רמב"ם על כריתות ג

כריתות פרק ג[עריכה]

משנה א[עריכה]

אמרו לו - אינו רוצה לומר שיהיו שנים, אלא אפילו אחד, כשיאמר לו אכלת חלב ולא הכחישו אלא שתק על מה שאמר לו, הרי מביא חטאת. אבל אם הוא ודאי אצלו ואומר לא אכלתי, אפילו העידו עליו אלף והוא מכחישם, אז אינו חייב חטאת, שנאמר "או הודע אליו חטאתו"(ויקרא ד, כג) ולא שיודיעוהו אחרים.

ואין הלכה כרבי מאיר:

משנה ב[עריכה]

זה לפי שהוא בהעלם אחד, אבל אם אכל חלב וחלב בשתי העלמות חייב שתי חטאות, לפי שהעיקר בידינו "העלמות מחלקין".

ומה שאמר ממין אחד חייב - אפילו נשתנית מלאכת בישולו, שאם אכל חצי זית מהתבשיל הזה מן המאכל וחצי זית מחבשיל הזה מן המאכל, לפי שתמחויין אינם מחלקין:

משנה ג[עריכה]

לפי שאמר בהלכה שלפני זו אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית ממין אחד חייב אמר כאן כמה ישהה באוכלן, רוצה לומר כמה שיעור הזמן שהאוכל בו כזית חלב בפעמים רבות יצטרף קצתו לקצתו ויהיה חייב.

אמר רבי מאיר, כשאינו שוהה בין אכילות חלב וחלב, אלא שאוכל אותו חלק קטן אחר חלק קטן, כמי שאוכל קליות דרך משל גרגיר אחר גרגיר ומאריך בלעיסתו ובליעתו, ואפילו שהה באכילת כזית דרך משל כל היום, הרי הוא חייב הואיל ולא פסק מלאכול.

וחכמים אומרים, שאפילו לא פסק מלאכול לא יתחייב אלא אם אכל כזית בכדי זמן אכילת חצי ככר מאכל בינוני, וזהו שמצטרף קצתו לקצתו ויהא חייב, אבל כל זמן שיהא בין תחילת אכילת השיעור וסופו יותר מכדי אכילת פרס אינו חייב.

וכבר בארנו בשמיני מעירובין שהפרס הזה שיעורו שלש ביצים. ושם זכרנו ועוד נבאר אותו בתחילת מסכת טהרות, שהאוכל מאוכלין הטמאים כחצי פרס והוא ביצה ומחצה נפסלה גוייתו, ופוסל את התרומה עד שיטהר. וכן השותה רביעית (יין ו)משקין טמאין נפסלה גוייתו. וכן השותה רביעית יין אינו מותר לבוא אל המקדש ולא אל הוראה, אמרו "שתה רביעית אל יורה". ולפיכך אמר כאן, אם שהה באכילת השיעור שמטמא ממאכלין טמאין, או בשתיית השיעור שמטמא ממשקין טמאין כדי אכילת פרס או פחות, אז יצטרף הכל ותיפסל גוייתו. וכן אם שהה בשתיית רביעית יין כדי אכילת פרס או פחות אז נאסר ליכנס למקדש, ואם נכנס חייב.

ורבי אלעזר אומר, "יין ושכר אל תשת"(ויקרא י, ט) יין דרך שכרות, ולפיכך אם לא שתה הרביעית בבת אחת רק הפסיק בשתייתו, או ששתה אותו בבת אחת אלא שנתן לתוכו מים מעט, אינו שכור ומותר להורות ואינו חייב על היכנסו למקדש. אבל אם הוסיף על הרביעית חייב לדברי הכל, ואפילו שתה אותו למקוטעין.

והלכה כרבי אלעזר, ואין הלכה כרבי מאיר:

משנה ד[עריכה]

ארבע חטאות - מבוארות, חטאת על אכילת חלב, וחטאת על אכילת נותר, וחטאת על אכילת קדשים והוא טמא, וחטאת על אכילה ביום הכפורים. ולפי שהוא נהנה מן ההקדש בשוגג חייב אשם מעילה כמו שיתבאר במעילה, ולולי שהאכילה הזאת בשגגה לא נתחייב עליה חטאת.

ויש בכאן עניינים ראויים שאבאר אותם לך דרך קצרה כדי שיתבאר לך בהם כל ההלכות האלו שבפרק הזה, ובהם יתבאר לך מה שנאמר בהם משלישי מיבמות בהלכה שהבטחנו שם לדבר במקום הזה. וזה:

שהאסורים הרבים שחלים על דבר אחד, אי אפשר אלא באחד משלשה צדדים או בכולם, והוא איסור מוסיף, ואיסור כולל, ואיסור בת אחת.
ואי אפשר שיחול איסור על איסור אלא באלו השלשה פנים, לפי כלל עיקרים שבידינו "אין איסור חל על איסור".

המשל למה הדבר דומה, כגון שיהיה בשר נבילה או בשר בהמה טמאה או חלב שנתבשל בחלב, אינו חל איסור בשר בחלב על איסור הנבילה כדי שיהא האוכל ממנו חייב שתי מלקיות, אלא מלקות אחד בלבד, כמו שנתבאר במסכת חולין.

והנני מבאר לך אלו שלשה עיקרים בדוגמות מההלכה זו שאנו מפרשין אותה וכמו שבארנו בתלמוד, ועל פיהן תקיש האיסורין:

אמרו שאמיתת הדין הזה הוא, שיהא האוכל נטמא קודם שיביא שתי שערות בשנים המסויימים, לכשיגיע לפרקו נאסר עליו אכילת חלב ואכילת קדשים בטומאה בשעה אחת, הרי אלו שני איסורין באין כאחת.
וחייב גם כן במעילה על האכילה הזאת, לפי שקודם שהיתה הבהמה קדש היה אסור לאכול חלבה ומותר ליהנות בו, ולפי שהקדש נאסר בהנאה, ומיגו דאיתוסף ביה איסור הנאה איתוסף נמי איסור לעניין אכילה דחייב על אכילתו אשם מעילה, וזהו איסור מוסיף.
וגם כן החלב הזה שאכל, קודם שיהא נותר היה מותר לגבוה ואסור להדיוט, וכשיהיה נותר נאסר לגבוה איתוסף נמי בה איסור לעניין אכילה, ולפיכך חייב על אכילתו משום נותר.
ואם אכלו ביום הכפורים, איתוסף עליו איסור אכילת היום שהוא איסור כולל כל האוכלים וכל המשקים, והואיל ואסור ביום הזה לאכול בו דבר המותר הרי הוא גם כן מוסיף איסור בדבר האסור באכילתו, לפי שהוא כולל החלב הזה בכלל מה שאסור לאכול זהו איסור כולל.

ושמור אלו העיקרים ושים אותם נגד עיניך, לפי שאין חלין בדבר אחד איסורים הרבה אלא באחד משלשה עיקרים, והוא איסור מוסיף ואיסור כולל ואיסור בת אחת.

ואמר רבי מאיר דוגמא אחרת באיסור בת אחת, והוא כשיוציא בפיו בשעת אכילתו שהוא חייב שתים משום מוציא מרשות לרשות בשבת וכן ביום הכפורים, לפי שאיסור שבת ואיסור יום הכפורים באין כאחת. ואין בזה חולק, אלא שההוצאה אינה אכילה כמו שאמרו.

ויש במה שנשאנו ונתננו עכשיו נקודה נפלאה, אנו מייעדין עליה לפי שהיא מפתח לעניינים אחרים, ומוסף על מה שיש בה מדקדוק העיון. וזה, שידוע הוא שבשר בחלב אסור בהנאה, והחלב דרך משל מותר בהנאה, לכשיבושל החלב עם החלב למה אינו חל איסור בשר בחלב על איסור חלב, והוא ההיקש בנבילה, שהוא איסור מוסיף כמו שאמרנו כאן בחלב הקדשים, ונתחייב על אכילתו מעילה לפי שניתוסף בו איסור הנאה. והתשובה על זה, שבשר בחלב נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כמו שהקדמנו, שכל איסור באכילה אסור בהנאה עד שיפרט לך הכתוב, ואין שם כתוב שאוסר אכילתו [וכתוב שאוסר הנאתו], רק שני העניינים יחד הם איסור בשר בחלב, ולפיכך כשאנו אומרים אין איסור חל על איסור לא יחול איסור בשר בחלב על איסור נבילה, ולא היה אסור בהנאה אבל הוא מותר בהנאה והאוכל ממנו לוקה משום נבילה, ואין שם איסור בשר בחלב כל עיקר לפי שלא חל, ולא תהיה הקושיא במקומה עומדת ויהיה כמו חלב קדשים בשווה, אלא אם אמרנו עליו שהוא אסור בהנאה כמו שאנו אומרים בקדשים והאוכל ממנו אינו חייב משום בשר בחלב אז היה ראוי להקשות, ואין הדבר כן, אלא אנו אומרים שבשר זה בחלב לא נאסר בהנאה, הלא תראה המשנה אמרה בפירוש שבשר בהמה טמאה מותר לבשל בחלב ומותר בהנאה. וכבר נתבאר זה במקומו. וזכור העניין מפני שהוא מטעה הכל, ותקיש עליו בכל הדומה לו:

משנה ה[עריכה]

ההלכה הראשונה הולכת אחר שני עיקרים מאותן השלשה עיקרים, והם איסור בת אחת ואיסור מוסיף (ואיסור כולל). וזה:

שבשעה שבא ראובן על אמו, על דרך משל שהמשיל התלמוד בהלכה זו, וילדה לו בת, הרי הבת הזו בתו ואחותו, והם שני איסורים באים כאחת.
והבת הזו אפשר לה להנשא לכל אחד מאחי ראובן, שאף על פי שהיא ממזרת כבר ידעת שקדושין תופסין בחייבי לאוין, ואפשר שיהיו אחי ראובן ממזרים ותהיה הבת מותרת להם לכתחילה, הרי בשעה שנשאה שמעון דרך משל נאסרה על כל האחים שהיתה מותרת להם, מיגו דניתוסף בה איסור לגבי אחי שמעון איתוסף לראובן.
ואם מת שמעון או גרשה, הרי היא מותרת לכל אחי אביו של ראובן אביה, ובשעה שנשאה אחד מדודי ראובן, מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי אחיו רוצה לומר כל שארי דודיו שהיא היתה להם אשת אח, איתוסף איסורא לגבי ראובן, ונתחייב עליה גם כן משום אשת אחי אביו.
וכשמת דודו היא מותרת לכל אדם, וכשנשאת היתה אשת איש, איתוסף בה איסורא לכולי עלמא איתוסף בה לראובן ונתחייב עליה גם כן משום אשת איש, והיא מותרת לבעלה ולשאר בני אדם אסורה.
וכשתהיה נדה ואיתוסף בה איסור לבעלה איתוסף בה איסור לגבי ראובן.

ואם בא ראובן על בתו זו והיא אשת איש ונדה, אחר שנשאת לדודה ולדוד אביה, חייב עליה שש חטאות.

ודוגמת ההלכה השנית:

שתהא דינה בת יעקב מאשה אחרת זולת לאה, אחר כן נשא לבן לדינה והיא לו מותרת וילדה דינה בת ושמה שרה דרך העברה, הרי שרה זו היא בת בת יעקב ואחות אשתו מאביה, והם שני איסורין באים כאחת.
ושרה זו מותרת להנשא לכל בני יעקב והיא בת אחותם, נשא אותה ראובן נאסרה על יתר אחיו, איתוסף בה נמי ליעקב איסור כלתו.
מת ראובן בעל שרה או גרשה הרי היא מותרת לכל אחי יעקב, נשא אותה אחד מהן ואסרה על הנשארים, [איתוסף בה נמי לגבי יעקב איסור אשת אח.
מת בעלה זה או גרשה הרי היא מותרת לכל אחי אביו של יעקב, ואם נשא אותה אחד מהן נאסרה על הראשונים], איתוסף בה נמי ליעקב איסור אשת אחי אביו.
מת זה הרי היא מותרת לכל אדם, נישאת ונעשית אשת איש ונאסרה על הכל, ואיתוסף בה נמי איסור ליעקב משום אשת איש.
אם שגג יעקב בשרה זו והיא נדה ואשת איש, והיתה אשתו רחל או לאה קיימת, יהא חייב שבע חטאות.

ואם נשא יצחק שרה זו, איתוסף לגבי יעקב בה איסור אשת אב. וזה אפשר על הדרך שאני מגיד וזה, שהעיקר הידוע "אין קדושין תופסין בעריות", ואם אחד מאחי יעקב נשא שרה כמו שאמרנו הרי היא ערוה על יצחק ואין לו עליה קידושין לפי שהיא אשת בנו, ולפי שהיה אחי יעקב שנשא שרה אחי יעקב מאמו והרי שרה אינה ערוה על יצחק, וכבר אמרו שאם נשא אותה אחר כן דוד יעקב והוא אחי יצחק בלי ספק, והואיל ונשא אותה אחי יצחק נאסרת על יצחק משום אשת אחיו. לפיכך תהא ההלכה שמת אחיו של יצחק ונפלה לפני יצחק ליבום ויבם אותה, והוא מה שאמרו בתלמוד "ומי שריא ליה, אשת אחיו היא", והיתה התשובה שנפלה לו ביבמה. ועניין המאמר הזה מה שבארנו, ששרה זו היא בת בת יעקב והיא גם כן כלת יעקב כפי מה שהיה עיקר ההלכה, הרי היא שניה ליצחק משני צדדין מצד שהיא בת בת בנו ומצד שהיא כלת בנו כמו שבארנו בשני מיבמות. ומחמת האיסור הזה אמר אם עבר הזקן ונשאה, רוצה לומר אם עבר יצחק על איסור שבה ונשאה, והוא מה שאמרו בתלמוד "שעבר משום כלת בנו ושניה", רוצה לומר ואף על פי שהיא שניה שהיא בת בת בנו.

ונשאר לבאר איזה איסור ניתוסף בה כשנשאת ליצחק עד שניתוסף מחמתו איסור ליעקב, ואמרו שזה יהיה בתנאי והוא, שאם נזדמן להיות ליצחק בן קטן בשנים מלבד יעקב, וזהו תורף דבריהם "כגון דאתייליד בן קטן לזקן, וחייל איסור על קטן, וחייל נמי עליה דידיה". ומאמר זה קשה להבין ולפיכך שים לבך להתבונן בו, וזה ששרה זו שמת בעלה שהיה אחי יצחק, והיה ליצחק בן קטן כמו שאמרנו מלבד יעקב, אילו לא נשאה יצחק היתה אסורה לקטן הזה לכשיגיע לכלל מצות משום אשת אחי אביו בלבד, וכשייבם אותה יצחק, לכשיגדל ויבוא לכלל מצות יהיו איסור אשת אחי אביו ואשת אביו באים כאחת כפי מה שבאר התלמוד בפרק הזה באיסור חלב ובאיסור טומאה כמו שבארנו, ולפיכך התנה ואמר בבן קטן, והואיל וניתוסף בשרה איסור אשת אב אצל הבן הקטן לכשיגדיל איתוסף נמי ליעקב.

והנני חוזר לזכור ההלכה הזאת בסדר, ואומר:

ששרה זאת שהיתה בת בת יעקב ואחות אשתו כמו שבארנו, הם שני איסורין הבאין כאחד,
[וכשנשא אותה ראובן, איתוסף על איסור זה איסור כלתו והוא האיסור השלישי],
וכשנשא אותה אחר כך אחיו של יעקב מאמו, איתוסף על זה איסור אשת אח והוא האיסור הרביעי,
וכשנשאה ישמעאל אחר כך, איתוסף על זה איסור אשת אחי אביו והוא האיסור החמישי,
וכשמת ישמעאל וייבם אותה יצחק, איתוסף בה איסור אשת אב ואיסור אשת איש, והם שני איסורין הבאים כאחד בין שהיה יצחק חי או מת כמו שנתבאר בשביעי מסנהדרין כשאומר הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו,
וכשתהיה שרה זו נדה, ושגג בה יעקב ואשתו קיימת, חייב בה שמונה חטאות.

הנה נתבארו בהלכה זו שלשה דינים, שש חטאות ושבע ושמונה בביאה אחת.

אחר כך אמר וכן הבא על בת אשתו ועל בת בת אשתו, והוא שבהלכה שאמרנו "בבתו" היא בעצמה תהא בבת אשתו, ומה שאמרנו ב"בת בתו" היא בעצמה נאמרה בבת בת אשתו.

ולא נשאר לנו בגמר הפירוש, אלא שנבאר היאך אפשר שתהא בת אשתו אחותו, עד שיהא דינם ודין בתו אחד. וזה מבואר כפי מה שאגיד, כשבא אביו על אשה וילדה ממנו בת, ואחר כך נשא הוא האשה הנבעלת והיא מותרת לו כמו שנתבאר באחד עשר מיבמות, אותה הבת היא אחותו מאביו והיא בת אשתו. וכן אם בא אבי אשתו על בתו, אותה הממזרת הנולדת היא בת בת אשתו ואחות אשתו, והוא מה שרצינו למצוא:

משנה ו[עריכה]

הדין הראשון, מאלו הארבעה דינים הנזכרים בהלכה זו, אפשר שיהיה כך:

ישמעאל דרך משל בא על בשמת בתו, וילדה לו יהודית.
וכשנשא ראובן יהודית, תהא בשמת אסורה עליו משום חמותו ומשום אחות אשתו, לפי שהן שני איסורין באין כאחת.
ומותר לחנוך שישא בשמת, ותהא בשמת אסורה על ראובן גם כן משום כלתו, לפי שהוא איסור מוסיף כמו שזכרנו בהלכה שלפני זו.
וכן משום אשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונדה — כל זה איסור מוסיף. לפי שאם ימות חנוך, וישאנה שמעון, ויגרשנה שמעון, וישאנה עשו, ואחר כך ישאנה מי שירצה ותהא נדה, כמו שבארנו כבר.

וכן הדין השני, מה שאמר וכן הבא על אם חמותו, דוגמתו:

שיבוא ישמעאל על יהודית שהיא בת בתו, וילדה לו תמנע.
הנושא תמנע, תאסר עליו בשמת משום אם חמותו משום שיהודית היא חמותו, ומשום אחות אשתו לפי שבשמת ותמנע מאב אחד, ואלו גם כן שני איסורין הבאין כאחת.
ואינו מן הנמלט גם כן שתהא בשמת זו כלתו של זו שנשא תמנע, אחר כך אשת אחיו, אחר כך אשת אחי אביו, אחר כך אשת איש, ונדה, כמו שהקדמנו הדוגמא בה.

והדין השלישי, מה שאמר ואם חמיו, ודוגמת זה:

שיהיה ישמעאל בא על זקנתו אם הגר המצרית וילדה לו בשמת.
לפי שהנושא בשמת, נאסרה עליו הגר משום אם חמיו לפי שהיא אם ישמעאל אביה של בשמת, ומשום אחות אשתו לפי שבשמת והגר בנות אם אחת לפי שישמעאל הוליד אותה מזקנתו, ואלו הן שני איסורין הבאים כאחת.
אחר כך היתה כלתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, אחר כך אשת איש, אחר כך נדה, כל זה באיסור מוסיף כמו שבארנו.

והדין הרביעי הוא מה שזכר רבי יוחנן בן נורי, כגון:

שיש ללאה שתי בנות דינה ויוכבד, [ובן] אשר.
ונשא כלב שלוש נשים, אחת מהן דינה, השניה מרים בת יוכבד בת לאה, והשלישית סרח בת אשר בן לאה. וזה מותר, לפי שמותר לישא אשה ואחות אמה ואשה ואחות אביה כפי תורתנו.
ואם שגג כלב בלאה, יהיה חייב עליה על דעת רבי ויוחנן בן נורי, משום חמותו לפי שהיא אם דינה, ומשום אם חמותו לפי שהיא אם יוכבד חמותו, ומשום אם חמיו לפי שהיא אם אשר.

ואין הלכה, רק אינו חייב בדין זה אלא חטאת אחת, לפי שאלו האיסורין אינן אלא משם אחד, רוצה לומר חיבור בין האחים והבנים של אדם זה רוצה לומר לאה, ודע זה:

משנה ז[עריכה]

לא שאל רבי עקיבא על מי שבעל שלוש נשים אחת מהם אחותו ואחות אביו ואחות אמו, שאין צריך לשאול על זה לפי שהוא מבואר שהוא חייב שלש חטאות, לפי שנאמר בשלושים ושש כריתות "מניינא למה לי, לפי שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת".

אבל שאל אם היתה אשה אחרת והיא אחותו ואחות אביו ואחות אמו ושגג בה, ואפשר זה, והוא:

שיהא אדם בא על אמו וילדה לו שתי בנות.
ובא לו על אחת מהן וילדה לו בן.
וכשבא אותו הבן על הבת האחרת, היא אחותו מאביו, ואחות אמו מן האב ומן האם, ואחות אביו מאמו, והוא מה שאמרו בתלמוד "משכחת ליה ברשיעא בר רשיעא".

וכן היא ראיה שלהם, ומה הבא על חמש נשים נידות בהעלם אחד שהם משם אחד חייב על כל אחת ואחת, אחותו שהיא אחות אמו שהיא אחות אביו שהן שלוש שמות אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת. מה לחמש נשים נידות שהם גופים מוחלקים, תאמר באחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו שהיא גוף אחד, תלמוד לומר "ערות אחותו גלה"(ויקרא כ, יז), לחייב על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו. הביאו ראיה לדין זה ממה שאמר "ערות אחותו", לפי שכבר אמר בסדר אחרי מות "ערות אחותך"(ויקרא יח, ט), אחר כך שינה בקדושים תהיו ואמר "ואיש אשר יקח את אחותו"(ויקרא כ, יז) וגו':

משנה ח[עריכה]

סירה - רצועה. וצריך לזעזעו בכוח גדול כדי שיפרוש ממנו במהרה [ולא יראה כנוגע בו בשעת פרישה. ועוד יתבאר בשני מאהלות שאבר מן החי] מטמא טומאת מגע ובמשא ובאהל.

ועניין הקל וחומר כך הוא, ומה אדם שמטמא מחיים אם היה זב ומצורע אבר המדולדל בו טהור, בהמה שאינה מטמאה מחיים אבר המדולדל בה אינו דין שיהא טהור.

וזה ודאי שאינו מטמא טומאת אבר מן החי עד שיפרוש מן הבהמה. וכבר נתבאר בתשיעי מחולין ההפרש שיש בין אבר מן החי ואבר מן הנבלה ועניין טומאת נבלה:

משנה ט[עריכה]

נתקשה רבי שמעון ששאל על זובח, והביא ראיה לו מאוכל וזה נהנה וזה אינו נהנה, ואי אפשר להביא ראיה מאחד מהם על האחר. אבל שאלו על אוכל והביא לו ראיה מאוכל.

וכן הוא הקל וחומר שווה, ומה אוכל מזבח אחד שאינם גופים מחולקים חייב על כל אחת ואחת משום דתמחויין מחולקין, חמישה זבחים דגופים מחולקים לא כל שכן. ואמר רבי עקיבא, שאי אפשר ללמוד חיוב חטאת ממעילה לפי שהמעילה חמורה בענייניה.

ועניין צרף המעילה לזמן מרובה - לפי שאם נהנה היום בפחות משווה פרוטה שאינו חייב עליו במעילה, ונהנה אחר כן ואפילו לאחר ימים לתשלום שווה פרוטה, חייב מעילה. ועוד יתבארו דינים אלו במעילה בסוף פרק חמישי.

ומה שאמר תאמר בנותר - רוצה לומר באכילת נותר, הדין באכילת נותר באלו דברים כמו הדין בחלב ודם והדומה להם, וזכר הנותר לפי שכבר נשא ונתן ועליו שאל.

ולא נתבאר אם קבל ממנו רבי יהושע או לאו.

וכבר בארתי לך בתחילת הפרק שתמחויין אינן מוחלקין, לא לקולא כמו שאמרנו בתחילת הפרק, ולא לחומרא כמו שהוא אומר כאן שהוא חייב על כל תמחוי ותמחוי.

וכן הלכה, שכל האוכל נותר מחמישה זבחים בהעלם אחת חייב חטאת אחת:

משנה י[עריכה]

צריך אתה לזכור כל מה שבארנו בשביעי משבת, ואחר כך תדע שרבי עקיבא שאל ממנו שתי שאלות.

האחד, במי שעשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת אחד, כגון שיהיו ארבע וחמש מלאכות כולן תולדות אב אחד ושגג באותן תולדות בשבת אחד. אם הוא כמו שעשה אבות הרבה בהעלם אחד שחייב על כל אב ואב, או אינו חייב אלא אחת הואיל והן מעין מלאכה אחת. השיבו שהוא חייב על כל אחת ואחת, לפי שהתולדות לדעת רבי אליעזר כאבות דמיין, ולא קבל ממנו רבי עקיבא. וכבר בארנו בשביעי משבת כי העושה אב ותולדה דידיה בשגגה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת.

והשאלה השנית, היא בעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, כגון שיבעיר אש בשבת זו ובשבת שאחריו, כל זמן שהוא מזיד בשבת ושגג במלאכה, כגון שידע בכל יום שבת מהם שהוא שבת אבל אינו יודע שהבערה מן המלאכות, הרי הוא חייב על כל אחת ואחת לדברי הכל. ואין רבי עקיבא שאל על זה, לפי שימי שבת כאישים הרבה וגופים חלוקים, וזה כמי שבא על עריות הרבה בשגגה אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת לפי שהם גופים חלוקים כמו שביארנו פעמים רבות, אף על פי שהבעילה מעשה אחד שאין בו שינוי והרי זה דומה לעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, והוא מאמרו "שבתות כגופין דמיין". אבל שאל רבי עקיבא בשגג בשבת ומזיד במלאכה, כגון שידע שההבערה אסורה בשבת אלא ששגג בכל יום מאלו השבתות ולא ידע שהוא שבת, הואיל ואין שם ידיעה בינתים, ואף על פי שיש בין מלאכה למלאכה ימים, כשבת אחד מונין כל אותן שבתות הואיל והיה שוגג בשבת, ויהיה דומה למי שהבעיר אש כל היום יום שבת שאינו חייב אלא אחת, [או] והוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, רוצה לומר על ההבערה שהבעיר שבת זו ועל ההבערה שהבעיר שבת שניה ושלישית ורביעית.

והשיבו רבי אליעזר, ואמר שהוא חייב על כל אחת ואחת ואף על פי שלא נתחדשה לו שום ידיעה, ויהיו כל השבתות כשבת אחת, ודומה לבא על הנדה שאף על פי שהיא גוף אחד חייב על כל בעילה ובעילה, ואפילו אין בין בעילה לבעילה ידיעה לחלק חייב על כל אחת ואחת בנדה, כן יהא בשבת מקל וחומר. וכבר ביארו בתלמוד "דומיא דימים שבינתים בנדה", שיבעל ואחר כך תטהר ותטמא ותבעל שניה, ותהיה דומיא למה שזכרנו משגגת שבת וזדון מלאכות דומיא חזקה מאד.

ואינה הלכה, אלא הואיל ואין שם ידיעה בינתים אינו חייב אלא אחת, רוצה לומר על ההבערה:

משנה כריתות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב