ביאור:בבלי סוטה פרק ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

פרק שישי - מי שקינא

...הפרק הקודם | הפרק הבא...

דפים בפרק זה

דפים: דף ל"א ע"א (פרק שישי) | דף ל"א ע"ב

משניות בפרק זה

משניות משנה ראשונה

דף ל"א עמוד א

משנה א

מקור אמין לחייב גירושי האשה

מי שקינא לאשתו ונסתרה,

אפילו שמע מעוף הפורח: יוציא ויתן כתובה

- דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר:

עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.

עד אחד באשה סוטה

אמר עד אחד: אני ראיתיה שנטמאת -

לא היתה שותה.

ולא עוד? אלא: אפילו עבד, אפילו שפחה:

הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה.

חמותה ובת חמותה,

וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה:

הרי אלו נאמנות -

ולא לפוסלה מכתובתה,

אלא שלא תשתה.

שהיה בדין:

ומה אם עדות ראשונה, שאין אוסרתה איסור עולם - אינה מתקיימת בפחות משנים,

עדות אחרונה, שאוסרתה איסור עולם - אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים?

תלמוד לומר "ועד אין בה" (במדבר ה) - כל עדות שיש בה,

קל וחומר לעדות הראשונה.

מעתה ומה אם...

דף ל"א עמוד ב'

...המשך המשנה

מעתה: ומה אם מלים אלו הם המשך המשנה מהעמוד הקודם בש"ס דפוס וילנא עדות אחרונה - שאוסרתה איסור עולם: הרי היא מתקיימת בעד אחד,

עדות הראשונה - שאין אוסרתה איסור עולם: אינו דין שתתקיים בעד אחד?

תלמוד לומר: "כי מצא בה ערות דבר", (דברים כד)

ולהלן הוא אומר: "על פי (שנים) מחוק בגרסאות מעודכנות, ומסומן בסוגריים משולשים בש"ס דפוס וילנא. [שני] מתוקן בגרסאות מעודכנות, ומסומן בסוגריים מרובעים בש"ס דפוס וילנא עדים... יקום דבר". (דברים י"ט:ט"ו)

מה להלן - על פי שנים, אף כאן - פי שנים.

עד אומר: "נטמאת", ועד אומר: "לא נטמאת",

אשה אומרת: "נטמאת", ואשה אומרת: "לא נטמאת" -

היתה שותה.

אחד אומר: "נטמאת", ושנים אומרים: "לא נטמאת" -

היתה שותה.

שנים אומרים: "נטמאת", ואחד אומר: "לא נטמאת" -

לא היתה שותה.

גמרא - למשנה א

גמרא

סוגיא: המקור לעצירת הטקס במקרה שיש עדות

האי - תלמוד לומר "כי מצא בה ערות דבר":

ת"ל: "בה",

"בה" - ולא בקינוי.

בה - ולא בסתירה - מיבעי ליה?

הכי נמי קאמר:

תלמוד לומר: "בה",

"בה" - ולא בקינוי.

בה - ולא בסתירה.

סוגיא: המקור לאי מהימנות עד אחד לטמא אשה

וטומאה בעלמא - בלא קינוי ובלא סתירה, דלא מהימן עֵד אחד,

מנלן?

נאמר כאן "דבר", ונאמר להלן "דבר",

מה להלן בשני עדים, אף כאן בשני עדים.

עד אומר נטמאת:

- טעמא דקא מכחיש ליה.

הא - לא קא מכחיש ליה: עד אחד מהימן.

מנהני מילי?

דתנו רבנן:

"ועֵד אין בה": (במדבר ה) בשנֲים הכתוב מדבר.

אתה אומר בשנים, או אינו אלא באחד?

תלמוד לומר: "לא יקום עֵד אחד באיש" וגו'. (דברים יט)

ממשמע שנאמר "לא יקום עד", איני יודע שהוא אחד?

מה תלמוד לומר "אחד"?

זה בנה אב:

כל מקום שנאמר "עֵד" הרי כאן שנים,

עד שיפרוט לך הכתוב - אחד.

ואמר רחמנא: תרי לית בה, אלא חד -

"והיא לא נתפשה" - אסורה.

וכיון דמדאורייתא - עד אחד מהימן,

אידך - היכי מצי מכחיש ליה?

והא אמר עולא:

כל מקום שהאמינה תורה עד אחד, הרי כאן שנים -

ואין דבריו של אחד במקום שנים,

אלא אמר עולא, תני: לא היתה שותה.

וכן אמר רבי יצחק: לא היתה שותה.

ורבי חייא אמר: היתה שותה.

לרבי חייא קשיא דעולא?

לא קשיא: כאן בבת אחת, כאן בזה אחר זה.

תנן:

עד אומר נטמאת, ושנים אומרים לא נטמאת -

היתה שותה.

הא - חד וחד: לא היתה שותה.

תיובתא דרבי חייא?

אמר לך רבי חייא:

וליטעמיך אימא סיפא:

שנים אומרים נטמאת, ואחד אומר לא נטמאת

-לא היתה שותה.

הא - חד וחד: היתה שותה?

אלא:

כולה בפסולי עדות, ור' נחמיה היא.

דתניא:

רבי נחמיה אומר:

כל מקום שהאמינה תורה עד אחד,

הלך אחר רוב דעות - ועשו.

שתי נשים באיש אחד,

כשני אנשים באיש אחד.

ואיכא דאמרי:

כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא,

אפי' מאה נשים נמי כעד אחד דמיין

דף ל"ב עמוד א'

והכא במאי עסקינן -

כגון דאתאי אשה מעיקרא ר' ביאור:בבלי יבמות דף קיז ושם בהערת שוליים 46,

ותרצה לדרבי נחמיה הכי:

ר' נחמיה אומר:

כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הלך אחר רוב דיעות,

ועשו שתי נשים באשה אחת,

כשני אנשים באיש אחד.

אבל שתי נשים באיש אחד -

כי פלגא ופלגא דמי.

ותרתי - בפסולי עדות: למה לי?

מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות - לחומרא,

אבל לקולא - לא אזלינן?

קמ"ל קא משמע לן - בא להשמיע לנו, בסוף סוגיא משמעותו שזוהי מסקנת הסוגיה

להרחבה.

(הערה: פרק הבא ממשיך בדף זה - דף ל"ב עמוד א' לפי ש"ס וילנא.)
הדרן עלך פרק מי שקינא

...המשך...

הערות שוליים