ביאור:בבלי סוטה דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומקטירו בכלי שרת' -

בכלי שרת מקטיר ליה [1]?

אלא אימא: מעלהו בכלי שרת להקטירו [2].

'ומולחו ונותנו על גבי האישים' –

דכתיב (ויקרא ב יג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' [ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך; על כל קרבנך תקריב מלח].

'קרב הקומץ - שִיָרֶיהָ נאכלין' -

מנלן?

דכתיב (ויקרא ב ב) [והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה, על כל לבנתה] והקטיר הכהן את אזכרתה וגו' [המזבחה אשה ריח ניחח לה’], וכתיב (ויקרא ב ג) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו [3].

'קרב הקומץ' [4]

- למר [5] כדאית ליה [6] ולמר [7] כדאית ליה [8], דאיתמר:

הקומץ - מאימתי מתיר שיריים באכילה.

רבי חנינא אמר: משתשלוט בו האור

רבי יוחנן אמר: משתיצת האור ברובו:

'ורשאין הכהנים ליתן לתוכו יין ושמן ודבש' -

מאי טעמא?

אמר קרא 'למשחה' [9] – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין.

'ואין אסורין אלא מלחמץ' –

דכתיב (ויקרא ו י) לא תאפה חמץ חלקם [נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם]; א"ר שמעון בן לקיש: אפילו חלקם לא תאפה חמץ [10].

כל המנחות כו':

וכל המנחות טעונות שמן ולבונה? והאיכא מנחת חוטא [11] דרחמנא אמר (ויקרא ה יא) [ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת] לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה [כי חטאת הוא]?

הכי קאמר [12]: כל המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות מן החיטין [13] ובאות סלת [14]; [15] מנחת חוטא - אף על פי שאינה טעונה שמן ולבונה - באה מן החטין ובאה סלת; מנחת העומר - אע"פ שהיא באה מן השעורין - טעונה שמן ולבונה ובאה גרש; וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה, ובאה מן השעורין, ובאה קמח.

תניא: אמר ר"ש בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, שלא יהא חוטא נשכר [16], ומפני מה אינה טעונה? שלא יהא קרבנו מהודר; ובדין הוא שתהא חטאת חלב [17] טעונה נסכים [18], שלא יהא חוטא נשכר; ומפני מה אינה טעונה [19]? שלא יהא קרבנו מהודר; אבל חטאתו של מצורע ואשמו [20] טעונין נסכים, לפי שאין באין על חטא.

איני!? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: על שבעה דברים נגעים באין וכו' [21]!?

התם - מנגעיה הוא דאיכפר ליה [22], כי מייתי קרבן - לאשתרויי בקדשים הוא דקא מייתי [23].

אלא מעתה: חטאת נזיר [24] - תהא טעונה נסכים לפי שאינה באה על חטא?

סבר לה כרבי אלעזר הקפר, דאמר: נזיר נמי חוטא הוא [25].

רבן גמליאל אומר כשם כו':

תניא: אמר להן רבן גמליאל לחכמים: סופרים הניחו לי ואדרשנה כמין חומר [26],


עמוד ב

דשמעיה לרבי מאיר דקאמר [27]: היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה, א"ל: התינח עשירה, עניה [28] מאי איכא למימר? אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה [29] כך קרבנה מאכל בהמה.

משנה:

היה [30] מביא פילי [31] של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור [32];

רבי יהודה אומר: רביעית;

כשם שממעט [33] בכתב [34] - כך ממעט [35] במים.

נכנס להיכל ופנה לימינו; ומקום [36] היה שם, אמה על אמה, וטבלא של שיש - וטבעת היתה קבועה בה [37]; כשהוא מגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן [38] כדי שיראה על המים [39], שנאמר (במדבר ה יז) [ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש] ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים [40].

גמרא:

תנא 'פילי של חרס חדשה - דברי רבי ישמעאל'.

מאי טעמא דרבי ישמעאל [41]? גמר 'כלי' 'כלי' ממצורע [42]: מה להלן חרס חדשה אף כאן חרס חדשה.

והתם מנלן?

דכתיב (ויקרא יד ה) [וצוה הכהן] ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים' - מה 'מים חיים'? שלא נעשתה בהן מלאכה [43] - אף כלי שלא נעשתה בו מלאכה.

אי מה להלן 'מים חיים' אף כאן 'מים חיים'?

