ביאור:בבלי סוטה דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור; עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: "בתי - נתקיימה נבואתיך"!.

וכיון שהטילוהו ליאור - עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: "בתי - היכן נבואתיך"? והיינו דכתיב (שמות ב ד) 'ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו' - לידע מה יהא בסוף נבואתה.

יוסף זכה וכו':

מאי שנא מעיקרא דכתיב (בראשית נ ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' [זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים] והדר (בראשית נ ח – הפסוק הבא) וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו [רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן], ומאי שנא לבסוף, דכתיב (בראשית נ יד) 'וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו' והדר [המשך הפסוק] 'וכל העולים אתו לקבור את אביו' [אחרי קברו את אביו] [1]?

א"ר יוחנן: בתחילה, עד שלא ראו בכבודן של ישראל - לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף, שראו בכבודן - נהגו בהן כבוד, דכתיב (בראשית נ י) ויבאו עד גורן האטד [אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד; ויעש לאביו אבל שבעת ימים].

- וכי גורן יש לו לאטד [2]?

א"ר אבהו: מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד [3]: שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה.

תנא: כולם למלחמה באו; כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב - נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב.

תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב [4]

[5] ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד; תנא אפילו סוסים ואפילו חמורים, <מאילו מאילו>; כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב [6]; אמר להן: (בראשית מט כז) [ויבא יעקב אל יצחק אביו] ממרא קרית הארבע היא חברון [אשר גר שם אברהם ויצחק] [7], ואמר רבי יצחק: קרית ארבע - ארבע זוגות היו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה [8]; איהו [9] קברה ללאה בדידיה [10], והאי דפייש - דידי הוא!

אמרו ליה: זבינתה [11]!

אמר להו: נהי דזביני בכירותא [12] - פשיטותא מי זביני [13]?

אמרו ליה: אין [14] דכתיב (בראשית נ ה) [אבי השביעני לאמר: הנה אנכי מת;] בקברי אשר כריתי לי [בארץ כנען - שמה תקברני; ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה] וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: אין 'כירה' אלא לשון מכירה [15], שכן בכרכי הים קורין למכירה 'כירה'.

אמר להו: הבו לי איגרתא [16]!

אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא, ומאן ניזיל? ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא, דכתיב (בראשית מט כא) 'נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר', א"ר אבהו: אל תקרי 'אמרי שפר' אלא 'אמרי ספר'.

חושים בריה דדן תמן הוה, ויקירן ליה אודניה [17], אמר להו: מאי האי [18]?

ואמרו ליה: קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים.

אמר להו: ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?! שקל קולפא [19], מחייה ארישיה, נתרן [נשרו] עיניה, ונפלו אכרעא [לרגלו] דיעקב; פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך [וחייך], והיינו דכתיב (תהלים נח יא) 'ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע'; באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כז מה) [עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם;] למה אשכל גם שניכם יום אחד; - ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי, קבורתן מיהא ביום אחד הואי.

ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה [20]? והכתיב (בראשית נ יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען [ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא] [21]?

אמרו [22]: הניחו לו [23]! כבודו [24] במלכים [25] יותר מבהדיוטות.

מי לנו גדול מיוסף כו':

ת"ר: בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה [26] והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י ח) חכם לב יקח מצות וגו' [ואויל שפתים ילבט].

ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור; הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו [27].

הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: "יוסף! יוסף! הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל; אם אתה מראה עצמך – מוטב, אם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך!" מיד צף ארונו של יוסף.

ואל תתמה היאך ברזל צף, שהרי כתיב (מלכים ב ו ה) ויהי האחד [28] מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו’[ויצעק ויאמר] אהה אדוני והוא שאול [29]! [30] ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל!

והלא דברים ק"ו: ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה [31] - צף ברזל מפניו, מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה!

רבי נתן אומר: בקברניט של מלכים [32] היה קבור; הלך משה ועמד על קברניט של מלכים, אמר: "יוסף! הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל; אם אתה מראה עצמך – מוטב, ואם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך!"; באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף! נטלו משה והביאו אצלו.

וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו - אחד של מת ואחד של שכינה - מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים "מה טיבן של שני ארונות הללו?" אמרו: "אחד של מת ואחד של שכינה." "וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה?" אמרו:


עמוד ב

"קיים זה כל מה שכתוב בזה" [33].

