ביאור:בבלי סוטה דף ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

התם קיימא [1]!?

דמסקינן לה ומחתינן לה [2] כדי לייגעה [3], דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: בית דין מסיעין את העדים [4] ממקום למקום [5] כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן.

ששם משקין את הסוטות וכו':

בשלמא סוטות דכתיב (במדבר ה יח) והעמיד הכהן את האשה לפני ה' [6] [ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא, וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים]; מצורעין נמי דכתיב (ויקרא יד יא) והעמיד הכהן המטהר וגו' [את האיש המטהר ואתם לפני ה' פתח אהל מועד];

אלא יולדת - מאי טעמא? אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו [7], דתניא: 'אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו' [8] - אי הכי זבין וזבות נמי [9]!?

אין, הכי נמי, ותנא חדא מינייהו נקט.

ת"ר: אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה [10].

רבי יהודה אומר: לא מן השם הוא זה [11], אלא אמר קרא (במדבר ה יט) [12] אותה [13] [ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה] – לבדה;

ות"ק - הכתיב 'אותה'?

ת"ק - ר"ש היא, דדריש טעם דקרא [14], ומה טעם קאמר: מה טעם 'אותה - לבדה'? כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה.

מאי בינייהו [15]? איכא בינייהו רותתת [16].

ורותתת מי משקין [17]? [18] והא אין עושין מצות חבילות חבילות [19], דתנן: אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. אמר אביי ואיתימא רב כהנא: לא קשיא: כאן בכהן אחד [20], כאן בשני כהנים.

והכהן אוחז בבגדיה:

תנו רבנן: (במדבר ה יח) [והעמיד הכהן את האשה לפני ה’] ופרע את ראש האשה] ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים] [21] - אין לי אלא ראשה, גופה מנין [22]? ת"ל 'האשה';

אם כן מה ת"ל 'ופרע את ראשה'?

מלמד שהכהן סותר את שערה [23].

רבי יהודה אומר: אם היה לבה וכו':

למימרא דרבי יהודה חייש להרהורא [24] ורבנן לא חיישי? והא איפכא שמעינן להו, דתניא: 'האיש מכסין אותו [25] פרק אחד [26] מלפניו [27], והאשה שני פרקים: אחד מלפניה ואחד מלאחריה, מפני שכולה ערוה [28] - דברי רבי יהודה, וחכ"א: האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה'?

אמר רבה: הכא טעמא מאי? שמא תצא מב"ד זכאית [29] ויתגרו בה [30] פרחי כהונה [31]; התם הא מסתלקא;

וכי תימא אתי לאיגרויי באחרנייתא [32] - האמר רבא: גמירי [33] דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות!

אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא [34]?

אלא אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנין


עמוד ב

דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא: הכא טעמא מאי [35]? משום (יחזקאל כג מח) [והשבתי זמה מן הארץ] ונוסרו כל הנשים [ולא תעשינה כזמתכנה] [36]; התם [37] אין לך ייסור גדול מזה.

וכי תימא לעביד בה תרתי [38] - אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא (ויקרא יט יח) [לא תקם ולא תטר את בני עמך] ואהבת לרעך כמוך [אני ה’] - ברור לו מיתה יפה.

לימא דרב נחמן תנאי היא?

לא, דכולי עלמא אית להו דרב נחמן, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה [39], ומר [40] סבר צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה [41].

היתה מכוסה לבנים וכו':

תנא: אם היו שחורים נאים לה - מכסין אותה בגדים מכוערים.

היו עליה כלי זהב וכו':

פשיטא השתא נוולי מנוויל לה הני מיבעיא מהו דתימא בהני אית לה בזיון טפי [42] כדאמרי אינשי 'שליח ערטיל וסיים מסאני [43]' - קמ"ל.

ואחר כך מביא חבל וכו':

בעא מיניה רבי אבא מרב הונא: חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה? משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא - ובצלצול קטן נמי סגי? או דילמא משום דאמר מר [44]: היא חגרה לו בצלצול [45], לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה – מעכב?

א"ל: תניתוה [46]: ואח"כ מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה.

וכל הרוצה לראות בה יראה וכו':

הא גופא קשיא: אמרת 'כל הרוצה לראות בה – רואה', אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי, והדר תני 'כל הנשים מותרות לראותה' - נשים אין, אנשים לא!

אמר אביי: תרגמה [47] [48] – אנשים.

אמר ליה רבא: והא 'כל הרוצה לראות בה – רואה' קתני!?

אלא אמר רבא: 'כל הרוצה לראות בה רואה' - לא שנא גברי ולא שנא נשי, ונשים חייבות לראותה, שנאמר (יחזקאל כג) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה.

משנה:

במדה שאדם מודד בה מודדין לו: היא קשטה את עצמה לעבירה -המקום נוולה; היא גלתה את עצמה לעבירה - המקום גלה עליה; בירך התחילה בעבירה תחילה [49] ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה [50] ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט.

אמר רב יוסף: אף על גב דמדה [51] בטילה [52], במדה לא בטיל [53], [54] דאמר רב יוסף [55], וכן תני רבי חייא: מיום שחרב בהמ"ק - אע"פ שבטלה סנהדרי - ארבע מיתות לא בטלו.

והא בטלו?

אלא דין ארבע מיתות [56] לא בטלו:

מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג [57] או חיה דורסתו [58];

מי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו [59].

מי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות [60] או ליסטין באין עליו;

מי שנתחייב חניקה - או טובע בנהר או מת בסרונכי [61].

תניא: היה רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר (ישעיהו כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה [62] [הגה ברוחו הקשה ביום קדים] - אין לי אלא סאה [63]; מנין לרבות תרקב [64] וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא [65]?

מנין? תלמוד לומר (ישעיהו ט ד) כי כל סאון סואן ברעש [ושמלה מגוללה בדמים, והיתה לשרפה מאכלת אש].

ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול [66]?

תלמוד לומר [67] [ראה זה מצאתי אמרה קהלת] אחת לאחת למצוא חשבון, וכן מצינו בסוטה: שבמדה שמדדה בה - מדדו לה: היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו, לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל; היא פרסה לו [68] סודרין נאין על ראשה, לפיכך כהן נוטל כפה [69] מעל ראשה, ומניחו תחת רגליה; היא קשטה לו פניה, לפיכך

הערות[עריכה]

  1. ^ בלשכת הגזית, כדקאמרת שיאיימו עליה ב"ד הגדול, ולשכת הגזית בעזרה היתה, חציה בקודש וחציה בחול כדאמר ביומא פרק שני (דף כה,א)
  2. ^ מכל הר הבית לאחר שיאיימו עליה
  3. ^ ותדאג מן המים ותודה כשתראה בצרתה
  4. ^ שמעידים עדות נפשות ,וכשבודקין אותן היו מסיעין אותן
  5. ^ מפינה לפינה ומלשכה ללשכה
  6. ^ והוא הפתח, שבו דרך כניסה ויציאה לכל באי עזרה
  7. ^ כשמקריבים את קרבן קיניהם לטהרם באכילת קדשים
  8. ^ ומצוה על האדם שיעמוד וישמור על קרבנו; ונפקא לן בספרי מ'תשמרו להקריב לי במועדו' (במדבר כח); ומי שיכול ליכנס בעזרה – נכנס, ואלו שלא היו יכולות מפני שהיו מחוסרות כפרה - עומדות בחלל שער נקנור שלא נתקדש
  9. ^ כשמקריבין קרבניהם - הן מחוסרי כפרה, ואינן יכולין ליכנס
  10. ^ שמא האחת עומדת על בורייה, ואינה מודה לומר 'טמאה אני', וחברתה שהיא טמאה רואה את זו שאינה מודה, וסובלת את בושתה, ולבה מתגבר עליה לעשות כמו זו, ואינה מודה
  11. ^ לא זהו הטעם שאמרת העיקר הנאמר בדבר
  12. ^ והשביע
  13. ^ הכהן
  14. ^ ר"ש יהיב טעמי לקראי בבא מציעא (קטו,א) דקא אמר 'לא תחבֹל בגד אלמנה' - בעניה נאמר, ולא בעשירה, דטעם המקרא: שאם אתה ממשכנה, ואתה חייב להחזיר לה, ואתה נכנס שחרית ליטלו וערבית להחזירו - משיאה שם רע בשכינותיה
  15. ^ בין רבי יהודה לרבי שמעון: אי משום לבה גס בה ואי משום גזירת הכתוב
  16. ^ אשה שאנו רואים בה שהיא רותתת מאימת המים, ואינה מודה: למ"ד שלא יהא לבה גס בה - זו אנו רואין שאין לבה גס בה; ולמאן דלא דריש טעמא דקרא אלא גזירת הכתוב - אין משקין עמה אחרת
  17. ^ עמה אחרת
  18. ^ נהי דאין לבה גס בה האיכא משום עשיית מצות חבילות כדתניא כו'
  19. ^ שנראה כמו שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו
  20. ^ הוי חבילות וכן לגבי עבדים בב"ד אחד ובאדון אחד
  21. ^ 'ופרע' - בכל מקום לשון גילוי הוא
  22. ^ כדתנן מגלה את לבה
  23. ^ מרבה בגילויה שסותר קליעתה
  24. ^ שלא יתנו הרואין את לבם בה
  25. ^ כשנסקל
  26. ^ חתיכת בגד
  27. ^ ושאר כל גופו ערום
  28. ^ אחוריה ופניה שבית הבשת נראה משני צדדין
  29. ^ שטהורה תמצא, ולא יבדקוה המים
  30. ^ ויהיו רודפים אחריה כל ימיה
  31. ^ נקט על שם שהיו מצויין בעזרה יותר משאר העם
  32. ^ על ידי שראו את זו ערומה מתגרה יצרם בנשים אחרות
  33. ^ מסורת בידי מרבותי
  34. ^ בתמיה: דשנית רבי יהודה ולא חיישת לשנויי דרבנן
  35. ^ אמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא טהורה
  36. ^ שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות
  37. ^ שהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות
  38. ^ מיתה ובושה
  39. ^ מר סבר בזיונא עדיף ליה: חשוב על האדם, ושׁנוי לו טפי מצערא דגופיה, הילכך מיתה יפה היא לו ליסקל לבוש, ואע"פ שצערו נמשך, שאינו ממהר למות, ולא ליסקל ערום ויתבזה
  40. ^ ורבי יהודה
  41. ^ וזו היא מיתה יפה לו: ליסקל ערום, ואע"פ שמתבזה, ולא יסקל בלבושו וימשך צערו
  42. ^ שהיא ערומה עד לבה, וראשה פרוע, ויתן עליה תכשיטי זהב - גנאי הוא לה, שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו, ואמרינן:
  43. ^ שליח מופשט, כדמתרגמינן ופשט – וישלח; ערטיל - ערום
  44. ^ לקמן במדה שאדם מודד בה מודדין לו
  45. ^ חגרה את עצמה בצלצול נאה, להתנאות בפניו; 'צילצול - בנדי"ל בלע"ז
  46. ^ דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו
  47. ^ לרישא דקתני כל הרוצה
  48. ^ תרגמה: פרש אותה
  49. ^ בדרך תשמיש הירך נהנה תחילה בקירוב בשר
  50. ^ לקלל אותה, דכתיב: 'בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה' (במדבר ה)
  51. ^ עצמה
  52. ^ שפסקו ארבע מיתות בית דין
  53. ^ שמודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה ומתים, בדוגמת אותה מיתה
  54. ^ הגמרא קאמר:
  55. ^ נמי בעלמא
  56. ^ דין שמים שהיא דוגמתו
  57. ^ דומיא דסקילה, דתנן: (סנהדרין מה א) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות; אחד מן העדים בא ודחפו כו'
  58. ^ ארי דורסו בצפרניו ומפילו לארץ וגם זה דומה לנסקל
  59. ^ והארס שורפו
  60. ^ ומיתת מלכות מתיזין את ראשו בסייף והרג נמי סייף הוא כדאמרינן בסנהדרין (נב,ב)
  61. ^ בומנל"ט והוא חולי בגרונו
  62. ^ בתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה לאבדון תריבנה
  63. ^ עבירה גדולה
  64. ^ חצי סאה: תרי וקב, דהיינו שלשה קבין
  65. ^ משקלות קטנים הן, ושיעורן בבבא בתרא בהמוכר את הספינה (צ,א)
  66. ^ ואע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה - לא ויתרו לו עליהם, אלא מצטרפין לו אותן לחשבון
  67. ^ קוהלת ז,כז
  68. ^ כנגדו
  69. ^ צעיף