לרבי ישמעאל [44] - הכי נמי [45], דאמר רבי יוחנן מי כיור רבי ישמעאל אומר מי מעיין הן [46], וחכמים אומרים: משאר מימות הן [47].

איכא למיפרך [48]: מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת [49]?

אמר רבה: אמר קרא 'בכלי חרס' - כלי שאמרתי לך כבר [50].

אמר רבא: לא שנו [51] אלא שלא נתאכמו פניו [52], אבל נתאכמו פניו – פסולין.

מאי טעמא?

דומיא דמים: מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה [53].

בעי רבא: נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש [54] ונתלבנו מהו? מי אמרינן כיון דאידחו אידחו? או דילמא כיון דהדור הדור?

ת"ש: רבי אלעזר אומר: עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהפשיל בהן קופתו לאחוריו - פסולין [55], והא התם הדרי ומפשטי [56]!

התם - דאיקלוף איקלופי [57].

נכנס להיכל ופנה לימינו וכו':

מאי טעמא?

דאמר מר [58]: כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין [59].

מקום היה שם אמה כו':

תנו רבנן: (במדבר ה יז) [ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש] ומן העפר אשר יהיה [בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים]’ [60] יכול יתקן [61] מבחוץ ויכניס [62]? תלמוד לומר 'בקרקע המשכן' [63];

אי 'בקרקע המשכן' [64] - יכול [65] יחפור [66] בקרדומות?

תלמוד לומר 'אשר יהיה' [67]; הא כיצד? יש שם [68] – הבא [69]; אין שם - תן שם [70].

תניא אידך [71]: 'ומן העפר אשר יהיה וגו [72]' - [73] מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס [74].

'בקרקע המשכן' [75] - איסי בן יהודה אומר: להביא קרקע

הערות[עריכה]

  1. ^ הכי גרסינן: ומקטירו סלקא דעתך? ולא גרס 'אטו בכלי שרת מקטר ליה'; והכי קא קשיא ליה 'מקטירו סלקא דעתך' - והרי עדיין לא מלחה!? וסיפא קתני 'ומולחו ונותנו על גבי האשים', אלמא השתא הוא דמקטר ליה
  2. ^ כלומר: מעלהו בכלי שרת להקטירו לאחר שימלחנו
  3. ^ קדש קדשים מאשי ה'
  4. ^ דקתני דמתיר שירים באכילה - מאימת חשיב 'קריבה' להתיר שירים?
  5. ^ לרבי יוחנן
  6. ^ משתיצת האור ברובו
  7. ^ ולרבי חנינא
  8. ^ משתשלוט בו ואפילו מעט
  9. ^ גבי מתנות כהונה כתיב (במדבר יח) לך נתתים למשחה
  10. ^ אפילו חלקם - שִירַיִם - לא תאפה חמץ; דדרשינן ליה האי 'חלקם' דקרא - נמי לפניו, א'לא תאפה'
  11. ^ הבא על חטא דמטמא מקדש ושבועת העדות ושבועת ביטוי דכתיב התם ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' (ויקרא ה)
  12. ^ כלומר: לא קתני מילתא באנפי נפשיה, אלא כרוך ותני הכי
  13. ^ כלומר ושאינם טעונות באות מיהת חטין
  14. ^ כלומר חדא מהני מעליותא אית בהו
  15. ^ כיצד?
  16. ^ להקל במנחתו יותר משאר מנחות
  17. ^ כל חטאת סתם קרי 'חטאת חלב', דבתר חלב כתיב: 'כל חלב וכל דם לא תאכלו', (שם ג) וכתיב בתריה פרשת חטאת
  18. ^ 'סולת למנחה ועשרון לכבש יין ושמן רביעית ההין' כמו שמקריבין לעולה ושלמים
  19. ^ דכתיב בפרשת נסכים '(במדבר טו) לפלא נדר או בנדבה': הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים
  20. ^ איתרבו בהדיא לנסכים במסכת מנחות בפרק 'שתי מדות' (צא,א)
  21. ^ ומפרש להו בערכין בפרק יש בערכין (דף טז,א)
  22. ^ יסורים ובשת של נגע כפרו לו על אותו חטא
  23. ^ שיש טומאות שהצריכן הכתוב כפרה לטהרתן: זב וזבה ויולדת ומצורע ונזיר שנטמא
  24. ^ שמביא במלאת ימי נזרו: חטאת ועולה ושלמים
  25. ^ שציער עצמו מן היין
  26. ^ בוטו"ן בלע"ז והוא של זהב וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי
  27. ^ בפ"ק (לעיל ח,א) גבי 'במדה שאדם מודד'
  28. ^ לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה
  29. ^ שהפקירה עצמו לתשמיש למי שאינה בן זוגה
  30. ^ הכהן
  31. ^ כוס של מים
  32. ^ דכתיב 'מים קדושים (במדבר ה)' - ואין 'קדושים' אלא שנתקדשו בכלי; הכי תניא בסיפרי
  33. ^ רבי יהודה
  34. ^ בכתב המגילה לקמן במתני'
  35. ^ כאן
  36. ^ ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל
  37. ^ לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הרצפה שהיא כולה באבני שיש
  38. ^ צריך ליתן שיעור
  39. ^ שיהא נראה וניכר על פני המים
  40. ^ מדלא כתיב 'ונתן במים' אלא 'אל המים' - משמע שלא יהא נבלע בתוכן
  41. ^ דבעי חדשה
  42. ^ ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש וגו'
  43. ^ דהא 'חיים' כתיב
  44. ^ דפרכת הא אליביה
  45. ^ דבעינן מים חיים לסוטה, דהא מן הכיור הוא נוטל, ושמעינן ליה לרבי ישמעאל בעלמא
  46. ^ דהיינו 'חיים'
  47. ^ אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה - יתן
  48. ^ בהא גז"ש דרבי ישמעאל דגמר 'כלי' 'כלי' ממצורע
  49. ^ לפיכך כלי שלו חדש - תאמר בסוטה שאין בה כל אלו
  50. ^ הכי משמע ליה לרבה: מדלא כתיב 'ולקח כלי חרש ונתן בו מים', וכתיב 'בכלי חרש' - משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר, ואמר רחמנא הכא: שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם, ומאי ניהו? דמצורע
  51. ^ רבנן דמתניתין, דבעו חרס, ומכשרי בישן
  52. ^ הושחרו פניו על ידי האור
  53. ^ אע"ג דלא גמרי ממצורע, מיהו מינה ובה גמרי: כלי דסוטה ממי סוטה; ונהי דמי סוטה לרבנן לאו 'חיים' נינהו, דמכשרי בשאר מימות, מיהת 'לא נשתנו' ו'כלי' - נמי בעינן, דלא נשתנה
  54. ^ של יוצר, שמצרפים בו את הקדרות של חרס חדשות
  55. ^ מדלא קתני 'שנעשה בהן מלאכה' – שמע מינה: אמלאכה לא קפיד, אשינויא קפיד, ואלו נתעקמו במשאוי
  56. ^ וקתני פסולין אלמא כיון דאידחו אידחו
  57. ^ שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן, דשינויא דלא הדר הוא
  58. ^ בסדר יומא (נח,ב) ובשחיטת קדשים (סב,ב)
  59. ^ ויליף לה מ'פונים' 'פונים' דשנים עשר בָקָר דְיַם שעשה שלמה
  60. ^ אי לא היה כתיב בקרקע, הוה אמינא בָעִינָן מקרקע המשכן ממש; אבל השתא, דכתיב בקרקע - משמע דאינו מקפיד, אלא שיכניס העפר להיכל
  61. ^ יזמין עפר
  62. ^ בהיכל ודיו בכניסתו
  63. ^ בקרקעיתו
  64. ^ קא דרשינן, ולא כתיב 'אשר יהיה'
  65. ^ לא מצא שם עפר תיחוח נוח לינטל
  66. ^ שם
  67. ^ ומדלא כתיב 'ומקרקע המשכן יקח' שמע מינה: לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת
  68. ^ עפר תיחוח
  69. ^ משם
  70. ^ על הקרקעית וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים
  71. ^ פליגא אהך קמייתא, ותנאי היא, כדקתני בה פלוגתא דתנאי; והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם
  72. ^ במשכן
  73. ^ מדלא כתיב 'מקרקע המשכן יקח' - אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל:
  74. ^ מבפנים להיכל, ונותן אל המים, ואין צריך להניחו בקרקע ההיכל
  75. ^ למאי אתא? כיון דילפינן מ'אשר יהיה' דאין צריך ליטלו מעל גבי קרקעית