רמב"ם על כריתות ד
ראו גם נוסח המשנה כריתות ד רמבם
כריתות פרק ד[עריכה]
משנה א[עריכה]
הביא דומיות מן המאכלים והמעשים והבעילות, ובאר לך איך הוא ״לא הודע״ שחייב עליו אשם תלוי:
משנה ב[עריכה]
(כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כך על לא הודע שלהם אינו חייב אלא אשם אחד אם היתה ידיעה בינתים, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחד ואחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד.)
ומה שאמר מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד - רוצה לומר אם נתחדש לו ספק בינתים, לפי שעל הספק (אין) מביאין אשם כשם שעל הידיעה (אין) מביאים חטאת. דוגמת זה, אכל חלב ונסתפק אחר אכילתו אם היה חלב טהור אם לאו, ואחר כך אכל חלב ונסתפק גם כן אם הוא טהור או אסור, הרי זה מביא אשם תלוי על כל חלב וחלב.
משנה ג [נוסח הרמבם][עריכה]
רבי אליעזר אומר חייב ממה נפשך, לפי שעל איזה משני המעשים שעושה הוא חייב.
ורבי יהושע אומר "אשר חטא בה"(ויקרא ד, כג), עד שיודע לו על מה חטא ואז יתחייב בקרבן חטאת.
ורבי אליעזר אומר ״בה״ פרט למתעסק, רוצה לומר שאין מגמתו וכוונתו לאותו מעשה על כל פנים. אבל היתה כוונתו להתעסק ולשחוק, ואין אצלו הפרש בין שיהא המעשה ההוא אותו שמתעסק בו או זולתו, והוא פטור בשבת בלבד, לפי שהעיקר האמיתי "המתעסק בחלבים ובעריות חייב, בשבת פטור, מלאכת מחשבת אסרה תורה", ופירוש זה הוא כן, שהאדם אם אכל דבר מהאיסורין או בא על אחת מן האיסורין דרך שחוק ומתעסק הרי הוא חייב, ואם עשה מלאכה בשבת דרך שחוק פטור כמו שבארנו בשבת.
ואמר רבי יהודה שהוא פטור אצל רבי יהושע ואפילו מאשם, לפי שנאמר על מי שחייב אשם תלוי ״ולא ידע"(ויקרא ה, יז), פרט לזה שידע שחטא, לפי שהמסופק אם חטא אם לא חטא הוא שמביא אשם תלוי, אבל מי שודאי אצלו שחטא אלא שאינו מסיים חטאו אינו חייב אשם תלוי, ולא גם כן חטאת, לפי שאינו יודע במה חטא. ופסק ההלכה שהוא [אינו] חייב באשם תלוי ואפילו על עשיית מלאכה בין השמשות כמו שזכר תנא קמא.
והשמיענו מחלוקתם בחלב ונותר שאפשר לדעת באיזה מהם חטא, וכן בעשה בין השמשות שאי אפשר לו שידע לעולם באיזה מהן חטא, כמו שבארתי פעמים שבין השמשות ספק מן היום ספק מן הלילה ואי אפשר לעמוד על אמיתת הדבר. וכן באשתו נדה ואחותו שאפשר לדעת אחת משתיהן בודאי אף על פי שאינו אצלו ודאי, אמר שבכל אלו רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע (מחייב) [פוטר אף מ] אשם תלוי:
משנה ג[עריכה]
משם אחד - כגון שתי נשים נדות עמו בבית או שתי אחיות, ושגג באחת מהן, ואין ידוע באיזה מהן שגג.
וכבר בארנו פעמים שמלאכת מחשבת אסרה תורה, וכל זמן שנתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים פטור, בין לרבי יהושע בין לרבי אליעזר.
ומה שאמר רבי יהודה ששניהם חולקים בזה הוא כפי מה שאני אומר לך, והוא שרבי יהודה אומר שאם נתכוון ללקוט תאנים ואחר כך ענבים, ונהפך לו ולקט ענבים ראשונה ואחר כך תאנים, רבי אליעזר מחייב חטאת הואיל ולקט כל מה שחשב עליו ללקט, ורבי יהושע פוטר הואיל ולא לקט כמו שחשב.
ותפס עליו רבי שמעון ואמר לו תמה אני, אם יפטור בזה רבי יהושע.
ותפס רבי יהודה תימה שנית על זה ואמר, למה אתם תמהים על רבי יהושע שהוא פוטר, ורחמנא אומר "אשר חטא בה"(ויקרא ד, כג), אם כן למה נאמר "אשר חטא בה". השיבו רבי שמעון ואמר, ש"אשר חטא בה" לא בא אלא פרט למתעסק כגון שלא נתכוון ללקוט כל עיקר, (אבל נתעסק) או נתכוון ללקוט תאנים בלבד ולקט ענבים.
והלכה כרבי יהושע, כמו שפירש אותו רבי יהודה. ולפיכך פסק ההלכה שאפילו שגג בשתי נשיו נדות שהם משם אחד חייב אשם תלוי לדעת רבי יהושע, וחטאת לדעת רבי אליעזר.
והלכה בזה גם כן כרבי יהושע:
משנה כריתות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב