משנה כריתות ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ג · משנה ג | >>
וכמה ישהה האוכלן, כאלו אכלן קליות, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס.
אכל אוכלין טמאין, ושתה משקין טמאין, שתה רביעית יין ונכנס למקדשט, ושהה כדי אכילת פרס.
רבי אליעזר אומר, אם הפסיק בה או שנתן לתוכו מים כל שהוא, פטור.
וְכַמָּה יִשְׁהֶה הָאוֹכְלָן?
- כְּאִלּוּ אֲכָלָן קְלָיוֹת,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיִּשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף
- כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.
- כְּאִלּוּ אֲכָלָן קְלָיוֹת,
- אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין,
- שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ,
- וְשָׁהָה,
- כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אִם הִפְסִיק בָּהּ
- אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מַיִם
- כָּל שֶׁהוּא,
- פָּטוּר:
וכמה ישהה באוכלן? -
- כאילו אוכלן קליות - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: עד שישהה מתחילה ועד סוף - יתר מכדי אכילת פרס.
- אכל אוכלין טמאין,
- שתה משקין טמאין,
- שתה רביעית יין,
- נכנס למקדש - ושהה כדי אכילת פרס.
- רבי אלעזר אומר:
- אם הפסיק בה,
- או שנתן לתוכה מים כל שהוא - פטור.
לפי שאמר בהלכה שלפני זו אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית ממין אחד חייב אמר כאן כמה ישהה באוכלן, רוצה לומר כמה שיעור הזמן שהאוכל בו כזית חלב בפעמים רבות יצטרף קצתו לקצתו ויהיה חייב.
אמר רבי מאיר, כשאינו שוהה בין אכילות חלב וחלב, אלא שאוכל אותו חלק קטן אחר חלק קטן, כמי שאוכל קליות דרך משל גרגיר אחר גרגיר ומאריך בלעיסתו ובליעתו, ואפילו שהה באכילת כזית דרך משל כל היום, הרי הוא חייב הואיל ולא פסק מלאכול.
וחכמים אומרים, שאפילו לא פסק מלאכול לא יתחייב אלא אם אכל כזית בכדי זמן אכילת חצי ככר מאכל בינוני, וזהו שמצטרף קצתו לקצתו ויהא חייב, אבל כל זמן שיהא בין תחילת אכילת השיעור וסופו יותר מכדי אכילת פרס אינו חייב.
וכבר בארנו בשמיני מעירובין שהפרס הזה שיעורו שלש ביצים. ושם זכרנו ועוד נבאר אותו בתחילת מסכת טהרות, שהאוכל מאוכלין הטמאים כחצי פרס והוא ביצה ומחצה נפסלה גוייתו, ופוסל את התרומה עד שיטהר. וכן השותה רביעית (יין ו)משקין טמאין נפסלה גוייתו. וכן השותה רביעית יין אינו מותר לבוא אל המקדש ולא אל הוראה, אמרו "שתה רביעית אל יורה". ולפיכך אמר כאן, אם שהה באכילת השיעור שמטמא ממאכלין טמאין, או בשתיית השיעור שמטמא ממשקין טמאין כדי אכילת פרס או פחות, אז יצטרף הכל ותיפסל גוייתו. וכן אם שהה בשתיית רביעית יין כדי אכילת פרס או פחות אז נאסר ליכנס למקדש, ואם נכנס חייב.
ורבי אלעזר אומר, "יין ושכר אל תשת"(ויקרא י, ט) יין דרך שכרות, ולפיכך אם לא שתה הרביעית בבת אחת רק הפסיק בשתייתו, או ששתה אותו בבת אחת אלא שנתן לתוכו מים מעט, אינו שכור ומותר להורות ואינו חייב על היכנסו למקדש. אבל אם הוסיף על הרביעית חייב לדברי הכל, ואפילו שתה אותו למקוטעין.
והלכה כרבי אלעזר, ואין הלכה כרבי מאיר:
כמה ישהה האוכלן - לשני חצאי זיתים דאמרינן מצטרפין:
כאילו אוכלן קליות - רואין אותן כאילו נתפרדו לפירורין [דקין] כקליות ואוכלן אחת אחת בסמוך זו אחר זו, ובההיא משערינן אם אכל חצי זית והפסיק ולאחר שעה אכל חצי זית אחר, אם שהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת קליות בסמוך זו לזו, מצטרפין. אבל אם לא הפסיק מאכילה אלא ששהה בלעיסתן ובליעתן אפילו כל היום כולו, מצטרפין לדברי ר' מאיר:
וחכמים אומרים עד שישהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת פרס - כלומר אפילו לא הפסיק בין אכילת חצי זית לאכילת חצי האחר, אלא ששהה בלעיסת שני חצאי זיתים כדי אכילת פרס מתחילת האכילה עד סוף בליעתן, מצטרפין. ביותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרפין. והלכה כחכמים:
פרס - לשון פרוסה. והוא חצי ככר של עירוב, משלש ככרות לקב, שכל ככר שמונה ביצים, נמצא חצי ככר ארבע ביצים. כך פירשו רבותי. ורמב"ם אומר שהוא שלש ביצים ח:
אכל אוכלים טמאים - האוכל אוכלים טמאים כחצי פרס שהוא שני ביצים לפירוש רבותי, ולדברי רמב"ם ביצה ומחצה, נפסלה גווייתו מלאכול בתרומה. וכן השותה משקין טמאים כרביעית, נפסלה גווייתו מלאכול בתרומה עד שיטבול. והשותה רביעית יין ונכנס למקדש, חייב כרת י. והשתא קאמר, שאם שהה באכילת חצי פרס של אוכלים טמאים, או בשתיית רביעית של משקין טמאין, כדי אכילת פרס, מצטרפין לכשיעור ונפסלה גווייתו מלאכול בתרומה. ואם שהה יותר משיעור זה, אין מצטרפין. והוא הדין לשיעור רביעית יין של כניסת מקדש, שאם שהה בשתייתו כדי אכילת פרס או פחות, חייב. יותר על כן, פטור:
אם הפסיק בה - שלא שתה כל הרביעית בבת אחת ונכנס למקדש, פטור, דכתיב (ויקרא י) יין ושכר אל תשת, יין דרך שכרותו. ואם אינו שותהו בבת אחת, אין זה דרך שכרותו. וכן אם נתן בו מים. והלכה כר' אליעזר. והני מילי בשותה רביעית ממש, אבל שתה יותר מרביעית, מודה רבי אליעזר דחייב אפילו לא שתה כולו בבת אחת:
וכמה ישהה האוכלן. עמ"ש ברפ"ג דפסחים ובמ"ז פ"י דזבחים:
פרס. כתב הר"ב ד' ביצים. כך פירשו רבותי. ורמב"ם אומר שהוא שלשה ביצים ופלוגתא דתנאי הוא במ"ב פ"ח דערובין ושם פסק הר"ב כהרמב"ם. ועיין עוד מ"ש שם:
אכל אוכלים טמאים כו'. עיין פ"ב דטהרות:
ונכנס למקדש. פירש ועבד עבודה אבל בכניסה בלא עבודה לא מחייב. וה"פ בת"כ. תוס'. ואשתמיטתיה מהכ"מ כשדקדק כך מדברי הרמב"ם בריש ה' ביאת המקדש. ולא כתב שכ"כ ג"כ התוס' מהת"כ. ומ"מ להרמב"ם יש איסור אף בלא עבודה. גם כתב מהת"כ דאף מן המזבח ולפנים יש איסור שתויי יין. ומ"ש הר"ב חייב כרת לא דק. דאין בו אלא חיוב מיתה. וכמ"ש הר"ב בעצמו בספ"ט דסנהדרין:
רא"א אם הפסיק בה כו'. כתב הר"ב והלכה כר"א. גמ':
(ח) (על הברטנורא) ופלוגתא דתנאי הוא במשנה ח' פרק ח' דעירובין ושם פסק הר"ב כהר"מ:
(ט) (על המשנה) ונכנס כו'. פי' ועבד עבודה. אבל בכניסה בלא עבודה לא מחייב וה"פ בת"כ. תוס' כו' ומכל מקום להר"מ יש איסור אף בלא עבודה. ואף מן המזבח ולפנים יש איסור:
(י) (על הברטנורא) לא דק דאין בו אלא חיוב מיתה וכמ"ש בעצמו ספ"ט דסנהדרין:
עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס.: מהכא משמע דתרי גווני מיירי שיעור פרס חדא לעניין הפסקה שאם הפסיק מן אכילה לאכילה כשיעור פרס אין מצטרף וחדא כדאמרינן בעלמא שאם נתן כזית תרומה בשיעור פרס דחולין ממקפה שהוא חייב עליה תוס' ז"ל:
וחכמים אומרים עד שישהה מתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס.: כך מצאתי מוגה וליתא דר' מאיר לחומרא קאמר דאפילו ביותר מכדי אכילת פרס ששהה בלעיסתן מחייב ואמרו לו חכמים לעולם אינו חייב ביותר מכדי אכילת פרס אלא עד שתהא שהיית אכילתן כשיעור פרס. וביד פרק י"ד דהלכות מ"א סימן ח' ט':
אכל אוכלין טמאין ושתה וכו': תוס' פ' הוציאו לו (יומא דף מ"ח:)
ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס חייב.: לא קאי אאוכל אוכלין טמאים ונכנס למקדש דפסול גויה אינו אלא מדרבנן וא"כ לא קאי הא דקתני חייב אאכל אוכלין טמאין ונכנס למקדש אלא קאי אשתה רביעית יין ונכנס למקדש והא דקתני אכל אוכלין טמאין הכא משום דשוו יחד לענין אכילת פרס ואי נמי י"ל דחייב נמי קאי אאכל אוכלין טמאים ור"ל חייב מכת מרדות מדרבנן ולצדדין קתני גבי שתה רביעית יין ר"ל חייב מלקות וגבי אוכלין טמאים מכת מרדות. ויש מפרשים באוכלין טמאים שהן אב הטומאה ולא נהירא שהרי אמרינן כל דבר שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה ועוד דקאמר פ' כשם מה לטבול יום שיש במינו אב הטומאה משא"כ בככר שני תוס' חיצוניות בכתיבת יד. וכן כתב רש"י ז"ל נכנס למקדש ארביעית יין קא מהדר דמשום אוכלין טמאים לא מיחייב אביאת מקדש ע"כ. וז"ל הרגמ"ה ז"ל אכל אוכלין טמאים ושתה משקין טמאים באוכלין שהן אב הטומאה קמיירי דנגעי במת והיכא אשכחן דאוכלין הוו אב הטומאה כדאמרינן בפ' אור לי"ד ובהנהו חייב כרת כשאכלן ונכנס למקדש אבל באוכלין טמאין בטומאה דרבנן לא הוי חיוב כרת אלא לאו בעלמא:
נכנס למקדש ושהה: לא ידעינן אי שהה במקדש קאמר או שהה באכילתן עכ"ל ז"ל:
ונכנס למקדש: פירוש ועבד עבודה אבל בכניסה בלא עבודה לא מיחייב והכי איתא בהדיא בת"כ תוס' ז"ל:
ושהה כדי אכילת פרס חייב: כך צ"ל. ולא קאי ושהה אנכנס למקדש דלמה לי שהייה כיון שהיפך בצנורא מתחייב דעבודה היא דאפילו התם בפרק שני דשבועות דקבעי שיעור שהייה שיעור השתחואה הני מילי כשנטמא בפנים בהיכל אבל כשנטמא בחוץ כשנכנס לאלתר חייב אלא ושהה קאי באכילתו אוכלין טמאין או בשתייתו משקין טמאין וכו' וכן פירש רעז"ל. ר' אלעזר גרסינן בלי יוד דהא פליג עליה ר' יהודה בברייתא וקרי רב עליה דר' אלעור טובינא דחכימי. ועיין בת"כ פ' שמיני קרא דיין ושכר אל תשת בפרשה א':
אם הפסיק: בה או שנתן לתוכה מים כל שהן פטור. כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי. פירוש וקאי ארביעית דלעיל דהוי לשון נקבה ע"כ. ואיתה בתוס' פ' הדר (עירובין דף ס"ד:)
פטור: ולענין נשיאות כפים פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ו דהלכות נשיאות כפים סימן ד' דמותר:
יכין
וכמה ישהה האוכלן: ר"ל האוכל ב' חצאי זיתים דאמרן דמצטרפין:
כאילו אכלן קליות: ר"ל אם שהה מתחלת אכילתו ועד לבסוף, עד כדי שאם היה כל הזית פירורין דקין כקליות, והם גרעיני חיטים קלויין, שדרך לאכלן א' א', ה"נ אם היה אוכל הפירורים א' א' תיכף זה אחר זה, כבר היה אוכלן בזה הזמן, חייב. ובשהה באכילתו יותר מזה השיעור, פטור. מיהו אם לא הפסיק באכילתו, רק שהה בלעיסתו ובליעתו, אפילו כל היום כולו, מצטרף לר"מ:
וחכמים אומרים עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס: ר"ל אפילו לא הפסיק בין אכילה לאכילה, רק שהה בלעיסה ובליעה מתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרף, ובפחות מכאן מצטרף. וה"ה בשתיית משקין אסורין, אם שהה בין שתייה לשתייה רק כדי אכילת פרס, חייב. [כך מוכח מש"ס הכא. ולרמב"ם [פי"ד מצו"א ה"ח], בשתייה שיעור השהייה ברביעית, וצ"ע. ותי' רכ"מ דחוק מאוד אחמ"כ למעיין בש"ס הכא]. מיהו שיעור פרס בכל דוכתא לרש"י ד' ביצים ולרמב"ם ג' ביצים [ועי' מ"ש עירובין פ"ח סי' י"א]. ואפילו היה האיסור מעורב בתבשיל היתר ג"כ כך דינו, דכשהכזית מעורב בהיתר כשיעור פרס, מצטרף לחיוב כרת, וחטאת, ומלקות [רמב"ם פט"ו ממ"א ה"ג]. ולרש"י דוקא בשהממשות איסור קיים, אבל כשנמוח האיסור בתערובת ההיתר, אז אפילו יש כזית בכדא"פ, טעם כעיקר לאו דאורייתא [רק בבו"ח כשנתערב אוכל באוכל, לכ"ע טעם כעיקר דאורייתא. אבל באוכל שנבלע בכלי י"ל דאף בבו"ח לאו דאורייתא, מדהו"ל נ"ט בר נ"ט [פרי מגדים י"ד בפתיחה לבו"ת]. ולרבינו אליהו בכל כזית בכדא"פ לקי בשאכל כזית מהתערובות, [עי' רלח"מ פט"ו ממ"א ה"א]:
אכל אוכלין טמאין: או שתה וכו':
ושתה משקין טמאין: דבאכל אוכלין טמאין כשיעור חצי פרס, או שתה משקין טמאין רביעית, ולא שהה באכילתו או שתייתו יותר מכדי אכילת פרס, נפסל גווייתו מלאכול קודש או תרומה עד שיטבול. או שתה וכו':
ונכנס למקדש: ר"ל לחצר המקדש ועבד עבודה, והרי שתוי יין שעבד חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה. אבל בנכנס מהמזבח ולפנים ולא עבד עבודה, פטור ממיתה. ולרמב"ם [פ"א מביאת מקדש] חייב עכ"פ מלקות. ולראב"ד שם פטור גם ממלקות:
ושהה: באמצע האכילה או השתייה:
כדי אכילת פרס: אז מצטרף, דבאכל אוכלין או שתה משקין טמאין, נפסל גוויתו מלאכול קודש או תרומה. ובשתה יין ועבד, עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים. אבל בשהה באמצע יותר מכדי אכילת פרס, לא נפסל גופו כשאכל טומאה, ואינו חייב מיתה, ולא פוסל עבודתו כשעבד שתוי:
רבי אליעזר אומר אם הפסיק בה: שלא שתה כל הרביעית יין בבת אחת:
או שנתן לתוכו מים כל שהוא: שנתן מעט מים בהיין:
פטור: כשנכנס למקדש ועבד עבודה, פטור, דדרך שכרות בעינן. מיהו בשתה יותר מרביעית. אפילו לא שתהו כולו כאחת, או שנתן בו מעט מים, חייב מיתה, ופוסל העבודה [רמב"ם פ"א מביאת מקדש]. ולראב"ד שם בהך גוונא חייב רק מלקות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת