משנה כריתות ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ד · משנה ג | >>
רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים, לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד שהוא חייב, ועל מה נחלקו, על דבר שהוא משום שני שמות, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטרז.
אמר רבי יהודה אפילו נתכון ללקט תאנים ולקט ענבים, ענבים ולקט תאנים, שחורות ולקט לבנות, לבנות ולקט שחורות, רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
אמר רבי יהודה, תמה אני אם יפטר בה רבי יהושע.
אם כן, למה נאמר (ויקרא ד) "אשר חטא בה", פרט למתעסק.
משנה מנוקדת
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד,
- שֶׁהוּא חַיָּב;
- וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ?
- עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,
- וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
- לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד,
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִקֵּט עֲנָבִים,
- עֲנָבִים וְלִקֵּט תְּאֵנִים,
- שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת,
- לְבָנוֹת וְלִקֵּט שְׁחוֹרוֹת,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,
- וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יִפְטֹר בָּהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ;
- אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר (ויקרא ד, כג):
- "אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ",
- פְּרָט לְמִתְעַסֵּק?:
נוסח הרמב"ם
רבי ישמעאל שזורי ורבי שמעון אומרין:
- לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד - שהוא חייב,
- ועל מה נחלקו?
- על דבר שהוא משני שמות -
- שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
- על דבר שהוא משני שמות -
- אמר רבי יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים - ולקט ענבים,
- ענבים - ולקט תאנים,
- שחורות - ולקט לבנות,
- לבנות - ולקט שחורות,
- רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
- תמיה אני - אם יפטור בה רבי יהושע.
- אם כן למה נאמר: "אשר חטא בה" (ויקרא ד כג) - פרט למתעסק.
פירוש הרמב"ם
משם אחד - כגון שתי נשים נדות עמו בבית או שתי אחיות, ושגג באחת מהן, ואין ידוע באיזה מהן שגג.
וכבר בארנו פעמים שמלאכת מחשבת אסרה תורה, וכל זמן שנתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים פטור, בין לרבי יהושע בין לרבי אליעזר.
ומה שאמר רבי יהודה ששניהם חולקים בזה הוא כפי מה שאני אומר לך, והוא שרבי יהודה אומר שאם נתכוון ללקוט תאנים ואחר כך ענבים, ונהפך לו ולקט ענבים ראשונה ואחר כך תאנים, רבי אליעזר מחייב חטאת הואיל ולקט כל מה שחשב עליו ללקט, ורבי יהושע פוטר הואיל ולא לקט כמו שחשב.
ותפס עליו רבי שמעון ואמר לו תמה אני, אם יפטור בזה רבי יהושע.
ותפס רבי יהודה תימה שנית על זה ואמר, למה אתם תמהים על רבי יהושע שהוא פוטר, ורחמנא אומר "אשר חטא בה"(ויקרא ד, כג), אם כן למה נאמר "אשר חטא בה". השיבו רבי שמעון ואמר, ש"אשר חטא בה" לא בא אלא פרט למתעסק כגון שלא נתכוון ללקוט כל עיקר, (אבל נתעסק) או נתכוון ללקוט תאנים בלבד ולקט ענבים.
והלכה כרבי יהושע, כמו שפירש אותו רבי יהודה. ולפיכך פסק ההלכה שאפילו שגג בשתי נשיו נדות שהם משם אחד חייב אשם תלוי לדעת רבי יהושע, וחטאת לדעת רבי אליעזר.