ואי לא עסיק ביה משה ישראל - לא הוו מיעסקי ביה [34]? והכתיב (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם [בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה; ויהיו לבני יוסף לנחלה] [35]? ותו - אי לא איעסקו ביה ישראל [36] - בניו לא הוו מיעסקי ביה [37]? והכתיב [38]: 'ויהיו לבני יוסף לנחלה' [39]?

אמרו [40]: הניחו לו - כבודו במרובים [41] יותר מבמועטין.

ותו: [42] אמרו [43] הניחו לו [44] - כבודו בגדולים יותר מבקטנים.

קברו בשכם? מאי שנא בשכם?

אמר ר' חמא בר' חנינא: משכם גנבוהו [45] ולשכם נחזיר אבידתו.

קשו קראי אהדדי: כתיב (שמות יג יט) ויקח משה [46] את עצמות יוסף עמו וכתיב (יהושע כד לב) 'ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל' [וגו’]!?

א"ר חמא בר' חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו, ובא אחר וגמרו - מעלה עליו הכתוב על שגמרו - כאילו עשאו.

רבי אלעזר אומר: אף מורידין אותו מגדולתו [47], דכתיב (בראשית לח א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה [מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה] [48].

רבי שמואל בר נחמני אמר: אף קובר אשתו ובניו, דכתיב (בראשית לח יב) [וירבו הימים] ותמת בת שוע אשת יהודה וגו' [וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה], וכתיב (בראשית מו יב) [ובני יהודה, ער ואונן ושלה ופרץ וזרח] וימת ער ואונן [בארץ כנען; ויהיו בני פרץ חצרן וחמול].

אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף 'עצמות' בחייו [49]?

מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה (בראשית מד לא - ועוד) 'עבדך אבינו' ולא אמר להו ולא מידי.

ואמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו? מפני שהנהיג עצמו ברבנות.

(בראשית לט א) ויוסף הורד מצרימה [ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, איש מצרי, מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה];

א"ר אלעזר: אל תיקרי 'הורד' אלא 'הוריד': שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן [50].

'ויקנהו פוטיפר סריס פרעה' - אמר רב: שקנאו לעצמו [51] <בא גבריאל וסירסו [52]> בא גבריאל ופירעו [53]: מעיקרא כתיב 'פוטיפר' ולבסוף 'פוטיפרע' (בראשית מא מה: ויקרא פרעה שם יוסף 'צפנת פענח' ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה; ויצא יוסף על ארץ מצרים).

מי לנו גדול ממשה וכו':

(דברים ג כו) [ויתעבר ה' למענכם ולא שמע אלי] ויאמר ה' אלי: רב לך [אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה]; א"ר לוי: ב'רב' בישר, ב'רב' בישרוהו: ברב בישר [54] (במדבר טז ז) [ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני ה' מחר, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש] רב לכם [בני לוי] – ב'רב' בישרוהו: 'רב לך'.

דבר אחר: 'רב לך': רב יש לך, ומנו? יהושע [55].

דבר אחר: 'רב לך' - [56] שלא יאמרו "הרב כמה קשה [57], ותלמיד כמה סרבן" [58]

וכל כך למה?

תנא דבי ר' ישמעאל: לפום גמלא שיחנא [59].

(דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום [לא אוכל עוד לצאת ולבוא; וה' אמר אלי 'לא תעבר את הירדן הזה’] - שאין ת"ל 'היום'!? היום מלאו ימי ושנותי [60], ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, דכתיב (שמות כג כו) [לא תהיה משכלה ועקרה בארצך] את מספר ימיך אמלא.

'לא אוכל עוד לצאת ולבא' - מאי 'לצאת ולבא'? אילימא לצאת ולבא ממש - והכתיב (דברים לד ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא [כהתה עינו ולא] נס ליחֹה [61], וכתיב (דברים לד א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו [ראש הפסגה אשר על פני ירחו; ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן]; ותניא: שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת.

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: 'לצאת ולבוא' - בדברי תורה; מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה (דברים לא יד') [ויאמר ה' אל משה: הן קרבו ימיך למות; קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו] וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד.

תנא: אותה שבת של דיו זוגי היתה [62]; ניטלה רשות מזה וניתנה לזה;

<ותניא> א"ר יהודה: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו.

היכן משה מת? - בחלקו של ראובן דכתיב (דברים לד א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו [ראש הפסגה אשר על פני ירחו; ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן], ונבו בחלקו של ראובן קיימא, דכתיב (במדבר לב לז) ובני ראובן בנו וגו' [את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים.

ואת נבו.] (במדבר לב לח) ואת נבו וגו' [ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה; ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו] <נבו ששם מתו ג' נביאים משה ואהרן ומרים>.

והיכן משה קבור? - בחלקו של גד דכתיב (דברים לג כא) וירא ראשית לו וגו' [כי שם חלקת מחקק ספון; ויתא ראשי עם, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל].

ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי? - ארבעה מילין.

אותן ארבעה מילין מי הוליכו?

מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה [63], ומלאכי השרת אומרים [64] 'צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל'; והקדוש ברוך הוא אומר (תהלים צד טז) מי יקום לי עם מרעים [65] מי יתיצב לי עם פועלי און; ושמואל אמר (קהלת ח א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר [66] [חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא].

ורבי יוחנן אמר: (איוב כח יב) החכמה מאין תמצא [ואי זה מקום בינה]. ורב נחמן אמר: (דברים לד ה) וימת שם משה וגו' [עבד ה', בארץ מואב על פי ה’].

סמליון [67] אמר: 'וימת שם משה' - ספרא רבה דישראל.

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר: 'וימת משה ספרא רבה דישראל'.

ויש אומרים לא מת משה: כתיב הכא 'וימת שם' וכתיב התם (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' [ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה; ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים] - מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש.

(דברים לד ו) ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור [ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה]: א"ר ברכיה: סימן בתוך סימן [68] ואפ"ה 'ולא ידע איש את קבורתו'.

וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל

הערות[עריכה]

  1. ^ מאי שנא מעיקרא דאקדמינהו למצרִים מקמי אחי יוסף, ומאי שנא לבסוף דכתיב (בראשית נ יד)'הוא ואחיו' והדר 'וכל העולים אתו'
  2. ^ וכי דרך לאסוף אטדין ולעשות מהן גורן
  3. ^ גדר של קוצים
  4. ^ י"ב נשיאים דישמעאל, וכ"ג אלופים נמנו בעשו; וא"ת כ"ה הן? - תימן וקנז נמנו ב' פעמים; וא"ת קרח נמנה ב' פעמים? - שני קרח הן, אחד מבני אליפז ואחד מבני אהליבמה, ומ"מ ל"ה הן וכתרו של יוסף הרי ל"ו
  5. ^ שם
  6. ^ שלא יקברוהו שם
  7. ^ קרית ארבע שמה, שאינה מחזקת אלא ארבע זוגות
  8. ^ הא דא"ר יצחק - לאו מלתא דעשו היא, אלא גמרא קאמר ליה, למימר טעמא דעיכובא; דודאי כן הוה כדברי עשו שאינה מחזקת אלא שמונה קברים
  9. ^ יעקב
  10. ^ בחלק המגיעו כדכתיב ושמה קברתי את לאה
  11. ^ כשמכרת הבכורה
  12. ^ ולא אטול פי שנים אלא כמוהו
  13. ^ חלקי בחלק פשוט לא מכרתי!
  14. ^ פשיטותיך נמי! זבנת חלקך במערה זו לגמרי, שכך אמר אבינו בשעת מיתה:
  15. ^ כמו ואכרה לי בחמשה עשר כסף (הושע ג)
  16. ^ הראו שטר מכירה
  17. ^ כבדו אזניו משמוע
  18. ^ למה אינכם קוברין אותו
  19. ^ מקל, כמו גולפי טובי בלע מאבימי - בערכין (כב,א)
  20. ^ כלומר: היאך הניחוהו אחיו ליוסף ליטול לו את השם לבדו של קבורת אביהם? וכי פרקו מעליהן העול, ולא חשו לו? ואם לא נתעסק בו הוא - הם לא היו עסוקין בו
  21. ^ אלמא אף הם היו עסוקין במשאו וקבורתו! ומסקנא כתיב 'אחרי קברו את אביו' - תלה הכתוב בו, שהוא היה עיקר הדבר
  22. ^ אחיו ביניהן
  23. ^ להתעסק בו כנגד כולנו
  24. ^ של אבינו
  25. ^ שיוסף מלך הוא
  26. ^ של מצרים
  27. ^ תמיד, לפי שאין ארץ מצרים שותה ממי גשמים אלא שכולה עשויה יאורים וחריצים מנילוס עד סוף המדינה כמה פרסאות; ונילוס עולה ומשקה ומתברך, וממלא אותן יאורים, ומשקין מהן השדות, והיינו דכתיב (זכריה יד יז-יח) 'והיה אם לא יעלה מכל משפחות וגו' לא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבא ולא עליהם' ואין כתיב כאן 'הגשם' אלא 'ולא עליהם' - יהיה אותו נהר שהן שותין ממנו; ויונתן בן עוזיאל תרגם 'ולא עליהם תיסק נילוס'
  28. ^ בתלמידי אלישע כתיב, במלכים
  29. ^ השאילוהו לו
  30. ^ פסוק ו
  31. ^ ולא שלמד מפיו אלא תורתו של משה למדו לאליהו
  32. ^ בקברות של מלכים, ולשון יוני הוא
  33. ^ אגדה זו מפורשת במכילתא: בפרשת 'ויהי בשלח פרעה' כתיב בזה 'אנכי' וכתיב בזה [ביוסף] 'התחת אלהים אנכי'; כתיב בזה 'לא יהיה לך' וכתיב בזה 'האלהים אני ירא'; 'לא תשא' – 'חי פרעה'; 'זכור את יום השבת' – 'וטבוח טבח והכן', ואין זה אלא יום השבת, וכן הוא אומר 'והכינו את אשר יביאו'; וכן כל עשרת הדברות: 'לא תשנא את אחיך בלבבך', 'לא תקום ולא תטור', 'וחי אחיך עמך'. [וכי אלה בעשרת הדברות? אלא עשרת הדברות רמוזים בראש פרשת קדושים תהיו!]
  34. ^ כלומר: היאך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו - וכי לא חשו לשבועה? ואם לא נתעסק בו משה - לא היו הם מתעסקין
  35. ^ אלמא לאחר שנפטר משה בערבות מואב נתעסקו בהן ישראל, והעבירום את הירדן
  36. ^ לאחר שנפטר משה
  37. ^ והיאך הניחו בניו את שאר העם להתעסק בו
  38. ^ בשכם
  39. ^ אלמא בנחלתם קברוהו, דחביב היה עליהן
  40. ^ בניו בעצמם
  41. ^ שיתעסקו בו כל ישראל
  42. ^ וישראל
  43. ^ בעצמם בעוד משה קיים
  44. ^ שיתעסק בו משה לבדו
  45. ^ כדכתיב 'וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה', ושם היו רועין, ודותן אינה מקום; והאי דכתיב (שם) ויאמר האיש נסעו מזה וגו' - כך אמר לו: אתה אומר 'את אחי אנכי מבקש' - סעו מן האחוה הזאת, ואין מחזיקין עצמן כאחין לך; 'כי שמעתי אומרים נלכה [דתינה] - ונבקש דתות ודינין היאך להמיתו אם יבא אצלנו
  46. ^ ולא שאר העם
  47. ^ מן השמים למתחיל ואינו גומר, אלא אם כן נאנס – כמשה, שמת בעבר הירדן
  48. ^ שהוא התחיל בהצלת יוסף כשאמר 'מה בצע' ולא גמר]
  49. ^ שנאמר 'והעליתם את עצמותי מזה' - ועודנו חי
  50. ^ כשפתר את החלום, והם לא ידעו לפותרו
  51. ^ למשכב זכור מתוך יופיו
  52. ^ לא גרס
  53. ^ היינו סירוס יתירא
  54. ^ את בני מחלקותו רב לכם בני לוי והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה
  55. ^ הגיע מלכותו של יהושע ואין לך מלכות נוגעת בחבירתה
  56. ^ די לך אל תרבה בבקשה
  57. ^ שאינו שומע לתלמיד
  58. ^ 'מפציר', ולשון חכמים הוא: כך היו מסרבין בו לישא את בת אחותו - בנדרים (סג,ב) היו מסרבין בו שיאכל עמו בשבועות (כג,ב)
  59. ^ לפי כח הגמל מרבין במשאו; אף כאן: לפי צדקתו מדקדק אחריו
  60. ^ ביום זה נולדתי
  61. ^ לא ברח לחלוחית כחו
  62. ^ שני זוגות: שני חבירים היו: בהתחלת היום למשה, וסופו ליהושע
  63. ^ בכנף לבוש הודו
  64. ^ שם
  65. ^ להוכיחם לשמי
  66. ^ שהיה יודע לעשות פשרה ביני ובין בני
  67. ^ שם חכם
  68. ^ כלומר: סימנים הרבה: 'בארץ מואב', 'בגיא', 'מול בית פעור'