; מה משפט ביום [52] - אף מגילת סוטה ביום;
2. כתבה למפרע [53] – פסולה, דכתיב (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה [הכהן בספר; ומחה אל מי המרים]: [54] כי דכתיבא [55] כתבה;
3. קודם שתקבל עליה שבועה – פסולה, [שנא’] והשביע [56] ואחר כך וכתב [57];
4. כתבה איגרת [58] – פסולה: (במדבר ה כג) [וכתב את האלות האלה הכהן] בספר [ומחה אל מי המרים] אמר רחמנא [59];
הערות
[עריכה]- ^ שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שטית - לא הנקי
- ^ טומאה [??]
- ^ וכך הן סדורין בפרשה, אלא ש'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה' מפסיק בראש 'יתן ה' אותך', ואינו כותבו, דאינו אלא צוואה: שמצוה הכהן להשביע; וגם בסוף: 'ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך' - אינו כותב סוף המקרא 'ואמרה האשה' - דהיינו קבלה, שהאשה תקבל עליה שבועה, ואין זו מן האלות
- ^ משהתחיל 'אם לא שכב איש אותך' עד 'אמן אמן': שהיה כותב צוואה ד'והשביע הכהן את האשה' וקבלה ד'ואמרה האשה אמן אמן'
- ^ לישנא בעלמא הוא יזהר בעצמו
- ^ שלא יהא כותב
- ^ אלות לבדו
- ^ ואפילו 'אם לא שכב איש אותך' ו'הנקי' - לא היה כותב, וכ"ש 'והשביע הכהן'
- ^ שהוא סוף המקרא הזה
- ^ 'יתן ה' אותך' 'ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו'
- ^ הנקי ממי המרים
- ^ מיעוטא הוא
- ^ דאי כתב קרא 'וכתב את האלות בספר' הוה משמע אלות שבמשנה תורה: 'יככה ה' בשחפת' - דאלה איקרו, דכתיב 'והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' (דברים כט)
- ^ 'והשביע הכהן את האשה', דלא תימא 'לא ידלג' - הילכך איצטריך למעטינהו
- ^ ולקמיה פריך: מאי שנא האי [אות] ה"י דמרבה ביה [האלות], ומאי שנא האי [אות] ה"י דממעט ביה [האלה]?
- ^ ריבויא
- ^ 'אלות' - אלות ממש; 'האלות' - הקללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' - למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים
- ^ אבל ה"י ד'האלה' - לא תדרוש למעוטי צוואות וקבלות, דאתא
- ^ וה"י דהאלה - אורחיה הוא
- ^ ההי"ן דקרא
- ^ ד'האלות' דקאי א'וכתב'
- ^ 'אֵלֶה' דמיעוטא הוא: אלה ולא אחרות
- ^ דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול, דתנן: רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, דכתיב ביה 'אם יעברו' 'ואם לא יעברו'; הא [אם] לא כפליה - מכלל לאו לא תשמע הן
- ^ בלא יו"ד [ הינקי??], דמשתמע 'הנקי אם לא שכב', ותדרוש הכי 'טומאה תחת אישך'- חנקי
- ^ ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת
- ^ שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן: יו"ד באיש וה"י באשה
- ^ שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש
- ^ אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש
- ^ אש של אשה נוחה להדליק מהר, שאין אות של שם מפסיק, אלא מחובר הוא ונקרא 'אש'
- ^ אבל של איש - אין אותיות של אש מצטרפות יחד: שהיו"ד של שכינה מפסקת
- ^ ואין זה קיבול שכר, אבל כאן יש הנאה בסוטה: לתת שלום, ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא, ואם נקתה - ונזרעה זרע, ומבטלת לעז מעל בניה; ואפר פרה - לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל
- ^ שהבריח עצמו מן הגזל
- ^ כנגד 'מחוט'
- ^ כנגד שרוך דהיינו רצועה
- ^ קיבול שכר הוא דאיכא הנאה
- ^ של ציצית
- ^ הנאה איכא
- ^ שהזקיקו הכתוב לציצית
- ^ בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה; והכי תניא לה בספרי: דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד; הילכך: תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע - דתכלת לא דמי לרקיע כל כך, אלא דומה לדומה: כמו תכלת דומה למראה הים, ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע
- ^ קראי קדריש:
- ^ דכתיב ברקיע
- ^ בכסא הכבוד
- ^ של עץ
- ^ של עשבים: שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי"ד, ועושין כמו עור
- ^ עור שאינה מעובד כל צרכה, דמליח וקמיח ולא עפיץ: שהיו מעבדין הקלפים בעפצים שקורין גלי"ש
- ^ בספר: קלף
- ^ שרף האילן, ומתיכו במים וכותב הימנו
- ^ וויטריאול"ו או אורדימנ"ט קורין אותו
- ^ ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק וקומוס וקנקנתום עבדי רושם
- ^ שלנו של שרף
- ^ שם
- ^ בסנהדרין (לד,ב) נפקא לן מוהיה ביום הנחילו
- ^ 'ירך ולנפיל, בטן לצבות במעיך' וכו' כסדר הזה, או אחד מהן היפך, והשאר כתב כהילכתן
- ^ 'האלה' משמע
- ^ כמו שהן סדורין בפרשה
- ^ פסוק יט
- ^ פסוק כג
- ^ בלא שרטוט
- ^ והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט