ביאור:בבלי סוטה דף ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מי קא רמינן לה עליה [1] בעל כרחיה [2]?
ואיכא דאמרי: אמר רב יוסף: הכתוב קראו 'אחר' [3]: שאין בן זוגו של ראשון: שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו, ואת אמרת תתיבם נמי יבומי [4]?
אמר ליה אביי: אלא מעתה נשאת לאחר [5] ומת בלא בנים - לא תתיבם [6], דהכתוב קראו 'אחר' גביה דהאי [7], מיהא בשם טוב הוה קיימא [8].
רבא אמר: [9] קל וחומר: אם נאסרה [10] במותר לה [11] - באסור לה [12] לא כל שכן [13]!?
אמר ליה אביי: אלא מעתה: כהן גדול שקידש את האלמנה [14] ומת, ויש לו אח כהן הדיוט - לא תתיבם [15]: אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן נאסרה? [16] - הא אסירא וקיימא!
'מותר לה'? – 'אסור לה' הוא.
אלא [17]: אשת כהן שנאנסה [18] ומת, ויש לו אח [19] חלל [20] - לא תתיבם [21]: אם נאסרה [22] במותר לה [23] - באסור לה [24] לא כל שכן [25]!?
- אונס בישראל מישרא שרי וגבי דהאי <מיהא> ליכא איסורא [26].
משנה:
| ואלו אסורות מלאכול בתרומה [27]: האומרת 'טמאה אני לך' ושבאו עדים שהיא טמאה; והאומרת 'איני שותה'; ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך [28]. |
אמר רב עמרם: הא מילתא אמר לן רב ששת, ואנהר לן עיינין [29] ממתניתין: 'סוטה שיש לה עדים במדינת הים [30] - אין המים בודקין אותה'; מ"ט? דאמר קרא (במדבר ה יג) [ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה] 'ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה' [והוא לא נתפשה] - דליכא דידע בה, לאפוקי הא, דהא איכא דידע בה [31]; ואנהר לן עיינין ממתניתין [32], דקתני: 'ושבאו [אם הם באו – מקודם היו "במדינת הים"] לה עדים שהיא טמאה' דאתו עדים – אימת? אי נימא מקמי דתשתי - זונה היא [33]! אלא לבתר דשתאי [34]? אי אמרת בשלמא 'אין המים בודקין אותה' – שפיר [35], אלא אי אמרת מים בודקין אותה - תיגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו!
אמר ליה רב יוסף: לעולם אימא לך מים בודקין אותה, והא - אימור 'זכות תולה לה' [36].
במאי קמיפלגי [37]?
במתנוונה [מתנוונת] דרבי [38], דתנן: 'רבי אומר: זכות תולה במים המרים [39] ואינה יולדת [40] ואינה משבחת, אלא מתנוונה [41] והולכת; לסוף שהיא מתה באותה מיתה [42]': רב ששת סבר: [43] בין לרבי ובין לרבנן הויא מתנוונה [44], ורב יוסף סבר: [45] לרבי הויא מתנוונה, לרבנן לא הויא מתנוונה [46].
מתיב רב שימי בר אשי: 'רבי שמעון אומר: אין זכות תולה במים המרים, ואם אתה אומר זכות תולה במים המרים - מדחה אתה את המים בפני כל הנשים השותות [47], ואתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו; והן אומרים "טמאות היו, אלא שתלה להן זכות"' ואם איתא יש לה עדים במדינת הים נמי [48] אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והן אומרים "טמאות היו אלא שיש להן עדים במדינת הים".
לרבי שמעון קאמרת? לרבי שמעון, מדזכות לא תליא [49] - עדים נמי לא תלו [ומאותה סיבה].
מתיב רב: 'ואלו שמנחותיהן [50] נשרפות [51]:
האומרת 'טמאה אני' [52], ושבאו לה עדים שהיא טמאה' - דאתו עדים אימת? אילימא מקמי דתקדוש [53] - תיפוק לחולין [54]! אלא לבתר דקדוש [55]? אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה [56] - אלמא [57] בת מקדש ומקרב היא [58], [59] וכי קדוש [60] מעיקרא - שפיר קדוש, ומשום הכי מנחתה [61]נשרפת; אלא אי אמרת 'אין המים בודקין אותה' [62] - תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש מעיקרא - בטעות קדוש [63], ותיפוק לחולין [64]!?
אמר רב יהודה מדיסקרתא: כגון שזינתה בעזרה [65] דכי קדוש מעיקרא [66] - שפיר קדוש [67].
מתקיף לה רב משרשיא: והלא פירחי כהונה מלוין אותה!
שזינתה מפירחי כהונה עצמן.
רב אשי אמר: כגון שנצרכה לנקביה [68], דאטו פירחי כהונה בכיפה [69] תלי לה [70].
רב פפא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא [71] ודקאמרת [72] תיפוק לחולין [73]מדרבנן [74] גזירה שמא יאמרו [75] מוציאין מכלי שרת לחול [76].
מתיב רב מרי: 'נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות [77], ותפדה [78]; משקדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות ותשרף; קדש הקומץ [79] ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא [80] או עד שמתה היא - הרי היא ככל המנחות [81], ותשרף [82]; קרב הקומץ ולא הספיק [83] לאכול שירים עד שמת הוא או עד שמתה היא - הרי היא ככל המנחות, ותאכל, שעל הספק באת מתחילה, כיפרה [84] ספיקה והלכה לה [85]; באו לה עדים שהיא טמאה [86] - מנחתה נשרפת; נמצאו עדיה זוממין [87] - מנחתה חולין [88]'!
עדים זוממין קאמרת? עדים זוממין קלא אית להו [89] [ואין צורך בגזירה מדרבנן]!
תניא כוותיה דרב ששת [90], ולאו מטעמיה [91]: 'טהורה' [92] - ולא [93] שיש לה עדים [94] במדינת הים, 'וטהורה' - [95] ולא שתלתה לה זכות [96], 'היא' - ולא [97] שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה [98] [99].
[100] ורבי שמעון [101] - נהי דוי"ו לא דריש [102] והא [כאשר] איכא [עדים] [103]!
הערות[עריכה]
- ^ למינסבה
- ^ דאילו ליבם אמרינן ליה 'מצות יבום קודמת למצות חליצה', אבל בהא - אסור למימר ליה; וממילא אשמועינן קרא דאסור ליבמה, דלא שייך בה יבום, והויא כאשת אח שלא במקום מצוה
- ^ למי שנושאה
- ^ ואת אמרת תתיבם ותרמי עליה בעל כרחיה
- ^ שגרשה ראשון שמצא בה ערות דבר וניסת
- ^ דהשתא נמי 'אחר' הוא, ואין בן זוגו של ראשון אם ישאנה, וקרמית לזה עליה במצות יבום
- ^ אחר אחיו של זה
- ^ ואיכא למימר: הדרה בה, ואין קרוי 'אחר' אלא הנושאה מתוך אלמנות או גירושין על מי שקלקלה תחתיו
- ^ האי דקתני מתניתין 'ולא מתייבמת' -
- ^ בסתירה זו
- ^ בבעלה שהיה מותר לה ונתקלקלו עכשיו הנישואין ליאסר עליו
- ^ דהיינו יבמה שהוא אסור לה בחיי בעלה
- ^ שנאסרו נשואי הראשון - שלא להתייבם מכח אותן הנישואין
- ^ שהיא אסורה עליו
- ^ מכח ק"ו זה
- ^ ולקמן מפרש מאי 'נאסרה' ומאי 'מותר לה' - הלא אסור היה מתחילתו
- ^ הכי פריך
- ^ ונאסרה עליו: דאשת כהן אסורה אפילו באונס, אבל אשת ישראל מותרת, דכתיב (במדבר ה) 'והיא לא נתפשה', הא נתפשה – מותרת; ומדכתיב 'והיא' - מיעוטא הוא, ומשמע דיש אחרת - שאפילו נתפשה אסורה
- ^ מאביו, והוא
- ^ שנולד לאביו מן הגרושה, ונתחלל מן הכהונה, ומותר בנשים הפסולות לכהונה, כדכתיב בכהנים הנושאין פסולות: ולא יחלל זרעו (ויקרא כא) - אלמא זרעו חלל
- ^ מק"ו זה
- ^ בבעילה זו
- ^ לבעלה שהיה מותר לה
- ^ ביבמה האסור לה באותה שעה
- ^ שנאסרו עליו נישואי אחיו שלא ליבמה מכח נשואין
- ^ ואצלו הוא היתר גמור, ואין זה ק"ו; אבל בזינתה ברצון, שהבעל והיבם שוין באיסור זה אם היתה תחתיו - הוי ק"ו, שהרי מחמת נישואין הראשונים היא נזקקת ליבום, ואם על הבעל נתקלקלה - ק"ו ליבם
- ^ אם הוא כהן
- ^ דשוב אין המים בודקין אותה, כד(לקמן כח,א): 'ונקה האיש מעון' - בזמן שהאיש מנוקה, שלא בא עליה מאחר שנאסרה עליו - אז האשה ההיא תשא את עונה; אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו
- ^ הביא לנו ראיה לדבריו
- ^ שראו שנטמאה מזה
- ^ אע"ג דדרשינן לעיל לעד אחד נאמן בסוטה, ולסוטה ודאית שלא תשתה עוד - אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ודרשינן ליה נמי הכי: ועד אין בה - הוא דאמר 'והביא האיש את אשתו' וכל הפרשה, הא יש בה עד - אין המים בודקין אותה
- ^ משום דקרא לאו ראיה הוא כל כך, דהא דרשיניה לסוטה ודאית שיש בה עד אחד לפנינו, וללמד שלא תשתה
- ^ ופשיטא דאסורה בתרומה, דהא תנא ליה 'האומרת טמאה אני'
- ^ ואיצטריך לאשמועינן דלא מחזקינן להו כשקרי על אשר לא בדקוה המים
- ^ ומשום הכי לא מחזקינן להו כשקרי, דמשום דהוו ידעי בה - לא בדקי לה מיא
- ^ דאמר (לקמן כ,א) זכות תולה במים המרים
- ^ רב ששת ורב יוסף
- ^ דקאמר (לקמן כב,ב) גבי אשה שתלה לה זכות
- ^ שלא יצבה בטנה מיד
- ^ לעולם
- ^ מכחשת
- ^ צבוי בטנה ונפול ירך
- ^ לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא [חולקים בתוצאה הסופית:] שסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד [הם חולקים, אבל]
- ^ במתנוונה לא איפלוג: דכל מי שזכות תולה לה - מנוונה היא; וזו - הואיל ולא נתנוונה - לא תלה לה זכות, אלא שאינה ראויה ליבדק כלל משום עדים
- ^ ראויה ליבדק היא אלא זכות תולה לה
- ^ ואי משום דלא נתנוונה - הא מני רבנן היא, דאמור לקמן 'זכות תולה לה', דקסברי לא הויא מתנוונה כלל
- ^ שלא יהו יראות מהם להודות שהיא טמאה, ולא ימחה שם הקדוש על המים
- ^ לא מיבדקה - השתא נמי על ידי זו נמי
- ^ משום האי טעמא דחייש הוא ללעז על הטהורות
- ^ מנחות קנאות שלה: עשירית האיפה קמח שעורים
- ^ למטה על בית הדשן, שאינן ראויות ליקרב, ולא לפדות, וליצא לחולין
- ^ שהודתה לבית דין על קלקולה, שהיו מאיימין עליה, כדתני מתניתין
- ^ בכלי שרת
- ^ בפדיון, שלא היה קדושת הגוף אלא קדושת פה, וכל המנחות נפדות כל זמן שלא קדשו בכלי
- ^ דכלי שרת מקדשין את הראוי להם שלא לצאת עוד לחולין, כדתנן: 'כל הנוגע בהם יקדש'; וליקרב אינה ראויה - שהרי אינה באה אלא להזכיר עונה של זו שתבדק, והרי היא בדוקה ועומדת; ולנדבה נמי לא חזיא להקריבה, דמנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר
- ^ אם שתתה עד שלא באו עדים
- ^ בשעה שניתנה בכלי ראויה היתה לכלי שרת, דההיא שעתא
- ^ מספק, כשאר מנחת סוטה
- ^ הלכך
- ^ בכלי
- ^ כי אתו עדים איפסלא מהקרבה מכאן ולהבא, ולא נפקא לחולין, ו
- ^ הואיל ולא ליבדק עומדת, ולא ראויה היא למנחה
- ^ דלא היתה ראויה לכלי, ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם, כדאמר בזבחים (דף פג,א)
- ^ בלא פדיון, שקדושת פה שלה וקדושת כלי שלה - הכל בטעות, שהיינו סבורים שהיא טעונה מנחה - ואינו כן, והקדש טעות אינו הקדש [כדברי בית הלל בנזיר פרק 'בית שמאי’]
- ^ לאחר שקדשה בכלי, ועל זנות זה באו העדים, ולא על טומאה של סתירה ראשונה; הילכך
- ^ כי קדשה בכלי
- ^ בת מקדש ומקרב הואי, דלא הוו לה עדים
- ^ והניחוה והלכה וזינתה
- ^ של ראשה
- ^ תלויים לה שלא תשמט מידם
- ^ כדהוה סלקא דעתיה ברישא: שעל טומאת סתירה ראשונה באו, ואפילו הכי לא קשיא לרב ששת:
- ^ דהא דקאמר [רב ששת] דכיון דלא חזיא לקידוש
- ^ אין הכי נמי מדאורייתא יצאת לחולין, ו
- ^ היא נשרפת, לפי שאין הכל בקיאין בהלכות, לידע שבשביל שהיו לה עדים לא היתה ראויה לקדש
- ^ ואתו למימר
- ^ מוציאין דבר שקידש בכלי שרת לחולין
- ^ שנטמאו עד שלא קדשו בכלי
- ^ ויביא בדמיה את המנחה
- ^ שקמצה ונתן הקומץ בכלי שרת - קדש בקדושת קומץ, שהמנחה טעונה ארבע עבודות, כנגד ארבע עבודות של דם זבחים: קמיצה מתוך כלי שרת - כנגד שחיטה, שה'סכין' של כלי שרת מקדש את הדם, ומתן כלי - להקדיש הקומץ בכלי שרת שני, כנגד קבלת דם; הולכה כנגד הולכה, והקטרת הקומץ כנגד זריקת הדם
- ^ ושוב אינה שותה, דאמאן בעינן למשרייה
- ^ שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה
- ^ למטה
- ^ כהן
- ^ מנחה זו את
- ^ האי כפרה - לאו כפרת עון הוא, ולא הזכרת עון, אלא כפרה הראויה לה, קאמרינן: שעשתה מנחה זו בשעת הקטרת קומצה כל מה שיש עליה לעשות, שהרי בהכשר קרבה, יבא וישקה אותה, ותיבדק; וכיון דבהכשר קרבה - שיריה נאכלין כל זמן שלא אירע בהן פסול בגופן
- ^ אמעיקרא קאי, קודם הקטרה
- ^ עדי סתירתה, שעל ידיהם באה לכך
- ^ לא קדושת פה ולא קדושת כלי, ואין מועלין בה, דבטעות הוה; אלמא לא אמרינן 'תישרף' מדרבנן כי נמצאו עדיה זוממין שמא יאמרו 'מוציאין מכלי שרת לחול', וש"מ כי קתני 'באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת' - מדאורייתא קאמר, דבת מקדש הואי
- ^ הכל יודעין שהקדישה טעות
- ^ דאין המים בודקין סוטה שיש לה עדים
- ^ ד'ועד אין בה' דההוא - לאו לספק סוטה מידריש, אלא לסוטה ודאית בעד אחד, אלא מקרא אחרינא נפקא
- ^ 'ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, ונקתה ונזרעה זרע', והוה ליה למיכתב 'ואם לא נטמאה ונקתה וגו', ו'טהורה היא' – לדרשה, למידרש הכי: טהורה נזרעה זרע
- ^ שניצולת מן המים מפני
- ^ בטומאתה
- ^ וי"ו יתירא למעוטי
- ^ שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא 'ונזרעה זרע'
- ^ הניצולת מן המים על ידי
- ^ נשים טוות בלבנה
- ^ שהיה קלקולה מפורסם לכל, שכבר היו נושאות ונותנות בה לדבר בה
- ^ ופרכינן
- ^ דאמר אין זכות תולה
- ^ מיהו יש לה עדים נפקא מקרא – קשיא:
- ^ דאתה מוציא שם רע על הטהורות, ויאמרו 'עדים היו להם'