ביאור:בבלי סוטה דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


עמוד א (דלג לעמוד ב)
ביאור:בבלי סוטה פרק ב


עמוד ב


משנה א[עריכה]

טקס הקטרת מנחת הסוטה[עריכה]

משנה

היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית,
ונותנה לתוך כלי שרת,
ונותנה על ידה.
וכהן מניח ידו מתחתיה, ומניפה.
הניף והגיש, קמץ והקטיר,
והשאר נאכל לכהנים.

סדר ההשקיה והקרבת המנחה[עריכה]

היה משקה - ואחר כך מקריב את מנחתה.
רבי שמעון אומר:
מקריב את מנחתה - ואח"כ היה משקה.
שנאמר "ואחר, ישקה את האשה את המים". (במדבר ה)
אם השקה - ואחר כך הקריב את מנחתה: כשרה.

גמרא למשנה א[עריכה]

גמרא

אמר ליה רבי אלעזר, לרבי יאשיה דדריה:
לא תיתב אכרעך, עד דמפרשת לה להא מילתא:
מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה?
מנא לן?! "והניף" כתיב בה!
- בבעלים מנלן:
אתיא "יד", "יד" - משלמים -
כתיב הכא "ולקח הכהן מיד האשה", (במדבר ה)
וכתיב התם "ידיו תביאנה", (ויקרא ז)
מה כאן - כהן, אף להלן - כהן.
ומה להלן - בעלים, אף כאן - בעלים.
הא, כיצד?
מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף.

סוגיא: הבהרה - המחלוקת: רק לגבי סדר ההקרבה וההשקיה[עריכה]

הניף והגיש, קמץ וכו'
היה משקה - ואחר כך מקריב את מנחתה:
הא אקרבה?!
הכי קאמר:
סדר מנחות כיצד?
הניף והגיש, קמץ והקטיר,
והשאר נאכל לכהנים.
ובהשקאה גופה, פליגי רבי שמעון ורבנן:
דרבנן סברי: משקה - ואח"כ מקריב את מנחתה,
ורבי שמעון סבר:
מקריב את מנחתה - ואחר כך משקה,
שנאמר "ואחר ישקה". (במדבר ה)

סוגיא: השקה ואז הקריב[עריכה]

ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה

(משנתנו)
רבי שמעון אומר: מקריב את מנחתה - ואח"כ היה משקה, שנאמר "ואחר, ישקה את האשה את המים". (במדבר ה).
אם השקה - ואחר כך הקריב את מנחתה: כשרה.


דף י"ט עמוד ב[עריכה]

סוגיא: מעכבי תגובת ההשקיה[עריכה]

ת"ר
"והשקה" מה ת"ל? והלא כבר נאמר "והשקה"?
שאם נמחקה מגילה, ואומרת איני שותה,
מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.
- דברי רבי עקיבא.
ר"ש אומר:
"ואחר ישקה" - מה ת"ל? והלא כבר נאמר "והשקה"?
אלא: לאחר כל מעשים כולן האמורין למעלה -
מגיד: ג' דברים מעכבין בה -
עד שלא קרב הקומץ,
ועד שלא נמחקה מגילה,
ועד שלא תקבל עליה שבועה.
עד שלא קרב הקומץ:
ר"ש לטעמיה דאמר: 'מקריב את מנחתה - ואח"כ משקה'.
עד שלא נמחקה מגילה:
אלא מאי משקה לה?
אמר רב אשי: לא, נצרכה - לשרישומו ניכר.
עד שלא תקבל עליה שבועה -
מישתא הוא דלא שתיא הא מיכתב כתבי לה?
והאמר רבא:
מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה,
לא עשה ולא כלום?
- כדי נסבה.
במאי קמיפלגי?
תלתא קראי כתיבי:
"והשקה" קמא,
"ואחר ישקה",
"והשקה" בתרא,
רבנן סברי:
והשקה קמא - לגופו: שמשקה - ואח"כ מקריב את מנחתה.
ואחר ישקה - מיבעי ליה לשרישומו ניכר.
והשקה בתרא - שאם נמחקה מגילה, ואומרת איני שותה: מערערין אותה ומשקה אותה בעל כרחה.
ור"ש סבר:
ואחר ישקה - לגופו: שמקריב את מנחתה - ואח"כ משקה.
והשקה קמא - שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה - כשרה.
והשקה בתרא - שאם נמחקה מגילה, ואמרה איני שותה: מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.
ורבנן - בדיעבד לא פתח קרא.

סוגיא: השקייה בעל כרחה[עריכה]

וסבר ר"ע משקין אותה בעל כרחה?
והתניא:
רבי יהודה אומר:
כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה,
שאם נמחקה מגילה ואמרה 'איני שותה': מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ.
אמר רבי עקיבא:
כלום אנו צריכין אלא לבודקה, והלא בדוקה ועומדת?
אלא: עד שלא קרב הקומץ - יכולה לחזור בה.
משקרב הקומץ - אינה יכולה לחזור בה.
וליטעמיך: תיקשי לך היא גופה -
משקרב הקומץ - אינה יכולה לחזור בה: והלא בדוקה ועומדת?
לא קשיא:
הא - דקהדרא בה מחמת רתיתא,
והא - דקהדרא בה מחמת בריותא.
והכי קאמר:
כל מחמת בריותא כלל - כלל לא שתיא,
מחמת רתיתא -
עד שלא קרב הקומץ:
דאכתי לא אמחוק מגילה, אי נמי - אמחוק מגילה,
דשלא כדין עביד כהנים דמחקי -
מצי הדרא בה.
משקרב הקומץ:
דבדין עביד כהנים דמחקי -
לא מצי הדרא בה.