ביאור:בבלי סוטה דף מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


עמוד א (דלג לעמוד ב)

... "ויקרא בו לפני הרחוב, אשר לפני שער המים."
אמר רב חסדא: בעזרת נשים.

סוגיא: דילוג בתורה[עריכה]

וקורא אחרי מות ואך בעשור:
ורמינהי:
מדלגין בנביא - ואין מדלגין בתורה?
אמר אביי לא קשיא:
כאן - בכדי שיפסוק התורגמן,
כאן - בכדי שלא יפסוק התורגמן.
והא עלה קתני:
מדלגין בנביא - ואין מדלגין בתורה,
ועד כמה מדלגין?
עד - כדי שלא יפסוק התורגמן.
מכלל דבתורה - כלל כלל לא?
אלא אמר אביי: לא קשיא.
כאן - בענין אחד,
כאן - בשני עניינין.
והתניא:
מדלגין בתורה - בענין אחד, ובנביא - בשני עניינין.
וכאן וכאן - בכדי שלא יפסוק התורגמן.
ואין מדלגין מנביא לנביא,
ובנביא של שנים עשר - מדלגין -
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.

סוגיא: גלילה[עריכה]

וגולל את התורה ומניחה בחיקו כו':
וכל כך למה?
שלא להוציא לעז על ס"ת ספר תורה.

סוגיא: קריאה בכמה ספרי תורה[עריכה]

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה:
וליכרכיה לספר, וליקרי?
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

א"ר אמר רבי הונא בר יהודה:

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

א"ר אמר רבי ששת:

לפי שאין גוללין

ס"ת ספר תורה בצבור.


וליתי

ס"ת ספר תורה אחרינא - וליקרי?

רב הונא בר יהודה אמר: משום פגמו של ראשון.

ר"ש רבי שמעון בן לקיש אמר: לפי שאין מברכין ברכה - שאינה צריכה.

ומי חיישינן לפגמא?
והאמר רבי יצחק נפחא:
ר"ח ראש חדש טבת שחל להיות בשבת -
מביא שלש תורות - וקורא:
  • אחת מעניינו של יום,
  • ואחת של ר"ח ראש חדש,
  • ואחת בשל חנוכה?
תלתא גברי, בתלתא סיפרי - ליכא פגמא.
חד גברא, בתרי סיפרי - איכא פגמא.

סוגיא: שמונה ברכות הכהן הגדול[עריכה]

ומברך עליה שמנה ברכות כו':

ת"ר תנו רבנן - שנו (לימדו) רבותינו

להרחבה ראה כאן
:

[מברכין] על התורה - כדרך שמברכין בבהכ"נ.
ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת עון - כתיקנן.
על המקדש - בפני עצמו.
ועל הכהנים - בפני עצמן.
על ישראל - בפני עצמן,
ועל ירושלים - בפני עצמה.

סוגיא: והשאר תפלה[עריכה]

והשאר תפלה:

ת"ר תנו רבנן - שנו (לימדו) רבותינו

להרחבה ראה כאן
:

השאר תפלה: תחנה, רנה, ובקשה 'שעמך ישראל צריכין ליוושע'.
וחותם ב'שומע תפלה'.
מכאן ואילך - כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו, קורא בו.
וכל כך למה? - כדי להראות חזותו לרבים.

משנה ד - "פרשת המלך כיצד"[עריכה]

משנה

קריאת המלך אסופת פרשות:
אלה הדברים: א אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
בַּמִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה - מוֹל סוּף: בֵּין-פָּארָן, וּבֵין-תֹּפֶל וְלָבָן, וַחֲצֵרֹת, וְדִי זָהָב. (תחילת ספר דברים והלאה)

ושמע: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
בְּכָל לְבָבְךָ, וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ,
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם -
בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים פרשת ואתחנן (ו' ה-ט))
והיה אם שמוע: יג וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם,
הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם,
וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.
יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ - יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ,
וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.
טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ - לִבְהֶמְתֶּךָ.
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ... (דברים סוף פרשת עקב (י"א י"ג-כ"א))

עשר תעשר: כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה.
כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם,
מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ -
לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ - כָּל הַיָּמִים.(דברים פרשת ראה (י"ד כ"ב-כ"ח))
כי תכלה לעשר: יב כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת - שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר:
וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ.
יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:
'בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה -
כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:
לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ - וְלֹא שָׁכָחְתִּי,
יד לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא,
וְלֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת.
שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל,
וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ -
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ: 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש'ׁ.' (דברים פרשת (כ"ו י"ב-ט"ו))

פרשת המלך כיצד?
  • מוצאי

יו"ט יום טוב - יום חג קדוש הראשון של חג סוכות,

  • בשמיני
  • במוצאי שביעית
עושין לו בימה של עץ בעזרה, והוא יושב עליה.
שנאמר "מקץ שבע שנים במועד" וגו' (דברים לא)
חזן הכנסת - נוטל

ס"ת ספר תורה ונותנה לראש הכנסת.

וראש הכנסת - נותנה לסגן.
והסגן - נותנה לכהן גדול.
ו

כ"ג כהן גדול - נותנה למלך.

והמלך:
עומד - ומקבל,
וקורא - יושב.
אגריפס המלך - עמד וקבל,
וקרא עומד.
ושבחוהו חכמים.
וכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דברים יז)
זלגו עיניו דמעות.
אמרו לו: 'אל תתירא אגריפס, אחינו אתה! אחינו אתה!
וקורא מתחילת "אלה הדברים" (דברים א) עד "שמע"...

"ושמע"... "והיה אם שמוע"... "עשר תעשר"... "כי תכלה לעשר"...

ופרשת המלך, וברכות וקללות... עד שגומר כל הפרשה.
ברכות - שכהן גדול מברך אותן,
המלך - מברך אותן, אלא שנותן של 'רְגָלִים' תחת 'מחילת העון'.

גמרא על משנה ג[עריכה]

גמרא

בשמיני - סלקא דעתך?
אימא: 'בשמינית'.
וכל הני - למה לי?
צריכי:
דאי כתב רחמנא "מקץ" -
הוה אמינא - נימנו מהשתא, ביאור:ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה...
כתב רחמנא "שמיטה".
ואי כתב רחמנא "שמיטה" -
ביאור:ה"א בסוף שמיטה...
כתב רחמנא "במועד".
ואי כתב "במועד" -
ביאור:ה"א מריש שתא...
כתב רחמנא "בחג הסוכות".
ואי כתב רחמנא "בחג הסוכות" -
הוה אמינא
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

אפי' אפילו יו"ט יום טוב - יום חג קדוש אחרון...

כתב רחמנא "בבוא כל ישראל".


עמוד ב
...מאתחלתא דמועד.

סוגיא: כבוד לתלמיד בפני רבו[עריכה]

וחזן הכנסת נוטל

ס"ת ספר תורה ונותנו לראש הכנסת:

שמעת מינה - חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב?
אמר אביי כולה משום כבודו דמלך.

סוגיא: קריאת אגריפס[עריכה]

והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד:
'עומד' - מכלל דיושב?
והאמר מר:
אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד,

שנא' שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר וגו' (שמואל ב ז)

כדאמר רב חסדא 'בעזרת נשים',
הכא נמי בעזרת נשים.
ושבחוהו חכמים:
שבחוהו מכלל דשפיר עבד?
האמר רב אשי:
אפי' ביאור:למ"ד 'נשיא שמחל על כבודו - כבודו מחול' -
מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול.

שנא' שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז) - שתהא אימתו עליך.

מצוה שאני.


סוגיא: חנופה[עריכה]

וכשהגיע ללא תוכל לתת:
תנא משמיה דרבי נתן:
באותה שעה - נתחייבו שונאי ישראל בני ישראל - (בלשון נקיה, לשון-סגינהור, המשמשת כאשר נאמר על בני ישראל משהו רע) כלייה -
שהחניפו לו לאגריפס!
אמר ר' שמעון בן חלפתא:
מיום שגבר אגרופה של חנופה,
נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים,
ואין אדם יכול לומר לחבירו 'מעשי גדולים ממעשיך'.

דרש ר' יהודה בר מערבא: ואיתימא ר' שמעון בן פזי:

מותר להחניף לרשעים בעולם הזה,
שנאמר: "לא יקרא עוד לנבל: 'נדיב' ולכילי לא יאמר: 'שוע'" (ישעיהו לב)
מכלל - דבעולם הזה שרי.


ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא:
"כראות פני אלהים ותרצני" (בראשית לג)

ביאור:פסוקים

ופליגא דרבי לוי
דאמר רבי לוי
משל של יעקב ועֶשָו למה הדבר דומה
לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו
אמר לו טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך
אמר ידע ליה מלכא מיסתפי ולא קטיל ליה
אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם
שנא' וחנפי לב ישימו אף (איוב לו)
ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת
שנאמר לא ישועו כי אסרם(איוב לו) :


סימן: א"ף עוב"ר גיהנ"ם ביד"ו ניד"ה גול"ה[עריכה]

(סימן: מלת פתיח המשמשת לזכירת סדר הסוגיות הבאות, בעת השינון על פה.
יש האומרים כי לסימן משמעויות נוספות על פי הקבלה.
בדפוס w:ש"ס וילנא, המלים שבסימן בדרך כלל מסומנות בגרשיים, כמו ראשי תיבות, כך: סימן מש"ך כספ"א.
א"ף עוב"ר גיהנ"ם ביד"ו ניד"ה גול"ה)

ואמר רבי אלעזר:
כל אדם שיש בו חנופה, אפילו עוּבָּרִין שבמעי אמן מקללין אותו -

שנא' שנאמר "אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים" (משלי כד)

ואין "קוב" אלא - קללה,

שנא' שנאמר "לא קבֹה אל", (במדבר כג)

ואין "לאום" אלא - עוּבָּרִין,

שנא' שנאמר "ולאום מלאום יאמץ". (בראשית כה)

ואמר רבי אלעזר:
כל אדם שיש בו חנופה - נופל בגיהנם,

שנא' שנאמר "הוי האומרים לרע 'טוב', ולטוב 'רע'" וגו' (ישעיהו ה)

מה כתיב אחריו? "לכן כאכל קש לשון אש, וחשש-להבה ירפה..." וגו'

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ואמר רבי אלעזר:
כל המחניף לחבירו - סוף נופל בידו.
ואם אינו נופל בידו - נופל ביד בניו.
ואם אינו נופל ביד בניו - נופל ביד בן בנו.

שנא' שנאמר "ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך" (ירמיהו כח )

וכתי' וכתיב...

עדיין לא ערוך לפי הסגנון האחיד[עריכה]