והלכה בזה גם כן כרבי יהושע:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
משום שם אחד - כגון שתי נשים נדות עמו בבית ושגג באחת מהן:
שהוא חייב - שהרי ידע במה חטא:
על דבר שהוא משום שני שמות - כגון ספק קצר ספק טחן:
אפילו נתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים - בגמרא מפרש מלתיה דר' יהודה במתכוין ללקט תאנים תחילה ואח"כ ענבים, והלכה ידו על האחרונים וליקט ענבים תחילה ואח"כ תאנים. וכן אם היה מתכוין ללקוט שחורות ואח"כ לבנות ונהפך הדבר וליקט לבנות תחילה ואח"כ שחורות:
ר' אליעזר מחייב חטאת - דהואיל ולשניהם נתכוין לא אכפת לן במוקדם ומאוחר:
ור' יהושע פוטר - הואיל ובשעת לקיטת כל אחד ואחד לא לזה נתכוין, הוי ליה כמתעסק ופטור:
הכי גרסינן, אמר ר' שמעון תמיהני אם פטר בזה ר' יהושע - אם כן למה נאמר אשר חטא בה ח. סתם מתניתין קא מתמה על תמיהתו של ר' שמעון, אם כן דלא פטר בזה ר' יהושע, למה נאמר אשר חטא בה. ומשני, פרט למתעסק, לאפוקי מי שלא היה מתכוין ללקוט כלל, או שהיה מתכוין ללקוט תאנים לבד וליקט ענבים לבד, שלא נעשית מחשבתו כל עיקר. והלכה כרבי יהושע וכמו שפירשה למלתיה רבי יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
שרבי אליעזר מחייב חטאת. ור"י פוטר. דבה דכתיב בקרא. בין אידיעה בין אחטאת היא. לר' יהושע. עד שיתכוין לחטא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא. ולר"א. כיון שנתכוין לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא כך פירש"י. ומשמע דס"ל דאף לר"י בה פרט למתעסק. וכדתנן לקמן ותיובתא מדידיה אדידיה. דלעיל כתבתי בשמו. דלא פי' כך:
א"כ למה נאמר אשר חטא בה. פי' הר"ב סתם מתני' מתמה על תמיהתו של ר"ש א"כ דלא פטר ביה רבי יהושע כו'. המ"ל ולטעמיך. ולר"א למה נאמר בה. דהא איהו לית ליה דרשא דעד שיודע כו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) שר"א כו' דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא. לר"י עד שיתכוין לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא. ולר"א כיון שנתכוין לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא כדפירש"י:
(ח) (על הברטנורא) המ"ל וליטעמך ולר"א למה נאמר בה דהא איהו לית ליה דרשא דעד שיודע כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר"ש שזורי ור"ש וכו': ראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל ר' ישמעאל השזרי וכתב כן מצאתי ע"כ. והגיה ג"כ על דבר שהוא משם אחד שהוא פטור ועל מה נחלקו וכו' ע"כ:
אפילו נתכוון וכו': ביד פ"א דהל' שבת סימן ט' ובפ' שני דהלכות שגגות סימן ה':
שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר: דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא לר"י עד שיתכוין לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא ולר"א כיון שנתכוון לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא רש"י ז"ל. בפירוש רבינו עובדי' ז"ל ה"ג אר"ש תמהתי אם יפטור בזה וכו'. אמר המלקט היא גירסת הרמב"ם ז"ל אבל גירסת הרגמ"ה ורש"י ז"ל ור' יהושע פוטר ותמהני אם וכו' והם סיום דברי ר' יהודה והשיב לו ר"ש א"כ למה נאמר אשר חטא בה והשיב לו ר' יהודה אשר חטא פרט למתעסק. וכן נראה שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל. וז"ל רש"י ז"ל בגמרא בסוף סוגיא דשמטתין רבא אמר ליקדם איכא בינייהו שנתכוון ללקט זו תחלה ואח"כ זו והלכה ידו על האחרונה תחלה ר"ש ור"ש שזורי סברי אם משם אחד דברי הכל חייב דהואיל ושם אחד הם וסוף סוף תרויהו עבד מיחייב ולא איכפת לן במוקדם ומאוחר. כי