ביאור:בבלי סוטה דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומקטירו בכלי שרת' -
בכלי שרת מקטיר ליה [1]?
אלא אימא: מעלהו בכלי שרת להקטירו [2].
'ומולחו ונותנו על גבי האישים' –
דכתיב (ויקרא ב יג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' [ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך; על כל קרבנך תקריב מלח].
'קרב הקומץ - שִיָרֶיהָ נאכלין' -
מנלן?
דכתיב (ויקרא ב ב) [והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה, על כל לבנתה] והקטיר הכהן את אזכרתה וגו' [המזבחה אשה ריח ניחח לה’], וכתיב (ויקרא ב ג) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו [3].
'קרב הקומץ' [4]
- למר [5] כדאית ליה [6] ולמר [7] כדאית ליה [8], דאיתמר:
הקומץ - מאימתי מתיר שיריים באכילה.
רבי חנינא אמר: משתשלוט בו האור
רבי יוחנן אמר: משתיצת האור ברובו:
'ורשאין הכהנים ליתן לתוכו יין ושמן ודבש' -
מאי טעמא?
אמר קרא 'למשחה' [9] – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין.
'ואין אסורין אלא מלחמץ' –
דכתיב (ויקרא ו י) לא תאפה חמץ חלקם [נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם]; א"ר שמעון בן לקיש: אפילו חלקם לא תאפה חמץ [10].
כל המנחות כו':
וכל המנחות טעונות שמן ולבונה? והאיכא מנחת חוטא [11] דרחמנא אמר (ויקרא ה יא) [ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת] לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה [כי חטאת הוא]?
הכי קאמר [12]: כל המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות מן החיטין [13] ובאות סלת [14]; [15] מנחת חוטא - אף על פי שאינה טעונה שמן ולבונה - באה מן החטין ובאה סלת; מנחת העומר - אע"פ שהיא באה מן השעורין - טעונה שמן ולבונה ובאה גרש; וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה, ובאה מן השעורין, ובאה קמח.
תניא: אמר ר"ש בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, שלא יהא חוטא נשכר [16], ומפני מה אינה טעונה? שלא יהא קרבנו מהודר; ובדין הוא שתהא חטאת חלב [17] טעונה נסכים [18], שלא יהא חוטא נשכר; ומפני מה אינה טעונה [19]? שלא יהא קרבנו מהודר; אבל חטאתו של מצורע ואשמו [20] טעונין נסכים, לפי שאין באין על חטא.
איני!? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: על שבעה דברים נגעים באין וכו' [21]!?
התם - מנגעיה הוא דאיכפר ליה [22], כי מייתי קרבן - לאשתרויי בקדשים הוא דקא מייתי [23].
אלא מעתה: חטאת נזיר [24] - תהא טעונה נסכים לפי שאינה באה על חטא?
סבר לה כרבי אלעזר הקפר, דאמר: נזיר נמי חוטא הוא [25].
רבן גמליאל אומר כשם כו':
תניא: אמר להן רבן גמליאל לחכמים: סופרים הניחו לי ואדרשנה כמין חומר [26],
דשמעיה לרבי מאיר דקאמר [27]: היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה, א"ל: התינח עשירה, עניה [28] מאי איכא למימר? אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה [29] כך קרבנה מאכל בהמה.
משנה:
היה [30] מביא פילי [31] של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור [32];
רבי יהודה אומר: רביעית;
כשם שממעט [33] בכתב [34] - כך ממעט [35] במים.
נכנס להיכל ופנה לימינו; ומקום [36] היה שם, אמה על אמה, וטבלא של שיש - וטבעת היתה קבועה בה [37]; כשהוא מגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן [38] כדי שיראה על המים [39], שנאמר (במדבר ה יז) [ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש] ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים [40].
גמרא:
תנא 'פילי של חרס חדשה - דברי רבי ישמעאל'.
מאי טעמא דרבי ישמעאל [41]? גמר 'כלי' 'כלי' ממצורע [42]: מה להלן חרס חדשה אף כאן חרס חדשה.
והתם מנלן?
דכתיב (ויקרא יד ה) [וצוה הכהן] ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים' - מה 'מים חיים'? שלא נעשתה בהן מלאכה [43] - אף כלי שלא נעשתה בו מלאכה.
אי מה להלן 'מים חיים' אף כאן 'מים חיים'?
לרבי ישמעאל [44] - הכי נמי [45], דאמר רבי יוחנן מי כיור רבי ישמעאל אומר מי מעיין הן [46], וחכמים אומרים: משאר מימות הן [47].
איכא למיפרך [48]: מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת [49]?
אמר רבה: אמר קרא 'בכלי חרס' - כלי שאמרתי לך כבר [50].
אמר רבא: לא שנו [51] אלא שלא נתאכמו פניו [52], אבל נתאכמו פניו – פסולין.
מאי טעמא?
דומיא דמים: מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה [53].
בעי רבא: נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש [54] ונתלבנו מהו? מי אמרינן כיון דאידחו אידחו? או דילמא כיון דהדור הדור?
ת"ש: רבי אלעזר אומר: עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהפשיל בהן קופתו לאחוריו - פסולין [55], והא התם הדרי ומפשטי [56]!
התם - דאיקלוף איקלופי [57].
נכנס להיכל ופנה לימינו וכו':
מאי טעמא?
דאמר מר [58]: כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין [59].
מקום היה שם אמה כו':
תנו רבנן: (במדבר ה יז) [ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש] ומן העפר אשר יהיה [בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים]’ [60] יכול יתקן [61] מבחוץ ויכניס [62]? תלמוד לומר 'בקרקע המשכן' [63];
אי 'בקרקע המשכן' [64] - יכול [65] יחפור [66] בקרדומות?
תלמוד לומר 'אשר יהיה' [67]; הא כיצד? יש שם [68] – הבא [69]; אין שם - תן שם [70].
תניא אידך [71]: 'ומן העפר אשר יהיה וגו [72]' - [73] מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס [74].
'בקרקע המשכן' [75] - איסי בן יהודה אומר: להביא קרקע
הערות
[עריכה]- ^ הכי גרסינן: ומקטירו סלקא דעתך? ולא גרס 'אטו בכלי שרת מקטר ליה'; והכי קא קשיא ליה 'מקטירו סלקא דעתך' - והרי עדיין לא מלחה!? וסיפא קתני 'ומולחו ונותנו על גבי האשים', אלמא השתא הוא דמקטר ליה
- ^ כלומר: מעלהו בכלי שרת להקטירו לאחר שימלחנו
- ^ קדש קדשים מאשי ה'
- ^ דקתני דמתיר שירים באכילה - מאימת חשיב 'קריבה' להתיר שירים?
- ^ לרבי יוחנן
- ^ משתיצת האור ברובו
- ^ ולרבי חנינא
- ^ משתשלוט בו ואפילו מעט
- ^ גבי מתנות כהונה כתיב (במדבר יח) לך נתתים למשחה
- ^ אפילו חלקם - שִירַיִם - לא תאפה חמץ; דדרשינן ליה האי 'חלקם' דקרא - נמי לפניו, א'לא תאפה'
- ^ הבא על חטא דמטמא מקדש ושבועת העדות ושבועת ביטוי דכתיב התם ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' (ויקרא ה)
- ^ כלומר: לא קתני מילתא באנפי נפשיה, אלא כרוך ותני הכי
- ^ כלומר ושאינם טעונות באות מיהת חטין
- ^ כלומר חדא מהני מעליותא אית בהו
- ^ כיצד?
- ^ להקל במנחתו יותר משאר מנחות
- ^ כל חטאת סתם קרי 'חטאת חלב', דבתר חלב כתיב: 'כל חלב וכל דם לא תאכלו', (שם ג) וכתיב בתריה פרשת חטאת
- ^ 'סולת למנחה ועשרון לכבש יין ושמן רביעית ההין' כמו שמקריבין לעולה ושלמים
- ^ דכתיב בפרשת נסכים '(במדבר טו) לפלא נדר או בנדבה': הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים
- ^ איתרבו בהדיא לנסכים במסכת מנחות בפרק 'שתי מדות' (צא,א)
- ^ ומפרש להו בערכין בפרק יש בערכין (דף טז,א)
- ^ יסורים ובשת של נגע כפרו לו על אותו חטא
- ^ שיש טומאות שהצריכן הכתוב כפרה לטהרתן: זב וזבה ויולדת ומצורע ונזיר שנטמא
- ^ שמביא במלאת ימי נזרו: חטאת ועולה ושלמים
- ^ שציער עצמו מן היין
- ^ בוטו"ן בלע"ז והוא של זהב וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי
- ^ בפ"ק (לעיל ח,א) גבי 'במדה שאדם מודד'
- ^ לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה
- ^ שהפקירה עצמו לתשמיש למי שאינה בן זוגה
- ^ הכהן
- ^ כוס של מים
- ^ דכתיב 'מים קדושים (במדבר ה)' - ואין 'קדושים' אלא שנתקדשו בכלי; הכי תניא בסיפרי
- ^ רבי יהודה
- ^ בכתב המגילה לקמן במתני'
- ^ כאן
- ^ ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל
- ^ לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הרצפה שהיא כולה באבני שיש
- ^ צריך ליתן שיעור
- ^ שיהא נראה וניכר על פני המים
- ^ מדלא כתיב 'ונתן במים' אלא 'אל המים' - משמע שלא יהא נבלע בתוכן
- ^ דבעי חדשה
- ^ ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש וגו'
- ^ דהא 'חיים' כתיב
- ^ דפרכת הא אליביה
- ^ דבעינן מים חיים לסוטה, דהא מן הכיור הוא נוטל, ושמעינן ליה לרבי ישמעאל בעלמא
- ^ דהיינו 'חיים'
- ^ אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה - יתן
- ^ בהא גז"ש דרבי ישמעאל דגמר 'כלי' 'כלי' ממצורע
- ^ לפיכך כלי שלו חדש - תאמר בסוטה שאין בה כל אלו
- ^ הכי משמע ליה לרבה: מדלא כתיב 'ולקח כלי חרש ונתן בו מים', וכתיב 'בכלי חרש' - משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר, ואמר רחמנא הכא: שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם, ומאי ניהו? דמצורע
- ^ רבנן דמתניתין, דבעו חרס, ומכשרי בישן
- ^ הושחרו פניו על ידי האור
- ^ אע"ג דלא גמרי ממצורע, מיהו מינה ובה גמרי: כלי דסוטה ממי סוטה; ונהי דמי סוטה לרבנן לאו 'חיים' נינהו, דמכשרי בשאר מימות, מיהת 'לא נשתנו' ו'כלי' - נמי בעינן, דלא נשתנה
- ^ של יוצר, שמצרפים בו את הקדרות של חרס חדשות
- ^ מדלא קתני 'שנעשה בהן מלאכה' – שמע מינה: אמלאכה לא קפיד, אשינויא קפיד, ואלו נתעקמו במשאוי
- ^ וקתני פסולין אלמא כיון דאידחו אידחו
- ^ שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן, דשינויא דלא הדר הוא
- ^ בסדר יומא (נח,ב) ובשחיטת קדשים (סב,ב)
- ^ ויליף לה מ'פונים' 'פונים' דשנים עשר בָקָר דְיַם שעשה שלמה
- ^ אי לא היה כתיב בקרקע, הוה אמינא בָעִינָן מקרקע המשכן ממש; אבל השתא, דכתיב בקרקע - משמע דאינו מקפיד, אלא שיכניס העפר להיכל
- ^ יזמין עפר
- ^ בהיכל ודיו בכניסתו
- ^ בקרקעיתו
- ^ קא דרשינן, ולא כתיב 'אשר יהיה'
- ^ לא מצא שם עפר תיחוח נוח לינטל
- ^ שם
- ^ ומדלא כתיב 'ומקרקע המשכן יקח' שמע מינה: לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת
- ^ עפר תיחוח
- ^ משם
- ^ על הקרקעית וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים
- ^ פליגא אהך קמייתא, ותנאי היא, כדקתני בה פלוגתא דתנאי; והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם
- ^ במשכן
- ^ מדלא כתיב 'מקרקע המשכן יקח' - אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל:
- ^ מבפנים להיכל, ונותן אל המים, ואין צריך להניחו בקרקע ההיכל
- ^ למאי אתא? כיון דילפינן מ'אשר יהיה' דאין צריך ליטלו מעל גבי קרקעית