משנה כריתות ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות: הבא על בתו, חייב עליה משום בתו, ואחותו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונדה.

והבא על בת בתו, חייב עליה משום בת בתו, וכלתו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש ונדה.

רבי יוסי אומר, אם עבר הזקן ונשאה, חייב עליה משום אשת אב.

וכן הבא על בת אשתו, ועל בת בת אשתו.

נוסח הרמב"ם

יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות הבא על בתו חייב עליה משום בתו ואחותו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש ונידה וכן הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואחות אשתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש ונידה רבי יוסי אומר אם עבר הזקן ונשאה חייב עליה משום אשת אב וכן הבא על בת אשתו ועל בת בת אשתו.

פירוש הרמב"ם

יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות כו': הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו כו':ההלכה הראשונה הולכת אחר שני עקרים מאותן השלשה עקרים והם איסור בת אחת ואיסור מוסיף ואיסור כולל וזה שבשעה שבא ראובן על אמו על דרך משל שהמשיל הגמרא בהלכה זו וילדה לו בת הרי הבת הזו בתו ואחותו והם שני איסורים באים כאחת והבת הזו אפשר לה להנשא לכל אחד מאחי ראובן שאע"פ שהיא ממזרת כבר ידעת שקדושין תופסין בחייבי לאוין ואפשר שיהיו אחי ראובן ממזרים ותהיה הבת מותרת להם לכתחלה הרי בשעה שנשאה שמעון דרך משל נאסרה על כל האחים שהיתה מותרת להם מיגו דניתוסף בה איסור לגבי אחי שמעון איתוסף לראובן ואם מת שמעון או גרשה הרי היא מותרת לכל אחי אביו של ראובן אביה ובשעה שנשאה אחד מדודי ראובן מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי אחיו רוצה לומר כל שארי דודיו שהיא היתה להם אשת אח איתוסף איסורא לגבי ראובן ונתחייב עליה גם כן משום אשת אתי אביו וכשמת דודו היא מותרת לכל אדם וכשנשאת היתה אשת איש איתוסף בה איסורא לכולי עלמא איתוסף בה לראובן ונתחייב עליה גם כן משום אשת איש והיא מותרת לבעלה ולשאר בני אדם אסורה וכשתהיה נדה ואיתוסף בה איסור לבעלה איתוסף בה איסור לגבי ראובן ואם בא ראובן על בתו זו והיא אשת איש ונדה אחר שנשאת לדודה ולדוד אביה חייב עליה שש חטאות ודוגמת ההלכה השניה שתהא דינה בת יעקב מאשה אחרת זולת לאה אחר כן נשא לבן לדינה והיא לו מותרת וילדה דינה בת ושמה שרה דרך העברה הרי שרה זו היא בת בת יעקב ואחות אשתו מאביה והם שני איסורין באים כאחת ושרה זו מותרת להנשא לכל בני יעקב והיא בת אחותם נשא אותה ראובן נאסרה על יתר אחיו איתוסף בה נמי ליעקב איסור כלתו מת ראובן בעל שרה או גרשה הרי היא מותרת לכל אחי יעקב נשא אותה אחד מהן ואסרה על הנשארים איתוסף בה נמי לגבי יעקב איסור אשת אח מת בעלה זה או גרשה הרי היא מותרת לכל אחי אביו של יעקב ואם נשא אותה אחד מהן נאסרה על הראשונים איתוסף בה נמי ליעקב איסור אשת אחי אביו מת זה הרי היא מותרת לכל אדם נישאת ונעשית אשת איש ונאסרה על הכל ואיתוסף בה נמי איסור ליעקב משום אשת איש אם שגג יעקב בשרה זו והיא נדה ואשת איש והיתה אשתו רחל או לאה קיימת יהא חייב שבע חטאות ואם נשא יצחק שרה זו איתוסף לגבי יעקב בה איסור אשת אב וזה אפשר על הדרך שאני מגיד וזה שהעיקר הידוע אין קדושין תופסין בעריות ואם אחד מאחי יעקב נשא שרה כמו שאמרנו הרי היא ערוה על יצחק ואין לו עליה קידושין לפי שהיא אשת בנו ולפי שהיה אחי יעקב שנשא שרה אחי יעקב מאמו והרי שרה אינה ערוה על יצחק וכבר אמרו שאם נשא אותה אחר כן דוד יעקב והוא אחי יצחק בלי ספק והואיל ונשא אותה אחי יצחק נאסרת על יצחק משום אשת אחיו לפיכך תהא ההלכה שמת אחיו של יצחק ונפלה לפני יצחק ליבום ויבם אותה והוא מה שאמרו בגמרא ומי שריא ליה אשת אחיו היא והיתה התשובה שנפלה לו ליבמה וענין המאמר הזה מה שבארנו ששרה זו היא בת בת יעקב והיא ג"כ כלת יעקב כפי מה שהיה עיקר ההלכה הרי היא שניה ליצחק מב' צדדין מצד שהיא בת בת בנו ומצד שהיא כלת בנו כמו שבארנו בשני מיבמות ומחמת האיסור הזה אמר אם עבר הזקן ונשאה ר"ל אם עבר יצחק על איסור שבה ונשאה והוא מה שאמר בגמרא שעבר משום כלת בנו ושניה רוצה לומר ואע"פ שהיא שניה שהיא בת בת בנו ונשאר לבאר איזה איסור ניתוסף בה כשנשאת ליצחק עד שניתוסף מחמתו איסור ליעקב ואמרו שזה יהיה בתנאי והוא שאם נזדמן להיות ליצחק בן קטן בשנים מלבד יעקב וזהו תורף דבריהם כגון דאתייליד בן קטן לזקן חיילא איסור על הקטן וחייל נמי עליה דידיה ומאמר זה קשה להבין ולפיכך שים לבך להתבונן בו וזה ששרה זו שמת בעלה שהיה אחי יצחק והיה ליצחק בן קטן כמו שאמרנו מלבד יעקב אילו לא נשאה יצחק היתה אסורה לקטן הזה לכשיגיע לכלל מצות משום אשת אחי אביו בלבד וכשייבם אותה יצחק לכשיגדיל ויבא לכלל מצות יהיו איסור אשת אחי אביו ואשת אביו באים כאחת כפי מה שבאר הגמרא בפרק הזה באיסור חלב ובאיסור טומאה כמו שבארנו ולפיכך התנה ואמר בבן קטן והואיל וניתוסף בשרה איסור אשת אב אצל הבן הקטן לכשיגדיל איתוסף נמי ליעקב והנני חוזר לזכור ההלכה הזאת בסדר ואומר ששרה זאת שהיתה בת בת יעקב ואחות אשתו כמו שבארנו הם ב' איסורין הבאין כאחד וכשנשא אותה ראובן איתוסף על איסור זה איסור כלתו והוא האיסור השלישי וכשנשא אותה אח"כ אחיו של יעקב מאמו איתוסף על זה איסור אשת אח והוא האיסור הרביעי וכשנשאה ישמעאל אחר כך איתוסף על זה איסור אשת אחי אביו והוא האיסור החמישי וכשמת ישמעאל וייבם אותה יצחק איתוסף בה איסור אשת אב ואיסור אשת איש והם שני איסורין הבאים כאחד בין שהיה יצחק חי או מת כמו שנבאר בז' מסנהדרין כשאומר הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו וכשתהיה שרה זו נדה ושגג בה יעקב ואשתו קיימת חייב בה שמונה חטאות הנה נתבארו בהלכה זו שלשה דינים שש חטאות וז' ושמונה בביאה אחת. אחר כך אמר וכן הבא על בת אשתו ועל בת בת אשתו והוא שבהלכה שאמרנו בבתו היא בעצמה תהא בבת אשתו ומה שאמרנו בבת בתו היא בעצמה נאמרה בבת בת אשתו ולא נבאר לנו בש"ס הפירוש אלא שנבאר היאך אפשר שתהא בת אשתו אחותו עד שיהא דינם ודין בתו אחד וזה מבואר כפי מה שאגיד כשבא אביו על אשה וילדה ממנו בת ואח"כ נשא הוא האשה הנבעלת והיא מותרת לו כמו שנתבאר בי"א מיבמות אותה הבת היא אחותו מאביו והיא בת אשתו וכן אם בא אבי אשתו על בתו אותה הממזרת הנולדת היא בת בת אשתו ואחות אשתו והוא מה שרצינו למצוא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בתו ואחותו - כגון שבא על אמו והוליד ממנה בת והרי היא בתו ואחותו מאמו, ואשת אחיו שנישאת לו קודם לכן ומת טז, ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה, והשתא איסור בתו ואחותו באין כאחת. ואע"פ שהיא ממזרת ואסורה לבוא בקהל, כשנישאת לאחי אביה קידושין תופסין בה, לפי שקידושין תופסין בחייבי לאוין. אי נמי, אם היו אחי אביה ממזרים יז מותרים לישא אותה לכתחילה, ונאסרה על אביה משום אשת אחיו לפי שהוא איסור מוסיך, שמתחילה היתה מותרת לאחי אביה כולן, וכשנישאת, לאחד מהן נאסרה על כל האחין, ומתוך שחל עליה שם אשת אח לגבי שאר האחים שהיתה מותרת להן, חל עליה נמי שם אשת אח לגבי אביה להתחייב עליה נמי משום אשת אחיו. מת אחיו ונישאת לאחי אבי אביה, מגו דאתוסך בה איסורא לגבי שאר אחי אביו, אתוסף בה איסורא נמי לגבי דידיה. הויה לה אשת איש יח, מגו דאתוסף איסורא לגבי עלמא, אתוסף איסורא לגבי דידיה. פירסה נדה, מגו דאתוסך איסורא, לגבי בעלה. אתוסך איסורא נמי לגבי דידיה:

חייב ע, ליה מ - שום בת בתו וכ, לתו. כגון שנשאה בנו:

ואחות א - שתו. שהיה נשוי את בת חתנו שהיא אחות בת בתו מן האב יט:

וא - שת אחיו. שמת בנו ונשאה אחיו של זה:

וא - שת אחי אביו. שמת אחיו ונשאה אחי אביו:

אם עבר הזקן - אביו של זה, ונשאה, ואח"כ בא עליה זה, חייב אף על אשת האב. ואע"ג דאשת אחיו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אחי אביו, אלמא אסורה ליה לאביו משום אשת אח ואין לה אישות בה, הכא במאי עסקינן כגון שנפלה לפניו ליבום מאחיו, שמת בלא בנים ויבמה הוא ונשאה, והאי עבר הזקן דתנן, היינו משום שהיא לו באיסור שניה בלבד, משום בת בת בנו ומשום כלת בנו דשתיהן שניות מדברי סופרים. ואם תאמר, כלתו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אח. לאו פרכא היא, דאיכא לאוקמי דאשת אחיו של בנו מאמו היא, ולא כלתו של אב היא, אלא אשת חורגו ומותרת לו. ואם תאמר, ומאי איסור מוסיף איכא בבת בתו כשעבר אביו ונשאה דקא מחייבת ליה נמי משום אשת אב. הא מלתא בעו לה בגמרא, ותירצו, כגון דאיכא ברא לסבא כ ואחיו של זה הוא, דמגו דאתוסף בה איסורא גבי ההוא ברא משום אשת אב, אתוסף נמי גבי דידיה:

וכן הבא על בת אשתו - חייב עליה משום כל אלו שחייב בבתו:

ועל בת בת אשתו - חייב משום כל אלו שחייב על בת בתו. ובת אשתו שהיא אחותו משכחת לה, כגון שאביו אנס או פתה אשה והוליד ממנה בת, ואח"כ נשא הוא אנוסת אביו או מפותת אביו שהיא מותרת לו, הרי אותה הבת אחותו ובת אשתו. ובת בת אשתו ואחות אשתו משכחת לה, כגון שבא אבי אשתו על בת אשתו והוליד ממנה בת, אותה הבת היא בת בת אשתו ואחות אשתו:

פירוש תוספות יום טוב

ואשת אחיו. פי' הר"ב שנשאת לו קודם לכן ומת. וה"ה אם גירשה כדלקמן. וחד מתרתי נסיב. ומ"ש הר"ב ואע"פ שהיא ממזרת כו' קדושין תופסים כו' א"נ אם היו אחי אביה ממזרים כו' וכ"כ הרמב"ם [בפי']. אבל התוס' כתבו וז"ל וא"ת והא ממזרת היא. וא"כ היאך אסורה לאחיו משום אשת אח איך חל איסור אשת אח על איסור ממזרת. וי"ל דמיירי דאחיו נמי ממזר. וא"כ ליכא איסור ממזרת [דהוא] עצמו כמו כן ממזר. [ועי"ל] איסור חמור חל שפיר על איסור קל. ע"כ. ותרוצא בתרא אין נראה מדברי הרמב"ם והר"ב. וא"כ קשה קושיית התוס' לפירוש קמא שכתבו דטעמא משום דקדושין תופסים. ויראה לי די"ל דאע"ג דזה שנשאה וגם זה עצמו אינם ממזרים. אבל מיירי שיש כאן אח שהוא ג"כ ממזר שהיתה מותרת לו ועכשיו כשנשאה זה נאסרת על אותו האח. משום אשת אח. ובמגו נאסרה ג"כ על זה. ולשון הרמב"ם דייק הכי דכתב וז"ל והבת הזו אפשר לה להנשא לכל א' מאחי ראובן. שאע"פ שהיא ממזרת כבר ידעת שקדושין תופסים בחייבי לאוין ואפשר שהיו אחי ראובן ממזרים ותהיה הבת מותרת להם לכתחלה. הרי בשעה שנשאה שמעון. ד"מ. נאסרה על כל האחים שהיתה מותרת להם מגו וכו'. ע"כ. הניח בתחלה שממזרת אע"פ שאסורה לבא בקהל הקדושין תופסין בה ונעשית אשתו. ואח"כ אמר שאפשר שיהיו אחי ראובן ממזרים ואז כשיהיה הנדון כך. נאסרה עליהם עכשיו בנישואי שמעון ואע"פ שהוא אינו ממזר. משום דקדושין תופסין ונעשים עליהם אשת אח. ולא דק הר"ב במ"ש א"נ ומחלק לעשות בזה שני פרושים. כי אין הדבר אמור בלשון הרמב"ם. אלא שיהא פירוש א' והא בלא הא לא סגי:

ואשת איש. לשון הר"ב הויא לה א"א. כלומר שמת זה ונשאת לאחר וכן ל' הרמב"ם בהדיא. גם במתני' דלקמן כתב הר"ב כן בהדיא. ובחנם נדחקו לפרש כן דהא איסור אשת איש חייל בבת אחת עם אסור אשת אחי אביו כמו בתו ואחותו. וכן לקמן באם [עבר] הזקן. פי' הרמב"ם. דאיסור אשת אב ואסור אשת איש הם שני איסורים הבאים כאחד. וע"ש לקמן:

הבא על בת בתו. הקשה רבינו ברוך [בתוס' ד"ה הבא] אמאי לא חשיב בהדייהו בת בנה כגון שניסת בתו לבן אשתו וילדה לו בת דהויא בת [בתו] ובת בנה בבת אחת וגם בסיפא קשה אמאי לא תני [בת] בנה ובת *) [בתו] דמשכחת לה ביעקב שנשא רחל ולאה שאינם אחיות ויש לה בן לרחל מאדם אחר ונשא בת לאה שהיתה לה מיעקב וילדה בת לאה בת. ובא יעקב עליה. הרי היא בת בן אשתו ובת בתו. [ולפי] מה שפירש לקמן דמתני' לא מיירי רק באיסור מוסיף ניחא שפיר. ע"כ. והיינו בבבא זו ודבתרה. אבל בבבא הקודמת הא תנן בתו ואחותו דאסורי בת אחת. ועוד עיין לקמן:

וכלתו. לשון הר"ב כגון שנשאה בנו. וז"ל הרמב"ם. נשא אותה בנו נאסרה על יתר אחיו איתוסף בה נמי ליעקב איסור כלתו. ע"כ. ועיין לקמן בדבור רי"א אם עבר הזקן:

ואחות אשתו. פירש הר"ב שהיה נשוי את בת חתנו. שהיא אחות בת בתו מן האב. כגון שהיתה לו בת מאשה אחרת ונשאה זה האב חמיו של בעל בתו וכשבא זה על [אחות] בתו של חותנו. שהיא לו בת בתו היתה אחות אשתו. רש"י. ומסיימי התוס' וחיילא אסור אחות אשתו באסור כולל מיגו דמתסר בשאר אחיות משום אחות אשה אתסר נמי בבת דינה. משום אחות אשה. וכתבו עוד דאומר הר"י דלא גרס ליה דא"כ שבע הוו. ואדתני לעיל שש. ליתני שבע. וא"ת וליתני שבע. י"ל דלא נחית למתני במתני' רק איסור מוסיף. וא"ת מ"מ אמאי לא תני אחות אשתו ובבת אחת. כגון שיעקב נשא [בת איש ואותו האיש נשא] דינה בת יעקב [מאשה אחרת] וילדה לו בת השתא הויא אותה בת של דינה בת בתו של יעקב ואחות אשתו וי"ל דבאיסורא שחל ע"י קדושין לא תנא. אלא אותה שחל האיסור מיד בשעת קדושין. והשתא מיד שנשא יעקב בת האיש לא היה שום איסור עד שנולדה [בת] דינה מאותו האיש אז חל איסור אחות אשתו עם איסור בת בתו. ע"כ. ולרווחא דמלתא תירצו כך. דהא לעיל תירצו. דאפילו באסור בת אחת נמי לא מיירי. ומ"מ הרמב"ם גריס ליה נמי לאחות אשתו. ומפרש לה באיסור בת אחת. וכתב שיהא חייב שבע חטאות ובדר"י שמונה חטאות ומעתה לא קשיא קושיית התוס' דאדתני שש לתני שבע. דאה"נ דתני שבע אלא דמוסיף והולך מעיקרא תני שש והדר שבע ור"י מוסיף שמונה. והא לא קשיא אמאי לא תנן בהדיא מספר שבע דממילא משמע כשתעמוד למנין. והתנה עוד הרמב"ם שתהיה אשתו קיימת. וזה פשוט. שאין איסור אחות אשה לאחר מיתה כדכתיב בחייה. ולענין קושיית התוס' דלעיל בשם רבינו ברוך. י"ל דכיון דאשכח ליה שבע. כך לי בכגון ההיא דתני לה בכגון ההיא דה"מ למתני ולמחשב נמי בת בנה ולית קפידא. ולמתני תרתי גווני ודאי דלא קשיא דלא נ"מ מידי דלא בעי לאשמעינן. אלא דמשכחת להו שבע. והא דבמתני' דלקמן הדר ותני שבע איידי דר"י בן נורי:

רבי יוסי אומר אם עבר הזקן ונשאה חייב עליה משום אשת האב. [עיין במשנה ד' פ"ט דסנהדרין] כתב הר"ב. וא"ת ומאי איסור מוסיף איכא כו'. הא מלתא בעו לה בגמ' ותירצו כגון דאיכא ברא לסבא. ותמיהני דכי נמי לית ליה ברא. ואית ליה אחי. איכא מגו. דמיגו דאתסרה לגבי אחי משום אשת אח אתוסף נמי לגבי זה איסור אשת אב. דהא גבי כלתו אין כאן מגו אלא בכהאי גוונא. וכמו שכתבתי שם בשם הרמב"ם. וכי תימא דאין ה"נ אלא דנקט מיגו רווחא טפי. דמ"מ קשיא מאי קבעי לה בגמרא. דהא כולהו מתני' מיירי בכה"ג במגו דאחין. וכי היכי דאינך מיירי בדאיכא אחין. ה"נ דכוותה. ומאי קא בעי לה. והרמב"ם בפירושו יש לו גירסא אחרת. כגון דאתיליד לו בן קטן לזקן. וכתב שהוא מאמר קשה להבין. ופירשו דלכשיגדיל חל עליו איסור אשת אחי אביו ואיסור אשת אביו בבת אחת ומגו כו' ובודאי שעם פירושו אכתי קשיא למאי נ"מ מצריכים שיהא בן קטן. ובנא"י כתוב וז"ל והקרוב אצלי שהדבר הזה פירוש ואולי הוא לרבנן סבוראי. וכבר טרחנו פעמים בביאור זה המאמר. והוא אצלי כולו חטא. אבל האמת שיאמר הואיל ואתוסף בשרה אשת אח לגבי אחי יצחק כולם. אתוסף נמי ליעקב איסור זאת האשה והיא איסור אשת אביו. וזהו הדעת האמתי ההולך על העיקרים. ע"כ. וכן כתב בחבורו פ"ד מהל' שגגות. ומ"מ כתב שם גם בפירושו בנא"י שכל אלו שתאסר הערוה זו עליהן באיסור מוסיף. צריך שיהיו האנשים האחרים מצויין בעולם כדי שתאסר עליהם. ומתוך שתאסר עליהם יתוסף איסור אחר לזה. אבל אם אינם מצויין אין אומרים הואיל אם היה כו'. וכתב הכסף משנה שנלמד מדתירצו בגמ'. כגון דאיכא ברא לסבא. ע"כ. ולא קשיא דהא הרמב"ם דחאו לפירוש זה שם בחבורו. דע"כ לא דחאו אלא דלא אצטריך ליה אבל מ"מ הואיל ונפק מפומייהו דרבנן סבוראי שמעינן דסברא זו אית להו לרבנן סבוראי. שצריך שיהיו הנאסרים מצויין בעולם ומסברא ?זו לא בעי למדחי:

משום אשת האב. לשון הרמב"ם דאתוסף בה [איסור] אשת אב ואיסור א"א והם שני איסורים הבאים כאחד בין שהיה הזקן חי או מת. כמו שנתבאר בשביעי מסנהדרין כשאומר הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו. עכ"ל. וכל זה מבין שהיה הזקן חי כו' נמחק בנא"י ואח"כ כשכתב שגג בה יעקב מוגה בחיי יצחק. וכן כתב בחבורו פ"ד מהלכות שגגות. וכן עיקר. דכיון דנתחייב איסור א"א מחמת נישואי הזקן צריך שיהא הוא בחיים דאין איסור א"א לאחר מיתה. וההיא דסנהדרין משום אשת אב נקט לאחר מיתה. וכמ"ש שם בשם רש"י. וכן מבואר עוד בחיבורו ריש פ"ה מהלכות אסורי ביאה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על הברטנורא) וה"ה אם גירשה כדלק' וחדא מתרתי נסיב:

(יז) (על הברטנורא) והתוס' כ' וא"ת והא ממזרת היא וא"כ היאך אסורה לאחיו משום אשת אח איך חל איסור אשת אח על איסור ממזרות וי"ל דמיירי דאחיו נמי ממזר כו' ועי"ל איסור חמור על איסור קל חל. ותי' בתרא אין נראה מדברי הר"ב וא"כ לפי' קמא ק' קושית התוס'. וי"ל דמיירי שיש כאן אח א' שהוא ממזר שהיתה מותרת לו ועכשיו בשנשאה זה נאסרה על אותו האח משום אשת אח ובמגו נאסר ג"כ על זה. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) כלו' שמת זה ונשאת לאחר וכ"כ הר"מ בהדיא וב"כ הר"ב בהדיא במתני' דלק'. ובחנם נדחקו לפ' כן דהא איסור א"א חייל בב"א עם איסור אשת אחי אביו במו בתו ואחותו וכן לק' באם עבר הזקן פי' הר"מ דאיסור אשת אב ואיסור אשת איש הם שני אסורים הבאים באחד:

(יט) (על הברטנורא) כגון שהיתה לו בת מאשה אחרת ונשאה זה האב חמיו של בעל בתו וכשבא זה על אחות בתו של חתנו. שהי' "לו בת בתו היתה אחות אשתו. רש"י. ועתוי"ט כמה מציאות שיהא חייב יותר והתנא לא חש למתנינהו דממילא משמע כשתעמוד למנין:

(כ) (על הברטנורא) עתוי"ט עוד מציאות אחר ע"ז ומסיק בשם הר"מ. דכל אלו שאסורן משום איסור מוסיף צריך שיהיו האנשים הנאסרים בעולה אבל אם אינם בעולם אין אומרים הואיל אם היו כו':


פירושים נוספים