פליגי בשני שמות ר' אליעזר מחייב חטאת הואיל ולשניהם נתכוון ושניהם עשה ולא איכפת לן במקדים המאוחר. ור' יהושע פוטר הואיל ובשעת לקיטת כל אחד ואחד לא לזה הוא מכוין ה"ל כמתעסק ופטור ור' יהודה סבר אפילו בשם אחד פליגי כגון שחורות ולבנות. אבל תמהני למה פטר הואיל וסוף סוף לשניהם נתכוון אבל במתעסק בעלמא שלא נתכוון אלא לאחת ולא עשה ועשה את חברתה לכולי עלמא פטור עכ"ל ז"ל. וז"ל הרגמ"ה ז"ל ליקדם איכא בינייהו דר' שמעון שזורי סבר כל שהוא משום שני שמות אם נתכוון ללקט אחד קודם והקדים וליקט חברו קודם ר' אליעזר מחייב ור' יהושע פוטר אבל בשם אחד כגון שחורות ולבנות ד"ה פטור א"ר יהודה אפילו בשם אחד פליגי ומ"מ תמהני אם יפטור ר' יהושע במקדים אפילו בשני שמות דר' יהודה סבר דבמקדים מחייב ר' יהושע הואיל ודעתו ללקט שניהם מה לי אם הקדים זה או זה וא"ל ר"ש שזורי וליטעמיך דתמיהת א"כ אשר חטא בה למה נאמר ומשני פרט למתעסק דפטור הוא לדברי הכל עד כאן. ועיין בירושלמי דשבועות סוף פרק שני. ועיין שם בספר קרבן אהרן:
תפארת ישראל
יכין
לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד: כגון ב' נדות במטה ובעל אחת בשוגג, ואינו יודע איזה מהן בעל. ב' גפנים לפניו בשבת וחתך מאחד מהן, ומסופק מאיזה חתך:
על דבר שהוא משום שני שמות: כגון שמסופק אם קצר או טחן. או שמסופק אם קצר חטין או שעורין. או שנתכוון לעשות זו ועשה זו [רש"י]:
ורבי יהושע פוטר: [אב"י אפשר דר"ש לטעמי' דס"ל לקמן [פ"ה מ"ד ה' ו'] דב' שעשו חטא א' ואינן יודעין מי מהן עשאו, שניהן מביאין חטאת א', אלמא דמכח ממ"נ הו"ל כהודע אליו לגבי הפועל, ה"ה נמי באיכא ממ"נ מצד הפעולה מקרי הודע אליו. ולדידי' רק בב' שמות ס"ל לר' יהושע דפטור מדכתיב אשר חטא בה, עד שידע עכ"פ מין החטא]:
לבנות ולקט שחורות: בש"ש אמרי' דבמתעסק, דהיינו שנתכוון לגוף זה ועשה בגוף אחר בין ממין א' בין בב' מינין, בין במין פעולה א', כגון לקצור מחובר זה, וקצר מחובר אחר, או שנתכוון לקצור, וטחן, בכל גוונא כיון שלא התכוון כמו שעשה, לכ"ע פטור. דהו"ל מתעסק. כי פליגי, בנתכוון לב' הגופים, לעשות זו תחלה ואח"כ השני, והלכה ידו על השני תחילה, ועשה בהיפוך, בתחלה השני ואח"כ הראשון, דלר"ש ור"ש שזורי אם משם א', דהיינו שב' הגופים הן ממין א', לכ"ע חייב, ולא אכפת לן שנתהפכו לו הפעולות ממה שהתכוון, אבל בב' שמות דהיינו שהן ב' מינים, בהא פליגי ר"א ור' יהושע. ור' (שמעון) [יהודה] ס"ל בין בב' שמות, דהיינו תאנים וענבים, בין אפילו בשם א', דהיינו שחורות ולבנות שהן מין א', פליגי ר"א ור' יהושע. ונקט תאנים וענבים שהן ב' מינים לרבותא דר"א, ושחורות ולבנות שהן בעצם מין אחד, לרבותא דר' יהושע דאפ"ה פוטר. (ובמשנה שבש"ס גרסי' א"ר שמעון תמה אני וכו'):
רבי אליעזר מחייב חטאת: מדנתכוון לשניהן:
ורבי יהושע פוטר: מדנתהפך ממחשבתו:
אמר רבי יהודה: ה"ג אמר ר"ש:
תמה אני אם יפטר בה רבי יהושע: בגוונא דאמר ר' יהודה:
אם כן למה נאמר אשר חטא בה: סתמא דמתני' מתמה על תמיהת ר"ש, א"כ דלא פטר בזה ר' יהושע, א"כ למה כתבה תורה או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה, דמשמע דווקא שיתכוון להחטא כפי שעשאו אז חייב חטאת. ומשני, פרט וכו':
פרט למתעסק: דהיינו בין שהתכוון לאותה פעולת האיסור בגוף אחר, או שהתכוון לפעולת איסור אחר אפי' באותו הגוף. או שלא התכוון לפעולת איסור כלל, בכולם הו"ל מתעסק ופטור כשעשאה, וכמ"ש לעיל סי' כ"ד. ולר' יהודה אפי' נתהפך לו סדר הפעולות שהתכוון, נמי הוה בכלל מתעסק ופטור, והכי קיי"ל [עי' רלח"מ פ"א משבת ה"י].
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת